בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

בעל הטורים על פרשת בהעלותך

במדבר פרק-ח: {ב}בהעלותך. סמך נרות לחנוכה לפרסומי ניסא בנרות: בהעלתך את. בגי’ עשה בה מעלות: אל מול פני המנורה יאירו. כי אני איני צריך לאורה: פני המנורה יאירו. בגי’ וכי אני לאורך צריך: שבעת הנרות. כנגד ז’ המזלות חנכ”ל שצ”ם. כתיב בהעלותך את הנרות וכתיב להעלות נר תמיד לבית הלל נר ואח”כ נרות שמוסיפין והולכין והיינו להעלות נר תמיד שמעלין בקודש ולבית שמאי תחילה נרות ואח”כ נר שמורידין והולכין: להעל. ות נר תמיד. ס”ת תרד:
{ד}וזה מעשה המנורה. וזה עולה י”ח שגובהה של מנורה י”ח טפחים: כמראה. בגימטריא כגבריאל מלמד שגבריאל הראה לו דמות המנורה: כן עשה. כ”ן נרות עשה שלמה בי’ המנורות. עשה. בגימ’ שלמה. ד’ פעמים הזכיר מנורה שהיא כשרה מד’ מינין כדאיתא במנחות דף כ”ח ע”ש ורמז לארבע מנורות בשמחת בית השואבה:
{טז}נתנים נתנים המה. לי. בגימ’ שאלה לא עשו עגל של זהב:
{יט}ואתנה את הלוים. ה’ פעמים בני ישראל בפסוק כנגד כהנים לוים ישראלים גרים ועבדים משוחררים וזהו קדש ישראל לה’ ראשית, תבואתה תבואת ה’: ולכפר. ג’ במסרה הכא ולכפר על בני ישראל. ואהרן ובנ. ו מקטירים וגו’ ולכפר על בני ישראל בדברי הימים. ושבועים שבעים נחתך על עמך ולהתם חטאת ולכפר עון בענין הקץ של דניאל מלמד שגלות מכפרת כמו קרבן:
{כה}ומבן. ב’ ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ומבן אדם חציר ינתן שכיון שהגיע לכלל חמשים שנה אין בו כח לעבוד עבודה וכחציר ינתן:


במדבר פרק-ט

{א}וידבר ה’ אל משה. סמך פ’ פסח לטהרת לוים רמז שהלוים מפשיטים:
{ב}במועדו. מלא וי”ו לאחר ו’ שעות זמן שחיטה. במועדו בא”ת ב”ש שיפזק”ף בגימ’ בשבת:
{ד}לעשת הפסח. לעשת חסר וי”ו לומר לך שלא עשו במדבר אלא אותו פסח בלבד:
{ו}אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם. בגימ’ אלו שהיו נושאין ארונו של יוסף: אשר היו טמאים. בגימ’ זה למת מצוה:
{י}טמא לנפש. יש פסיק בין טמא לנפש לומר לך שיש חילוק בין הטמאים איש נדחה ואין צבור נדחין: (או בדרך) רחקה. בגימ’ זהו מאסקופה שעל ה”א נקוד כאילו לא נכתב: ועשה פסח לה’ בחודש השני. לפי שכשמעברים השנה אז אייר במקום ניסן ולפי שבחמשה עשר בו ירד המן לכך עושים בו פסח יום א’:
{יג}ובדרך. ד’ במסרה הכא ואידך וילך בדרך אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן נבט ואידך ובדרך חטאים לא עמד וזה הוא ובדרך לא הי’ וחדל לעשות הפסח שעושה כדרך שעשה ירבעם שהלך בדרך חטאים שבטל הקרבנות והחטיא את ישראל גם זה שאינו בדרך ומבטל מלעשות הפסח: וחדל. ב’ במסרה הכא ואידך וחדל לעולם דפסח בכרת וזה הוא וחדל לעולם לעולמו של יובל דהיינו חמשים שנה כדין חייבי כריתות דלא מפקי חמשים: ונכרתה הנפש ההוא. ס”ת אשה לומר לך אחד האיש ואחד האשה בכלל עונשין:
{טו}וביום הקים את המשכן. ז’ פעמים כתיב בפרשה כנגד ז’ משכנות: ובערב. ד’ במסרה הכא ואידך ובערב תאמר מי יתן בקר ומקטרים לה’ וגו’ בבקר ובערב. ובערב חתרתי לי בקיר ביחזקאל שהיה מתנבא על הגלות וזהו ובערב חתרתי לי בקיר כשיצאו בגולה תאמר מי יתן ערב כההיא ערב שנאמר בו מקטירים לה’ בבקר ובערב וכמראה אש עד בקר:
{יז}העלות. ב’. העלות הענן עד העלות הגולה זהו שאמרו ראוין היו שיעשה להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי משה אלא שגרם החטא: ובמקום. ב’ במסרה הכא ואידך ובמקום גדולים אל תעמוד שלא היו נפנין לא לפניהם ולא לצדדיהם אלא לאחוריהם זהו ובמקום אשר ישכון שם הענן דהיינו לפניהם או לצדדיהם אל תעמוד לעשות שם גדולים:
{כג}ביד משה. וסמיך ליה עשה לך שתי חצוצרות כסף שלא היו אלא בידו שבחייו נגנזו:


במדבר פרק-י

{ב}לך שתי. אותיות שלך שמשלו עשאם: שתי חצוצרות. כנגד אברהם ויעקב שעשו מלחמה באומות ונצחום: כסף. ולא זהב שלא להזכיר קול העם ברעה:
{ט}וכי תבאו מלחמה. רמז למלחמת גוג העתידה שתבא לימות המשיח: תבאו מלחמה. בגימ’ במלחמת גוג: תבאו. אותיות אבות שזכות האבות עומד במלחמה: והרעותם בחצוצרות. על שם רוע התרועעה הארץ תרועם בשבט ברזל:
{י}שמחתכם. בגימ’ גם ביום השבת: ובמועדיכם. מלא וי”ו כנגד פסח עצרת ראש השנה יה”כ סוכות שמיני עצרת:
{יד}ויסע דגל מחנה בני יהודה. בכולם כתיב ונסע וביהודה כתיב ויסע חסר מ’ שכל מ’ שנה שהיו במדבר היו עצמותיו בארון כאילו לא נסע:
{כה}מאסף. ג’ במסורה הכא ואידך ואין איש מאסף אותם הביתה בפילגש בגבעה ואידך וכעמיר מאחרי הקוצר ואין מאסף שבט דן על שהיה עמהם פסל על כן אין איש מאסף שהענן היה פולט אותם ועמלק הרג בהם ונפלו כעמיר מאחרי הקוצר ואין מאסף:
{כח}ויסעו. ב’ במסורה הכא ואידך ויסעו ויהי חתת אלהים. לומר מה שם היה חתת אלהים על כל סביבותיהם אף כאן ד”א ויסעו דהתם ריש פסוק ויסעו דהכא סוף פסוק דהתם לפי שיעקב ביער ע”א מתוכם לפיכך נסעו ביד רמה ושכינה לפניהם אבל בני דן שהיה ביניהם ע”ז נסעו לאחור ולא לפנים שהיה הענן פולט אותם ועמלק היה הורג בהם:
{לב}והיה הטוב ההוא. ה’ פעמים טובה כתיב כאן כנגד חמש מאות אמה דושנה של יריחו שנתנו לבניו. והטבנו. טוב. הטוב. ייטיב. והטבנו. בגימ’ יריחו:
{לד}בנסעם. ב’ במס’ בנסעם מן המחנה בנסעם מקדם מה להלן מדדו אף כאן נמי מרדו: עשה נוני”ן הפוכין שרצה להעביר שבטים שאותיותיהם נ’ את הירדן שהוא רחב חמשים אלא שחטאם גרם. טעם אחר לנוני”ן הפוכין כדאיתא בשבת פרק כל כתבי שאין זה מקומה וכתבה כאן להפסיק בין פודענות ראשונה לפורענות שניה, ועשה נוני”ן הפוכין לו’ שמקומה לפני ג’ פרשיות לפניה, ואלו לא היו נוני”ן הפוכין לא הייתי יודע אם לאחר נ’ פרשיות אם לפני נ’ פרשיות לכך עשאם הפוכין לומר לפני נ’ לפניה, והוא אחר ונסע אהל מועד מחנה הלוים בפ’ במדבר שמשם עד הכא נ’ פרשיות:
{לה}ויהי בנסוע. ווי היה לאומות בנסוע, ויהי עולה ל”א שנלחם עם ל”א מלכים: בנסע. מלמד שהיה מתנענע ולא היה נוסע ממקומו עד שמשה היה אומר קומה ה’. בנסוע הארון. כשנוסע הארון מסיע עמו המרכבה וחיות הקדש: בנסע. באטב”ח חשמ”ל. בנסע בא”ת ב”ש שטח”ז שהוא בגי’ ככבוד המרכבה: בנסע. בגימ’ יעקב, שדמות יעקב אשר הוא חקוק בכסא הכבוד נוסע עמהם:
{לו}ובנחה. כתיב בה”א כנגד ארבעה דגלים ומחנה לוים. בפסוק ויהי בנסוע י”ב תיבות כמו שיש בפסוק ולכל היד החזקה שהוא סוף התורה. ובפסוק ובנחה יש בו שבעה תיבות כמו שיש בפסוק בראשית שהוא תחילת התורה לומר שהוא חשיב ספר תורה בפ”ע ומתחיל בוי”ו ומסיים בלמ”ד ע”ש הליכות עולם ל”ו. כל פרשה שיש בה כדי ללקט פ”ה אותיות כמו ויהי בנסוע מצילין אותה מפני הדליקה לכך סמוך לו ותבער בם אש ה’ לומר לך שמצילין הפרשה שיש בה פ”ה אותיות מן האש וע”כ המילה שעולה פ”ה מצלת מדינה של גיהנם:


במדבר פרק-יא

{א}בקצה המחנה. בגימטריא הקצינים:
{ד}מי יאכילנו בשר. אף על פי שהיה להם בשר הרבה הם היו סבורין לעבור הירדן מהרה ואמרו אנו צריכין להלחם בכנענים ולא נוכל להעביר מקננו עמנו ולכך אמרו מי יאכילנו בשר:
{ח}טעמו. ד’, והיה טעמו כטעם לשד השמן. שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא על שמריו על כן עמד טעמו בו, וישנו את טעמו, בשנותו את טעמו גבי דוד, מואב שהיה שקט עמד טעמו אבל דוד שגלה ממקום למקום בשנותו את טעמו. ודור המדבר אף ע”פ שגלו ממקום למקום לא שינו את טעמן בשביל המן שנאמר בו וטעמו שלא נתנה תורה אלא לאוכלי המן:
{יא}ולמה לא מצתי חן. חסר אל”ף ואידך גבי איוב ערום יצתי חסר אל”ף לומר אם לא מצאתי חן בעיניך למה יצאתי מבטן אמי:
{יב}האומן. תגין על הה”א שבחמשה דברים אב זוכה לבניו ואלו הן בנוי, בכח, בעושר, בחכמה, בשנים. בנוי שנאמר יראה על עבדיך פעלך והדרך על בניהם. בכח שנאמר גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך. בעושר שנאמר נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה. בחכמה שנאמר תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ וכתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך. בשנים דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה. וכשם שהוא זוכה להם כך מחייב אותם בחמשה דברים חילופם דכתיב יחולו על ראש יואב ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר להם. זב תחת הכח שהזיבות מתשת הכח. ומצורע תחת הנוי כי הצרעת מגונה על הבריות. ומחזיק בפלך בור שאין בו חכמה. ונופל בחרב קצר ימים. וחסר לחם זה עוני תחת העושר נמצא שהצדיק מזכה לבניו בחמשה דברים והחייב מחייב לבניו בה’ דברים חילופם:
{טז}אספה לי שבעים איש. כנגד שבעים נפש שירדו למצרים וכנגד ע’ אומות וכנגד ע’ שמות שיש להקב”ה ואלו הן אל, אלהים, ה’ [אדני], אחד, אדון, אדיר, אהיה, אמיץ, אמת, ארך אפים, אחרון שאין מוסר מלכותו לאחר, אמונה, אשכול הכופר, ברוך, בורא, גדול, גאה, גואל, גבור, דגול, היודע, ועד, זוכר, חי, חסיד, חנון, חוקר, חסין, חכם, טוב, טהור עינים, ישר, יושב סתר, כבוד, מסתתר, נורא, נשגב, נצחי, נוצר חסד, נושא עון, נושא פשע, נושא חטא, נוקם, נוטר, נקה, יושב קדם, סלה, סולח, עליון, עופר, עזוז, פודה, פוקד, צור, צבי, צבאות, קרוש, קנא, קרוב, רחום, רם, ראשון, שלא קיבל מלכותו מאחר, רב חסד, שומר, שופט, שלטון, שר, שוכן עד, תמים, תקיף, וע’ שמות של ישראל ואלו הן אשת נעורים, אילי הצדק, אלופים, אחים, אהובים, אום, אם, אישים, אפרים, אדירים, אצילים, אגוז, איומה, אגודה, בנים, בני אל חי, בני אברהם, בני יצחק, בכור, בחורים, בתי, ברה, בעולה, גוי, גדול, גן נעול, גל נעול, גפן העמוסים, ונשואים, זרע קדש, חכמים, טוביס, יחידים, יקירים, ישראל, ישורון, יעקב, יוסף, יהודים, ילדים, ידידים, כלה, כנה, כרם, כהנים, משרתים, מלכים, מעין חתום, נחלה, נדיבים, נאוה, נער, נטע, סגולה, עליונים, ענוים, עדה, עברים, עבדים, עמים, פדוים, פזורים, צאן, קדושים, קנוים, רבים, רכים, שבטי יה, תמימים, ע”כ ושבעים שמות לירושלים. תגין על ה”א דאספה לומר לך שיהיו בקיאין וזהירין בה’ חמשה חומשי תורה: עמך. בגימ’ יהו דומין:
{יז} ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. כי אני לא אבחרם ולא אתן מרוחי עליהם כי אני אמרתי כי אתה לבדך תשא אותם ואתה אמרת לא אוכל לשאת משא כל העם הזה בחר לך מי שישא עמך ותתן מרוחך עליהם לכן כתיב ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש אבל אלדד ומידד שלא היו מכלל השבעים נאמר בהם ותנח עליהם הרוח פי’ הרוח מאת ה’ ולא משל משה וכשאמר לו יהושע כלאם אמר מי יתן כל עם ה’ נביאים כאלו השנים בתת ה’ את רוחו עליהם ולא כשבעים הזקנים שאצל מרוחי ונתן עליהם:
{כ}לזרא. באל”ף שמצאו בו כל מיני טעמים חוץ מאחד והוא טעמו של לויתן (כי עי [ן לא ראתה וגול). לזרא בגי’ לחלי מעים:
{כב}אם את כל דגי הים יאסף להם. פי’ ימית להם ל’ ויגוע וזה הוא באסיפה בעלמא סגי להו:
{כה}כנוח. ב’ במס’ ויהי כנוח עליהם הרוח ואידך כנוח כפות רגלי הכהנים לומר לך שנחה עליהם השכינה כמו על הארון:
{כו}ותנח. במסרה (עמ”ש בפ’ נח):
{כז}מתנבאים. קרי ביה מת נביאם שהיו אומרים משה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ: מתנבאים. נוטריקין מש”ה תנו”ח נפש”ו בג”ן אלהי”ם יהוש”ע מכני”ס:
{לא}ויגז. ב’ במס’ ויגז שלוים ואידך ויגז ראשו באיוב וזהו הוא שיא במדרש יותר ממשה שהרג בהם השליו ע”י אכילה הרג בהם ע”י ירידה ונפילה שנפל על ראשם כשם שנאמר באיוב ויגז ראשו והיה מתאבל על בניו שנפל עליהם הבית כך בכאן היו מתאבלים על אותם שמתו מנפילת השליו: כתיב שלוים, וקרי סלוים שלוים לצדיקים וסלוים לרשעים שהיה להם כקוצים:
{לד}המתאוים. ב’ כי שם קברו את העם המתאוים הוי המתאוים למה כי שם קברו את העם המתאוים:


במדבר פרק-יב

{א}הכושית. בגימ’ יפת מראה:
{ב}וישמע ה’. וסמיך ליה והאיש משה שדברו עליו בינו לבינם ולא שמע אותם אדם אחר:
{ג}עניו. ענו כתיב שהיה בחשבון ענ”ו. מים בהר ויכסהו הענין ששת ימים ימים ואח”כ ג”פ ארבעים: ענו. בגימ’ בעדן שנוחל גן עדן:
{ו}במראה. ב’, במראה אליו אתוודע, במראה נהפכו צירי עלי, לומר שאפילו במראה שאני נראה לנביאים נתהפך ציריהם עליהם אבל משה יושב כתלמיד לפני רבו:
{ח}ומראה. תגין על הה”א לומר שמציץ בה’ נוגה שנאמר ביחזקאל ובה’ אור שנאמר בבראשית:
{י}והענן סר. שלא יראה במפלתן זה שאחז”ל אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:
{יג}רפא. ב’ במס’, רפא נא לה, רפא שבריה כי מטה משה התפלל לאל שירפא שבריה כי מטה שאל”כ אין מי שיטהרנה: רפא. תגין על הרי”ש אמר הסרת עטרת ראש רפה שבריה כי מטה:
{טו}והעם לא נסע. בפסוק ותתצב אחותו יש ז’ תיבות לכך המתינה לה שכינה שבעת ימים:

קרדיט: סדר בעל הטורים על פרשת בהעלותך שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שנים מקרא ואחד תרגום – בהעלותך

במדבר פרק-ח: {א} וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  מ  וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  ת  וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {ב} דַּבֵּר אֶֽל אַהֲרֹן וְאָֽמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹֽתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל

קרא עוד »
דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות
דעת זקנים על פרשת בהעלותך

במדבר פרק-ט: {א}בשנה השנית. ויעשו בני ישראל את הפסח וגו’. בפ”ק דפסחים בעי תלמודא אמאי קדמיה קרא אותו מעשה דשאו את ראש בני ישראל שבתחילת הספר

קרא עוד »
כלי יקר על התורה | פרשת יהדות
כלי יקר על פרשת בהעלותך

במדבר פרק-ח: {ב}בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה וגו’. הוקשה אל המפרשים מאחר שפני המנורה היינו הנר האמצעי א”כ הל”ל יאירו ששת הנרות, לומר שהששה

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
מאמרים חדשים שעלו לאתר
אבלות בין המצרים | פרשת יהדות
אבלות בין המצרים

ימים אלו ימי בין המצרים, אבלים אנו כל בית ישראל די בכל אתר ואתר, על חורבן בית מקדשנו ותפארתנו, על אשר ניטלה עטרת ראשנו, על

בין המצרים | פרשת יהדות
בין המצרים

בין המצרים הכל על תקופת בין המצרים אלו תאריכים נקראים בין המצרים? הימים שבין צום יז’ בתמוז ועד צום תשעה באב, נקראים “בין המצרים”.  ע”פ

פרשת דברים | פרשת יהדות
פרשת דברים

פרשת דברים פרשת דברים המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק א’ ראשון א אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל

פרשת מסעי | פרשת יהדות
פרשת מסעי

פרשת מסעי פרשת מסעי המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק לג’ ראשון א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ

פרשת מטות | פרשת יהדות
פרשת מטות

פרשת מטות פרשת מטות המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק ל’ ראשון ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות