להלכה: פירה שהוא לא נימוח לגמרי ונשאר בו חתיכות וקצת גושים של תפוחי אדמה, יש לברך עליהם בורא פרי האדמה.
אולם, אם התפוח האדמה נימוח לגמרי ולא נכיר החתיכות ממנו, חולקים האחרונים מה מברכים עליו:
דעת השולחן ערוך, וכך פסק החזון עובדיה, שיש לברך על פירה בורא פרי האדמה, אף שגם נימוח לגמרי ולא מוכח מצורתו צורת הפרי.
אמנם האור לציון, וכן הבן איש חיי, וכן החוט השני, סוברים כשיטת רש"י ותרומת הדשן, לברך על פירה שהכל נהיה בדברו.
השולחן ערוך (סימן ר"ב הלכה ז') כותב "תמרים שמעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם, אפילו הכי לא נשתנית ברכתן, ומברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש".
הרמ"א "ולפי זה הוא הדין בלטווערן הנקרא פאווידלא [ריבה] מברכים עליהן בורא פרי העץ, ויש אומרים לברך עליהם שהכל, וטוב לחוש לכתחילה לברך שהכל, אבל אם ברך בורא פרי העץ יצא, כי כן נראה עיקר".
המשנה ברורה מביא מחלוקת אחרונים, האם שהרמ"א חלק על השולחן ערוך שמברך שהכל זה רק בריבה שנימוח לגמרי וכבר לא ניכר צורתו, לכן חולק הרמ"א שיש לברך שהכל, אבל בתמרים ושאר דברים מודה הרמ"א שיש לברך ברכתם, וזה בורא פרי העץ, וזהו שיטת הלבוש, והמגן אברהם, ואליה רבה.
או שהרמ"א חלק לגמרי ובכל דבר שנימוח לגמרי ואפילו תמרים, יש לברך עליו שהכל נהיה בדרו, וזהו שיטת שיירי כנסת הגדולה, ועולת שבת, ולחם חמודות, ונחלת צבי, והגר"א, וכן מוכח בבית יוסף, ותרומת הדשן.
להלכה אומר המשנה ברורה שבכל דבר כגון תמרים שהממשות קיימת יש לברך עליו את ברכתו, ורק בריבה שנימוח לגמרי ואיבד את צורתו, יש לברך עליו שהכל נהיה בדברו.
מכוח זה אומרים המשנה ברורה (סימן קטן מ') "והוא הדין לעניין פרי האדמה, כגון ער"ד עפי"ל [תפוחי אדמה] שמעכן ועשה אותם עיסה".
מבואר מדבריו שתפוח אדמה שריסק אותו, דהיינו פירה שנתרסק לגמרי יש לברך עליו את ברכתו, מוסיף המשנה ברורה משום שעדיין הממשות קיימת.
משמע שאם בפירה אין הממשות קיימת יש לברך עליו שהכל נהיה בדברו, וזה דומה לריבה שנתרסק לגמרי, שברכתו שהכל.
וכך כתב החוט השני (בברכות עמוד קפ"ח) לעניין פירה העשוי מתפוחי אדמה מרוסקים, שריסק אותו במכתש ידני, ועדיין צורת התפוחי אדמה ניכרת, מברך בורא פרי האדמה, אך אם ריסק אותו לגמרי, כגון בבלנדר ברכתו שהכל נהיה בדברו.
וכן הורה הגר"ש ואזנר (שערי הברכה הערה 568) שאם נתרסק עד שנעשה מימי, מברכים עליו שהכל נהיה בדברו.
וכן כתב למעשה האור לציון (פרק י"ד הלכה ב') שעל פירה שריסק אותו לגמרי יש לברך על שהכל נהיה בדברו, ואף על פי שדעת מרן השולחן ערוך [לפי שיטת הבית יוסף] לברך גם על דבר שנימוח לגמרי את ברכתו, מכל מקום כיון שיש שיטות שסוברות שמרן לא חולק בנימוח לגמרי, [אף שלא נראה כן להלכה], וגם ידוע לנו שאומרים ספק ברכות להקל נגד מרן, ולכן יש לפסוק לברך עליו שהכל ולחשוש לשיטת רש"י, ולשון הרמב"ם.
מאידך החזון עובדיה (ברכות עמוד קל"ו) חולק וסובר כדעת השולחן ערוך שיש לברך על פירה שנימוח לגמרי בורא פרי העץ, ולא שייך כלל ספק ברכות להקל נגד מרן, משום שגם שיטת רש"י ותרומת הדשן שאמרו שיש לברך שהכל, יסכימו שאם בירך בורא פרי העץ יצא, משום שלא שיקר בברכתו שהרי הם פרי העץ, וכן אף לכתחילה יש להורות כדעת מרן, ולברך בורא פרי העץ.
והחולקים יסברו שלשיטת רש"י ותרומת הדשן, אם יברכו העץ לא יצא ידי חובה, ולכן אומרים ספק ברכות להקל נגד מרן.
בספר הליכות ברכות (סימן ר"ב הלכה ל"א) כותב, פירה העשוי מתפוח אדמה מרוסקים ברכתו אדמה, משום שניכר בצורתו שנעשה מתפוחי אדמה, ואף אם התרסק לגמרי באופן שאין בו כלל גושי תפוחי אדמה ונעשה כעיסה גמורה ברכתו האדמה, לפי שניכר על ידי המרקם והצבע שנעשה מתפוחי אדמה.
אולם על פירה העשוי משביבי תפוח אדמה יש לברך שהכל נהיה בדברו, שהיות ואיבד את צורתו ותוארו בעודו שביבים, [שמייבשים אות התפוח אדמה וטוחנים אותם לחתיכות קטנות מאוד ולא ניכר כלל שנעשה מתפוח אדמה], הרי שאבד ממנו שם פרי.
ואף שעתה אחר שנתנו לתוכו מים חזר מראהו לפירה רגיל, אין זה אלא מראה אך צורתו כבר נאבדה, אולם המברך בורא פרי האדמה יש לו על מה לסמוך, היות וכעת ניכר שהוא מתפוחי אדמה.
