
זהירות מחלוקת
דבר תורה נפלא לשבת פרשת קורח, בנושא: "זהירות מחלוקת" ועל מחלוקת קורח ועדתו עם משה רבינו, עונשם ומה נלמד מהפרשה. מאת: הרב דוד הכהן.
דבר תורה נפלא לשבת פרשת קורח, בנושא: "זהירות מחלוקת" ועל מחלוקת קורח ועדתו עם משה רבינו, עונשם ומה נלמד מהפרשה. מאת: הרב דוד הכהן.
קורח היה ממורמר, חש מקופח. הוא זכה ונמנה על הדור שראה עין בעין את ניסי מצרים, חווה את קריעת ים סוף, עמד למרגלות הר סיני,
וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: (קורח טז. ד')וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן שחשדוהו מאשת איש
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (פרשת קורח טז. א')בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו
במדבר פרק-טז: {א} וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַֽאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵֽן: מ וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן
במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח. איתא בחלק ויקח אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו. קרח שעשה קרחה בישראל ד"א קרח עולה בגימטריא שד"ד ששדד ולא שמר
במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי. בקיחה זו באו הרבה פירושים יען כי לא פורש אם קיחה בידים או בדברים כמו קח
במדבר פרק-טז: {א} ויקח קרח וּנְסֵיב גוּלְיָיתֵיהּ דְכוּלָא תִּיכְלָא קרַח בַּר יִצְהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בַּר פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: {ב} וְקָמוּ בְּחוּצְפָּא
במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח. סמך מחלוקת לפרשת ציצית שעל ענין ציצית חלק על משה: ויקח קרח. בגימטריא זה במקח רע. עושר שמור לבעליו לרעתו. בגימטריא עשרו
במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח. זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו גם
במדבר פרק-טז: {א}א דק"ל למה אמר לשון ויקח. ולפי שפרש"י בפרשת בראשית ואני לא באתי לפרש רק פשוטו של מקרא ולא על פי המדרש לכך פרש"י
במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח. פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא (קרח ב) ויקח קרח לקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה וזהו
במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח וגו'. צריך לדעת אומרו ויקח, ורז"ל אמרו (במד"ר פי"ח) לקח עצמו לצד א', ולדרך זה חסר עצמו, כי זכרון קרח הוא לומר מי הוא
דבר תורה על פרשת שלח בנושא שליחת המרגלים לארץ ישראל, ועל החשיבות של לראות נכון את הדברים. הדברים מומחשים בטוב טעם, ע"י הרב דוד הכהן.
וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה: (שלח לך יג, ג),על פי ה'. ברשותו, שלא עכב על ידו:
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו"' (במדבר טו, לט)"ולא תתורו אחרי לבבכם – כמו מתור הארץ. הלב ועינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את
דבר תורה נפלא על פרשת שלח לך, בנושא תדע להעריך – את המתנה שקיבלו עם ישראל את א"י, ועם סיפור נפלא לשבת הממחיש את הדברים.
דבר תורה נפלא לשבת פרשת שלח לך בנושא אל תיהיה צדיק הרבה, ועל דרכי העבודה של היצר הרע מול האדם. מאת הרב דוד הכהן, בספרו אור דוד על התורה.
חידוש תורה לפרשת שלח לך בנושא "מי ביד מי", ועל חשש משה רבינו על יהושוע בן נון ומדוע הוא שונה משאר המרגלים. מאת הרב דוד הכהן – בספרו אור דוד.
במדבר פרק-יג: {א} וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: מ וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: ת וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {ב} שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן
במדבר פרק-יג: {ב}איש אחד וגו'. אך משבט לוי לא הושלח מרגל לפי שלא היה להם חלק בארץ:{יא}למטה יוסף למטה מנשה. כאן שקליה יוסף למטרפסיה לפי שהוציא דבה
במדבר פרק-יג: {ב}שלח לך אנשים. לפי שאמרו ישראל (דברים א.כב) נשלחה לפנינו אנשים ויחפרו לנו את הארץ. לנו היינו להנאתינו ולטובתינו, ואמר הקב"ה למשה שלח לך, ולא להם
במדבר פרק-יג: {א} וידבר וּמלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {ב} שְׁלַח לָךְ גוּבְרִין חַרִיפִין וִיאַלְלוּן יַת אַרְעָא דִכְנַעַן דַאֲנָא יָהֵיב לִבְנֵי יִשְרָאֵל גַבְרָא חָד גַבְרָא חָד לְשִׁבְטָא דְאַבְהָתוֹי
במדבר פרק-יג:{ב}שלח לך. סמך מרגלים למרים בשביל לשון הרע שספרו. שלח לך אנשים. סופי תיבות חכם שיהיו חכמים וצדיקים. שלח לך רמז למנין של"ח שנים
במדבר פרק-יג: {ב}שלח לך. כתוב שהשם אמר לישראל עלה רש והם אמרו נשלחה אנשים אז אמר השם שלח לך אנשים: וטעם אנשים. שהם ידועים גבורים וכן
במדבר פרק-יג: {ב}א הכי מקשה רש"י למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים לבד דהיה לו לסמוך גם כן לפרשת קרח והיה לו להקדים מחלוקת קרח ואחר
במדבר פרק-יג: {ב}שלח לך אנשים. לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמו שנאמר (דברים א כב) ותקרבון אלי
במדבר פרק-יג: {א}וידבר וגו' לאמר. צריך לדעת למה אמר לאמר כיון שהדיבור אינו אלא אל משה, ואולי שבא להרשותו לומר שהדברים נאמרו לו מפי השכינה, שזולת זה
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: (במדבר יב. א')בילקוט "מעם לועז" כתב וז"ל: על זה אמר שלמה
אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ: (פרשת בהעלותך יב. יג') גאון עוזנו מרן החיד"א זצ"ל פירש בשם הקדמונים, ששתי הפעמים הן לשון בקשה ותחנונים, ועל דרך
וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה (פרשת בהעלותך יב. ח') בעבדי במשה. אינו אומר בעבדי משה, אלא בעבדי במשה, בעבדי, אף על פי שאינו משה,
התמימות והשלמות שבעבודת ה' ועל הקשר בין פרשת בהעלותך, כולל שני סיפורים נפלאים הממחישים לנו את העוצמה שבדבר. מאת: הרב דוד הכהן.
וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (פרשת בהעלותך ט. ו')"ויאמרו האנשים ההמה
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: ׁׁׁ(פרשת בהעלותך י לה' – לו')ׂׂׂׂ
וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה: (במדבר ח ד')וזה מעשה
דבר תורה נפלא על פרשת בהעלותך על הפסוק בהעלותך את הנרות וגו', מאת הרב דוד הכהן – בספרו אור דוד על פרשת השבוע.
במדבר פרק-ח: {א} וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: מ וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: ת וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {ב} דַּבֵּר אֶֽל אַהֲרֹן וְאָֽמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹֽתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל
במדבר פרק-ט: {א}בשנה השנית. ויעשו בני ישראל את הפסח וגו'. בפ"ק דפסחים בעי תלמודא אמאי קדמיה קרא אותו מעשה דשאו את ראש בני ישראל שבתחילת הספר
במדבר פרק-ח: {ב}בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה וגו'. הוקשה אל המפרשים מאחר שפני המנורה היינו הנר האמצעי א"כ הל"ל יאירו ששת הנרות, לומר שהששה
במדבר פרק-ח: {א} וידבר וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {ב} מַלֵיל עִם אַהֲרן וְתֵימַר לֵיהּ בִּזְמַן אַדְלָקוּתָךְ יַת בּוֹצִינַיָא כָּל קֳבֵיל אַפֵּי מְנַרְתָּא יְהוֹן מְנַהֲרִין שִׁבְעָתֵי בּוֹצִינַיָא תְּלַת
במדבר פרק-ח: {ב}בהעלותך. סמך נרות לחנוכה לפרסומי ניסא בנרות: בהעלתך את. בגי' עשה בה מעלות: אל מול פני המנורה יאירו. כי אני איני צריך לאורה: פני המנורה יאירו.
במדבר פרק-ח: {ב}דבר אל אהרן. כי הוא חייב במצות הדלקת הנר: אל מול פני המנורה. פירוש והאיר אל עבר פניה והנה מלת האיר יוצאה כמו תאיר
במדבר פרק-ח: {ב}א דק"ל איך נופל הלשון בהעלותך על נרות שכתב הכתוב במקום בהדלקתך בהעלותך ומתרץ על שם שהלהב עולה כלומר משום הכי נופל בו לשון
במדבר פרק-ח: {ב}(במדבר ח ב): "בהעלתך" – "למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא
במדבר פרק-ח: {ב}דבר וגו' ואמרת. צריך לדעת למה כפל לומר דבר ואמרת, גם במלות שונות. ויתבאר על פי דבריהם ז"ל (תנחומא במד"ד פט"ו) וזה לשונם למה נסמכה פרשת
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: (במדבר ו. כג')אמור להם. כמו זכור, שמור (רש"י פרשת נשא) שאל פעם
דבר תורה נפלא ועצום על פרשת נשא על הפסוק "יברכך ה' וישמרך" מאת: הרב דוד הכהן גן יבנה, בספרו אור דוד על הפרשה.
"וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ": (פרשת נשא
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה: מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה… כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוָה עַל נֶפֶשׁ
דבר תורה נפלא ומרתק על פרשת נשא, בנושא נשיאת פנים "ישא ה' פניו אליך". מאת: הרב דוד הכהן גן יבנה, בספרו אור דוד על פרשת השבוע.
יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: (במדבר ו. כד')"יברכך ה' וישמרך" – יברכך ה' בממון וישמרך מן המזיקים. (במדבר, מדרש רבה ה').קשר הפסוקים יברכך ה' וישמרך יאר ה'
וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה: (פרשת נשא ז. יב')בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר: (ז. יח')בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
כא} וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: מ וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: ת וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {כב} נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵֽרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם: מ נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ
{כב}נשא את ראש בני גרשון גם הם. לפי שבמנין דלעיל שמבן חדש ומעלה נמנו בני גרשון תחלה לפי שהיה גדול מבני לוי שנאמר ובני לוי גרשון
{כב}נשא את ראש בני גרשון. היה לו למנות תחילה את בני גרשון הבכור, ומה שרצו לתקן זה במדרש הרבתי (ו.א) לומר שלפי שנמסר משא הארון אל קהת ע"כ
{כא} וידבר וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {כב} קַבֵּל יַת חוּשְׁבַּן בְּנֵי גֵרְשׁוֹן אוּף הִינוּן לְבֵית אַבְהַתְהוֹן לִגְנִיסַתְהוֹן: {כג} מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵילָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין תִּמְנֵי יַתְהוֹן כָּל
במדבר פרק-ה: {ג}מזכר עד נקבה תשלחו. כשם שנתגרשו אדם וחוה ונחש מג"ע. וסמך פרשת סוטה לפי שהנחש בא על חוה ונפלו ירכיו דכתיב על גחונך
{כב}נשא. שם הפעל כמו זכור את יום השבת וטעם נשא. שא: גם הם. בעבור שנשא את ראש הקהתים:{כד}לעבוד. להקים המשכן ולעשות הלחם ולשחוט ולשמור: ולמשא. שם הפועל וכמוהו
כב}א הא דנקט רש"י כמו שצויתיך על בני קהת ולא כמו שנשאת לבני קהת משום דעדיין לא נשא את ראש של בני קהת אלא הקדוש ברוך
{כו}ואת כל אשר יעשה להם. כתרגומו ית כל דיתמסר להון לבני גרשון לשון רש"י ואם כן יהיה "יעשה" כמו ואיש במעון ומעשהו בכרמל (שמואל א כה
{כא}(כא~כב)וידבר ה' וגו' נשא. הוצרך לומר וידבר פעם ב' ולא הספיק במה שאמר וידבר ה' במספר בני קהת הקודם שבפרשת במדבר, לצד שבא לומר ענין אחר לבד
בעל "תוספות יום טוב" מפרשני המשנה בסוף מסכת ברכות שואל: ידוע כי אלוקים זה בחינת דין, ואילו שם הויה זה בחינת רחמים, אם כן מדוע
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (במדבר א. א'). ובמדרש רבא סדר במדבר (פרשה
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם
שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: ( במדבר א. ב'). יש לדקדק מדוע נכתבה תיבת "כל",
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי " (במדבר א, א) במדרש רבה (פרשה ז') נאמר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, לָמָּה בְּמִדְבַּר סִינַי, מִכָּאן
במדבר פרק-א: {א} וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹֽר: מ וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל
במדבר פרק-א: {ב}שאו את ראש כל עדת בני ישראל. אמר הרב בכור שור כי על ידי בקע לגלגלת דכי תשא נודע כללם דכל ישראל ביחד דכתי'
במדבר פרק-א: {א}וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד לאמר. ובפרשת ויקרא כתיב מאהל מועד, לפי שבפעם ההוא לא יכל משה לבא אל אהל מועד
במדבר פרק-א: {א} וידבר וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה בְּמַדְבְּרָא דְסִינַי בְּמַשְׁכַּן זִימְנָא בְּחַד לְיַרְחָא דְאִיָיר הוּא יַרְחָא תִּנְיָינָא דְמִן שַׁתָּא תִּנְיֵיתָא לִזְמַן מִפַּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם לְמֵימָר: {ב} קַבִּילוּ
במדבר פרק-א: {א}במדבר סיני. לעיל מיניה כתיב אלה המצות וסמיך ליה במדבר לומר אם אין אדם משים עצמו כמדבר אינו יכול לידע תורה ומצות. למעלה
במדבר פרק-א: {א}בשם אשר פקודי רום ותחת חבר. החל לפרש על הפשט ספר וידבר במדבר סיני. להודיע כי לא עלה משה אל הר סיני אחר היות הכבוד
במדבר פרק-א: {א}א רצונו לתרץ למה ליה למכתב כל הסימנים הללו ומתרץ מתוך חיבתן כו' כלומר הרי בלאו הכי צריך לפרש למה ליה למכתב שאו את
במדבר פרק-א: {א} אחר שביאר תורת הקרבנות בספר השלישי, התחיל עתה לסדר בספר הזה המצוות שנצטוו בענין אוהל מועד.וכבר הזהיר על טומאת מקדש וקדשיו לדורות, ועתה
במדבר פרק-א: {א}במדבר סיני וגו'. רז"ל דרשו (במד"ר פ"א) הבנות יקרות בפסוק זה, ונשאר להעיר למה לא השוה ה' מדותיו יתברך בשיעור הדברים, כי כשהזכיר הודעת המקום
הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש
אתר פרשת יהדות הינו אתר המנגיש נושאים רבים ביהדות ומטרתו להמשיך ולזכות את הרבים. באתר תמצאו מגוון תכנים מרתקים ומעניינים בקשת רחבה של נושאים.
הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש