בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

בעל הטורים על פרשת משפטים

{א}ואלה. נוטריקון וחייב אדם לחקור הדין. המשפטים. נוטריקון הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. אשר. נוטריקון אם שניהם רוצין: תשים. נוטריקון תשמע שניהם יחד מדברים. לפניהם. נוטריקון לא פני נדיב יהדר התנכר מהם. סמך משפטים ללא תעלה במעלות לומר הוו מתונים בדין כלומר לא יעלו אלא ילכו במתון. מעלות בגימ’ מתונים. וסמך משפטים לאלהי כסף לומר שלא ימנה דיין בשביל ממון. וכתיב לעיל מיניה כי חרבך הנפת עליה שצריך הדיין לראות כאלו חרב מונחת לו על יריכו. וסמך דינין לעבודה שהם מג’ שהעולם עומד עליהם וסמך אותם למזבח לומר כל המעמיד דיין הגון כאלו בנה מזבח היפך ממי שמעמיד את שאינו הגון כאלו נוטע אשרה אצל המזבח: ואלה המשפטים אשר. ס”ת מרה שנצטווה על דינין במרה: ואלה המשפטים אשר תשים. ס”ת מרמה שאם יבא דין מרומה לפני הדיין יחקור וידרוש כדי להוציאו לאמתו: המשפטים אשר. מ’ דמשפטים ותיבת אשר נוטריקון אלו מנעל שופר רצועה: אשר תשים לפניהם. בגימ’ דקדוקי התורה ודקדוקי סופרים. ויש בפסוק ה’ תיבות לומר לך שכל הדן דין אמת לאמתו כאלו קיים ה’ חומשי תורה וכאלו נעשה שותף להקב”ה במעשה בראשית:
{ו}אל הדלת. לומר שישמור בית אדוניו: מרצע. עולה כמנין ת’ שהשם גאלנו אחר ת’ שנה משעבוד מצרים והוא הלך ונשתעבד אח”כ לפיכך ירצע במרצע: ועבדו. בגימ’ לא הבן, ועבדו. הוא בא”ת ב”ש פזשק”ף בגי’ לא הבן ולא הבת (עם התיבות והכולל):
{ז}כצאת. ג’ במסור’. הכא ואידך כצאת משה אל האהל כצאת השמש בגבורתו זהו שאמרו פני משה כפני חמה וזהו כצאת השמש בגבורתו וכן הא דאמרינן פועל ביציאתו משל בעה”ב פי’ שאינו צריך לצאת למלאכתו אלא משיצא השמש אע”פ שאינו מתחיל במלאכתו עד אחר שעה שיצא השמש. שהרי מתבטל משיצא השמש מה שהוא יוצא מביתו עד שיגיע למלאכה לא אמרינן שימהר לצאת כדי שיתחיל במלאכה ביציאת השמש וזהו כצאת העבדים שאינן חייבים לצאת אלא כצאת השמש:
{ח}בבגדו. כ’ במסורה דין. ואידך ותתפשהו בבגדו והיינו דאמר ר”א כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למכרה דילפינן לה מבגדו דהתם שהוא בגד ממש. ור”ע נמי דסבר כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למכרה ודורש בבגדו בה ל’ בגידה ואיהו נמי יליף בגד דהתם מהכא שגם לשם היתה בגידה שסובר כמ”ד לעשות צרכיו נכנס אלא שנראית לו דמות אביו:
{י}וענתה. חסר וי”ו לומר לך שעיקר עונה בשבת ולא בששת ימי החול:
{יא}ויצאה. ב’ במסו’ דין ואידך ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר דאיתקש אמה לאשה מה אשה מתקדשת בשטר אף אמה נקנית בשטר: אין כסף. בגימטריא בסימנין. סמך אין כסף למכה איש ומת שאם הכה ומת אין חייב לשלם כסף דקם ליה בדרבה מיניה:
{יג}לך מקום. בגימ’ לאלפיים אמה לומר שאף התחום קולטו: אשר ינוס שמה. וסמיך ליה וכי יזיד איש לומר שגם המזיד גולה שם וב”ד שולחין ולוקחין אותו משם:
{יד}יזיד. ב’ במס’ הכא ואידך אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי פי’ שאם הנביא יזיד לדבר דבר אשר לא צויתיו הרי הוא כהורג לחבירו כמו הנביא שבבית אל שהחזיר הנביא אשר בא בדבר השם וכחש לו וגרם לו שנהרג: על רעהו. ה’ במסורה דין ואידך כאשר יקום איש על רעהו ושעיר על רעהו יקרא בישעיה גכי מפלת אדום. כה תאמרו איש על רעהו כירמיה בענין נביאי השקר. גבר מחליק על רעהו. לומר מי שמחליק על רעהו בשפת חלקות ומתנבא לו נביאות שקר להחליקו בדברים כאילו מחריבו וזהו ושעיר על רעהו יקרא וכאלו הורגו וזהו ורצחו נפש: בערמה. ב’ במסורה הכא ואידך ויעשו גם המה בערמה בגבעונים זה שהזיד להרוג בערמה וריחק עצמו מעדת ישראל ע”כ מעם מזבחי תקחנו למות אבל בגבעונים שבערמה קרבו עצמן לעדת ישראל זכו להיות חוטבי עצים ושואבי מים למזבח זה נתרחק מן המזבח ואלו נתקרבו למזבח. א”א הרא”ש זצ”ל:
{יז}ומקלל אביו. בגימט’ זהו בסקילה: ומקלל. ב’ במסורה הכא ראש פסוק ואידך בשמעי והוא סוף פסוק לומר שאותו המקלל היה ראש לסנהדרין ונעשה זנב ונהרג:
{יח}באגרוף. ב’ במס’ דין ואידך ולהכות באגרוף רשע לפי שחובשין אותו שאם ימות המוכה הורגין אותו לכך צריך שיהא בהכאה כדי להמית דהיינו באגרוף רשע שהכה בכח:
{יט}אם יקום. הפסוק הזה מתחיל בא’ ומסיים בא’ ירפא לו’ לך שהקב”ה שולח יסורים על האדם וגוזר עליהם שילכו לאותו יום ולאותו שעה: ונקה. ג’ במס’ ונקה המכה. ונקה האיש מעון. מי שלח ידו במשיח ה’ ונקה ג’ מוחלין להם על כל עונותיהם חולה שנתרפא. חתן ומלך. אם יקום והתהלך בחוץ כגון שנתרפא ונקה מעונותיו. ונקה האיש היינו ע”י שישקנה והיא תמות והוא יקח אחרת ואז ונקה האיש מעון. מי שלח ידו במשיח ה’ ונקה היינו מלך: רק שבתו יתן. למעוטי אם עבר על דברי הרופא:
{כא}אך אם יום. הפסוק הזה מתחיל בא’ ומסיים בא’ לומר שצריך שיחיה מעת לעת: יוקם. ג’ הכא ואידך יוקם קין כל הורג קין שבעתים יוקם זה שאמרו חז”ל המוכר עבדו לשלשים יום רבי מאיר אומר ראשון ישנו בדין יום או יומים ולא שני דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וזהו לא יוקם כי כספו הוא ואיזה כסף יוקם קין אותו שגופו קנוי לו כדכתיב קניתי איש את ה’: כספו. בגימ’ כדין לבהמה שאף בבהמה צריך מעת לעת לענין ריסוק אברים:
{כב}וכי ינצו אנשים. ב’ הכא ואידך וכי יחדיו כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו מה התם ממון דדרשינן וקצותה את כפה ממון אף ה”נ ממון דנתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה וחייב ממון:
{כו}וכי יכה. אלו שני פסוקים מתחילין בוא”ו ומסיימין בוא”ו וכי יכה תחת עינו ואם שן עבדו תחת שנו הרי כ”ד כנגד כ”ד איברים שיוצא בהם ויש בהם כ”ו תיבות כשתצרף עמהן שן ועין יהיו כ”ו אברים וכן בויאמר ארור כנען ויאמר ברוך ה’ אלהי שם כ”ו תיבות ומתחילין בוא”ו ומסיימין בוא”ו:
{כח}ולא יאכל. בגימט’ ולא הנאה:
{כט}נגח. ב’ במס’ הכא ואידך או נודע כי שור נגח הוא כדאיתא בפ’ שור שנגח דילפינן נזקין ממיתה לחייב על הקטנים כגדולים:
{ל}פדיון. ב’ במסורה הכא ואידך ויקר פדיון נפשם רמז למ”ד כופרא כפרה בשביל שיקרה נפשם בעיני הקב”ה נתן להם כופר לכפרה: פדיון נפשו. בגי’ הדמים של מזיק, ובגי’ הדמים של נזק:
{לד}לבעליו. ג’ הכא ואידך ישלם לבעליו בשומר שכר, עושר שמור לבעליו לרעתו, שזה מחמת עשרו כרה בור ברה”ר והוא לרעתו שמחייבו לשלם בנזקו וכי היכי דדרשינן הכא ישיב אפילו סובין ה”נ בשומר שכר אמרינן אפילו סובין:
{לו}המת יהיה. בגימטריא הבעלים מטפלין בנבילה:


משפטים פרק-כב

{א}במחתרת. ב’ הכא ואידך לא במחתרת מצאתים, שכיון שבא במחתרת ודאי בא להרוג כדכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת, מה המחתרת דהתם על עסקי דם אף הכא נמי כן:
{ב}זרחה ד’ הכא ואידך והשמש זרחה על המים וגו’ אדומים כדם. שמש זרחה ונודד. והצרעת זרחה במצחו, פי’ אם שמש זרחה ונודד כבר, שבא והלך בעוד לילה אז אין לו דמים, אבל אם זרחה עליו השמש, שבא ביום, כמו שהחמה זרחה על המים דמים, לו, וכן כתיב נמי התם אדומים כדם, שאם המתין עד שזרחה עליו השמש יש לו דם. וחד וזרחה לכם יראי שמי פי’ לצדיקים, שמתרפאין בה כדכתיב ומרפא בכנפיה, אבל הרשעים מלקה ומשחנת אותם שנא’ הנה יום בא בוער כתנור וגו’ ולהט אותם וגו’ ועל כן זרחה לו הצרעת במצחו:
{ד}ובער. ב’ הכא ואידך ובער עליה הכהן אע”פ שאנו דורשין אותו על שן ורגל שדרסה על הפירות והזיקתן ה”ה כל מיני היזק שאם היו לו שם עצים והפסידתן חייב עליהם:
{ה}קוצים. ד’ הכא ואידך קוצים כסוחים באש יוצתו ואל תזרעו אל קוצים דועכו כאש קוצים. זהו שאחז”ל כי תצא אש אפי’ מעצמה והיינו באש יוצתו דמשמע מעצמן ומרבין ליחכה נירו וזהו נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים והתם דרשו על הרשעים והיינו דועכו כאש קוצים דאיירי ברשעים:
{ז}אם לא ימצא הגנב ונקרב. ר”ת אליהו רמז לב’ שהפקידו אצל א’ זה ק’ וזה ר’ זה אומר ר’ שלי וזה אומר ר’ שלי כיון שאינו נמצא מי רוצה לגזול יהא מונח עד שיבא אליהו: אם לא ימצא הגנב. בגימט’ הוא עצמו גנב:
{ח}על חמור. ב’ הכא ואידך עני ורוכב על חמור איירי במשיח כי היכי דכתיב הכא אשר ירשיעון התם נמי איירי במאן דכתיב ביה וברוח שפתיו ימית רשע: יאמר. בגימטריא זה מין הטענה: אשר יאמר כי הוא זה. בגי’ מודה במקצת טענה:
{ט}וכל בהמה. ג’ הכא ואידך החיה וכל בהמה וכל בהמה מפרסת פרסה לומר שהחיה בכלל בהמה כמו התם דכתיב החיה וכל בהמה ואפילו עובר דכתיב וכל בהמה מפרסת וגו’ בבהמה אותה תאכלו לרבות את העובר:
{יז}מכשפה. אותיות המכשף א’ האיש וא’ האשה אלא שדבר הכתוב בהווה. וסמיך ליה כל שוכב עם בהמה שרוב עריות ע”י כשפים. ד”א רמז לבלעם הקוסם ששכב עם אתונו. ס”ת כל שוכב ותיבת עם אותיות בלעם. וסמיך ליה זובח לאלהים יחרם שרוב מכשפות ע”י זביחה לע”א: לא תחיה. ג’ במסורה דין ואידך לא תחיה כל נשמה. החכמה תחיה בעליה. במדרש יש שעמלקים מכשפים היו ועשו עצמם כדמות בהמות למלט עצמם לכך צוה הקב”ה והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה וגו’ וזהו בשביל חכמה שהיה בהם ורצו להחיות עצמם בחכמתם צוה הכתוב לא תחיה כל נשמה ומכשפה לא תחיה:
{יט}זובח. ב’ במסו’ זובח לאלקים. זובח תודה יכבדנני זובח ומודה להקב”ה מכבדו ויראה בישע אלהים אבל זובח לאלהים יחרם: יחרם. ג’ במסורה הכא ואידך יחרם מן האדם לא יפדה. יחרם כל רכושו. זובח לאלהים יחרם כל רכושו והיינו דאמרו הנושא והנותן ביריד של ע”א בהמה תעקר ואין לו פדיון דכתיב יחרם לא יפדה שתופסת את דמיה:
{כב}תענה. ב’ אם ענה תענה. אם תענה את בנותי. זהו שדרשו אם תענה מתשמיש דילפינן מהכא דכתיב אלמנה ויתום לא תענון וסמיך ליה אם ענה תענה שלא יענה אותם כענין אלמנות שלא יניחם צרורות כאלמנות חיות. לא תענון. בנו”ן ל’ רבים אם ענה תענה אותו ל’ יחיד לו’ אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט. ד”א לומר שכל ישראל ערבין זה בזה שאפי’ אם ענה האחד כאלו ענו כולם. ענה תענה צעק יצעק שמע אשמע הכל כפול לומר הכל במדה שתעשה לו אעשה לך:
{כג}ובניכם יתומים. וסמיך ליה אם כסף תלוה לומר שבעון רבית ימותו ויהיו בניו יתומים כדכתיב ביחזקאל וחי לא יחיה:
{כד}לא תשימון עליו נשך. בגימט’ אחד הלוה והמלוה ואחד העדים והסופר ואחד הערב עוברים בהלאו:
{כה}אם חבול תחבול. וסמיך ליה אלהים לא תקלל לפי שכשבא למשכנו השליח ב”ד מזהיר שלא יקלל הדיין:
{כז}אלהים. בגימט’ הוא דיין. ונשיא בגימ’ וכל שהוא (בעמך) וסמיך לי’ מלאתך דאיירי בבכורים דכתיב בהו ברכת השקיפה והמקלל איש הפך ברכה:
{כח}לא תאחר בכור בניך. אלא תתן מיד אחר שלשים יום:
{ל}ואנשי. ד’ ראשי פסוקים דין ואידך ואנשי תמיד בדילו. ואנשי סדום. ואנשי בבל עשו את סוכות. כי אנשי סדום עבדו ע”א כדכתיב עשו את סוכות אבל אתם אנשי קודש תהיון לי ותמיד תבדילו הטומאה מביניכם כדכתיב ואנשי תמיד יבדילו: תשליכון אותו. נ’ יתירה ללמדך שמרחיקין הנבלה מן העיר נ’ אמה: לכלב תשליכון אותו. וסמיך ליה לא תשא שמע שוא כל המספר לה”ר ראוי להשליכו לכלבים:


משפטים פרק-כג

{ג}ודל. ב’ במס’ הכא ואידך ודל מרעהו יפרד לומר אפי’ הוא רעהו יפרד ממנו ולא ישא לו פנים בדינו: בריבו. ד’ דין ואידך צדיק הראשון בריבו לא תטה משפט אביונך בריבו לעות אדם בריבו. לומר לך אף אם הוא דל לא תשמע דבריו תחלה להצדיקו בדינו ולעות בעל דינו הבא אחריו:
{ד}תועה. ג’ במס’ חמורו תועה. והנה תועה בשדה. אדם תועה מדרך השכל. זהו שאמרו מצא פרה רועה אין זו אבידה מצא חמור וכליו הפוכים הרי זו אבידה, וזהו חמורו תועה שהוא תועה בשדה ויוצא מהדרך:
{ה}שונאך. ב’ במס’. חמור שונאך. אם רעב שונאך האכילהו לחם. משום דהכא מיירי בשני מיני שונאים ע”א וישראל דבשונא ע”א מז’ אומות דרשי’ וחדלת מעזוב לו ובשונא ישראל עזוב תעזוב עמו: רובץ. ג’ במס’ דין ואידך לפתח חטאת רובץ. רובץ בין המשפתים. לפתח חטאת רובץ זה יצה”ר שאם הלך אחר יצרו והרבה עון עד אשר הוא רובץ תחת משאו מאי תקנתיה יעסוק בתורה כיששכר שהיה רובץ בין המשפתים כדאמרינן אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש: (י יא) את תבואתה. והשביעית. לאסור פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית:
{יא}ויתרם. ב’ דין ואידך ויתרם אכלה אש לומר שפירות שביעית אסורים בהנאה ותופסין את דמיהן וצריך לבערן:
{יג}ושם. אלהים אחרים. וסמיך ליה שלש רגלים לומר לך כל המבזה את המועדות כאלו עובד ע”א. וסמך פסח לע”א לו’ מה ע”א אסורה בהנאה ואוסרת בכל שהוא אף חמץ בפסח אסור בהנאה ואוסר בכל שהוא:
{טז}האסיף. ב’ במס’. דין ואידך האסיף תקופת השנה והיינו דאיתא בפ”ק דסנהדרין וחג האסיף תקופת השנה שיהא חג האסיף בתקופה חדשה והיאך משמע זה בכאן אדרבה לכאורה משמע בהיפך שהיא בתקופה ישנה אלא הכי פירושו חג האסיף מתחיל עם בצאת השנה אם כן צריך שיהא בתקופת השנה חדשה:
{כב}וצרתי. ב’ במסור’ דין ואידך וצרתי עליך מוצב והקימותי עליך מצודות מלמד שצר הקב”ה על ז’ עממין בכל כלי מלחמה:
{כה}ועבדתם את ה’ אלהיכם. אומר ל’ רבים דזו תפלת רבים שאינה נמאסת. ואמר וברך את לחמך ל’ יחיד דלכל אחד ואחד מברך לפי ענינו: וברך. ג’ במס’ דין ואידך וברך פרי בטנך וברך עלי את אלקנה ואת אשתו כדאיתא בברכות בכוס של ברכה משגרו לאנשי ביתו כי היכי דתתברך פרי בטנה וזהו וברך את לחמך ואת מימיך שבירך ברכת המזון ושגרו לאשתו וברך פרי בטנה וכן בעלי שבירך את אלקנה ונתעברה אשתו וזה וברך עלי וברך פרי בטנך: מימיך. ג’ דין ואידך ואם מימיך נשתה וגו’ ונתתי מכרם. מחוטב עציך עד שואב מימיך. ואם מימיך נשתה ונתתי מכרם לומר שאע”פ שבירך מימיהם ולא היו צריכין למים אחרים קנו מהם כמו שאמרו מכאן לאכסניא שיש לו משלו דרך ארץ הוא שיקנה מבעל אכסנאי כדי להנאותו: והסירותי. ב’ במס’ הכא ואידך והסידותי את כפי בשביל שהיה משה מקבל פני שכינה זכה לוהסירותי מחלה דכתיב ביה לא כהתה עינו ולא נס לחה: והסירותי מחלה מקרבך. וסמיך ליה לא תהיה משכלה שכיון שסרה המחלה לא תהיה משכלה וגם את מספר ימיך אמלא אמלא עולה ע”ב ימי שנותינו בהם שבעים שנה חוץ משנה שנולד בה ושנה שמת בה:
{כו}אמלא. ג’ במס’ דין ואידך ואוצרותיהם אמלא ופי אמלא תוכחות כשהצדיק נפטר מן העולם וממלא מספר ימיו אז מראין לו חלקו בג”ע כמ”ש גבי ר’ אבהו וגבי ר”א בן פדת בתענית וזהו מספר ימיך אמלא ואוצרותיהם אמלא ופי אמלא תוכחות אין לאדם להוכיח לחבירו אלא סמוך לפטירתו כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו וזהו ופי אמלא תוכחות מתי את מספר ימיך אמלא:
{כט}ורבה. ד’ דין ואידך ורבה העזובה. ורבה משטמה ורבה היא על האדם. וזהו שיש במדרש וכי תעלה על דעתך עוד שיהיו יראים מחיות השדה והא כתיב כי עם אבני השדה בריתך וגו’ אלא גלוי וידוע לפניו שעתידין לחטא ויופקרו לחיות וזהו יש רעה וגו’ ורבה היא על האדם מה היא ורבה משטמה ע”כ ורבה העזובה בקרב הארץ שהארץ תעזב מהם ורבה עליך חית השדה:
{לג}יהיה לך. למוקש. וסמיך ליה ואל משה אמר וגו’ נדב ואביהוא שהיה להם למוקש מה שראו שכינה ומתו נדב ואביהוא:


משפטים פרק-כד

{ב}ונגש. ג’ דין ואידך ונגש הכהן. ונגש חורש בקוצר כמו שנגש משה לבדו כך הכהן נכנס לבדו לפני ולפנים להתפלל שם על השנה שתהא כתקונה כדכתיב ונגש חורש בקוצר: יגשו. ב’ והם לא יגשו, אחד באחד יגשו, לו’ כל אחד ואחד נכנס לפנים יותר מחבירו כמו שאמרו משה מחיצה לעצמו וכו’:
{ג}כל הדברים אשר דבר ה’ נעשה. ו’ תיבות וכן כל אשר דבר ה’ נעשה ונשמע ו’ תיבות הרי י”ב כנגד י”ב שבטים שאמרו ו’ תיבות והוא שמע ישראל ויעקב השיבם ו’ תיבות בשכמל” ו:
{י}ישראל ותחת רגליו. מלמד שראו דמות יעקב תחת כסא הכבוד. ודמות פניהם פני אדם. ס”ת תמים וזה שאמר יעקב התחת אלהים אנכי אנכי בגימטריא כסא: לבנת. ב’ במסורה הכא ואידך ובשיחור לבנת ביהושע והיא שם עיר ונקראת כן ע”ש שבנויה מלבנים וזה הוא שדרשו שהיתה כעין לבינה לזכור שעבורן של ישראל:
{יא}ויחזו. ב’ הכא ואידך ויחזו לך משאות שוא ומדוחים הם אמרו ויחזו את האלהים וזה היה משאות שוא. ד”א ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו מה הכא אכילה ושתיה אף ויחזו משאות שוא על ידי אכילה ושתיה דכתיב ותחללנה אותי וגו’ ובפתותי לחם. שבשביל אכילה ושתיה שנתנו להם אמרו להם נבואת שקר:
{טז}וישכון. ה’ במסורה דין ואידך וישכון הענן במדבר פארן וישכון ישראל בטח בדד. וישכון בירושלים וגו’ וישכון ערים נכחדות לומר שכבוד ה’ ששכן על הר סיני היה עמהם לעולם כל זמן שלא הרשיעו במעשיהם אבל משהרשיעו וישכון ערים נכחדות ונחרב הבית ונסתלקה השכינה העתידה לחזור לנו במהרה בימינו:

קרדיט: סדר בעל הטורים על פרשת משפטים שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – משפטים

{א} וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶֽם:  מ  וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶֽם:  ת  וְאִלֵין דִינַיָא דִי תַסְדַר קֳדָמֵיהוֹן: {ב} כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַֽעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַֽחָפְשִׁי חִנָּֽם:  מ  כִּי תִקְנֶה

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת משפטים

{א} ואלה וְאִלֵּין הִינוּן סִדְרֵי דִינַיָא דִי תְסַדֵּר קֳדָמֵיהוֹן: {ב} אֲרוּם תִּיזְבוּן בִּגְנֵיבוּתֵיהּ לְעַבְדָא בַּר יִשְרָאֵל שִׁית שְׁנִין יִפְלַח וּבְמַעֲלֵי שְׁבִיעָתָא יִפּוֹק לְבַר חוֹרִין מַגָּן: {ג} אִין בִּלְחוֹדוֹי יֵיעוֹל בִּלְחוֹדוֹי

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות