בשביעי של פסח התרחש המאורע ההיסטורי שהשפיע רבות על עם ישראל: קריעת ים סוף. לניסים הגדולים שהתרחשו בעת קריעת ים סוף, קדמו עשרות שנים של עבדות והתעללות קשה שחווה עמנו על ידי המצרים.
כאשר היהודים סוף סוף יצאו ממצרים, מחוז השעבוד, לא היתה להם כוונה לשוב אליה. בהנהגת משה רבינו, הם יצאו לכוון המדבר כשהם חופשיים מכל עול ומשועבדים אך ורק לבורא עולם. בעת היציאה, לקב"ה היו תוכניות גדולות עבור עם ישראל:
הוא הורה למשה רבינו להוביל את העם בדרך מסוימת, ולחנות דווקא מול ים סוף.
כידוע לכולנו, צבא מצרים דלק בעקבות העם, ועם ישראל נחרד: "מה זאת עשית לנו?" הם קראו לעבר משה רבינו. "היה עדיף שנמות במצרים מאשר למות במדבר!" עוד תראו את ישועת ה'!" קרא לעברם משה רבינו. "זו הולכת להיות הפעם האחרונה בה תראו את מצרים. לא נצטרך להילחם בהם כי האלוקים ילחם עבורנו".
דבר אל בני ישראל, ויסעו
הקב"ה פוקד על משה רבינו "מה תצעק אליי, דבר אל בני ישראל ויסעו" (חומש שמות, יד, ט"ו). כלומר, אין זה זמן לצעוק לה', אלא זה הזמן להתקדם קדימה בתוך הים. משה רבינו מרים את יד ימינו, והים נקרע לשניים. אבל, ברשותכם, בואו נחזור מספר רגעים אחורה, לפני שכל זה קרה:
הרגע שלפני קריעת ים סוף, היה רגע מפחיד ומלא אימה: עם ישראל ניצב על שפת הים, ודרכם קדימה היתה חסומה. בעורפם, נשף כל העת האויב המצרי הרודף אחריהם, ואף המדבר, ככתוב: "סגר עליהם". מכל צד שלא הסתכלו, המצוקה היתה גדולה. לכן, במחנה ישראל שררה תחושה מאיימת של סוף. ברגעים אלו, מתחולל נס מופלא, והים נבקע לשניים.
נחשון בן עמינדב קופץ למים
רגע לפני הנס העצום של קריעת ים סוף, נחשון בן עמינדב, נשיא לשבט יהודה, בז לסכנה ונשמע לציווי הקב"ה, האומר: "דבר אל בני ישראל, ויסעו". כחלוץ, הוא קופץ לתוך הים, כאשר המים מגיעים לו עד לחוטמו. ניסיון עז, אך נחשון עומד בו בגבורה, כל העם נגרר אחריו. ואז, כידוע, מתרחש הנס, הים נקרע לשניים, מול עיניהם המשתהות של עם ישראל, והם צועדים בו בבטחה אל עברו השני.
כך נאמר במדרש: "אמר רבי יהודה: כאשר בני ישראל עמדו מול ים סוף וניתן להם הציווי להתקדם, היה כל אחד מן השבטים מתחמק ואומר 'אינני רוצה לרדת ראשונה אל הים'. ראה זאת נחשון בן עמינדב וקפץ אל הים… ועליו נאמר בפסוק המופיע בספר התהילים: "הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, באתי במעמקי מים ושבולת מים שטפתני… אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה."
מעשהו האמיץ של נחשון בן עמינדב זיכה אותו בשכר עצום: בזכות מעשהו ניתנה המלוכה בעם לשבט יהודה, שש דמויות גדולות יצאו מזרעו: דוד, משיח, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, שכל אחת מהן הוכיחה מסירות נפש בדרך שונה.
הניסים המופלאים שנעשו לישראל בקריעת ים סוף
יחד עם הניסים הגלויים והמופלאים שחווה עם ישראל במצרים, הוא חווה 50 ניסים נוספים בים סוף. להלן פירוט קצר, שהוא טיפה מן הים:
- שבעה ענני כבוד הקיפו את עם ישראל בצאתם ממצרים, ארבעה עננים מכל ארבעת הצדדים – מזרח, מערב, צפון ודרום. ענן נוסף עמד מעליהם כדי להגן עליהם מפני השמש ומהרוחות; ענן אחד עמד גם תחתיהם כדי שרגליהם לא תיפגענה מקוצים, מנחשים ומעקרבים ומשאר מזיקים שהיו במדבר, והענן השביעי הלך לפניהם, מורה להם את הדרך במדבר ומיישר את ההרים הגבוהים ואת הגבעות למישור, כדי שלא יקשה עליהם להמשיך בדרכם.
- במדבר, עם ישראל התהלך כבתוך ספינה. אחד מהמקומות בהם חנו נקרא בשם "סוכות" כי שם זכו לשבת על מי מנוחות, ממש כמו בתוך סוכה מוגנת.
- בכל לילה, זכו ישראל שהלך לפניהם עמוד אש והפיץ אור בהיר כמו אור יום
- רוח צפונית לא נשבה לאורך כל 40 השנים שהלכו עם ישראל במדבר, כדי שלא יתפזרו ענני הכבוד
- בנס קריעת ים סוף, המים בתחילה קפאו והתייבשו בציווי ה', ורק לאחר מכן נקרע ים סוף. זה הסבר הכתוב: "וישם את הים לחרבה וייבקעו המים" (שמות י"ד, כ"א). המילה "וייבקעו" מעידה על דבר מוצק, משום שבשעת קריעת הים היו מימיו כקרח מוצק.
- קולו של הים בשעת בקיעתו היה כה חזק, והיה הולך ונשמע מסוף העולם ועד סופו.
- כאשר נבקע ים סוף, כל המים שבעולם, כולל מי הנהרות, הבורות והבארות, כולם נבקעו.
- בזמן מעבר עם ישראל בתוך הים, התייבשה קרקעיתו ונעשתה מוצקה כאילו מעולם לא היו שם מים, כפי שרמוז בפסוק "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים".
- כדי להראות את חיבתו לעם ישראל, פעל הקדוש ברוך הוא שהמים ייעשו כמין כיפה מעל ראשיהם. הקירות שהפרידו בין שביל לשביל נעשו כאבני ספיר וכיהלומים זכים, ונראו כחלונות כדכוד (אבן יקרה).
- כאשר עבר עם ישראל את הים, החלו הילדים לבכות שהם רעבים. מיד זימן להם הקב"ה אילנות מלאים בפירות שצמחו משני צידי השביל כדי להשביע רעבונם. כפי שהקב"ה הכין לעם ישראל במדבר הכל, ולא היה חסר להם דבר, כך גם כשהלכו בתהומות הים.
- מים סוף יצאו מים מתוקים, ועם ישראל זכה לשתות מהם, ואילו המצרים שסבלו מהצמא- התעלפו.
- האנשים החלשים והזקנים בעם ישראל שנאלצו לעבור את הים, זכו ונעשה להם נס שהקל עליהם את הדרך, והם זכו לעבור את הים, כבר באותו הלילה.
- הרוח שנשבה עשתה שתי פעולות סותרות; מצד אחד היא הקפיאה את המים לבני ישראל, ומצד שני היא הפשירה את המים כדי להטביע את המצרים. יד ה' עשתה את שתי הפעולות הסותרות בו זמנית, כנס בתוך נס.
כל אלו רק חלק קטן מן הניסים, שהקב"ה עשה לישראל, שהיו לבושים בדרך הטבע, כדי שיישאר לכל פרט מעם ישראל כוח הבחירה, גם כשהוא רואה את הניסים עין בעין.
שירת הים, להודיה שלמה על הנס
לאחר שחזו בנס הגדול של קריעת ים סוף, משה ובני ישראל מלאו את פיהם בשירה ובתודה לקב"ה. גם הנשים, ובראשן מרים הנביאה, רקדו, שרו והיכו בתוף. כל ישראל שר על כמיהתם לגאולה, ועל נס הצלתם.
נאמר בפסוק "אז ישיר משה", ונשאלת השאלה- מדוע "אז"?
משה רבינו רצה להעביר לנו מסר – בתחילה משה רבינו סבר שהעובדה שטרם נגאל עם ישראל הוא מציאות של חושך וסבל, אך לאחר מכן הבין כי הסבל היה הכרחי עבור עם ישראל על מנת לקרבו לגאולה השלמה.
