בעיצומם של ימי ספירת העומר, בהם נוהגים מנהלי אבילות על פטירתם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא, מופיע ל"ג בעומר – יום חג שמח. את ל"ג בעומר, מציינים מדי שנה בהדלקת מדורות ובעליה לקברו של רשב"י, הלא הוא ר' שמעון בר יוחאי, תלמידו של התנא רבי עקיבא. ביום זה מותר לשיר ולרקוד, ואין אומרים בו תחנון או מתענים בו.
בעיצומו של יום ל"ג בעומר, התרחשו שלושה אירועים משמעותיים:
* פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות – בעקבות חוסר הכבוד הראוי בין תלמידי רבי עקיבא , פרצה מגיפה קשה בין התלמידים וקטלה 24,000 מהם. המגיפה פרצה בימים לאחר הפסח ונמשכה עד לל"ג בעומר. ביום ל"ג בעומר פסקו התלמידים מלמות, ולכן אנו נוהגים שמחה. בשלב מאוחר יותר החל רבי עקיבא ללמד חמישה תלמידים נוספים, ולהעביר שוב את התורה שבעל פה לדורות הבאים.
* פטירת רבי שמעון בר יוחאי – ביום ל"ג בעומר חל היארצייט של מחבר ספר הזוהר, המשמש כיסוד לחלק הנסתר של התורה, רבי שמעון בר יוחאי. ביום הפטירה, גילה רבי שמעון לתלמידיו מסודות התורה, וציווה לציין את יום הפטירה כיום של שמחה.
* סמיכת חמשת התלמידים של רבי עקיבא – יש אומרים, כי ביום ל"ג בעומר סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו: רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר ורבי אלעזר בן שמוע, שהמשיכו את מסורת התורה.
גדולתו של רבי שמעון בר יוחאי
רבי שמעון בר יוחאי נולד להוריו לאחר שנות עקרות ממושכות וארוכות. הגמרא מספרת, שבין גזירות הרומאים באותה התקופה, נגזרה הגזירה שלא להסמיך רבנים חדשים. מטרתם בגזרה קשה זו, היתה לעצור את רצף העברת התורה מדור לדור. ממשיכה הגמרא ומספרת, כי רבי יהודה בן בבא הצליח למרות הכל להעמיד חמישה תלמידים (ביניהם רבי שמעון בר יוחאי). כאשר הדבר נודע לרומאים הם מיהרו לשלוח חיילים על מנת להרגם. בנס הצליחו התלמידים להימלט ולהינצל.
במשך כ-13 שנה שהה רבי שמעון עם בנו אלעזר במערה, כשהוא בורח מגזירת המיתה שנגזרה עליו. את הימים הללו ניצלו השניים ללימוד התורה וסודותיה וניזונו מחרובים ומים בלבד. כאשר אליהו הנביא הגיע לבשר להם כי הקיסר הרומאי מת והגזרה בטלה, יצאו השניים מן המערה. לאחר שיצאו, התפרסם רבי שמעון כאיש אלוקים וכתנא גדול. במשך שהותם במנהרה הגו יחד בחוכמת הנסתר האלוקית, ועל בסיס לימוד זה חובר ספר הזוהר הקדוש.
רשב"י עצמו התבטא ואמר: "בחיבורי זה (כלומר בזכות ספר "הזוהר") יצאו ישראל מן הגלות".
פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי חלה בל"ג בעומר במירון, ושם גם נקבר. ביום פטירתו, התגלו לתלמידיו סודות תורה עמוקים שרבם לא גילה להם קודם לכן, וכך אמר לתלמידיו: 'כל ימי רציתי לגלות לכם את הסודות שאני מגלה לכם עכשיו ועד היום לא קיבלתי רשות מן השמים לגלות ועכשיו הגיע הרגע שקיבלתי רשות. אני גוזר על השמש שלא תשקע כל עוד אני מגלה לכם את הרזים והסודות הקדושים, כי היום הזה הוא היום שלי'.
בין מנהגי ל"ג בעומר – הדלקת מדורות
מנהג הדלקת המדורות ביום ל"ג בעומר נועד לכבד את זכרו של התנא רבי שמעון בר יוחאי, שיום פטירתו חל בל"ג בעומר, י"ח באייר.
נהוג להדליק מדורה של אש, על שום האור של הצדיק שמאיר עד לימינו. כאשר מגיע תאריך פטירתו של אדם גדול, שעמל במשך כל ימיו ללמוד תורה ולהעמיק את הקשר עם בוראו, ההשפעה של מעשיו הטובים גוברת ומעניקה כוח רוחני לכלל ישראל. תורתו של רבי שמעון בר יוחאי כוללת את ספר הזוהר, ובאמצעות האור הרוחני של תורת הסוד, הפך רבי שמעון את העולם למקום שבו סודות הבריאה גלויים לכל אדם. כסמל לכך שאור תורתו ומעשיו של רבי שמעון מאירים בעולם ביום ל"ג בעומר, נהוג להדליק לכבודו מדורת אש מאירה.
עריכת טקס החלאק'ה בל"ג בעומר
מנהג נפוץ בקרב קהילות ישראל, הוא להמנע מלספר את שערות הבנים הקטנים עד להגיעם לגיל שלוש. טקס התספורת נקרא גם "חלאק'ה" וכולל גזירת שיער הילד והשארת פיאות לראשו. כבר ידוע שהאר"י ז"ל גילח את ראש בנו הקטן במירון, וחגג את האירוע ברוב עם, מאכל ומשתה. מאז, רבים נוהגים לפקוד את ציונו של רבי שמעון בר יוחאי במירון ולקיים את טקס החלאק'ה בל"ג בעומר.
מנהג משחק בחץ וקשת ביום ל"ג בעומר
מנהג נוסף, שהוא מסורת עתיק יומין ביום ל"ג בעומר, הוא לצאת עם הילדים לשטח פתוח, ולשחק שם בחץ וקשת. הרבי מליובאוויטש מסביר, כי חץ וקשת מסמלים את כוח הפנימיות, את הכוח המשתחרר על ידי לימוד התורה לעומקה וכאשר יורים בחץ וקשת מזכירים כי אנו מכוונים למטרה המדויקת בלימוד התורה.
הבני יששכר כותב, כי אחד הטעמים למשחק חץ וקשת ביום ל"ג בעומר, ששמע מרבי מנחם מנדל מרימנוב זי"ע, שבימי רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת כמבואר בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ב) לפי שזכותו הגדולה הגנה על כל העולם מפני הפורענות, ולכן ביום עלותו למרום עושים סימן של חץ וקשת. ויש גדולים שרמזו למנהג על פי המבואר בספרים הקדושים, שעיצומו של ל"ג בעומר מסוגל לקבלת תפילתנו, וקש"ת הם ראשי תיבות: שמע קול תפילתנו.
בספר וידבר משה, של ר' משה הלוי פאלק עמ' קפח, כותב כי דווקא הילדים היו נוהגים במנהג משחק חץ וקשת, לפי שפטירתם של הצדיקים נועדה לתקן את עוונות הדור, ואילו זכותם של תינוקות של בית רבן עומדת לדור. כך גם הקשת רומזת להגנה.
שירת פיוטים בל"ג בעומר
בבתי כנסת רבים נוהגים לשיר ביום ל"ג בעומר פיוטים מיוחדים, ביניהם "ואמרתם כה לחי", פיוט לכבוד רשב"י, שנתחבר בבגדד בידי ר' יוסף חיים, הידוע בכינויו "הבן איש חי", גדול חכמי בבל. פיוטים נוספים שמושרים ביום ל"ג בעומר: בר יוחאי נמשחת אשריך, אמר רבי עקיבא, אשרינו, שירו לאל בשירה, אפתח פי ברינה, שבחו אמונה שירו נבונה ועוד.
