רבי שמעון בר יוחאי היה תנא בן הדור הרביעי ומן התלמידים הבולטים של רבי עקיבא.
פעמים רבות הלכות מוזכרות בשמו במשנה, ובשל מקומו המרכזי הוא מכונה 'רבי שמעון' ללא ציון שם אביו. רבי שמעון בר יוחאי היה חותנו של רבי פנחס בן יאיר, וגם בנו, רבי אלעזר, היה תנא מוכר וידוע.
גם מדרש ההלכה "ספרי" מיוחס לבית מדרשו של רשב"י. אך יותר מכל זאת, זכה רשב"י למעמדו בעולם היהודי בשל חיבור ספר "הזוהר" שמיוחס לו.
ספר הזוהר הקדוש – תפקידו של האדם בעולם
תוכן ספר הזוהר ערוך לפי פרשיות השבוע. הרעיון המרכזי של רשב"י החורז את ספר הזוהר, הוא ביחס לתפקידו של האדם בעולם: האדם הוא חלק אלו-ה ממעל והוא שותף מלא למעשה בראשית על ידי לימוד התורה ושמירת המצוות. לימוד התורה והמצוות מעורר כביכול את האלוקות. האדם בהתנהלותו בעולם, משפיע על פתיחה או סגירה חלילה של השפע האלוקי. לכן, ממילא לקיומו של האדם יש משמעות עצומה.
גילויו מחדש של ספר הזוהר על ידי האר"י לפני כחמש מאות שנה, הוביל לתחייה מחודשת של תורת הקבלה ולמהפכה רוחנית שאת עקבותיה אנו זוכים לראות גם בימינו אנו.
רבי שמעון וסיפור המערה
רשב"י היה מן הרבנים הבולטים שהתנגדו לשלטון הרומאי בארץ-ישראל. לאחר דיכויו של מרד בר-כוכבא על ידי הרומאים ושיקומה של הארץ על ידם, יצא רשב"י בחריפות כנגד הרומאים וטען שכל מעשיהם נעשים לטובת עצמם. כתוצאה מכך נרדף על ידם ונאלץ לרדת למחתרת. על פי המסופר בגמרא הוא התחבא במערה בישוב פקיעין כ-12 שנים ולמד תורה מדי יום עם בנו, ר' אלעזר. במהלך השנים האלה הם ניזונו באופן ניסי על ידי עץ חרוב ומעיין מים.
כאשר מת הקיסר הרומי גזירותיו כנגד רשב"י בטלו והוא יצא מן המערה. כאשר רשב"י ראה את העולם בטל מלימוד תורה הוא התמלא בכעס, נתן את עיניו באותם אנשים והם נשרפו. אז יצאה בת קול מן השמים ואמרה "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!" חזרו רשב"י ואלעזר בנו למערה לעוד 12 חודשים, שבסופם יצאו מהמערה ופגשו אדם המביא לכבוד שבת שני הדסים, וכך ראו כמה חביבות מצוות על ישראל ונתקררה דעתם.
על פי הרב צבי שמשוני נראה כי רשב"י הבין אחרי שיצאה בת הקול, כי לא כולם יכולים לחיות בדרגה שלו ושל בנו. לאחר היציאה השנייה מן המערה כשהם רואים את היהודי הפשוט אוחז בשני הדסים נאים לכבוד השבת, הם מבינים דבר מה נוסף. גם מי שאינו לומד כל היום, אלא עובד, מתקן את העולם באמצעות מעשיו. לכן, וגם אם אותו יהודי שלקח שני הדסים אינו מקיים בכך מצווה מפורשת, הרי שהוא מעיד על החיבור העמוק שלו לתורה.
מסורת ל"ג בעומר
על פי מסורת המוזכרת בספר "הזוהר" יום פטירתו של רשב"י חל בל"ג בעומר. ביום זה גילה רשב"י לתלמידיו, את סודות הקבלה ולכן שמחת ההילולה באה לידי ביטוי בהדלקת המדורה במירון, מקום קבורתו של רשב"י. זאת כזכר לאש שאפפה את ביתו של רשב"י.
אתר קברו של רשב"י מושך מדי שנה מאות אלפי יהודים בכל רחבי העולם.
מקור מרכזי לעלייה לרגל לקברו של רשב"י דווקא בל"ג בעומר, מצוי בכתביו של ר' חיים ויטאל, תלמידו של האר"י הקדוש. בכתביו גם מוזכר מנהג ה'חלאקה', התספורת הראשונה לילד שנחגגת ברוב עם בסמיכות לקברו של רשב"י.
"ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ורבי אליעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותי' ושמחים שם. אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו…והרב רבי יונתן שאגי"ש העיד לי…שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה".
