שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת תרומה

{ב}א דהא כל דבר שבעולם שלו הוא: ב בא לומר שאל תפרשהו לשון תרומה והגבהה כמו שוק התרומה (רא”ם)ג דק”ל כיון דתרומה דהכא הוא הפרשה ואם כן נאמר שהוא דבר שיש לו קצבה כמו תרומת גורן ויקב לכן פירוש ממונם ואין כאן שום קצבה. אי נמי דק”ל כיון שפירוש תרומה הפרשה הל”ל בתחלה ענין הפרשתם ואחר כך היה לו לכתוב ויקחו לי תרומה ומלת מממונם שמוסיף רש”י על הפסוק משום דק”ל דפשוטו של פסוק משמע שהתרומה יהיה מגוף האיש כדכתיב מאת כל איש וזה אינו דההפרשה ואשר יופרש ממנו ראוי להיות ממין אחד לכן פירש יפרישו לי מממונם נדבה ומאת כל איש לא קאי אמלת תרומה דלעיל מיניה אלא קאי אידבנו דלמטה ומפני שההפרשה אפשר שתהיה בחיוב אמר שהיא נדבה כנרמז מאשר ידבנו לבו. (רא”ם)ד כאלו אמר ינדבנו והנו”ם מובלעת בדגש הדל”ת: ה פירוש רמוזות ולא פירש כאן כי אם תרומת המשכן שהיא נדבת כל אחד ואחד דאם לא כן תרומתי וזאת התרומה למה לי הוה ליה למכתב ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו זהב וגו’: ו דתכלת וארגמן ותולעת שני כולן של צמר היו אלא שחלוקין בצבען. ועוד יש לומר דאבני שהם ואבני מלואים הנשיאים הביאו ורש”י לא קחשיב אלא מה שהצבור נדבו:
{ג}ז דק”ל הואיל ואינו דומה לשאר נדבה למה כתיב כאן כסף ומתרץ דב’ מיני כספים היו והא דאמרת הא לא הוצרך שם כסף יותר זה אין קושיא דשאר כסף כו’:
{ד}ח וכן פי’ של ארגמן צמר צבוע. והוכחת רש”י מבגדי כהונה שנעשו מד’ מינין הללו מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש ולא כתיב בהו מאיזה מין היו אלא ביחזקאל גבי לבישת כהנים ביום הכיפורים כתב בגדי פשתן ילבשו ובגדי צמר לא יעל’ עליהם ומשמע דבכל השנה היו לובשין בגדי פשתים ובגדי צמר ולא שום מין אחר ובמכנסי’ כתיב את מכנסי הבד שש משזר ובד הוא פשתים ש”מ דשש פשתים ומדשש פשתים תכלת צמר דאין לומר איפכא דהא מצינו בהדיא דשש פשתים על כרחך תכלת צמר והואיל שמצינו בבגדי כהונה דתכלת צמר ודאי ארגמן נמי מין צמר צבוע: ט דאי קאי אעורות היה לו לומר ועורות של עזים וכתב עזים במקום נוצה של עזים מפני שטוו אותן מן העזים עצמן:
{ה}י דאלו מתחלת ברייתן הל”ל אדומים: כ ותחש דיחזקאל מין חיה טמאה היא וקלא אילן שמו כמ”ש בגמרא פרק בבא מציעא: ל(מהר”ן) פירוש מדכתיב בישעיה אתן במדבר ארז שטה וגו’ משמע דלעתיד יהיה אבל עכשיו לא:
