רבי עקיבא היה תנא, מגדולי חכמי ישראל בסוף בית שני. הוא היה בר פלוגתא של רבי ישמעאל, רבי יוחנן בן נורי ותנאים נוספים. היה ידוע במסירות נפשו לתורה והטביע את חותמו על הלכות שונות ועל ערכים בחשיבה היהודית. רבי עקיבא נולד בשנת ג'תש"ס, ואביו יוסף היה גר, מבני בניו של סיסרא. ב-40 שנותיו הראשונות היה ידוע כעם הארץ, אך שמר מצוות. תחילת דרכו היתה כרועה הצאן של כלבא שבוע העשיר, אביה של רחל. רחל ביתו ראתה שהוא צנוע ומעולה, ונישאה לו בתנאי שיעמול בתורה. מנגד, אביה של רחל, הדיר את עקיבא מנכסיו והם התגוררו בבית תבן, בו שרר עוני ומחסור.
כיצד עקיבא זכה להפוך לרבי עקיבא, התנא הקדוש?
על השינוי המשמעותי שעשה בנפשו מתואר ב"אבות דרבי נתן": "בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: 'מי חקק אבן זו?' אמרו לו: 'המים שתדיר נופלים עליה בכל יום'. אמרו לו: 'עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?! מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: 'מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם!' מיד חזר ללמוד תורה". כלומר, רבי עקיבא ראה אבן אחת שחוקה ממים, והתפלא- כיצד המים החלשים יכולים לשחוק את האבן הכל כך חזקה? ואז אמר לעצמו: אם המים הצליחו לפסל את האבנים, קל וחומר שהתורה תוכל לפסל את ליבי!
כך, צעד אחר צעד, רבי עקיבא חולל בנפשו מהפך בגיל 40, כאשר יצא ללמוד תורה במשך 12 שנים אצל רבי יהושע ורבי אליעזר. מגלים לנו חז"ל, כי רמתו התורנית של רבי עקיבא היתה ירודה עד כדי כך שהוא נצרך ללמוד יחד עם תלמידי החיידר, כיוון שלא אפילו ידע אפילו את אותיות הא"ב. כך למד רבי עקיבא מבראשית את כל התורה, כמו שמלמדים ילד קט.
השינוי, כעבור 12 שנים
לאחר 12 שנה, חזר עקיבא לביתו ועמו 12,000 תלמידים שמלווים אותו. כאשר חזר, שמע את אישתו אומרת, שאם ישמע לה, יחזור לתלמודו וילמד 12 שנים נוספות. כה אהבה אשתו רחל את לימוד התורה והיתה מוכנה למסור למענו את נפשה. מיד, חזר עקיבא על עקבותיו, ולמד עוד 12 שנים. מספרים חז"ל ששמו הלך מסוף העולם ועד סופו בזכות חוכמתו.
עקיבא, שלאחר שנות לימוד רבות הפך ל"רבי עקיבא" זכה להערצה רבה כתלמיד חכם וכסמכות תורנית. הוא הרבה לחדש הלכות, ובגמרא מסופר כי היה "קושר כתרים לאותיות תורה", ואפילו משה רבינו, שראה אותו במראה נבואי התפעל מאוד ממידותיו ואמר: "אדם כזה בעולמך ואתה נותן תורה על ידי?" רבי עקיבא טען שיש להתעמק בכל תג ותג בתורה, שכן אין ולו אות אחת מיותרת בתורה.
מות תלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת
בגמרא מסופר, כי לרבי עקיבא היו 24,000 תלמידים מגבת ועד אנטיפרטרס וכולם מתו בזמן אחד- בין פסח לעצרת, והיה העולם שמם. מדוע מתו תלמידי רבי עקיבא במגיפה? חז"ל מגלים: משום שלא נהגו כבוד זה בזה.
לאחר מות התלמידים במגיפה, זכה רבי עקיבא להעמיד עוד 5 תלמידים בדרום, ואלו האירו את העולם: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ורבי אלעזר בן שמוע. כתוצאה ממות תלמידיו, במהלך ספירת העומר, אנו נוהגים מנהגי אבלות בימים אלו של ספירת העומר, הכוללים איסור תספורת וגילוח ואיסור להתחתן.
כולם בוכים ורבי עקיבא צוחק
רבי עקיבא זכה לראות את בית המקדש השני במשך 52 שנים עד לחורבנו, ולאחר החורבן החליט לשקם את מצבו הרוחני של עם ישראל.
שוו לעצמכם שרבי עקיבא, התנא הקדוש, קיבל מהלומות כה רבות בחייו: אחר שיצא מחיי העוני והמחסור והעמיד תלמידים הרבה, כל העושר הרוחני ירד לטמיון בזמן קצר. יצא, שהוא השתתף בערך ב-750 הלוויות ביום. במקום להיכנס למרה שחורה, רבי עקיבא בחר להתחיל הכל מההתחלה. מהיכן הוא שאב את הכוחות העצומים הללו?
התלמוד מספר שרבי עקיבא הלך בדרך עם כמה תנאים, ושמע קולות שמחה מהעיר רומי. החלו הם לבכות, ורבי עקיבא לצחוק… שאלו אותו: מפני מה אתה צוחק? והוא ענה להם כמו כל יהודי, בשאלה: מפני מה אתם בוכים?, השיבו לו, הגויים יושבים בשקט, ואנו, בית אלוקינו שרוף ולא נבכה?
השיב להם רבי עקיבא: לפני שנים קיבלנו נבואה שעקב מצבנו הרוחני בית המקדש יחרב, והנה נבואת החורבן התקיימה. משמע שדברי הנביא אמת. אם כן, חובה עלינו לשמוח, כי בידינו נבואה שתהיה גם גאולה בעתיד, ואין ספק כי תתקיים!
כך גם היה בשעת פטירתו מן העולם. נגזר דינו של רבי עקיבא למיתה על ידי הרומאים באופן אכזרי ביותר, על ידי "סריקת בשרו במסרקות של ברזל". כאשר חבריו ראו אותו בסבלו, החלו הם לבכות…
הם בוכים, אולם רבי עקיבא היה מאושר. שאלוהו: "רבינו, משום מה אתה נראה כה מאושר"? ענה להם רבי עקיבא: כל חיי קראתי קריאת שמע, ואמרתי "ואהבת את השם אלוקיך…בכול נפשך", כלומר, צריך לאהוב את השם עד כדי מסירת נפש, והנה סוף סוף זכיתי שמוציאים אותי להורג על עובדת היותי יהודי, ולא אשמח?
רבי עקיבא זכה שגם בשעה שייסרו אותו ייסוריים נוראיים, קידש שם שמיים ויצאה נשמתו באחד.
הסוד של רבי עקיבא
רבי עקיבא לימד אותנו יסוד יהודי חשוב ביותר. בכל פעם שאנו מתמודדים עם צרה או אתגר קשה, עלינו לדעת שהוא בדיוק כמו גל. כאשר הגל שוטף אותנו, כדאי לנו לזכור כי מדובר באירוע זמני ויהיה עלינו לחכות שיעבור. האירוע שאנו חווים כרגע, הוא חלק ממערכה שלמה שמנהל בורא עולם.
על האדם לחכות לסוף, לראות את התמונה השלמה, וכך הוא יוכל להבין כיצד מתוך הדבר הזה שנראה לו בהתחלה רע מאוד, צמחה טובה גדולה. וכך אומר הנביא עמוס: " הנה ימים באים, נאום השם, ונגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע". (עמוס ט' יג') החורש, שזהו תחילת המלאכה יפגוש את הקוצר, שזהו סוף המלאכה. וכן דורך הענבים שזהו סוף המלאכה, יפגוש את מושך הזרע… זאת אומרת, לעתיד לבא נראה את התמונה בשלמות.
רבי עקיבא מגלה לנו את הסוד: מגיע גל? הוא זמני, אל תתרגש, המתן שזה יעבור. עכשיו רואים שועל יוצא מבית המקדש? רואים את הגויים שמחים? זה חלק מהתמונה, תסתכל קדימה, יבוא יום והגלגל יתהפך.
עכשיו מייסרים אותי? זה הבכי, אבל יש גם צחוק, אני זוכה לעשות קידוש השם, ושכר עצום מחכה לי לעתיד לבוא.
