עשרת הדיברות

ראש חודש סיוון, הכנות למעמד הר סיני

שאלה מעניינת למחשבה: איך היה נראה עולמנו ללא עשרת הדיברות? קשה קצת לדמיין עולם ללא ערכי מוסר נעלים, עולם שבו מותר לא לכבד הורים, לגנוב, לנאוף ולחמוד. הקב"ה נתן לנו את התורה הקדושה, ולימד את כל העולם כולו, באמצעות עשרת הדיברות, מהם ערכי מוסר ויושר אמיתיים. עשרת הדיברות ניתנו למשה רבינו במעמד הר סיני, והם הבסיס לתורה הקדושה ותמצית של מצוות התורה.
חמישה מתוכם כוללים מצוות שבין אדם למקום, וחמישה מהם בין אדם לחבירו.

עשרת הדיברות

נוסח עשרת הדיברות

  1. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃
  2. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ: לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי׃ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי׃
  3. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא׃
  4. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ׃
  5. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃
  6. לֹא תִּרְצָח׃
  7. לֹא תִּנְאָף׃
  8. לֹא תִּגְנֹב׃
  9. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר׃
  10. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ׃

חומש שמות פרק כ' פסוקים ב'-יד'

"אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"

הקב"ה מודיע לנו בדיבר הראשון על ציווי ידיעת האלוקות, וכפי שכותב הרמב"ם בספר המצוות, מצות עשה א'- "נצטווינו בידיעת האלוהות, והוא שנדע שיש שם עילה וסיבה, הוא הפועל את כל הנמצאים, והוא אמרו יתעלה: אנוכי ה' אלוהיך".
הפסוק מכיל ציווי לדעת את מציאות הבורא, והעובדה שהוא מהווה את קיום המציאות כולה בכל רגע ורגע. ומה הקשר ליציאת מצרים?
הרמב"ן בביאורו לפסוק כותב: "אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי הוצאתם משם – תורה על המציאות ועל החפץ כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאנו משם… ותורה על היכולת, והיכולת תורה על הייחוד, כמו שאמר (שמות ט, יד): בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ וזה טעם אשר הוצאתיך כי הם היודעים ועדים בכל אלה".

לא תעשה לך פסל וכל תמונה

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל תְּמוּנָה 

הקב"ה מצווה את האדם היהודי לא לשתף עוד כוח יחד עם הבורא. כיוון ש"אין שני מלכים מולכים בכתר אחד", בלי להקטין זה ממלכותו של זה. הדיבר השני מזכיר לנו שכיוון שבורא עולם הוא בעל היכולות כולם, יש איסור להקים כל סוג של עבודה זרה, (כולל ייצור של פסלים ותמונות). יש איסור לשתף גורם נוסף בעבודת השם.

לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא

הדיבר השלישי פונה לאדם היהודי שמזכיר את שם ה' בפיו, ומזכיר לו שהזכרת השם המפורש צריכה להיות רק על בסיס מטרה ברורה ותכליתית. למשל: ברכות, לימוד תורה, תפילה וכדומה. כאשר אדם מזכיר את שמו של בורא עולם לשווא, הוא עובר על איסור תורה.

קידוש שישי, שולחן שבת

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ 

הדיבר הרביעי מתייחס למעלת השבת הקדושה, שמעידה על כך שהקב"ה ברא את העולם בשישה ימים, וביום השביעי שבת. וכך כותבת התורה בספר שמות על השבת: "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמות ל”א). עם ישראל מצווה לשמור את השבת הקדושה, זכר למעשה בראשית: כפי שהקב"ה פעל ועשה בששת ימי בראשית ושבת ביום השביעי, כך גם עמו מצווה לשבות ביום השביעי מכל מלאכתו.

כבד את אביך ואמך

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ – מצוות כיבוד אב ואם

הדיבר החמישי עוסק במצוות כיבוד הורים. למרות שלכאורה הדיבר החמישי שייך למצוות שבין אדם לחברו, הוא נכתב בלוח הראשון, ללמדנו שמצוות כיבוד הורים חותמת את החיוב של האדם לקונו. כפי שאומרת הגמרא (קידושין ל:) "שלשה שותפין הן באדם, הקב”ה אביו ואמו", כשאדם מתבונן לעומק בכך שיש לו מקור שממנו הוא נוצר, הוא יגיע בהכרח להבנה שיש מקור לכל מה שנברא בעולם.
משום שכוחנו נובע מכוח הורינו, יש לנהוג כלפיהם ביחס של כבוד ומורא.
כיצד מכבדים את ההורים הלכה למעשה?
כותב החיי אדם, רבי אברהם דנציג, בסימן ס"ז, הלכות כיבוד אב ואם: "הכיבוד הוא במחשבה ובמעשה ובדיבור".
הכבוד במחשבה הוא העיקרי – יש לכבד את אביו ואמו בלבו, "שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ, אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל, וזה עיקר הכיבוד".
כבוד במעשה-"חייב לכבדם בגופו ובממונו, להאכילם להשקותם להלבישם ולעשות כל צרכיהם. וכל מה שיתן להם, יתן בסבר פנים יפות, שאפילו מאכילם בכל יום פטומות ומראה להם פנים זועפות נענש עליהם. וכן להיפך, אפילו מטחינם בריחיים וכוונתו לטובה, ומדבר פיוסים על ליבם ומראה להם שכוונתו לטובה, ושאי אפשר לו לפרנסם בענין אחר, עד שיתרצה לטחון, נוחל עולם הבא". עוד מוסיף ה"חיי אדם": "וחייב לשמשו כעבד המשמש לרבו". (קידושין ל"א ובתוספות שם).
כבוד בדיבור – "היה צריך שום דבר בעיר ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו, אף על פי שיודע שגם כן יעשו בשבילו, לא יאמר עשו לי דבר פלוני בשבילי, אלא יאמר עשו בשביל אבא כדי לתלות הכבוד באביו".

לֹא תִרְצָח

הדיבר השישי עוסק באיסור ליטול את נפש האדם על ידי רצח. כתוב בפרשת בראשית שהאדם נברא בצלם אלוקים, ולכן מלבד העובדה שמעשה הרצח גורם להרס של החברה והמוסר, יש בעבירה זו משום פגיעה בצלם אלוקים. משל למה הדבר דומה? ליצירה של אומן, מפוארת ומרשימה שעבדו עליה זמן רב. לפתע, בא אדם אחד ופגם בה לגמרי, ביטל את כל היצירה כולה. ברובד העמוק יותר, בפעולת הרצח יש פגיעה בעצם מציאות האדם, כאילו הרוצח כופר בזכות קיומו של הנרצח. במעשה הרצח, הוא כביכול אומר לבורא עולם "לקחתי בעלות על הבריאה, וביטלתי קיומו של אדם, כאילו לא נוצר".

לֹא תִנְאָף

הדיבר השביעי עוסק באיסור ניאוף, שהוא הבסיס לכל חברה מתוקנת ומוסרית. על אדם מישראל אסור לבוא על אישה נשואה. לאחר נישואיה לבעליה, האישה הופכת להיות בשר מבשרו, עזר כנגדו והם יוצרים יחד דבר שלם.
הנואף מפריד בין איש לאישתו, ומכניס עצמו לתוך התא המשפחתי שלהם, שחשוב ויקר מעין כמוהו. כך הוא הורס את שלמות ביתם, ואת שלמות הקשר המיוחד שלהם זה עם זו.

לֹא תִגְנֹב

הדיבר השמיני מעשרת הדיברות, מדבר על איסור גניבת רכוש מאדם אחר. על ידי הגניבה, הגנב מבטל את זולתו מלהיות אדם בעל מעלה, שיש לו קניין ורשות בעולם. שמו של אדם נקרא גם על שם מה ששלו, והגנב כביכול גונב את שמו ומבטל אותו.

לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר 

מערכת המשפט היא חלק בסיסי ומרכזי בתורת ישראל, הכוללת דינים המסורים לדיינים היושבים בבית הדין. במערכת המשפטית קיימת חשיבות לעדותם של העדים, וכאשר אדם מעיד עדות שקר, ועל בסיס עדות זו בית הדין מחייב את הזכאי, בעל עדות השקר גורם לנזק בלתי הפיך לחברה וליסודות המשפט והצדק.

לא תחמוד בית רעך

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ

הדיבר האחרון קשור ללב האדם היהודי, וכנראה שמדובר בדיבר המאתגר ביותר לקיום.
"לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך, ועבדו ואמתו, ושורו וחמורו, וכל אשר לרעך". בעברית פשוטה, המשמעות היא שאסור לאדם לקנא בבית היפיפיה של חברו, בעבודה החלומית שהוא קיבל, או ברכב המירוץ החדש שלו.
הדיבר הזה הוא הקשה מכל, כיוון שלגנוב רכוש זה דבר אחד, אבל לא לחמוד אפילו בלב?
התורה, שהיא תורת חיים, באה ללמד אותנו לקח חשוב לחיינו. היא אומרת לנו, שאם נציץ בקנאה אל ביתו של השכן, עלינו לזכור לא להסתכל על הפרטים בלבד, אלא להביט בתמונה כולה, ולכן מסיים הפסוק "כל אשר לרעך".
כי נכון, לשכן יש הרבה כסף, ובית יפיפיה, אבל האם הוא באמת מאושר? האם בני משפחתו בריאים? האם יש לו נחת מהם? כשאנו מקנאים בנכסים של חברינו, עלינו לשאול את עצמנו אם אנחנו באמת רוצים לקבל את "כל אשר לרעך". כשנראה כיצד נראים החיים האמיתיים של חברנו, נשמח במה שהשם נתן לנו.

קראו גם:

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר