דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות

דעת זקנים על פרשת בהעלותך

במדבר פרק-ט: {א}בשנה השנית. ויעשו בני ישראל את הפסח וגו’. בפ”ק דפסחים בעי תלמודא אמאי קדמיה קרא אותו מעשה דשאו את ראש בני ישראל שבתחילת הספר להך פרשה דהכא שהרי האי מעשה תחלה הוא שהרי בכאן כתיב בחדש הראשון שהוא ניסן והתם כתיב באחד לחדש השני שהוא אייר ומשני אין מוקדם ומאוחר בתורה ומ”מ יש ליתן טעם בדבר שלפי שכל תורת כהנים היה באהל מועד ושם נמי כתיב באהל מועד וסמוך לאותה פרשה מדבר בדגלים ובחנייתם שהיה סביב למשכן הילכך קדמיה קרא. ורש”י פי’ שלא התחיל הספר בהאי פרשה מפני שראה שמדבר בגנותן של ישראל שלא עשו אלא פסח זה כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר ואי קשיא מאי גנות הוא זה והלא בביאת הארץ תלאו הכתוב שנאמר והיה כי יביאך וגו’ ועבדת את העבודה הזאת וגם פסח זה לא היו מקריבים כי אם על פי הדבור י”ל דהגנות הוא שאם זכו ולא חטאו היו נכנסין לארץ משנה שניה והיו עושין פסח בכל שנה ושנה:


במדבר פרק-י

{כה}מאסף לכל המחנות. לפי שהיה אחרון וכל מי שהיה מתאחר בשביל שום דבר היה מתעכב עמהן לכך נקרא מאסף:
{לא}כי על כן ידעת חנותנו במדבר. פי’ ע”כ אני מחלה פניך שתלך עמנו לפי שידעת חנותנו והניסים והגבורות שעשה עמנו הקב”ה והיית לנו לעינים שהרואים אותך עמנו יאמרו לא עזב ארצו ואת נחלתו אם לא מפני שראה וידע גדולות של הקב”ה והטובות שעשה לעמו:
{לג}וארון ברית ה’ נוסע לפניהם וגו’. ובכל הלילה הזה הענן שוכן על הארון שהרי לא היו יכולין לילך שלשה ימים רצופים לילה ויום דהא אמרינן האומר שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ובבקר היה נוסע מעל הארון והלוים היו מתקנין נסיעותיהם קודם שיסעו המחנות וזהו נוסע לפניהם לפי פשוטו שהיתה נסיעה דארון באותן שלשה ימים עד שבאו למדבר פארן אבל כשבאו למדבר שלחו המרגלים כדכתיב וישלח אותם משה ממדבר פארן ואז נסעו בלא ארון כדכתיב ויעפילו לעלות וכו’ וארון ברית ה’ ומשה לא משו מתוך המחנה והיא היתה נסיעה ראשונה שעשו אחר אותן שלשה ימים. ומה שכתוב דרך שלשת ימים ר”ל בדרך ג’ ימים כמו כי ששת ימים עשה ה’ שפירושו בששת ימים:
{לה}קומה ה’ וגו’. פי’ אם יתאספו לבא על ישראל יפוצו ולא ימצא בהם שנים ביחד ואם יבאו ינוסו ולא תהיה להם תקומה זו היא תפלת הדרך שלהם:
{לו}ובנחה יאמר וגו’. כשהיה הענן שוכן על המשכן היה אומר יהי רצון שישובו כל האלפים והרבבות של ישראל במקומם במספרם ולא יחסר מהן איש ושובה כמו השיבה ודומה לו ושב ה’ את שבותך:


