הרמב"ם, רבי משה בן מימון שהיה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, ניסח את עיקרי האמונה כשלושה עשר עיקרים, שאותם חייב כל יהודי להכיר ולדעת. הכופר באחד מי"ג העיקרים נחשב אפיקורס, יוצא מכלל ישראל ומאבד את חלקו בעולם הבא. הרמב"ם מונה את העיקרים בהקדמתו לפירושו לפרק "חלק" ממסכת סנהדרין מן המשנה. את י"ג העיקרים ניתן לחלק ל-3 קבוצות עיקריות: האמונה במציאות אלוקים ואחדות, האמונה בכך שהתורה מן השמיים והנבואה אמת, והאמונה בשכר ועונש.
העיקרים ופירושם – לפי הסדר
- מציאות ה': שה' הוא מצוי, והוא היחידי המצוי בשלימות – כי כל שאר הנמצאים תלויים בקיומו, והוא אינו תלוי בקיומם.
- אחדותו: שה' הוא אחד ואינו מורכב מחלקים.
- שלילת הגשמיות ממנו: שאין לה' גוף, וגם לא דמות הגוף ולא שייך בו שום מאורע גשמי כפי שאנחנו מכירים מעיני הבשר שלנו.
- הקדמות: שה' הוא הקדום ביותר, לעומת שאר הדברים שאינם קדומים כי ה' הוא המהווה אותם.
- היחיד שראוי לעבדו: שרק את בורא עולם ראוי לעבוד, ולא שום מציאות אחרת, כי רק לו יש שלטון ובחירה ולא לשאר הברואים (כמו מלאכים, כוכבים וכדומה) – איסור עבודה זרה.
- הנבואה: שיש בין בני האדם אנשים שלמים באישיותם ובחכמתם שיכולים לקבל את השפע האלוקי ולהתנבא, ושכל דברי הנביאים אמת.
- נבואת משה: שמשה רבינו הוא מבחר המין האנושי, והוא הגדול במעלה מכל הנביאים שלפניו ואחריו.
- תורה מן השמים: שכל התורה שבידינו – תורה שבכתב ותורה שבעל פה על כל פרטיה – ניתנה למשה מאת ה'.
- נצחיות התורה: שהתורה לא תשתנה ולא תהיה בה תוספת או גרעון במהלך השנים.
- השגחה: שה' משגיח על כל היצורים החיים ויודע את מעשי בני האדם.
- שכר ועונש: שה' נותן שכר למקיימי רצונו ועונש לעוברי רצונו.
- ביאת המשיח: שמלך המשיח יבוא ויתקיימו בו הנבואות שנאמרו עליו (בעיקר זה כלול החיוב לחכות למשיח).
- תחיית המתים: אמונה בנס תחיית המתים, שיום יבוא והמתים שזכו לכך יקומו לתחייה.
על כל אחד מי"ג העיקרים כותב הרמב"ם: "וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות, הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא צדוקי ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, ומצווה לשונאו, ועליו נאמר" 'הלא משנאך ה' אשנא'".
העיקר ה-14
הרב יונתן זקס, בספרו "שיג ושיח" עומד על כך שישנו עיקר נוסף, המופיע במשנה תורה (הלכות תשובה פרק ה):
"רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו". (סעיף א). ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה" (סעיף ה).
אילו היה האל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע… מה מקום היה לכל התורה כולה, ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק?" (סעיף ו).
לדבריו, הרמב"ם מציג כאן עיקר אמונה נוסף, והוא חופש הבחירה.
ללא חופש בחירה אין משמעות לציווי עלינו, אין משמעות לשכר ועונש. לכן, חופש הבחירה הוא עיקר האמונה הארבעה עשר.
קריאת יג' עיקרים נוסח אשכנז
א אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים: (מציאות ה')
ב אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים. וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהֵינוּ. הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה: (אחדותו)
ג אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל: (אינו גוף)
ד אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן: (ראשון ואחרון)
ה אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ: (ראוי לעבוד רק לו)
ו אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת: (נבואה)
ז אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית. וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים. לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו: (נבואת משה)
ח אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: (תורה משמים)
ט אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ: (לא תהא מוחלפת)
י אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם: (השגחה)
יא אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו: (שכר ועונש)
יב אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא: (משיח)
יג אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים: (תחיית המתים)
קריאת 13 עיקרים נוסח עדות המזרח
הֲרֵי אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה:
א שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי וּמַשְׁגִּיחַ
ב וְהוּא אֶחָד
ג וְאֵין לוֹ גּוּף וְאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף
ד וְשֶׁהוּא קַדְמוֹן לְכָל קְדוּמִים
ה וְאֵין עֲבוֹדָה לְזוּלָתוֹ
ו וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם
ז וּנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֱמֶת
ח וְשֶׁהוּא אֲדוֹן לְכָל הַנְּבִיאִים
ט וְשֶׁהַתּוֹרָה נְתוּנָה מִן הַשָּׁמַיִם
י וְשֶׁלֹּא תִשְׁתַּנֶּה בְּשׁוּם זְמָן חַס וְשָׁלוֹם
יא וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים
יב וְשֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ
יג וְשֶׁהַמֵּתִים עֲתִידִים לְהֵחָיוֹת
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ שֶׁתָּכוֹף יִצְרֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ תָּמִיד, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
