שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת כי תשא

{יב}א מלשון לא תשא שמע שוא ולא לשון הרמה מלשון ישא פרעה את ראשך ומפני שצפה הקב”ה שעתיד לגזור גזירה עליהם במדבר הזה יתמו כתב בהן שאו את ראש וגו’ אבל בלוים שלא נגזרה הגזירה עליהם כתב בהן לשון פקוד: ב דעת רש”י שלא תפרש לאחר שקבלת סכום מנינם ונתנו איש כופר וגו’ לכ”פ כשתרצה לידע מנינם אבל לא תמנה אותם לגלגלותם והא דנקט רש”י לשון שלילה אל תמנם לגלגלותם ולא נקט לשון חיוב ולומר כשתחפוץ וכו’ יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה השקלים ותדע מניינם כמו שנאמר בקרא לומר לא שהוא מצוה למנותם במחצית השקלים כדי שיעשו האדנים אלא תחבולה שלא ישלוט בהם עין הרע והוא הדין על ידי דבר אחר חוץ מחצאי שקלים היה יכול למנותם אלא שעל ידי חצאי שקלים יעשו מהם האדנים ואגב חדא תרתי. רא”ם: ג שמנה אותם בלא חצאי שקלים וחשב שהיו על עבודת אהל מועד לעשות מהם אדנים והיתה הגזרה לפי שעה ולא לדורות לקנות מהם קרבנות וחשב גם כן שפי’ ולא יהיה בהם נגף הוא נגף הבא לעולם ועל דרך וצדקה תציל ממות. ואם תאמר כשפקד דוד את העם שלח שליש ביד יואב ושליש ביד אבישי בן צרויה והשליש ביד אתי הגתי למה לא היה בהם נגף. ושמא יש לומר שמה שהמנין שולט בה עין הרע היינו דוקא כשמונה כל ישראל וכו’. רא”ם:
{יג}ד מדכתיב זה משמע שרימז לו על דבר: ה דק”ל דמחצית השקל בשקל הקדש משמע דיביאו חצי השקל עם השקל שלם ואם כן היה לו לכתוב שקל וחצי על זה פירש במשקל ר”ל בשקל הקדש וכו’: ו כלומר לעיל בפרשת משפטים כתוב נמי שקל ולא פירש לנו הכתוב כמה הוא ועכשיו פירש לך כמה הוא: ז שהוא נמי לשון מעה: ח דק”ל דבתחלה כתיב מחצית השקל ואחר כך כתיב עשרים גרה השקל דמשמע שקל שלם יתנו ומתרץ השלם עשרים גרה והם יתנו חציו שהוא עשרה גרה: ט הוצרך להוסיף זה משום דלא תקשה דקרא קאמר שהשקל עשרים גרה והיה ראוי להיות כ”ד שהרי השקל השלם ד’ זוזים והזוז שש מעה ועל זה פירש והוסיפו עליהן וכו’:
{יד}י מדכתיב מבן עשרים שנה למה לי כל העובר על הפקודים אלא למדך כאן וכו’ כלומר להכי נקט לשון פקודים להודיע שאין פחות מבן ך’ יוצא לצבא דמצינו לשון פקודים גבי חיל כדכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל וכתיב ויפקוד שאול את העם ופירושו של קרא כך הוא כי תשא את ראש בנ”י לצאת בצבא המלחמה יהיו מבני כ’ שנה ומעלה. וא”ת למה לו להורות שאין נמנה וכו’ הא כבר הודיענו זה בספר במדבר דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא וי”ל דהוה אמינא דוקא במלחמת חובה הקפיד הקרא אבל לא במלחמת הרשות לכן כפל הענין שאף במלחמת הרשות אינו יוצא כי אם מבן כ’ שנה ומעלה:
{טו}כ ולא לכפר על חטאתיכם כשאר כפרות דמה ענין כפרה אצל המנין:
{טז}ל פירוש אע”פ שמצות כי תשא היא כללות לכל זמן ולא נזכר שימנה עתה מכל מקום ונתת אותו על עבודת אהל מועד שהם אדני המשכן מורה שנצטווה בפרטות שימנם קודם הקמת המשכן: מ ואין יכולים לבוא לכלל שנה אלא עד ר”ה וגם אותן שנולדו קודם ר”ה כשבא ר”ה באין לכלל שנה:
{יח}נ דק”ל היאך יכולין לרחוץ מן הכן. ל”פ מוסב על הכיור:
{יט}ס כלומר בשעה שמקדשים ידיהם צריכים לקדש גם רגליהם עמהם פירוש דאת בא לרבות ואת רגליהם כאלו אמר את ידיהם יהיו רגליהם ואת רגליהם יהיו ידיהם דהיינו שניהם בבת אחת:
{כ}ע(נח”י) דסבירא ליה להרב דלא מיחייב אביאה ריקנית וכן איתא בזבחים י”ט דלשרת קאי על בבואם אל אהל מועד: פ נראה דרש”י רוצה לתרץ למה לא נאמר ואם לא ירחצו ימותו דזה זירוז יותר ממה שנאמר ולא ימותו ועל זה פירש הא אם לא וכו’ שבתורה נאמרו כללות וכו’. והרא”ם פירוש לפי שמנהג הכתוב להזכיר העונש המתחייב לא הבלתי מתחייב לכן אמר שבתורה נאמרו כללים ומכלל לאו אתם שומע הן וכו’ וקשה לי והרי הוא כאלו אמר אם לא ירחצו ימותו ואפשר שבכלל דברי הם דבריו: צ דק”ל הא פשיטא דמדאסר ליכנס אל אהל מועד בלא רחיצה היאך יכול ליכנס למזבח. ל”פ החיצון:
{כג}ק לא מחצית שיעורו דאם כן ה”ל למכתב חמש מאות ומדאיצטריך שתי הבאות ש”מ דאית ביה הכרעה אבל אין לפרש דכנוי מחציתו שב אל מר דרור ופירוש וקנמן מחציתו של מר דרור שהוא ר”ן דאם כן לכתוב וקנמן בשם חמשים ומאתים מחציתו למה לי אלא על כרחך כנוי מחציתו אקנמן קאי: ר פירוש שאין יכול לשקול שוה בשוה בלא הכרע: ש אלא עץ גמור: ת שלא תפרש מחציתו של קנה בשם הוא ר”ן כמו קנמן בשם דאם כן לכתוב קנמן בשם וקנה בשם מחצה ומחצה ר”ן והשתא משמע מחציתו דקנמן אקנמן גופא קאי וכולו ת”ק ומחציתו דקנה אקנמן דלעיל מיניה קאי כאלו אמר וקנה בשם מחציתו של קנמן שכולו אינו אלא ר”ן:
{כד}א פירוש אינו די: ב לשון שרייה: ג כלומר שופכו וקינחו מעל העיקרין:
{כה}ד כלומר בראש התיבה: ה רגע בסגול תחת הרי”ש ואינו כמו רוגע הים שהוא לשון פועל: ו כלומר זה נוטל מזה:
{כו}ז פירוש כ”ף יונית שהוא כמו נו”ן שלנו:
{כט}ח ופירוש תמשחם ובזה מתקדשים לא שימשחם וגם יקדשם שהקדוש אינו דבר בפני עצמו והא דלא פירש זה לעיל גבי כל המשיחות וכו’ עיין במ”י:
{לא}ט וא”ת למה מהפך רש”י הפסוק וי”ל שסתירה הוא ארבותינו שפירשו שכולו קיים לעתיד לבא ומסתמא הם דורשים מדכתיב זה לי לדורותיכם ולא כתיב כזה משמע הגוף של שמן יהיה לי לדורותיכם אבל אין זה ראיה ודרשה גמורה דזה צריך לדרשה זו לומר דתריסר לוגי הוו אי נמי איפכא דראיה היא לרבותינו כלומר לדורותיכם יהיה קיים במנין זה דהיינו י”ב לוגין וק”ל:
{לב}י פי’ שאלו לא כתב אלא ובמתכונתו הוה אמינא כיון ששם בו במדת סכום סממניו אע”פ שפחת או רבה סממניו לפי מדת הין שמן יהא חייב לכך חזר וכתב לא תעשו כמוהו כלומר שאם פחת או רבה אינו חייב:
{לג}כ והוא הנזכר לעיל על בשר אדם לא ייסך אלא שחזר וכתב לחייב עליו כרת וכאילו כתב ואשר ייסך על אדם ונכרת מעמיו אבל הנעשה במתכונתו לא מצינו שהזהיר עליו הכתוב שלא ייסך על בשר אדם ואין עונשין אלא מזהירין: ל פירוש כהונה גדולה ואפילו כהן הדיוט זר ואפי’ כהן גדול ומלך שגם הם עצמם אחרי המשחתן לכהונה ולמלכות נקראו זרים:
{לד}מ דאם לא כן לחשוב חלבנה בראש או בסוף ולא בתוכם: נ[ג”א] כדי שיראה הש”י שגם הפושעים חוזרים בתשובה וירחם עלינו: ס וא”ת מנא ליה לרבות כאלו דלמא לא מרבה אלא שנים כמו סמים הראשון דאינו מרבה אלא תרי וי”ל דהוכחת רש”י מדלא כתיב סמים סמים גבי הדדי בתחלה או בסוף למה כתיב כאן אלא לרבות עוד כמו אלו:
{לה}ע דק”ל דלשון ועשית אינו נופל על מלת טהור קודש מפני שהטהרה והקדושה הן העדר שלא ישתמשו בהן בטומאה ולא ישתמשו בה בחול ועל זה פירש ממולח יהיה וטהור וקודש יהיה כלומר ממולח ע”י עשייה וטהור וקודש יהיה מאליו:
{לו}פ כלומר לא שצריך שיניח ממנה לפני העדות למשמרת אלא להקטיר וכו’: צ כאלו אמר ולמה נקרא אהל מועד לפי שכל מקום וכל זה שאני קובע לך לדבר עמך אינו אלא שמה:
{לז}ק כלומר לא לי כמשמעו דכתיב אם ארעב לא אומר לך: (ג”א) דאם לא כן הא כבר כתיב קדש קדשים תהיה לכם: ר לדברי הג”א אתי שפיר מה שלא פירש”י כן על לי דכתיב גבי שמן המשחה:


כי תשא פרק-לא

{ב}ש דק”ל דהל”ל קראתי לבצלאל ומפרש שהכי פירושו קראתי בשם לעשות מלאכתי למי קראתי את בצלאל:
{ו}ת שלא תאמר שכולם יהיו עם בצלאל לעזרה דאם כן למה פירש את אהליאב יותר משאר חכמי לב לכן פירש לומר שאהליאב יעזור את בצלאל בכל מלאכה שהוא עוסק בעצמו אבל שאר חכמי לב יהיו עושין מכל המלאכה אשר יתנו להם בצלאל ואהליאב ושיעור הכתוב כן הוא ראה קראתי בשם בצלאל וגו’ וגם נתתי אתו את אהליאב וגו’ ועוד כל שאר חכמי לב הנמצאים ביניהם עם כל אותן שנתתי חכמה בלבם ועשו את כל אשר צויתיך:
{ח}א דק”ל דמשמע דשאר הכלים לא היו טהורים ל”פ שר”ל מזוקק לא טהור מטומאה. רא”ם:
{י}ב כלו’ הא מיד אח”כ כתיבי בגדי הקדש ש”מ שאלו אחרים הן: ג שמתורגם סרדין על שם שהיו וכו’ אם כן שרד נמי פירוש כן:
{יא}ד(ג”א) והלמ”ד הוא במקום בעבור. ולא פי’ דמלת לקדש קאי גם כן על שמן המשחה כמשמעות המקרא מפני שע”י השמן נעשה קדש והל”ל לקדש בפת”ח תחת הקו”ף ומלת לקודש משמעו שכבר הוא קודש:
{יג}ה דק”ל היאך באה פ’ זו לכאן: ו וא”ת לעיל ממעט זה מדסמיך פרשה זו לכאן וי”ל דלעיל לא הוי ממעט אלא צבור כמו הבאת הנדבה שהיתה בצבור אבל יחיד הוה אמינא שמותר לעשות מלאכה למשכן לכן צריך למכתב אך:
{יד}ז מדונכרת דבתריה בידי שמים אם כן יומת הוא בידי אדם ואין מיתה בידי אדם אלא בעדים והתראה. (ועיין בנח”י טעם למה במיתה בידי אדם כתיב מות יומת):
{טו}ח כלומר מנוחה חשובה:
{יז}ט לשון קושיא הוא ר”ל הקדוש ברוך הוא שכתוב בו לא ייעף וגו’: י ר”ל הוא אומר לכתוב מנוחה על עצמו: כ מסקנא דתירוצא הוא:
{יח}ל דאם לא כן איך ידע משה אם נתרצה הקדוש ב”ה לישראל על מעשה המשכן עד שצוה להם משה על נדבת המשכן שמא לא נתרצה הקב”ה רק על נתינת הלוחות לישראל שנאמר לו בפירוש פסל לך שני לוחות אבנים וגו’ והוכרח לזה מפני קיום הדת שאי אפשר לדחותן מן הדת מאחר שכבר נתגיירו וקבלו עליהם עול תורה ומצות ואע”פ שחזרו לסורן הראשון הרי הן כישראל שמומר הוא כישראל לכל דבריו וכל שכן ישראל שכבר חזרו בתשובה כדכתיב ויתנצלו את עדים וגו’ שהוא מן הדין ליתן להם את הלוחות אבל לעשות גם המשכן לשכון בתוכו שהוא חבה יתירה שמא לא נתרצה לזה אלא ודאי וכו’: מ לכך מסרה לו ככלה כלומר שהיא קנויה לו: נ דק”ל דליכא למימר מדבר צווי של משכן דהא מעשה העגל קודם לכן היה כדפירש”י לעיל ל”פ כשכלה לדבר אתו החקים והמשפטים שבואלה המשפטים וכתב הרא”ם ולכן זאת הפרשה דבקה בסוף פרשת משפטים דכתיב ביה ויבא משה בתוך הענן ויהי משה בהר מ’ יום וגו’ ודלא כרבי ישמעאל דאמר ואלה המשפטים ו’ מוסיף על הראשונים וכו’ ופירושו כמו שהדברות נאמרו בקולות וברקים במעמד כל ישראל אף משפטים כן. עכ”ל: ס מדכתיב לדבר אתו ולא כתיב לדבר אליו אלא מלמד שהיה וכו’: ע כאלו לא היו רק אחד:


כי תשא פרק-לב

{א}פ כלומר בשש נוטריקון באו שש: צ דק”ל מדכתיב תחלה אשר ילכו לפנינו היל”ל אח”כ כי זה משה האיש אשר הלך ר”ל זה משה האיש שהלך בתחלה לפנינו ועכשיו מת לכך עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו ולמה כתיב אשר העלנו ומפרש דבאמת כן פירושו אשר העלנו אינו כמשמעו מאמ”צ אלא היה מורה לנו דרך:
{ג}ק ולכך פירש”י אח”כ את נזמי מנזמי שהתי”ו מתפעלת אבל אם היה כתיב ויפרקו אז לא צריך לפרש את נזמי מנזמי ועוד מצאתי שהיה נזם קטן באזנם ובו היו תלויים תכשיטיהם:
{ד}ר פירוש כשהיו ישראל במצרים והיו בונים את פיתום ואת רעמסס וכשלא היו עושין שיעור עבודתן מה שאמרו להם באו המצריים ונטלו הילדים ונתנום בחומה של בנין והניחו אבנים סביבותיהן ועליהן כדי שיהא השיעור של עבודתן מלא ואמר משה רבינו ע”ה לפני הקב”ה רבש”ע למה יענשו הקטנים במיתה זו ואמר ליה הקב”ה אין סופן של ילדים אלו לטובה שילכו לתרבות רעה כשיגדלו מוטב שימותו זכאים והלך משה והוציא אחד מתוך שורת הבנין שנתמעך בו ונקרא מיכה: ש הואיל והיה כתוב עליו עלה שור לכך עלה העגל שהוא היה שור: ת וזהו מה שנאמר אלה אלהיך ישראל אשר העלוך וגו’ ר”ל ערב רב אמרו כן לישראל:
{ה}א על העגל קאי: ב שהשטן עירבב את העולם בשעה ששית והצליח במעשיו שגמר מה שהיה בלבו: ג פירוש חור הוכיחן על מעשה העגל והרגוהו וירא אהרן מלהוכיחן שמא יהרגוהו וא”ת והא לעיל פירש”י ויבן מזבח לדחותם ופירוש אח”כ זהו פשוטו וכו’ ואם כן המדרש והפשוטו חדא הוא וי”ל דק”ל למה בנה אהרן מזבח חדש והא הוה שם מזבח בנוי כדכתיב לעיל פרשת משפטים ועל זה פירש לדחותם זהו פשוטו והמדרש דורש על מה דקשה לו למה בנה אהרן ולא אחר:
{ז}ד אבל וידבר ה’ אל משה לאמר אינו לשון קושי הואיל וכתיב אחריו לאמר וידבר הוא הכלל ולאמר הוא הפרט אבל כאן אין כתיב לאמר אחריו וכתיב וידבר ולא כתיב ויאמר ש”מ לשון קושי הוא. רא”ם:
{יא}ה דק”ל וכי לא היה לו להקב”ה לקצוף עליהם על שעשו העגל אלא הכי אמר משה להקב”ה כלום מתקנא כו’. אבל בפרשת יתרו גבי אנכי ה’ אלהיך פירש”י אלהיך לשון יחיד לתת פתחון פה למשה וכו’ וזהו שאמר למה יחרה אפך בעמך לא להם צוית אלא לי לבד. זה וזה יכשר:
{יב}ו פירוש התפעל להם לעשות השתנות ממחשבה רעה למחשבה טובה דכל לשון נחום לשון מחשבה אחרת הוא:
{יג}ז דאם לא כן מאי זכור לאברהם אם היה הוא צדיק הרי קבל שכרו ושוב אינו מחויב בעבורו לבניו כלום: ח דאם לא כן למה נזכרו שלשתן באברהם סגי. רא”ם. אי נמי דק”ל למה כתיב זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם איפכא הל”ל זכור אשר נשבעת לעבדיך לאברהם וכו’ דהא הזכירה אשבועה קאי ועוד שבועה גבי אברהם הוא דכתיב שנאמר בי נשבעתי וגו’. ל”פ זכור לאברהם עשר נסיונות וכו’ ולא קאי הזכירה על השבועה אלא על צדקת אברהם וכו’ ותו קשה ליה אם כן מאי זכירה שייך לגבי יצחק ויעקב ל”פ אם לשריפה כו’. ואין להקשות למה פירש גבי אברהם עשר נסיונות דלמא שריפה לחוד יש לומר דהי מנייהו מפקת כיון דתרווייהו איתנהו גבי אברהם: ט יש מקשים מאי קל וחומר הוא זה והא משה גם כן יש לו זכות אבות דהא הוא מבני בניהם כדפירש”י בפרשת שלח ואעשה אותך לגוי גדול ולא כתיב ואעשה את זרעך וגו’ שאתה מזרעם ומתרצים אלו לא חטאו בעגל היו נכנסין לארץ כמו שהבטיח הקב”ה את אברהם לזרעך אתן את הארץ ועכשיו שיכלם ש”מ אם כן דהחטא גרם שלא יתקיים הבטחת אברהם ואם כן במה יודע איפוא שתתקיים הבטחת משה שיהיו בניו לגוי גדול אולי יחטאו בניו ולא תתקיים גם כן ההבטחה. וא”ת שזכות משה תתקיים על כל פנים אף אם יחטאו בניו אם כן קל וחומר הוא הרי זכות של ג’ אבות לא הועיל זכותם להגן בשביל החטא ולהביאם לארץ קל וחומר זכותי לבד:
{טו}י פירוש כגון נבוב נקרא בובן וכן כל התיבות ומעשה נסים הוא פירוש שהכתב היה חקוק משני עבריהם ואם כן מ”ם וסמ”ך שבו היו נמי חקוקים סביב וההיקף שבאמצע לא היה בשום צד מחובר ולא נפלו ובבראשית רבה מפורש כמו שהכתב נקרא בעבר זה כך היה נקרא בעבר השני וזה היה מעשה נסים:
{יט}כ דק”ל דתחת ההר משמע שהיה תוך וחלל בהר לכן פירש לרגלי ההר:
{כ}ל והטעם שבדק אותם כסוטות הוא כי הזונה אחר עכו”ם הוא כאשה המזנה תחת בעלה כמו שאמרו במדרש והביאו רש”י בשיר השירים בפסוק שני שדיך משום הכי בדק אותם כסוטות וק”ל: מ כלומר שמיתתן בסייף ולא בסקילה כיחיד העובד שמיתתו בסקילה:
{כא}נ כלומר כמה יסורין עשו לך שהוכרחת לעשות להם עגל בתמיה ולרבותא אמר שהרי אפילו יסורין בעלמא לא עשו לך:
{כב}ס דק”ל למה לא כתיב כי רע הוא אם הדבר שב לישראל ל”פ ברע קאי על הדרך הרע ומשום הכי הוצרך להוסיף ולומר הם הולכים כי בדרך נופל לשון הליכה ואמר תמיד מפני שבזולת זה היה משמע שאמר בעבור הדרך הזה שכוונתם בו לרעה וזה אי אפשר שאם היה יודע משה זה היה לו לגדור גדר מתחלה טרם שיעשו הרעה לפיכך הוצרך להוסיף מלת תמיד כלומר כל מעשיהם הם תמיד ברע:
{כד}ע דאם לא כן כל החטא הוא שלו ומפרש דאהרן לא אמר התפרקו אלא אמר למי זהב בלבד והם מיהרו והתפרקו: פ פירוש ויצא העגל הזה מבלתי שיצור אותו בחרט דאם לא כן מאי ויצא העגל הזה מאחר שהשליך אותו באש והתיך אותו בחרט שצר בו צורת העגל בהכרח הוא שיצא העגל הזה אבל ממה שהעיד עליו הכתוב שאמר אהרן פרקו נזמי וגו’ נשיכם וגו’ וכתיב ויצר אותו בחרט וגו’ ואם כן איך אמר אהרן ואומר להם דבר אחד וכו’ וגם מה שאמר ואשליכהו באש וגו’ דמשמע שמעצמו יצא הא הוא לקח את הזהב וצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה נראה שמפני יראתו של משה הוציא שקר מפיו עכ”ל הרא”ם. אך קשה איך הוציא אהרן קדוש ה’ דבר שקר מפיו ועיין (בנח”י):
{כו}צ פירוש מי שהוא לה’ שירא ממנו יבא אלי ויחסר מלת יבא דאם לא כן משמע מי שהוא לה’ וירא ממנו הוא קרוב אלי מאי ויאספו אליו כל בני לוי:
{כז}ק דק”ל כיון שכל שבט לוי היה כשר למה אמר שיהרגו איש את אחיו מתרץ אחיו מאמו שאינו לוי אלא ישראל:
{כט}ר פירוש מתחלה היו הבכורים כהנים למקום וכשחטאו בעגל והקריבו קרבן לעכו”ם הרגו אותם ואתם תהיו תחתם כהנים למקום ואמר תתחנכו כי מלוי יד מורה על החינוך כשנכנס לדבר להיות מוחזק מאותו יום והלאה כדפירש”י לעיל בפרשת תרומה: ש ואף על פי שלא הוזכר בהריגה רק אחיו וקרובו ורעהו מישראל אמר בנו לרבותא שאפילו אם היה בנו היה הורגו לקדושת השם:
{ל}ת פירוש דרש”י סבר כל בעד שבמקרא פירושו נגד וכאן אין נופל לשון נגד לכ”פ דהאי אכפרה אינו לשון כפרה אלא לשון קנוח וסתימה. ואם כן שפיר נופל בו לשון נגד:
{לא}א דק”ל למה אמר משה אלהי זהב ולא אמר אלהי סתם אלא כך היה כוונתו אתה הוא שגרמת להם:
{לב}ב ואף שלא נתנה התורה כבר כתב משה מבראשית עד מתן תורה כדפרישית. אי נמי התורה העתידה להכתב מידו:
{לד}ג פירוש אף על פי שכל לי ולך ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון עלי עליך עליו עליהם כמו שמבואר בפרשת חיי שרה על פסוק כאשר דבר לי הכא פירושו אליך ממש משום דלא מצינו שדיבר לאדם אחר על משה וכן לדבר לו דגבי אדוניהו פירושו נמי אליו ממש אבל אין פירושו עליו: ד דק”ל הא הקב”ה רוצה לייסרן ומה זה שאמר הנה מלאכי ילך לפניך הא זה טובה להם לכ”פ ולא אני ר”ל דזה רעה היה דמתחלה היתה השכינה עצמה עמהם:


כי תשא פרק-לג

{ג}ה שקאי אלעיל שאמר לו עלה מזה וכו’ ולא על דסמיך ליה וגרשתי את הכנעני וגו’ אל ארץ זבת חלב וגו’: ו שטעם הוא אלעיל שאמר הנה מלאכי ילך לפניך ולמה כי לא אעלה וגו’ ולא ששב אל הסמוך לו על לך עלה מזה: ז והא דכתיב ילך נא ה’ בקרבנו כי מה קשה עורף הוא דמשמע דאדרבה משום שהוא קשה עורף ראוי שילך השם ביניהם והוא סותר מה שנא’ כאן כבר תיקן רש”י ז”ל שם ואמר כי מלת כי במקום אם ופירוש אם עם קשה עורף הוא וימרה בך וכו’ אתה תסלח לעונינו וגו’. הרא”ם:
{ה}ח כלומר זה אעשה לכם מיד כלומר לא שמלת ועתה מתחייב ממה שקדם כמו ועתה הנה אשתך קח ולך ועתה שני בניך וגו’ כי אי אפשר לפרש כן כי המאמר הקודם הוא לטובתם ששולח המלאך ואינו הולך הוא בעצמו ופסוק ועתה הורד עדיך הוא לפורענות ואם תאמר הא לעיל כתיב הם עצמן הורידו עדים מעליהם דכתיב ולא שתו איש עדיו עליו ויש לומר דלעיל לא הורידו אלא לפישעה כדרך האבלים אבל הקב”ה אמר להם שיורידו לעולם: ט לא שעל ידי הורדת עדים ידע מה לעשות להם כמובן מן הכתוב כי אין הורדת העדי סבה שידע מה לעשות להם:
{ו}י לא שהסירו עדים בעוד שהיו בהר חורב שהרי לא הסירו עדים אלא אחרי מעשה העגל ויחסר שי”ן וכאלו כתיב שמהר חורב. (קצ”מ) ואם תאמר הא כבר כתיב ולא שתו איש עדיו עליו ואם כן למה הוצרך הקב”ה לצוות ועתה הורד וכו’ (בחיי) כי מעצמם נמנעו ולא שתו כל עדים עליהם אלא קצת וכשנצטוו מפי השי”ת סלקו כל העדיים לגמרי והפשיטום מהם וע”ש עוד תירוצים אחרים:
{ז}כ פירוש ישראל מנודים לרב שהוא הקב”ה גם מנודים לתלמיד כלומר לי שאני תלמיד של הקב”ה: ל והטעם כדי שיהיו רשאין כל מבקשי ה’ לבוא אל האהל ביום השבת כמו ביריחו בימי יהושע: מ מריבוי דכל מרבה ליה:
{ח}נ דק”ל למה כתיב כצאת משה אל האהל הל”ל כשנכנס משה אל האהל ומפרש דלצאת קאי איציאה שיצא מן מחנה ישראל ולא קאי אאהלו של משה:
{ט}ס כלומר שהוא לשון הווה: ע הדלי”ת כדגש ובחירק תחת המ”ם ואינו קרוי מדבר בשו”א תחת המ”ם משום דמדבר משמע שהמלך מדבר עם ההדיוט אבל מדבר בחיר”ק פתרונו הקול מדבר בינו וכו’:
{י}פ לא לפתח אהלו של משה כמובן מאיש פתח אהלו שפירושו לפתח אהלו רק בעבור שעמוד ענן שם אמר איש פתח אהלו:
{יא}צ דאם לא כן למה היה שב אל המחנה אחר שדיבר הקב”ה עמו פנים אל פנים והלא במקום שדיבר השם עמו שם היתה דירתו כדכתיב והיה כבא משה האהלה וגו’: ק ר”ל מסדר הלמוד מפני שקודם יום הכיפורים לא היה לו פנאי ללמוד ולא ללמד מפני טרדות העגל ושהתפלל עליהם וקבלת לוחות האחרונות אבל לקיחת האהל היה תיכף אחר מעשה העגל: ר ואם תאמר והלא בפרשת יתרו ובפ’ עקב כתב שעלה בי”ח בתמוז. ויש לומר משום דבשלהי מסכת תענית תירץ אביי על קושיא שהקשה שם תמוז דהאי שתא מלויי מלייה ורש”י ז”ל כשרוצה לפרש החשבון של מ’ יום עם לילות לפי מנהג החדשים אחד מלא ואחד חסר שתמוז לעולם חסר אומר בי”ח וכשרוצה לפרש החשבון לפי מה שאמרו תמוז דהא שתא מלויי מלייה אומר בי”ט. הרא”ם. (נח”י) ולי נראה דבין תמוז לתמוז נתחלף לו דהא אביי אמר על אותו תמוז של שלוח מרגלים וזהו בשנה שניה ואלו תמוז של העגל הוא בשנה ראשונה ע”ש. א”נ (נ”ל שהוא ר”ת אך נראה) שהעלי’ היתה בי”ח אבל חשבון של מ’ יום לא היה כי אם בי”ט כי יום י”ח לא היה לילו עמו:
{יב}ש כתב הרא”ם לפי דעתי שיבוש נפל בספרים והיה לו לכתוב ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי וגו’ כי מאמר הנה אנכי שולח וגו’ קודם מעשה העגל נאמר ואף על פי שפרש”י שם כאן נתבשר שעתידין ישראל לחטוא ושכינה אומרת כי לא אעלה בקרבך וגו’ מכל מקום מאמר ושלחתי לפניך מלאך שהוא אחר מעשה העגל הוא העיקר (נח”י) ונראה לי שצריך לומר הנה מלאכי ילך לפניך שהוא מוקדם לפסוק ושלחתי לפניך וגם שזה הפסוק קרוב יותר לומר שטעות נפל בספרים ונתחלף בין הנה מלאכי ילך ובין הנה אנכי שולח וגו’: ת דק”ל דמשמע מן הקרא דידיעת השם למשה לבד הוא בפרטות אבל לשאר בני אדם אין ידיעת השם והשגחתו בפרטות אלא בכללות וחלילה זה כי השגחת השם בפרטות על כל ברואיו מקרני ראמים עד ביצי כנים ל”פ בשם חבת חשיבות וכו’:
{יג}א דק”ל דבפסוק משמע שהיה ספק למשה אי אמר הקב”ה שמצא חן בעיניו והא אמר משה מתחלה להקב”ה איך שאמר אליו מצאת חן בעיני. לכ”פ אם אמת הוא שמצאתי חן דלמא מה שאמרת מצאת חן בעיני מצחק היית בי כדרך בני אדם: ב דאם לא כן מה ענין זאת הבקשה כאן: ג פירוש והוא דבוק עם הודיעני נא את דרכיך כלומר הודיעני מה שכר אתה נותן למוצאי חן בעיניך אז אדע מציאת חן שמצאתי בעיניך מה הוא: ד כלומר למען אכיר ואדע התועלת של מציאת החן מה הוא ובזה אדע מדת תגמולך למציאת החן שמצאתי בעיניך: ה פירוש כמו שאני מבקש שתודיענו מה שכר אתה נותן לי במציאת החן אשר מצאתי בעיניך כך אני מבקש גם כן שתודיעני מה שכר תתן לי בהנהגת העם הזה אשר אני מנהיג אותם דאם לא כן מה ענין זה לכאן וכו’. הרא”ם:
{טו}ו אף על גב שכבר נתרצה הקב”ה לו באמרו פני ילכו מכל מקום רצה להודיע לו חבתן של ישראל בהליכתו עמהם ואמר שאם חס ושלום לא היה מתרצה ללכת עמהם לא היו עולים משם עד שימותו הם ובניהם וכל אשר להם:
{טז}ז דעת רש”י שבקשת ונפלינו וגו’ אינה מענין הבקשה הראשונה שהוא מידיעת השכר מציאת החן ושכר החן ושכר הנהגת העם כי זאת הבקשה היא שלא ישרה שכינתו בעכו”ם אלא בישראל:
{יח}ח דאם לא כן אין ענין לבקשה זאת כאן:
{יט}ט(רא”ם) מכל זה משמע שבלאו בקשתו היה צריך להראותו וללמדו סדר התחלה שאני אעביר כל טובי וכו’ ואינה תשובה לבקשתו שהוא ראיית הכבוד לזה אמר שבלאו הכי היה צריך ללמדו סדר התפלה מפני שנראה מדברי משה שאם תמה כו’ ח”ו מפני שאמר זכור לאברהם וגו’ לכן צריך אני ללמדך סדר תפלה לכל שואל שבו תקובל שאלתו ומאותו הסדר תוכל נמי להשיג בקשת ראיית הכבוד במה שאראה אותך והיא ראיית אחוריים הוא קשר של תפילין ולא ראיית הפנים כי לא יראני האדם וחי: י פירוש מה שאין כן זכות אבות יש לחוש שמא תכלה: כ לא כמו שמובן מן הכתוב שאחון לאותן שאחון וארחם לאותן שארחם כי אותו שחננו השם אינו צריך עוד חינון ואותו שמרחם עליו אין צריך עוד רחמים רק עתים אענה ועתים לא אענה וכו’:
{כא}ל הודיע לנו שהמקרא קצר והיה ראוי לכתוב בהר ומפני שהחסרון ראוי שיהיה בכח המאמר אשר בהר אמר אשר אני מדבר עמך תמיד כלומר ומסתמא המקום ההוא בהר מכיון ששם הדיבור תמיד ולפי שמלת אתי מורה עמי לא בהר יש מקום מוכן לצרכך שהוא בכח מלת אתי:
{כב}מ ומלת כבודי מורה על עצמו והראיה על זה שהראי אחרי זה כתיב עד עברי במקום עד עבור כבודי: נ פירוש חקיקת הצור מלשון כי יכרה: ס זה התרגום של ושכותי כפי: ע אלא במאמר יכול להצילו עליו:
{כג}פ זה תרגומו של והסירותי את כפי ורש”י מפרש ליה כשתסלק כו’:


כי תשא פרק-לד

{ב}צ כמו שלחו מנות לאין נכון לו לא מכוון כמו הנה אמת נכון הדבר:
{ג}ק לשון הרמת קול:
{ה}ר דמוכח מן התרגום שהיה משה הקורא שאלו היה השם הקורא היה מתורגם וקרא בשם ה’ שפירושו ויקרא ה’ בשם. רא”ם:
{ו}ש כלומר אף על פי שגלוי לפניו שעתיד הוא שיחטא אפילו הכי מרחם עליו מאחר שלא חטא עדיין: ת אבל אינו רחמים פשוטות כמו מדת השם בן ד’ כי מדת הרחמים מדרגות רבות הם: א אף על פי שמדה השניה של ה’ ה’ מרחם עליהם אחר שיחטא וישוב היינו כשעושה תשובה מיד שמרחם עליהם ומוחל להם אבל מדה זו מאריך להם ומצפה שמא יעשו תשובה: ב כלומר מדכתיב ורב חסד משמע שאף על פי שחטא ואין זכיותיו יכולין להגן עליו לפי שהם מועטות הוא מטה כלפי חסד ומרחם עליו. ומדה הראשונה של ה’ ה’ שעדיין לא חטא רק שגלוי לפניו שיחטא. הרא”ם:
{ז}ג לא החסד שיש להקב”ה לעשות עמו כי נוצר לא יפול רק על העשוי כבר: ד ואף על פי שמדה השנית ממדות ה’ ה’ יש לה מדה זו שהיא מרחמת לשבים. יש לומר דהמדה הזאת מוותרת לו את העון ומנקה אותו כאלו לא עשה אבל אינו עושה לו שום טובה מה שאין כן במדה השנית שמוחל לו וגם עושה לו טובה וזהו ההפרש שבין פשוטו למדרשו שמפשוטו משמע שאינו מוותר העון לגמרי אלא נפרע מעט מעט ומדרשו הוא שמוותר העון לגמרי. רא”ם: ה פירוש דור אחד במדת פורעניות הוא ה’ מאות במדה טובה נמצא הד’ דורות שבמדת פורעניות הם ב’ אלפים במדה טובה:
{ט}ו דק”ל אדרבה בשביל שהם עם קשה עורף לא היה לו לילך עמהם כמ”ש לעיל אתם עם קשה עורף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ומפרש דהאי כי כמו אם: ז(ס”א) שתתן לנו נחלה מיוחדת פירוש שתהא השראת שכינתך בנו בלבד ולא בשאר אומות ולפי שכבר השיב לו ה’ על זה אמר זו היא בקשת ונפלינו וכו’ כלומר שהזכיר פה מה שביקש בראשונה:
{י}ח פירוש על בקשת ונפלינו והוא הכתוב אחריו נגד כל עמך אעשה נפלאות שהוא פי’ ונפלינו:
{טו}ט ר”ל שהוא טעם אלעיל כלומר שמא תעלה על דעתך לומר שאין האיסור והאזהרה אלא בעבודה שלהן בלבד כיון שהזהרתיך את מזבחותם וגו’ אבל שתכרות להם ברית כדי שתהיה אוכל מזבחו יחד עמהם בחבורה אחת כסבור אתה שאין בכך כלום אל תעלה על דעתך בזה כי אני מעלה עליך וכו’:
{יט}י חסר מלת אשר מן תזכר וגו’ ובי”ת מפטר והוסיף בי”ת על פטר מפני שתזכר שב על המקצה שהיא היולדת לא על הפטר ופירושו וכל מקנך אשר יפטור זכור את רחמה:
{כ}כ ובסוף פרשת בא מפרש רש”י הטעם: ל מה שאין כן בשאר פסולי המקודשים שנפדו שהם ותמורתן אסורות בגיזה ועבודה כיון שנכנסו במקומן: מ דכתיב הכא ריקם ובפרשת ראה כתיב ריקם גבי הענקה מה פדיון בכור חמש סלעים אף הענקה ה’ סלעים ומדכתיב ריקם דהענקה ברישא דקרא דה”ל למכתב בסיפא שדי ריקם אצאן ריקם איקב ריקם אגורן שיהא מכל מין ומין ה’ סלעים:
{כא}נ במס’ ראש השנה פירש”י שלא יחרוש שדה לבן ושדה אילן חרישה שיועיל לשביעית וקציר של שביעית תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית דאי אשבת קאי הא שאר מלאכות נמי אסורים: ס פירוש מה חריש אין לך של מצוה אפילו לחרוש לצורך עומר ושתי הלחם אני אוסרו לך בשבת אף קציר שאני אוסר לך דוקא של רשות ולא של מצוה שאפילו מצאו קצור מצוה לקצור ויש לך ללמד מכאן שהוא דוחה שבת:
{כב}ע פירוש לא שהוא זמן בכורי קציר חטים רק מפני שמתחילין להקריב מנחה מן החטים החדשים:
{כג}פ לא הזכרים שלך שהרי אף זכרים הקטנים אינם שלך פירוש אינם ברשותך כל שכן הגדולים שחייבים במצות רק פירושו הזכרים הנמצאים בך כלומר בעמך:
{כד}צ דאם לא כן מאי כי אוריש וגו’ מאי נתינת טעם יש בו:
{כה}ק שהמקרא מסורס וקצר וכאלו כתיב לא תשחט את זבחי ולא תזרוק דמו על החמץ כלומר שעדיין החמץ קיים ולא עליו ממש: ר אם לאחד מאלו יש לו חמץ בביתו עובר בלאו אבל לא פירש מי הוא העובר או השוחט או הזורק או שניהם כאחד: ש פירוש מועלת לשון מעילה הוא כלומר אין לינה פוסל בראש המזבח כלומר אם עלו איבריו בראש המזבח קודם עלות השחר אף על פי שלא נקרבו אינם נפסלים: ת כלומר לא מיפסל בלינה אלא עד שילין בעמוד השחר אבל אם לן כל הלילה וקודם שעלה עמוד השחר הקטיר אין זה לינה (אבל אם לא הקטירן הוי לינה לענין שאם ירדו לאחר ע”ה לא יעלו עיין זבחים דף פ”ו)א דהא הפסח אינו נקרב אלא אמוריו: ב כלומר שלא יקריב אחר עמוד השחר מדכתיב זבח ולא כתיב חג הפסח אלא לרבות כל הזבחים שנפסלים בלינה:
{כו}ג אינו רוצה לומר דמאדמתך מפיק ליה דהא בפרשת כי תצא מפיק מגזירה שוה דארצך ארצך אלא ר”ל דהא דכתיב הכא אדמתך לאו למימרא דמכל הפירות שבארצך מחויב להביא בכורים אלא דוקא מז’ המינים בלבד כדילפינן מגזירה שוה דארץ ארץ: ד דק”ל דבז’ המינים חשיב נמי דבש ודבש אינו פרי ובבכורים כתיב מפרי אדמתך משמע דוקא פרי ומתרץ הוא דבש תמרים שתמרים נמי פרי: ה פי’ לא בחלב אמו דוקא אלא הוא הדין בחלב עצמו והא דנקט בחלב אמו לאפוקי עוף שאין לאמו חלב כמו שפירש”י בסמוך: ו והא דמצריך גבי בשר בחלב ב’ פסוקים לאכילה והנאה יותר מכל איסורים שבתורה שבכולן כתיב נמי לשון אכילה וכולל בהו אכילה וגם הנאה. יש לומר דגבי בשר בחלב חייב על האכילה אף שאינו נהנה באכילתו כגון שנשרף גרונו באכילה לכך לא כתב בו נמי לשון אכילה שיכלול גם ההנאה מה שאין כן בשאר אכילת איסורים: ז דאי לא הוי מפורש אלא במקום אחד גדי עזים הייתי אומר שבכאן נמי דוקא גדי עזים דנלמוד סתום מן המפורש אבל אם בכמה מקומות כתב גדי עזים למדנו דוקא היכא דגלי גלי משום דג’ פסוקים הבאים כאחד לכולי עלמא אין מלמדין והיכא דלא גלי כמו הכא דכתיב סתם כל יונקים במשמע:
{כז}ח דאלה מיעוט הוא:
{כט}ט אף על פי שגם שכשהביא לוחות ראשונות בי”ז בתמוז כתיב נמי וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו כמש”כ כאן מכל מקום כל הספורים הבאים אחר מקרא זה לא היו רק בלוחות אחרונות: י כלומר שבלוחות אחרונות זכה לקרני הוד יותר מבלוחות הראשונות:
{לא}כ פירוש מכיון שאין כאן דבור מיוחד כלל על כרחך לומר שהדיבור הזה אינו אלא מה שנדבר עמו השם בהר סיני שהוא שליחותו של מקום לישראל שילמוד להם כל התורה כולה ואם כן על כרחך צריך לומר שלשון הוה הוא כל הענין שהיה משה קורא להם בכל יום ולומד אותם התורה והמצות לנשיאים ואחר כך לכל ישראל כמו שמפרש והולך וזה היה אף לאחר שהוקם המשכן:

קרדיט: סדר שפתי חכמים על פרשת כי תשא שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – כי תשא

{יא} וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  מ  וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  ת  וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {יב} כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻֽדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַֽיהוָֹה

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת כי תשא

{יא} וידבר וּמַלֵּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {יב} אֲרוּם תְּקַבֵּל יַת חוּשְׁבַּן בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמִנְיָינֵיהוֹן וְיִתְּנוּן גְּבַר פּוּרְקַן נַפְשֵׁיהּ קֳדָם יְיָ כַּד תִּמְנֵי יַתְהוֹן וְלָא יְהֵי בְּהוֹן נִזְקָא

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות