בטן קטנה זה לא הריון!!

היי.. זהו הפעם כבר לא וויתרתי על החירות שלי, נמאס לי לחיות בתחפושת.אז ככה אני בן 19 נער מתמודד אבל מאוד בוגר לגילו ההתמודדות שלי

קרה לי משהו ממש מתוק, שרק חרדים יכולים להבין אותו, אז רציתי לשתף.אתמול היה לי יום מתיש במיוחד, לאחר שעות של המתנה לאוטובוס אני עולה

ירדתי עכשיו מאוטובוס בעיר מעורבת ואני בטראומה! ישבתי בספסל בחלק האחורי של האוטובוס שהיה די ריק. תחנה אחרי עלה בחור לא דתי עם עגילים וקעקועים

אני יודעת שהוידוי הזה יקפיץ את הפמיניסטיות ומבקשת שתמנעו מתגובות נוסח "אלימות"אז ככה, אנחנו נשואים 15 שנה, הורים לכמה ילדים.יש בין בעלי לביני הבנה והסכמה

נולדתי חרדי, גדלתי חרדי, למדתי בישיבות מעולות, התחתנתי בשידוך טוב, קיבלתי שליש דירה, הכל לפי המסגרת והכללים. תמיד הרגשתי שונה וזר, ולא הצלחתי להסביר לעצמי

בא לי לצרוח מהמחשבה על כל האחיינים ואחייניות שלי שתקועים בשידוכים.בא לי לצרוח מהעיוורון שלהם ושל ההורים שלהם שלא מסוגלים לעשות לילד שלהם הערכת שווי

אישתי קצת השמינה אחרי החתונה ויש לה בטן קטנה, וכולם כבר שואלים/קובעים שאנחנו בהיריון.לכל מקום שאנחנו מגיעים זה ה"נושא",והאמת היא שאנחנו באמת מנסים כבר תקופה

די אין לי כוח יותר להפחדות!!!אני לא מחנך גדול כדי להבין שהפחדות רק מרחיקות ולא מקרבות.רק ראש חודש היום וכבר הרצאות זמני תשובה ממשמשים ובאים

לא יודע כל כך איך לפתוח את זה, אני נשוי שנתיים ברוכהשם אני נראה סבבה רזה מקפיד לשמור על כושר ומשגע אותי שאישתי מלאה אני

כואב לי הרחם.מעולם לא חשבתי שאני ארגיש ככהכמיהה שכואבת בעצמות, באיברים ממש.הרמתי היום ילד, סתם אישה זרה ביקשה ממני להחזיק אותו עד שהיא תקפל את

רבתי עם אח שלי פעם אחת והוא התעצבן כזה ואמר "יאללה תמשיך לקחת את הכדורים שלך" אז אם אתם שואלים את עצמכם למה יש בושה

אני שבורה כבר כמה שבועות…קצת רקע עליי: אני גיורת. עזבתי את המשפחה הביולוגית שלי (כי הם לא הסכימו) ואת כל חיי הקודמים. משפחה חסידית תמכה