במדבר פרק-יא

{א}ויהי העם כמתאוננים. כאוננים על המת ומתאבלים על מה שהיה הקב”ה רוצה להכניסן לארץ כי היו קטני אמנה ודואגין מן המלחמה:
{ה}זכרנו את הדגה. לשון וידגו לרוב בקרב הארץ קרישינס”ה בלע”ז ואח”כ מפרש את הקשואים ואת האבטחים:
{יב}כי תאמר אלי שאהו בחיקך. כי לולי זה הייתי בורח והולך:
{יג}תנה לנו בשר. שלא כהוגן שאלו שהרי המן היה מתהפך להם לאותו טעם שהיו שואלים שנא’ ויתן להם שאלתם בשר שור ובהמה כבר היה להם שנא’ וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וא”ת אכלום במדבר הרי נאמר ומקנה רב וכו’ מכאן אמר ר’ שמואל לא נתאוו אלא לעריות שנא’ וימטר עליהם כעפר שאר ואין שאר אלא עריות שנא’ איש אל כל שאר בשרו. הרי שבקשו להתיר עריות וכן הוא אומר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו ולכך אמר ויחר אף ה’ מאד ובעיני משה רע באותה שעה אמר משה להקב”ה לשעבר היה אתי מי שישא ויתן במשאם שהיו שבעים זקנים שנתמנו מהר סיני שנא’ ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ועכשיו אני לבדי שנא’ לא אוכל לבדי לשאת והיכן היו אותן שבעים זקנים אלא שמתו במתאוננים שנא’ והאספסף אשר בקרבו פליגי בה ר’ שמן בן אבא ור’ שמעון בן מנסיא חד אמ’ אספסוף זה ערב רב וחד אמר אלו שבעים זקנים שנאמר בהם אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וכתיב שם ותבער בם אש ה’ ותאכל בקצה המחנה ודרשי’ בקצינים שבמחנה אלו הסנהדרין וראויין היו לשריפה עם נדב ואביהוא משעת מתן תורה שנא’ ויחזו את האלהים ונא’ ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו וכו’ וכמו שתרגם ואל רברבי בני ישראל לא הוה נזקא מכלל שהיו ראוין לנזק להשלחת יד אלא שלא רצה הקב”ה לערבב שמחת התורה והמתין לנדב ואביהוא עד שמיני למלואים כדפירש”י לעיל ולזקנים עד כאן וכן כתיב בתהלים ותבער אש בעדתם ואין עדה אלא סנהדרין שנא’ ואם מעיני העדה:
{טו}ואל אראה ברעתי. כי טוב לי למות מיד ולא להיותי מתנונה והולך בידם:
{טז}אספה לי שבעים איש. מהו לי ומהו איש ולא אמר אנשים אלא מיוחדים כביכול שיהו דומין לי שנא’ בו ה’ איש מלחמה ושיהו דומין לך שנא’ והאיש משה ענו מאד וכן דרשינן בסנהדרין אתך בדומין לך ד”א לי שיהיו מקיימין השמים והארץ שלי וזש”ה הבונה בשמים עליותיו ואגודתו על ארץ יסדה בשביל אגודה שלי של סנהד’ מיוסדת הארץ ואם אין ארץ אין שמים משל לפלטרין גדולים בנויים על ספינות כל זמן שהספינות מחוברות פלטרין שעל גבן עומדי’ נסתלקו הספינות נפלו הפלטרין: אשר ידעת. כי הם שהוכו בשבילם במצרים כדאמר ויכו שוטרי בני ישראל שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לגדולה ולכבוד ולרוח הקדש:
{יז}וירדתי. מלמד שיום זה היה חביב לפני הקב”ה כיום מתן תורה שנא’ כי ביום השלישי ירד ה’ על הר סיני: ואצלתי מן הרוח אשר עליך. משל למלך שהיה לו פרדס נאה ושכר שומר לשמרו לימים א”ל השומר איני יכול לשמרו כלו לבדי אלא הבא עוד אחרים שישמרו עמי אמר לו המלך לך נתתי הפרדס לשמרו וכל שכר שמירתו נתתי לך ועכשיו אתה אומר להביא אחרים חייך שאיני נותן להם שכר שמירה משלי אלא מתוך שכר שנדרתי לך כך אמר לו הקב”ה למשה לך נתתי רוח ודעת לפרנס בני ולא הייתי מבקש אחרי’ ואתה אמרת לא אוכל לבדי חייך לא יטלו משלי אלא ואצלתי מן הרוח אשר עליך ואעפ”כ משה לא חסר כלום תדע לך שהרי לאחר ארבעים שנה אמר לו הקב”ה למשה קח את יהושע ונתת מהודך עליו שלא חסר ממנו כלום משל לנר שהיה דולק והדליקו ממנו כמה נרות ואור דליקתו לא חסר:
{יט}לא יום אחד וגו’. למה נאמר כל הפרטות הללו שכל אלו עולין כל הימים שנצטוו ישראל [לשבות]. יום ויומים הרי ג’ וחמשה הרי שמונה ועשרה הרי י”ח ועשרים יום הרי ל”ח וחדש ימים מכ”ט יום הרי ס”ז יום וכמנין זה יש שבתות וימים טובים בשנה הרי חמשים שבתות יש בשנת הלבנה שעולה שנ”ד ימים וד’ מפסח וב’ ימים משבועות וב’ ימים מר”ה וא’ של יום הכפורים הרי נ”ט וד’ מסוכות הרי ס”ג וד’ שבתות מחדש העבור הרי ס”ז, ה”ט דקאמר כלהו רחמנא כל אותן הימים (שיאכל הימים) שיאכלו הבשר לא יהיה להם שום מום ולי נראה לפרש לא יום לא יהיה לכם אכילה ביום הכפורים ולא בשני ימים של שבועות שהוא יום שמחה לפני אי נמי בשני ימים של ר”ה שהם ימי זכרון לפני ולא בחמשה ימים שבין יום הכפורים לסוכות ויום סוכות בכלל שהם ימי שמחה לישראל על שנתכפרו עונותיהם ולא בעשרת ימי תשובה ולא בעשרים יום הרי כ”א יום שלא יהיה להם בכ”א יום שישראל גומרין בהן את ההלל בגולה שהם ימי שמחה לישראל ולכך כתיב יום ולא כתיב ימים כמו באחריתי: עד חדש ימים. כלו’ אותה אכילה תהיה כמו חדש שנחרב בו הבית בראשונ’ ובשניי’ ואם נדונו בשריפה י”ל שרמז להם שידונו בשריפה כמו הבית שנאמר ויצת אש בציון וע”כ צ”ל כן דליכא למימר שיאכלו מן הבשר חדש שלם דהא כתיב הבשר עודנו בין שניהם וגו’:
{כא}ויאמר משה שש מאות. ומקשים העולם היאך עולה על דעתו של משה לומר דבר זה וכי לא היה יודע שהיה בידו של הקב”ה להספיק שאלתם. ופי’ הגאון רבינו נסים דה”ק ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו כלו’ עם רב הם ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים כלו’ אמרת באף ובחמה כדכתיב עד אשר יצא מאפכם בשר אתן להם ביום אחד כדי לאכול חדש ימים. הצאן ובקר ישחט להם כלו’ על מה שאמרת להספיק ידעתי כי כל תוכל אבל מה שעל האדם לעשות מה יהיה וכי יוכלו בני אדם לאסוף ביום אחד לצורך שש מאות אלף רגלי עד חדש ימים ואם כל דגי הים יאסף כלו’ אם יהיו כל דגי הים נצודים במצודה ולא יהיו צריכים כי אם לאסוף כלו’ היכולין לאסוף ביום אחד לצורך חדש ימים:
{כג}ויאמר ה’ אל משה היד ה’ תקצר. כלו’ כמו שבידי להספיק כן בידי לאחוז בידם עד שיתקיימו דברי וזש”ה ויטוש על המחנה וגו’ וכאמתים על פני הארץ מגובה שלא היו צריכין אפי’ להושטת יד. ד”א הצאן ובקר וגו’ בודאי משה היה יודע שיש כח ביד הקב”ה להספיק אלא ה”ק אתה אסרת להם בשר תאוה כי אם על ידי הקרבת קרבן אל פתח אהל מועד ואין כאן אלא שלש כהנים אהרן ובניו וא”כ המורם מהם יבא לידי נותר שלא יספיקו לאכול הכל. אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם בניחותא כלו’ אם היו שואלים דגים ואתה היית מספיק להם ניחא שאין בהן קרבן אבל בשר שאמרת ליתן להם דמשמע מצאן ובקר קשיא לפי שצריכין לעשות מהן קרבן. ויאמר ה’ אל משה היד ה’ תקצר עתה תראה שאתן להם בשר ולא יצטרכו לקרבן וזהו השלו שאין מביאין ממנו קרבן:
{כז}וירץ הנער. זה גרשם: ויגד למשה. אלדד ומידד אחי משה היו כי כשנתנה תורה ונאסרו על העריות פרשו כלם שנא’ וישמע משה את העם בכה למשפחותיו ודרשינן על עסקי משפחותיו וגם עמרם אבי משה פירש מיוכבד שהית’ אשתו ונשא אשה אחרת והוליד ממנה אלדד ומידד אלדד אל דוד מידד מי דוד כלו’ חלוף דוד. ומצאתי קונטריס מר’ עמרם מר’ הלל שהיה מארץ ישראל אני הלל ראיתי קבר אלדד ומידד והיה כתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם. וי”א אלדד הוא אלידד בן כסלון מידד הוא קמואל בן שפטן. ואיתמר במדרש ר’ תנחומא שלפי שמיעטו עצמן זכו להיות יתרים על הזקנים ה’ דברים הזקנים לא נתנבאו עד למחר שנא’ ואל העם תאמר התקדשו למחר אבל אלו מתנבאים מה שעתיד להיות לסוף ארבעים שנה שנתנבאו משה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ וי”א שנתנבאו על מפלת גוג ומגוג הזקנים לא נכנסו לארץ והם אלידד בן כסלון וקמואל בן שפטן נכנסו לארץ. הזקנים לא נתפרשו שמותן ואלו נתפרשו שמותן. הזקנים נפסקה מהם נבואתן שהיתה משל משה שנא’ ואצלתי מן הרוח אשר עליך והללו היתה נבואתם משל הקב”ה שנא’ ותנח עליהם הרוח ולא היו אצל משה א”כ נבואתם משל הקב”ה היתה ולא פסקה שנא’ אלדד ומידד מתנבאים במחנה דמשמע מתנבאים והולכין כך מסיק בפ”ק דסנהדרין. ותימא לי היאך אפשר לומר שהיו אחי משה והם אלידד בן כסלון שהיה ממטה בנימין ומידד הוא קמואל בן שפטן שהוא ממטה אפרים וצ”ל דמאן דאית ליה הא לית ליה הא:
{כח}ויאמר אדני משה כלאם. פשט. לפי שאמר הקב”ה ע’ איש בלבד יהיו נביאים והיה הנער סבור שהיו ע’ בלא אלדד ומידד וא”כ נביאי שקר הם ולכך אמר כלאם:
{כט}ויאמר משה מי יתן את כל עם ה’ נביאים וכו’. כלו’ שמא נביאי אמת הן כי הע’ שאמר הקב”ה היו מן הרוח אשר עלי כדכתיב ואצלתי מן הרוח אשר עליך אבל מרוחו של הקב”ה שמא אלה מתנבאים ובפ”ק דסנהדרין מסיק בשלמא למאן דאמר משה מת היינו דכתיב אדני משה כלאם אלא למאן דאמר על עסק שליו היו מתנבאים שהיו אומרים עלי שליו עלי שליו ולמ”ד נמי על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים אמאי כלאם ומשני לאו אורח ארעא דהוו כתלמיד המורה הלכה בפני רבו כמו שהיו רוצין ליטול אומנתו של משה ממנו. ועוד מסיק בשלמא למ”ד הני תרתי היינו דכתיב מי יתן את כל עם ה’ נביאים אלא למ”ד משה מת מינח הוה ניחא ליה ומשני לא סיימוה קמיה מאי כלאם הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהן:
{לג}הבשר. פשט. כלומר אחר שהספיק הבשר לבלוע כדי שלא יאמרו לא נגעם אלא לפי שלא היה בידו יכולת למשאלותם. ואיתמר במדרש תהלים גבי ויהרוג במשמניהם כלו’ השמנים והבריאים שאותן שאלו שלא כהוגן מתוך כרס מלאה אבל כחושין היו יכולין לומר ששואלין כדי להבריא עצמן ואיתמר בפ”ב דכתובות כתיב הבשר עודנו בין שניהם וכתיב עד חדש ימים הא כיצד בינונים נדונין לאלתר רשעים מצטערין והולכים עד שלשים ימים:


במדבר פרק-יב

{א}ותדבר מרים ואהרן במשה. לפי שהנשים דברניות הן והחזיקה בדבר יותר מאהרן לפיכך הקדימה הכתוב ולקתה יותר: כי אשה כושית לקח. בדברי הימים דמשה משמע כושית ממש שהיתה מלכה ומשה משל על כוש ארבעים שנה ולכך אמרו אך במשה דבר ה’ כלומר וכי בשביל שדבר עמו הקב”ה נתגאה שלא רצה ליקח אשה מבנות ישראל הלא גם בנו דבר ולא נתגאינו בכך ונראה שעל אותה מלכה שלקח היו אומרים כן כי מצפורה בורח היה מפני פרעה ואנוס היה:
{ג}והאיש משה ענו מאד. מגיד לך הכתוב שלא מחמת גאוה לקחה אלא היתה סיבה ומזל וגם בזה היה עניו שלא היה תובע עלבונו עד שבא הקב”ה ותבעו. ענו כתיב חסר יו”ד לומר שהוא עניו בכל אבריו כי כשתכתוב אותיות של ענו בקריאתן עי”ן נו”ן וא”ו תמצא שהוא עולה רמ”ח אברים:
{ד}פתאום. שלא יוכלו לומר משה צעק עלינו והתפלל לפני הקב”ה:
{ו}אם יהיה נביאכם ה’. תשובה זו הויא על מה שאמרו גם בנו דבר. כלו’ אינו דומה דבור שאני מדבר עמכם ועם שאר הנביאים לדבור שאני מדבר עם משה שעם נביא אחר בחלום אדבר בו כאדם שרואה חלום וצריך פתרון. במראה אליו אתודע כאדם שרואה במראה בבואה שלו ואינו רואה ממשות כלומר דרך משל אני מדבר עמהם כדכתיב שכב על צדך השמאלית וכן בדניאל כתיב אני ראיתי ולא אבין וכן הרבה אחרים:
{ז}לא כן עבדי משה וגו’. תרגום יונתן בכל עמי כלו’ כולם מחזיקים אותו לנאמן כי פה אל פה אדבר בו ופרש”י פה אל פה אמרתי לו לפרוש מן האשה שנא’ ואתה פה עמוד עמדי ותימא א”כ למה נתרעמו ממה שפירש. וי”ל נתרעמו ממה שפירש קודם לכן שלא היה מצוה לו הקב”ה לפרוש אם לא שפירש מדעתו דקי”ל דבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ומתוך מעשה דאלדד ומידד ידעו מפי צפורה שפירש קודם לכן כדפרש”י ואז דברו בו:
{יב}אל נא תהי כמת. כמצורע שנצטרע עם יציאתו מרחם אמו שאין לו טהרה עולמית אבל זאת שלא בא אלא על ידי חטא תפלות מועיל בה כמו שמצינו בפרעה שנצטרע ע”י שרה ונתרפא כשהשיבה:
{יג}אל נא רפא נא לה. נא קמא לשון בקשה ובתרא לשון עתה:
{יד}תכלם שבעת ימים. פרש”י ק”ו לשכינה י”ד יום ומקשים העולם היכן נמצא שיעור זה די”ד יום וי”ל דמן הדין הוא במסכת נדה פרק המפלת ת”ר שלשה שותפין יש באדם הקב”ה אביו ואמו אביו מזריע לובן שממנו גידים ועצמו’ וצפרנים ומוח שבראש ולובן שבעינים הרי ה’ מן האב ואמו מזרעת אודם שממנו דם ובשר וכו’ הקב”ה מטיל בו רוח ונשמה וקלסתר פנים ודעת ובינה והשכל וראית העינים ושמיעת האזנים ודבור שפתים והלוך רגלים. הרי עשרה דברים מאת הקב”ה כפלים מאביו ולכך נקט בנזיפה דהכא י”ד שהוא כפלים משבעה מאביה אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא תכלם כי אם שבעה וקשיא להר’ בכור שור אי אמרינן בכל חמור שלמד מן הקל שנוסף כפי מה שהוא חמור ממנו וא”ת ק”ו לשכינה י”ד היינו לעולם שהרי בסוף הסגר שהוא בי”ד אם לא נתרפא המצורע הוא מחליט לעולם. ואו’ ה”ר ברוך בר יצחק דבשני הסגרים אין בהם יותר מי”ג יום דיום שביעי עולה לכאן ולכאן. ומיהו תימא דמנא לן דמנזיפה דאביה תכלם שבעת ימים דלפום ריהטא דקרא משמע דפשוט הוא ממקום אחר דמאביה תכלם שבעת ימים. וי”ל דמנזיפה דאביה היא במנודה ומנודה כאבל שנוהג שבעה. ועדיין קשה דז’ דאבל לא מצינו בקרא דאינו אלא מדרבנן ועוד מאי קאמר דאביה ירוק ירק בפניה והלא לא היה חי באותה שעה אמנם נ”ל דמזה לא קשיא כלל דהכי בעי למימר אלו חי וירוק ירק בפניה. ומ”מ יש מתרצים שאביה נזף בה במצרים בלידת משה שטפחה אביה על ראשה כשהושלך ביאור ואמר לה בתי היאך נבואתך הלא תכלם שבעת ימים דהתם כתיב ותתצב אחותו מרחוק מה גבי מצורע ז’ אף כאן שבעה. אמנם לא ידעתי היכן כתיב רחוק במצורע אם לא משום דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ולשון הרחקה הוא ומהאי קרא דתכלם שבעת ימים מוכח במועד קטן בפרק ואלו מגלחין דנזיפה דרבנן הוי שבעת ימים:
{טו}והעם לא נסע. שלא נעלה הענן משום כבוד משה:

קרדיט: סדר דעת זקנים על פרשת בהעלותך שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שנים מקרא ואחד תרגום – בהעלותך

במדבר פרק-ח: {א} וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  מ  וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  ת  וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {ב} דַּבֵּר אֶֽל אַהֲרֹן וְאָֽמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹֽתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל

קרא עוד »
כלי יקר על התורה | פרשת יהדות
כלי יקר על פרשת בהעלותך

במדבר פרק-ח: {ב}בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה וגו’. הוקשה אל המפרשים מאחר שפני המנורה היינו הנר האמצעי א”כ הל”ל יאירו ששת הנרות, לומר שהששה

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת בהעלותך

במדבר פרק-ח: {א} וידבר וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {ב} מַלֵיל עִם אַהֲרן וְתֵימַר לֵיהּ בִּזְמַן אַדְלָקוּתָךְ יַת בּוֹצִינַיָא כָּל קֳבֵיל אַפֵּי מְנַרְתָּא יְהוֹן מְנַהֲרִין שִׁבְעָתֵי בּוֹצִינַיָא תְּלַת

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
מאמרים חדשים שעלו לאתר
אבלות בין המצרים | פרשת יהדות
אבלות בין המצרים

ימים אלו ימי בין המצרים, אבלים אנו כל בית ישראל די בכל אתר ואתר, על חורבן בית מקדשנו ותפארתנו, על אשר ניטלה עטרת ראשנו, על

בין המצרים | פרשת יהדות
בין המצרים

בין המצרים הכל על תקופת בין המצרים אלו תאריכים נקראים בין המצרים? הימים שבין צום יז’ בתמוז ועד צום תשעה באב, נקראים “בין המצרים”.  ע”פ

פרשת דברים | פרשת יהדות
פרשת דברים

פרשת דברים פרשת דברים המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק א’ ראשון א אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל

פרשת מסעי | פרשת יהדות
פרשת מסעי

פרשת מסעי פרשת מסעי המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק לג’ ראשון א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ

פרשת מטות | פרשת יהדות
פרשת מטות

פרשת מטות פרשת מטות המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק ל’ ראשון ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות