כואב לי הרחם.
מעולם לא חשבתי שאני ארגיש ככה
כמיהה שכואבת בעצמות, באיברים ממש.
הרמתי היום ילד, סתם אישה זרה ביקשה ממני להחזיק אותו עד שהיא תקפל את העגלה ותשים בתא מטען.
ולא רציתי להחזיר אותו.
ידים כאלה קטנות, רגליים כאלה קטנות כל כך חסר אונים ואני שומרת עליו.
היא לקחה אותו בסוף, ובכיתי.
היה בידיים שלי משהו חי.
חבל טבור לעולם, לחיים, לאוכל, לאנשים. לשינה לעירות.
ילד.
אני רוצה להיות אמא, אמא של מישהו.
אני רוצה לשים את הצרכים שלי בצד כי התינוק שלי תלוי בי.
להיות רעבה כי לא היה לי זמן לאכול בין הריסוק של הפירות וההרתחה של מים למטרנה
להיות גמורה מעייפות כי מישהו אחר שהוא לא אני לא ישן.
כאב לו, לא היה לו נוח או פשוט רצה פינוק ורצה אותו עכשיו.
אני רוצה להיות אמא.
כל כך כל כך.
וזה מפחיד אותי כל כך.
לרצות משהו שאני לא יכולה.
אני רוצה לחיות בשביל מישהו.
אני רוצה לבשל בשביל מישהו
הריק כואב לי ברחם בידיים בראש בכל מקום.
אני רוצה לכעוס מאד, להתעצבן עליו, לבכות שאני לא מספיק טובה ולקום מיזה כי בסוף אני אני האמא שלו והוא צריך אותי ואני בשבילו משהו שאף אחת אחרת לא תוכל להיות.
אני רוצה את העול המשחחרר הזה שקושר אותי למחויבות מעתה ועד היום שאני אמות
אני רוצה לחיות זולת עצמי, אני רוצה לתת, בידיעה שזו נתינה שאינה תלויה בדבר ולא על מנת לקבל חזרה
אני רוצה ללכת איתו לגינה, לנדנד בנדנדה, להשכיב לישון לקטר עם השכנות שהוא אוכל ממתקים וזה לא בריא ולקנות לו את האיגלו הכי ארוך בחנות כי הוא הצביע עליו ואמר "אילו" וחשף שני שיני שפן פיציות.
להתלבט בין מכנס ג'ינס או חולצה מנוקדת כמו שגורל היקום תלוי ועומד על ההחלטה הזו
הבגדים הקטנים הקטנים האלה יש בהם גדלות של יצירה שהמוח שלי לא יכול לתפוס
אני רוצה להיות בהריון, להרגיש גוף קטן בועט, למצות את הנשיות שלי עד הסוף.
ללכת בכבדות, לשים יד על הבטן העגולה ולהאנח מרות, ליצור חיים
אני רוצה ליצור חיים.
אני רוצה להיות אמא
כל יום שאני לא מרגיש לי כמו אובדן של ילד שהיה אמור להיות קיים, ללכת, לבכות, לקבל מכה ולבכות ארבעים חודשים על הדם והפצע האיום והנורא
אני כל כך רוצה את זה, כל כך.
וכואב לי הרחם
כי אני כל כך רוצה להיות אמא ואני יודעת שלא יכולה.
מתוך קבוצת וידויים של חרדים
