הפעם כבר לא ויתרתי על החירות שלי
היי.. זהו הפעם כבר לא וויתרתי על החירות שלי, נמאס לי לחיות בתחפושת.אז ככה אני בן 19 נער מתמודד אבל מאוד בוגר לגילו ההתמודדות שלי
דף הבית
היי.. זהו הפעם כבר לא וויתרתי על החירות שלי, נמאס לי לחיות בתחפושת.אז ככה אני בן 19 נער מתמודד אבל מאוד בוגר לגילו ההתמודדות שלי
קרה לי משהו ממש מתוק, שרק חרדים יכולים להבין אותו, אז רציתי לשתף.אתמול היה לי יום מתיש במיוחד, לאחר שעות של המתנה לאוטובוס אני עולה
ירדתי עכשיו מאוטובוס בעיר מעורבת ואני בטראומה! ישבתי בספסל בחלק האחורי של האוטובוס שהיה די ריק. תחנה אחרי עלה בחור לא דתי עם עגילים וקעקועים
אני יודעת שהוידוי הזה יקפיץ את הפמיניסטיות ומבקשת שתמנעו מתגובות נוסח "אלימות"אז ככה, אנחנו נשואים 15 שנה, הורים לכמה ילדים.יש בין בעלי לביני הבנה והסכמה
נולדתי חרדי, גדלתי חרדי, למדתי בישיבות מעולות, התחתנתי בשידוך טוב, קיבלתי שליש דירה, הכל לפי המסגרת והכללים. תמיד הרגשתי שונה וזר, ולא הצלחתי להסביר לעצמי
בא לי לצרוח מהמחשבה על כל האחיינים ואחייניות שלי שתקועים בשידוכים.בא לי לצרוח מהעיוורון שלהם ושל ההורים שלהם שלא מסוגלים לעשות לילד שלהם הערכת שווי
אישתי קצת השמינה אחרי החתונה ויש לה בטן קטנה, וכולם כבר שואלים/קובעים שאנחנו בהיריון.לכל מקום שאנחנו מגיעים זה ה"נושא",והאמת היא שאנחנו באמת מנסים כבר תקופה
די אין לי כוח יותר להפחדות!!!אני לא מחנך גדול כדי להבין שהפחדות רק מרחיקות ולא מקרבות.רק ראש חודש היום וכבר הרצאות זמני תשובה ממשמשים ובאים
לא יודע כל כך איך לפתוח את זה, אני נשוי שנתיים ברוכהשם אני נראה סבבה רזה מקפיד לשמור על כושר ומשגע אותי שאישתי מלאה אני
כואב לי הרחם.מעולם לא חשבתי שאני ארגיש ככהכמיהה שכואבת בעצמות, באיברים ממש.הרמתי היום ילד, סתם אישה זרה ביקשה ממני להחזיק אותו עד שהיא תקפל את
רבתי עם אח שלי פעם אחת והוא התעצבן כזה ואמר "יאללה תמשיך לקחת את הכדורים שלך" אז אם אתם שואלים את עצמכם למה יש בושה
אני שבורה כבר כמה שבועות…קצת רקע עליי: אני גיורת. עזבתי את המשפחה הביולוגית שלי (כי הם לא הסכימו) ואת כל חיי הקודמים. משפחה חסידית תמכה
האם נגזר עליי לחיות תמיד בתחושה של פשרה? או אולי אני טועה בהסתכלות שלי? איך אתם מסתכלים על כך?אני מרגיש שמצד אחד אני לא רואה
מה עדיף:התעלמות. שזה אומר-חוסר אכפתיות, שאתה לא מספיק חשוב לאנשים שאתה אמור להיות כל עולמם, אפס קשר רגשי. חוסר אחריות לגורלך, אי התגייסות לעזרה במצבים
חייב להתוודות שכל הנושא הזה של הגניזה כתור ילד שרט לי את המח.. הייתי בא לגניזה והיה כתוב שם "שקית גניזה 5 שקל" ואני הייתי
הייתה לי מורה בסמינר, אישה מאד מאד מיוחדת. מהסוג הנדיר של האנשים שהם באמת יראי שמיים וצדיקים, ובאמת טובי לב ולא שיפוטיים ורואים בכל יהודי
אני סובל מרקע רפואי ואף אחד בעולם לא יודע ואני בתקופת שידוכים ולא יודע מה לעשותלבחורות רגילות יהיה אולי קשה לקבל את זהולכן אני לא
יש ימים שפשוט לי להעלם מהעולם, תאמינו לי אף אחד לא ירגיש בחסרוני וכן מילים כמו כולם אוהבים אותך ואת נאהבת וכולם דואגים לך, מבחינתי
דווקא רציתי לעלות מהפרופיל האמיתי שלי אבל פחדתי שזה יגיע איכשהו לבחורה המדוברת.בא לי לבכות לצרוחחחחח להשםשמעתי את אחד הסיפורים הבאמת קשים שמישהי עברה, אני
אני משתדל לעצור לטרמפים ללא אפליה מגזרית. אך לצערי דווקא טרמפיסיטים ממגזר שלנו (החרדי) גורמים לי בכל פעם להתחרט שעצרתי להם. זה מתחיל מלהסתער לי
הי אני חרדית דוברת אידיש מירושלים.מטפלת במוזיקה במכון להתפתחות הילד באידיש.מאתמול אני לא רגועה כי יש לי מטופל (ילד מיוחד אוטיסט) שנפגע מינית כל יום
עד כמה לדעתכם השם של הישיבה גדולה שאתה הולך משפיע על השידוכים לא מדבר על ישיבות שורה ראשונה חברון פונוביז תפרח וולפסון וכו מדבר האם
קיבלתי דחייהואני לא יודעת איך להכיל את זהבחיים שום גבר לא דחה אותי, תמיד הרגשתי נחשקתידעתי שכל מי שארצה אקבלפתאום בוםהקטע הוא שאני לא בטוחה
חברים וחברות יקריםאני רוצה לשתף קצת על מה אני עובר ואשמח לקבל עצות מאנשים שעברו את זה או שהם יודעים מאנשים אחרים ותודה מראש על
לכל הפמיניסטיות שאלה פשוטהלמה אנחנו הגברים צריכים להיות אלא שקמים מהמיטה להביא מים/אוכל ??? מתוך קבוצת וידויים של חרדים
רוצה להתגרש!התחתנתי בגיל צעיר עוד לפני שהבנתי את מהות הנישואים.אין שום דבר שגורם לי לרצות להישאר בקשר הזה.לא מתחברת אליו, לא נמשכת אליו, לא רוצה
אין לי וידוי אני רק מרגיש שאני זקוק לטיפול מקצועי (אוי כמה קשה לי להודות בזה)בקצרה אני בן 30 נשוי + סך הכל חי חיים
אל תשפטו אותי על האנוכיות בבקשה.אני כבר אחרי תאריך הלידה המשוער כך שאני עומדת ללדת בן כל רגע.והנה, בתזמון מדהים אבא של חמי נפטר לפני
דחוף תמיכה!!זה לא ההריון הראשון ולא השני, אבל אני מרגיש שאני משתגע…קודם כל צריך לומר שאנחנו מאד שמחים ומתרגשים לקראת הבייבי הקטן.. וכמו כל הורה
יש שיגידו שאני נאיבי ו"צהוב", אבל אקח את הסיכון:אשתי בהיריון, וכמו הרבה חברות שלה היא מנסה להוציא שמירת היריון מביטוח לאומי בדרך לא דרך, כי
אתר פרשת יהדות הינו אתר המנגיש נושאים רבים ביהדות ומטרתו להמשיך ולזכות את הרבים. בואו לקחת חלק והיו שותפים בהמשך זיכוי רבים באמצעות תרומה קטנה.