{י}ושבית שביו. פרש”י לרבות כנענים שבתורה ואע”פ שהם משבעה עממין ומקשי’ העולם היכי משתמע לי’ ושבית שביו וי”ל דה”ק ושבית שביו של אויביך כלומר אפי’ הכנענים

{י}כי תצא למלחמה על אויביך וגו’. אויביך ביו”ד לשון רבים ואח”כ אמר ונתנו הל”ל ונתנם, על אויביך, כנגד אויביך הל”ל, ובילקוט מסיק בשם הספרי וז”ל על

{י} כי תצא אֲרוּם תִּפְקוּן לְסִדְרֵי קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן וְיִמְסְרִינוּן יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּיֶדְכוֹן וְתִשְׁבֵי שִׁבְיָתָא מִנְהוֹן: {יא} וְתֵיחֲמוּן בִּשְׁבִיתָא אִתָּא שַׁפִּירַת רֵיוֵוי וְתִתְיַדְעוּן בָּהּ וְתִסְבוּנָהּ לְכוֹן לְאִינְתּוּ: {יב} וְתַעֲלִינָהּ

{י}כי תצא. למה כתיב פרשת עגלה ערופה בין שתי מלחמות הקדים לה מלחמה שאל יאמר השונא אהרוג כי עת מלחמה הוא ויאמרו האויבים הרגוהו במלחמה

{י}כי תצא. זו הפרשה דבקה עם כי תצור אל עיר ונכנסה ביניהם פרשת עגלה ערופה בעבור החלל הנמצא בא”י. ולא כן חוצה לארץ. ואף כי

{י}א וא”ת דלמא לעולם במלחמת א”י הכתוב מדבר ומה שכתוב ושבית שביו היינו אם נמצא בה משאר עממים שלא מז’ עממים. וי”ל דרש”י עצמו מתרץ קושיא

{יב}ועשתה את צפרניה. תגדלם כדי שתתנוול לשון רש”י כדברי רבי עקיבא (יבמות מח) וכן פירש אונקלוס והנה לדעתם יהיה “ועשתה” כמו ועשת את התבואה (ויקרא כה כא) כי הצמיחה

{י}כי תצא למלחמה על אויביך וגו’. צריך לדעת למה הוצרך לומר כל זה שלא היה צ”ל אלא כי תראה בשביה אשת וגו’, עוד אחר שאמר