{ו}מ דק”ל למאור למה לי לכך פי’ שמן זית זך שהיה שמן זה משונה משאר שמנים כמו שמפורש מגרגרו בראש הזית ועוד קשה ולמה היה זה השמן שמדליקין בו הנרות משונה משאר שמנים ומתרץ להעלות נר תמיד שיוכל להעלות תמיד שלא יכבו: נ פירוש משום שהבשמים של שמן המשחה אינם סתם בשמים אלא בשמים מיוחדים שהם מר דרור וכו’ אלא שהכתוב קצר וכתב לשמן המשחה סתם והרא”ם האריך ע”ש: ס כלומר ששם מפורש שצריכים להקטיר ערב ובקר כי הסמים עצמן אינם מפורשים בואתה תצוה אלא בכי תשא. הרא”ם האריך בפירושו ע”ש:
{ז}ע שלא תאמר אבני שוהם ואבני מלואים לאפוד וכן לחושן הוצרך רש”י לפרש כן וכתב הרא”ם שאע”פ שהיו אבני שוהם גם בחשן כיון שמלת מלואים כוללת כל אבני החשן הנה גם השהם בכלל ואם כן לא אמר אבני שהם רק בעבור אותם אבני שהם שבאפוד לבד:
{ח}פ דק”ל למה כתיב לי הא בתחלה נמי של הקב”ה הוא ומתרץ ועשו לשמי והוסיף מלת בית לא איזה דבר מקודש שיהיה כי שם מקדש בכל מקום לא ימצא כי אם על הבית המקודש:
{ט}צ דעת רש”י שלא תאמר ככל אשר אני מראה אותך בשעת עשיית המשכן אלא אשר אני מראה אותך כאן דאם לא כן אראך מיבעי ליה:
{יא}ק וא”ת מנא ליה לרש”י דלמא לא היה רק אחד והיה מצופה מבית ומחוץ בזהב כדרך שהצורפים עושים (מהר”ן) וי”ל דבפרשה זו של עשיית הארון שהיו מונחין בו הלוחות יש בו כל אותיות של אל”ף בי”ת לפי שבלוחות יש כל התורה ולכך רומז בפ’ זו האל”ף בי”ת שהוא כל התורה לבד מן הגימ”ל שאין בו ומאי טעמא אין בו גימ”ל אלא ודאי לא צריך לרמז הג’ לפי שהארון עצמו היה ג’ אי נמי לכן כתב הקרא תצפנו יתירה שאחר כך תצפה שפתו העליונה כלומר ג’ ארונות היו והיה נותנן זה לתוך זה וממילא היה מצופה מבית ומבחוץ לבד שפה העליונה ואח”כ היה מצפה את שפתו:
{יב}ר אבל אי הוה ב’ מכאן וב’ מכאן לארכו של ארון לא היו יכולין שני בני אדם הנושאין לילך זה בצד זה לפי שלא יהיה ביניהם אלא אמה וחצי:
{טו}ש מדכתיב בתחלה בטבעות הארון יהיו הבדים למה ליה למכתב אחר כך לא יסורו ממנו:
{טז}ת הקשה הרא”ם דהא בסיפור הקמת המשכן בפרשת פקודי כתיב ויתן את העדות אל הארון ושם פירש את העדות הלוחות ועוד והלא לא נכתב ספר תורה אלא עד סוף הארבעים שנה וכו’. ונראה לי מדכתיב אשר אתן אליך שהוא לשון עתיד והא עשרת הדברות כבר נתן ואף אם נשתברו הלוחות מסתמא היה משה כתבן או היה מתפלל שיחזור הלוחות כמו שהיו אלא ודאי על התורהכולה קאי שהוא עתיד לכתוב:
{יז}א מגזירה שוה דכתיב בפרשת אחרי פני הכפורת וכתיב על פני יצחק וכל פנים לכל הפחות טפח גמרא:
{יח}ב מדכתיב כרובים קרינן כרביא פירוש כנער כי תרגום תינוק הוא רביא וכ”ף של כרובים הוא כ”ף הדמיון: ג שהם קצות האורך ולא קצות הרוחב כי אז יחויב שיהיה אחורי הכרוב האחד לצד אהל מועד ואין זה נכון ועוד כי כתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים ואם יהיה אחורי הכרוב הא’ אל אהל מועד יהיה גופו מבדיל בין מקום יציאת הדיבור ובין האהל:
{כ}ד ויהיה פורשי כמו פרושי כי אינם בעלי חיים והיה די לומר פורשי כמו פרושי אלא מפני שפי’ פורשי שב אל הכרובים ופירוש פרושי שב אל הכנפים לפיכך הוצרך לומר שלא יעשה כנפיהם שוכבים שישוב אל הכנפים: ה לפי שהיו עושין המשכן כשליש המקדש ומקדש היה גבהו ל’ אמות והכרובים מגיעות עד שליש שהוא י’ אמות והמשכן גובה י’ אמות שהם ששים טפחים לכן צריכין הכרובים להגיע עד שליש המשכן שהוא עשרים טפחים וארון גובהו אמה וחצי שהוא תשעה טפחים וטפח של כפורת הרי י’:
{כב}ו אע”פ שאין כתיב ואת בוא”ו בספר תורה של רש”י היה כתוב בוא”ו:
{כז}ז כלומר שהם יהיו לצורך בתים לבדים: ח רא”ם פירש שאין הטבעות בעבור בתים ובדים אלא הטבעות בעבור בתים והבתים בעבור בדים:
{כט}ט פירוש הבצק היה זקוף מכאן ומכאן כמין כתלים ובאמצע היה אויר ביניהם והוא כמין ח’ הפוכה: י כלומר היה נותן לחם הפנים בשפת השלחן ממש כדי שיהא עובי השלחן נמשך בשוה למעלה עם לחם הפנים וכן בשפת הב’ נמצא שרואין לצדי הבית מכאן ומכאן דאורך של שלחן עומד ברוחב של משכן שהוא אהל מועד מחוץ לפרכת: כ מדכתיב קערותיו משמע שני קערות וכן בכולהו וצריך לומר שהיו יותר מאחד: ל פירוש אותן חצאי קנים שהיו מונחים בין לחם ללחם היו כמין סכך על הלחם ואף שאין נזכר לחם כאן ור”ל שפירושו אשר יכוסה בהן מי שצריך לכיסוי והיינו הלחם:
{לא}מ והקב”ה כשראה שנתקשה בה הראהו מנורת אש ואף על פי כן נתקשה בה אמר לו השלך את הככר לאור וזה היה על ידי בצלאל והיא נעשית מאליה בפועל אבל לא אמר הקב”ה למשה בפירוש שתיעשה מאליה ודרשו כן מדכתיב תיעשה ביו”ד ולא תעשה הרא”ם האריך כאן ואני קצרתי:
{לז}נ פירוש אין מלות והאיר על עבר פניה ולא מלות והעלה את נרותיה מורה על הדלקה מפני שאין הפרשה הזאת מדברת בהדלקתה אלא בעשייתה ולכך יחוייב שיהיה פירוש והעלה וגם והאיר אזהרה על האומן שיעשה נרותיה באופן שכשידליק המדליק את נרותיה יאירו אל עבר פניה ואיך יהיה זה שיעשה פי ששת הנרות שבששת הקנים מסובבים כלפי האמצעית. הרא”ם:
{מ}ס פירוש מקרא קצר הוא שהיה לו לומר וראה התבנית אשר אני מראה אותך ועשה בתבניתם וגו’ דאם לא כן מאי ועשה בתבניתם אשר אתה מראה וגו’. והלא לא הגיד לנו הכתוב בשום מקום שהראהו את תבניתם והוסיף הרב ואמר כאן בהר כי אין שייך לומר וראה בהר שהרי היה עומד בו ולא וראה כאן מפני שאז היה מורה על מקום מיוחד מן ההר ואם כן לא היה לו לומר אשר אתה מראה בהר שהוא דרך כללית אלא במקום המיוחד ממנו הרמוז במלת כאן. הרא”ם: ע כאן משמע שמשה עשה את המנורה וא”ת והא לעיל פירש”י תיעשה מאליה. וי”ל דגם זה לא היה מועיל עד שנעשית מאליה וכדפרישית לעיל:


תרומה פרק-כו

{א}פ פירוש שכולן היו שזורין יחד כדכתיב משזר. וא”ו ותכלת במקום ב’ כאלו אמר שש משזר בתכלת וארגמן וגו’ כוא”ו (ישעיה מח) ה’ שלחני ורוחו כמו ברוחו (שם יג) ה’ וכלי זעמו כמו בכלי זעמו: צ שהפרצוף שוה מב’ צדדין זה דומה לזה: ק כתב הרא”ם האי דנקט ארי ונשר לאו דוקא אלא צורות בעלמא וכו’ אבל לא ידעתי איך כנה הכתוב שאר הצורות בשם כרובים אם פירוש כרובים הוא צורות ילדים שתרגומו כרביא כמו שכתב רש”י ז”ל וכמו שהוא מבואר בפרק אין דורשין עכ”ל. ונראה לי שלא היו מצויירין ביריעות המשכן שום צורות רק צורות המרכבה שהם ד’ אדם אריה שור נשר ודוקא נקט ארי ונשר:
{ה}ר ר”ל כנגד לולאות של זו והקרסים מחברן יחד: ש פירוש הפרוכת מפסיק בין קדשי קדשים לאהל מועד ומשוך מן המערב י’ אמות כאורך של קדשי קדשים נמצא מפרוכת עד מזרח הים עוד כ’ אמות ואי אמרת שהיריעות היו מכסות את עמודי המזרח שהיו עוביין אמה ואחר כך מכסין היריעות עוד כ’ אמות עד הפרוכת שבין קדשי קדשים נמצא פרוכת משוכה מן הקרסים ולמעלה אמה דהא הקרסים היו באמצע היריעות בסוף של מחברת וכל מחברת לא היה רחבו כי אם עשרים אמות ועתה מכסין היריעות כ”א אמות
{ט}ת כיון דכתיב חצי היריעה וגו’ תסרח על אחורי המשכן נמצא שחציה האחר תסרח על פני המשכן:
{יב}א לאו דוקא מגולות בקרשים שהרי אמה אחת נכנס באדנים אלא ר”ל שתי אמות שהיו מגולות אמה של קרשים ואמה של אדנים וצריך לומר נמי דהא דפירש”י שתי אמות היינו אליבא דברייתא דמסכת מדות אבל אליבא דגמרא דמסכת שבת לא היו מגולות למערב אלא אמה של האדנים ואליבא דכולי עלמא יריעות העזים מכסות גם האדנים ואליבא דמסכת שבת צריכים אנו נמי לומר שהיה אמה של יריעות הללו מכסות האמה של העמודים ושתי אמות היו נכפלים על מסך פתח האהל אי נמי שהיה אמה אחת כפול על מסך פתח האהל ואמה א’ היה סרוח על אחורי המשכן ומונח ומושכב על הארץ וק”ל:
{יד}ב כלומר על הגג ולא על הדפנות ומצינו נמי שהי”א יריעות עזים נקראו אהל כדכתיב ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן:
{טו}ג ומפני שהארזים היו מיוחדים מתחלה לקרשים כנה הארזים בשם קרשים וכפל הקרשים בה’ הידיעה במקום הארזים:
{יז}ד שהן צד הפנימי וצד חיצוני בעובין והצד של רחב הקרש מצד אחד: ה כלומר בחריצי הידות שהם מג’ רוחותיו ולא על חריצי הקרשים ויהיה אשה אל אחותה שב אל הידות לא על הקרשים: ו ואם כן לא היה יכול לכוין הקרשים יחד אלא עומדים בשפוע:
{כג}ז דילפינן מבית עולמים שהיה רחבו כשליש ארכו דארכו היה ס’ אמות ורחבו כ’ אמות הכי נמי במשכן רחבו כשליש ארכו וארכו היה ל’:
{כד}ח ואף ע”ג דכל הקרשים היו חרוצים מג’ צידיהן מכל מקום שם היה רק לנוי שיהיו שטחי האדנים ושפתי הקרשים שוים אבל באלו הקרשים חייב לעשותם ברחבן משום שנאמר ויהיו תואמים מלמטה. הרא”ם: ט ר”ל אם היה טבעת קבוע באחד מן הקרשים שמחברים הקרשים והטבעות ביחד. (נח”י) לאפוקי הטבעות המוזכרים בסוף הפרשה שהבריחים נכנסות בהם היו קבועות כדאיתא בשבת דף צ”ח: י פירוש דאמה מזו ואמה מזו באות כנגד עובי הקרש הצפון והדרום הלכך היה טבעת בתוך עובי הקרש שבצפון ושבדרום ונכנס בתוך הקרש המקצוע שבסדר המערב: כ מדכתיב יהיה יתירא על כרחך כן יהיה לשניהם דבור לעצמו. ור”ל כמו שכל הקרשים היו חרוצים למעל’ ברחבן שני חרוצים מפני הטבעות כן יהיה לשניהם לקרש שבסוף צד צפון והקרש המערבי הדבוק לו וכן לשני המקצועות שהם מקצוע צפונית מערבית ומקצוע דרומית מעבית ובזה יהיו כל הקרשים קשורים זה בזה:
{כה}ל פירוש חורץ את הקרש מלמטה באופן זה שהניח רביע הקרש מכאן ורביע הקרש מכאן והחריץ היה כדי חצי הקרש באמצע דאם לא כן לא ישאר כלום מכל רוחב הקרש ומאי ועשה לו שתי ידות כמין ב’ חווקים דקאמר. רא”ם:
{כו}מ והא דלקחו החילוק הזה שבו היו משולשים ולא החילוק שמראש הקרש עד הבריח כמבריח ראשון עד השני לו ומבריח השני עד הג’ כמשלישי עד סוף הקרש שיהיה נחלק לד’ חלקים הוא מפני שהשני צדדין של בריח העליון שצד אחד הוא מראש הקרש עד הבריח הראשון והצד השני מבריח ההוא עד בריח התיכון הם חלקים שוים מב’ צדדיו והחלקים ההם נקראים של בריח העליון וכן הבריח התיכון מב’ צדדיו עד בריח התחתון והעליון הם שוים ונקראים שלו וכן בשני צדדיו של בריח התחתון מבריח התיכון ומבריח התחתון עד סוף הקרש הם שוים ונקראים שלו לכן חלק אותן לג’ חלקי’ ולא לד’. הרא”ם:
{כט}נ פירוש הם דקי קנים לא היו מכסים הטבעות אלא מגיעין מטבעת לטבעת הילכך לכל קרש צריך שני חצאי קנים דלכל קרש היה באמצעו טבעת אחת:
{ל}ס פירוש ציווי למשה שיקימהו הוא בעצמו (נח”י) בספרי. הכי פירושו אחר שיגמר כל מלאכת המשכן וכל כליו אז תקימו בפעם אחת ולא שתקימהו לפרקים כל אחד כשיהי’ נגמר אלא דוקא כולו כאחד: ע פירוש קודם הקמתו שאף על פי שעכשיו עדיין לא הראה לו והיה ראוי לומר כמשפטו אשר תראה בהר בלשון עתיד מכל מקום הכתוב מדבר בלשון עבר מפני שבעת הקמתו כבר הראה לו בהר:
{לא}פ הרא”ם. ולא ידעתי למה יהיה ארכה לרחבו ורחבה לגבהו ולא בהיפך שיהיה רחבה לרחבו וארכה לארכו ועוד מאחר שהיא מרובעת איך יפול בה אורך ורוחב כו’ (נח”י) ולי נראה ליישב דהצורות שהיו בפרוכת היו ארכן לרוחב המשכן ולהילוך הצורות הוא קורא אורך:


תרומה פרק-כז

{א}צ דמלת רבוע כאן ולהלן מופנה הוא לגזירה שוה מכדי כתיב ה’ אמות אורך וה’ אמות רוחב רבוע למה לי אלא שמע מינה לאפנויי ומצד השני נמי מופנה דכתיב אמה ארכה ואמה רחבה רבוע למה לי אלא שמע מינה לאפנויי וכיון שמופנה משני צדדין איכא למדרש ולהוציא ממשמעות הקרא:
{ג}ק כלומר שהכלים עצמן תעשה נחשת לא הדברים שהם לכלים כי אין שם זולתם ולמ”ד יתירה הוא לתיקון הלשון:
{ה}ר כדי להקריב עליו קרבנות:
{י}ש כלומר עם רוחב העמוד שהיה אמה וא”ת כיון שלא היה כי אם ה’ אמות בין עמוד לעמוד והעמודים לא היו כי אם כ’ לא יהיה אלא צ”ה אמות וי”ל דהכי פירושו שהכ’ עמודים של צד דרום התחילו במקצוע מערבית דרומית וכלו לסוף צ”ה אמות. ולסוף מאה אמות במקצוע דרומית מעבית התחילו העשרה עמודים של צד מערב וכלו לסוף מ”ה אמות ולסוף נ’ אמות במקצוע מערבית צפונית התחילו הכ’ של צפון וכו’ לסוף צ”ה אמות. ולסוף מאה במקצוע צפונית מזרחית התחילו הג’ עמודים של כתף האחד מהשער וכלו לסוף י’ אמה ולסוף ט”ו אמה העמיד עמוד של השער וכלו הד’ עמודים של השער בסוף ל’ אמות. ולסוף ל”ה אמה התחילו הג’ עמודים של כתף השנית וכלו לסוף מ”ה אמה. ולסוף נו”ן היה העמוד של מקצוע מזרחית דרומית (רא”ם) וכן מפרש רש”י בהדיא בסמוך ודו”ק אחריו: ת לא של הקלעים דאם כן ה”ל למימר ועמודיהם לשון רבים אלא על כרחך הכינוי של עמודיו שב אל החצר ואדניהם שהוא לשון רבים שב אל העמודים הסמוכים לו: א ר”ל לקח עץ אחד ועשה אותו כעין קונדיס וארכו ו’ טפחים:
{יח}ב דק”ל דמשמע שלא היה ארכו אלא חמשים מדכתיב ורוחב חמשים בחמשים ומתרץ אותו חלק חצר שהיה במזרח שלפני הפתח היתה מרובעת נ’ על נ’: ג וא”ת והא המשכן היה חלל שלו ל’ אמות באורך וי’ אמות ברוחב וגם הקרשים היו עוביין אמה ואם כן לא יהיה אלא י”ט אמות ריוח לאחוריו וגם חצר המשכן לא יהיה נ’ אלא מ”ט וגם מן הצדדין לצפון ולדרום לא יהיה כי אם י”ט אמות וי”ל שגם העמודים של חצר המשכן היה עוביין אמה כמו עוביין של קרשים והקלעים לא היו תלויין לפנים מן העמודים אלא לחוץ מן העמודים ולכן נקט רש”י החשבון על הקלעים ולא על העמודים:
{יט}ד כמין פטיש: ה כמין בריחים:

קרדיט: סדר שפתי חכמים על פרשת תרומה שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

קדושת בית הכנסת | פרשת יהדות
קדושת בית הכנסת

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: (שמות כה. ח’). י’ראת ה’מקדש ו’מוראת ה’המשכן אשר קדשנו במצוותיו וציונו על הדבר הזה, והיינו טעמא כי שם משרה הקדוש

קרא עוד »
שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – תרומה

{א} וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  מ  וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  ת  וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת תרומה

{א} וידבר וּמַלֵּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {ב} מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל וְיִסְבוּן קֳדָמַי אַפְרְשׁוּתָא מִן כָּל דְּיִתְרְעֵי לִבֵּיהּ וְלָא בְּאַלְמוּתָא תִסְבוּן יַת אַפְרָשׁוּתִי: {ג} וְדָא אַפְרָשׁוּתָא דְתִסְבוּן מִנְהוֹן דַּהֲבָא

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות