וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: (במדבר א. א' – ב').
במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם: (רש"י)
האור החיים הקדוש על פרשת במדבר הקשה: במדרש אמרו כי כשבא להשרות שכינתו בתוכם חזר למנותם ע"כ, וזה לא יספיק ליישוב הפשט, כי היה לו למנותם מיד בשעת השראת השכינה בא' בניסן לא אחר כך?
ויש להבין, מילא כשיצאו ממצרים יש עניין למנותם שהרי כאשר ירדו למצרים ירדו שבעים נפש, כדברי הפסוק: "ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש" (שמות א. ה') ולהראות חיבתו יתברך לעם ישראל, הראה לעיני כל כי עם גדול ורב יצא ממצרים מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה ולכן מנאם.
כמו כן לאחר שנפלו במעשה העגל, היה מקום למנותם שוב כדי להראות חיבתן, שלמרות שהגיעו למדרגות נעלות ושגבות עד לפסגה ב'מתן תורה' שזו היתה תכלית יציאתם ממצרים, ודוקא מתוך מדרגה נשגבה זו מצא השטן מקום והפילם לתחתית שאול עד כדי עשיית העגל וככלה המזנה בשעת חופתה רח"ל וכבר נגזרה גזירה להעבירם מן הארץ ולכלותם מעל פני האדמה, עד אשר עמד משה רבינו בפרץ ונסלח להם שנאמר: "סלחתי כדבריך", ובעצם מנייתם לאחר מעשה שפל זה של מעשה העגל בכך הראה הקדוש ברוך הוא את חיבתו לעם ישראל שחביבים הם לפניו וכאדם המונה מרגליות שחביבות לפניו.
אך בפעם זו השלישית שמנה אותם כדברי המדרש מדוע הוצרך לכך? מה תועלת ומה חשיבות בדבר למרות היותה סמוכה להשראת השכינה?
ואפ"ל כי בא' בניסן יום בו שרתה שכינה, יום בו נתעטר בעשרה עטרות, והיתה בו שמחה גדולה ביותר לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ, ויום זה א' בניסן מיוחד הוא מצד עצמו לכן אם היה מונה אותם אז לא היה ניכר שבחן. אבל לאחר שחלפו שלושים יום מיום השראת השכינה עד א' באייר ונתעלו ישראל במעלה גדולה מצד עבודתם שייגעו ועמלו בכך הושרשה בהם השראת השכינה מצד עבודתם שלהם, בבחינת "ושכנתי בתוכם" בתוכם ממש, וכדברי דוד המלך ע"ה "אהל שכן באדם" (תהילים עח') ולכן היו ראויים מצד עצמם להימנות.
ויש עוד להבין: איזה שבח הוא זה, ואיזה צורך הוא. ובכלל, האם הקדוש ברוך הוא צריך למניין, והרי הוא סוקר את כל העולם בסקירה אחת כדברי הגמרא במסכת ראש השנה? (יח ע"א)
אלא י"ל כי עם ישראל הינו האוצר האהוב של הקדוש ברוך הוא, הבן החביב והיקר שלו, "בני בכורי ישראל!" (שמות ד. כב') "חביבין ישראל, שנקראו 'בנים' למקום. שנאמר: "בנים אתם לה' אלקיכם". ומתוך חיבתנו, מתבונן בנו הקדוש ברוך הוא ומונה אותנו שוב ושוב! וכשהוא מונה, מונה אחד אחד, כמי שמונה מרגליות. וכל אחד מעם ישראל יש בו את הייחודיות שלו עם הערך המיוחד שלו, "איש אשר כברכתו בירך אותם" (בראשית מט. כח'), וכולם יחד מהווים את כלל ישראל שנאמר: "יחד שבטי ישראל" (דברים לג. ה') ולכן אמרו "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא"! כי כל אחד הרי הוא בבחינת עולם מלא.
ואף אמנם שכל יחיד יש בו את חשיבותו וייחודו אך כשמצטרף הוא לכלל ישראל, או אז ערכו וחשיבותו עולה לאין ערוך, ולכן יש את הצורך באחדות בעם ישראל שבכוחה להביא לזכויות גדולות לכלל ולפרט, וכבר אמרו חז"ל על הפסוק "הן אל כביר לא ימאס" (איוב לו'). וכל עם ישראל נחשבים לגוף אחד, וכמו מה שדרשו חז"ל על הפסוק: "אל גינת אגוז ירדתי". מדרש רבה: (שיר השירים ו') למה נמשלו ישראל לאגוז? מה האגוזים המונחים בערימה אם מוציאים אחד מהם, כולם מתנענעים והאחד מרגיש את השני, כך ישראל האחד מקושר ברעהו. ולכן ככל שירבו העושים כך תגדל העוצמה וכך יגדל השכר:
ובספר "רבי מאיר אומר" בשם המהר"מ שפירא זצ"ל כתב על הפסוק: "אתם קרויים אדם" (יחזקאל ל"ד) וז"ל:
בשנת תרע'ד נערך בעיר קייב שבאוקראינה, משפטו של היהודי ר' מנדיל בייליס.
שלטונות רוסיה העלילו עליו, כי רצח ילד נכרי כדי להשתמש בדמו למטרות פולחן דתי.
המשטרה החשאית הרוסית ביקשה לנצל משפט זה כדי לעורר בקרב המוני הגויים רגשות שנאה וזעם כלפי היהודים, תחת הסיסמה "הכה ביהודים והצל את רוסיה"!
היהדות החרדית בעולם כולו, חשה בעליל, שאין משפט זה מתנהל כנגד ר' מנדל בייליס עצמו בלבד, אלא את היהדות כולה הושיבו על ספסל הנאשמים. –
במשך כל ימי המשפט ניסר באולם בית המשפט שוב ושוב המאמר התלמודי: "אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם".
הקטגוריה דרשה מענה הולם לאמרת חכמים זו.
באחד הימים, קיבל הרב יעקב מזא"ה רבה של מוסקבה, (שעמד בראש הרבנים שסייעו לסנגוריה בעבודתה) איגרת דחופה שנשלחה אליו, מרבי מאיר שפירא, רבה של גלינה, אברך צעיר שעוד לא מלאו לו אז שלשים שנה.
רבי מאיר הגאון והעילוי, שכאב את כאבו האישי של היהודי ר' מנדל בייליס, בנוסף לכאב הגדול על הצרה המתרגשת ובאה על יהודי רוסיה, נחלץ חושים לעזרתם.
וכה הסביר את פירושה של אמרת חכמים זו:
חכמינו הורו לנו, כותב רבי מאיר, ש"כל ישראל ערבים זה לזה" (שבועות לט.) מכאן שגורלו של היהודי הבודד העומד לדין, נוגע לכל העם היהודי החרד לשלומו, ולכן מפעיל הוא מאמצים כבירים להביא לזיכויו המוחלט.
לעומת זאת: מעשים בכל יום הם, שגויים עומדים בדין. ומי מתעניין בהם? מלבד קרוביהם הקרובים אליהם ביותר.
בדיוק לכך התכוונו חכמינו ז"ל בהדגשתם: "אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרואים אדם". שכן ייחודו של השם "אדם" הוא בזה, שאין לו לשון רבים בניגוד לשמות "איש" – "אנוש" – "גבר" שיש להם לשון רבים ("אישים" "אנשים" "גברים"), "אתם קרויים אדם" משמע: אתם חשים עצמכם תמיד כאיש אחד! וכאשר מעמידים למשפט את ר' מנדל בייליס, מתייצבים לצידו המוני יהודים החרדים לשלומו ודואגים לגורלו…
מה שאין כן אצל הגויים, שאפשר לקרוא "אנשים" או "גברים" ואינם חשים שותפות גורל עם כל פרט, ולכן ראוי לומר עליהם שאינם קרויים "אדם"… עכ"ל.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
