דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (פרשת תרומה כה. ב')
במדרש רבה בפרשתינו מובא: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, שנאמר בפרשת משפטים: "ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר יהוה נעשה": (שמות כד. ג') אמר להם הקב"ה: "ויקחו לי תרומה". ויש להבין מה הקשר בין הקדמת נעשה לנשמע לבין "ויקחו לי תרומה".
הגמרא במסכת עבודה זרה (יח ע"א) אומרת: תנו רבנן, כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו, אמר לו, חנינא אחי (אחי) אי אתה יודע שאומה זו (רומי) מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך? אמר לו מן השמים ירחמו. אמר לו אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו? תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש. אמר לו רבי מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו כלום מעשה בא לידך? אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים. אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי.
אמרו, לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו, והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו, הביאוהו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה, אמרה לו בתו, אבא, אראך בכך? אמר לה אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו, רבי, מה אתה רואה? אמר להן, גליון נשרפין ואותיות פורחות, אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש, אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו. אמר לו קלצטונירי, רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו הן. השבע לי, נשבע לו, מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו יצאה נשמתו במהרה, אף הוא קפץ ונפל לתוך האור, יצאה בת קול ואמרה, רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא, בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים.
בספר "יערות דבש" שואל ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל על דברי גמרא זו: כשר' יוסי בן קיסמא מזהיר את ר' חנינא בן תרדיון שהוא מסכן את עצמו בזה שהוא מקהיל קהילות ברבים ומלמדם תורה למרות גזירת הרומאים, מה עונה לו ר' חנינא, מן השמים ירחמו, ותוך כדי שיחתם הוא שואל את ר' יוסי בן קיסמא מה אני לחיי העולם הבא? וכי מניין לר' יוסי אם ר' חנינא בן העולם הבא או לא, כלום נביא הוא? זאת ועוד אמרו חז"ל 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך', יתכן שאדם נמצא כעת במצב שהוא לא בן העולם הבא אך אולי ישנה דרכו ויחזור בתשובה אפי' קודם מותו ויהיה בבחינת 'יש קונה עולמו בשעה אחת'? ויתכן אף ההיפך, שאדם כעת נמצא בדרגה של בן העולם הבא, אך מי ערב לו שלא ימעד ויפול חלילה ויהי בבחינת 'יש מאבד עולמו בשעה אחת' רח"ל?
כמו כן יש להבין את הדו שיח הזה ששואל ר' יוסי את ר' חנינא כלום מעשה בא לידך? אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים, אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי.
אפשר שהסבר הדברים הוא כך:
ידוע שיש שני סוגי עבודת ה', יש מי שעובד את ה' מיראה, ויש מי שעובד את ה' מאהבה. עבודת ה' מיראה אינה יראת שמים בלבד, אלא אף יראת העונש וידיעה כי על מעשיו ועבודת ה' שלו יקבל שכר. ויש העובד את ה' מתוך אהבתו את ה' מבלי לחשוב על שכר שיקבל בעבודה זו, עבודתו היא נטו מכח אהבתו את ה' יתברך.
אומר ר' יוסי בן קיסמא לר' חנינא אתה מסתכן במעשיך, עונה לו ר' חנינא, מן השמים ירחמו, אני מאמין שמשמים יעשו לי נס, אומר לו ר' יוסי אבל 'אין סומכין על הנס', יתכן שאם תסמוך על הנס אכן משמים ירחמו ויעשו לך נס, אך דע לך כי מי שעושים לו נס מנכים לו מזכויותיו.
שואל ר' חנינא את ר' יוסי, מה אני לחיי העולם הבא? בשאלתו זו התכוון לומר: מה נוגע לי בכלל עניין שכר עולם הבא שאתה אומר לי ינכו לי מזכויותי? כלום אני עובד את ה' על מנת לקבל שכר בעולם הבא? אמשיך בדרכי להפיץ תורה, להקהיל קהילות ברבים למען הביא את דבר ה' בכל מקום גם אם אדע שאין לי חלק לעולם הבא, אני אכן מסכן את חיי, אך הכל למען שמו באהבה ומשמים ירחמו.
עונה לו ר' יוסי בן קיסמא, אין מילים בפי על גדולתך ומעלתך, אך תאמר לי בבקשה, כלום מעשה בא לידך? מניין לך הביטחון הזה, וכי כבר עמדת בנסיון כזה של עבודת ה' נטו מבלי להתחשב בשכר ועונש? אמר לו ר' חנינא, אכן, עמדתי כבר בנסיון אחד, מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים. נתערבבו לי מעות של צדקה עם מטבעות שלי ולא ידעתי מה שלי ומה של צדקה, של עניים וחילקתי הכל לעניים שלא אכשל חלילה בעוון גזל. אמר לו ר' יוסי, אם כן, אם עמדת במבחן כזה של ממונות שידוע כמה אדם חושק את הממון ונכשלים בזה אזי מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי.
כעת יובנו דברי המדרש: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, שנאמר בפרשת משפטים: "ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר יהוה נעשה": (שמות כד. ג') אמר להם הקב"ה: "ויקחו לי תרומה".
איזו מסירות נפש איזו אהבת ה' גילו עם ישראל כשהכריזו קול אחד נעשה לפני שנשמע, מה 'נעשה' הלא לא ידוע עדיין מה מבקש הקדוש ברוך הוא מאתנו לעשות, אף על פי כן, מוכנים לכל דבר שיאמר ה', זו עבודת ה' מאהבה נטו! אומר הקדוש ברוך הוא אם כך ההתלהבות שלכם, המסירות נפש שלכם כלפי, הבא נבדוק את העניין ונעמיד אתכם במבחן לראות עד כמה אכן הדברים אמיתיים, מיד אומר הקדוש ברוך הוא למשה: דבר אל בני ישראל "ויקחו לי תרומה": נראה עד כמה מוכנים הם לעשות מעשים ולהיפרד מממונם כדי לתת את תרומת ה', ולא רק להכריז הכרזות במילים ובהצהרות מרקיעות שחקים עד כמה גדולות ונצורות שיהיו, המבחן האמיתי שלנו הוא, לא רק ללמוד וללמד אלא בעיקר לשמור לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
