חג הסוכות, הנקרא גם חג האסיף, הוא אחד משלושת הרגלים המופיעים בתורה (פסח, שבועות וסוכות). מעגל השנה החקלאי של התורה מתחיל בעונת האביב, בחג הפסח, והחג האחרון הוא חג הסוכות, המסיים את עונת הקציר והבציר. זהו זמן שמחה והודיה על יבולי השנה שחלפה, ותפילה לקראת ימות החורף, לגשמים והצלחת היבולים. לפיכך הוא נקרא: "חג האסיף".
התורה משתמשת בכינוי חג האסיף, שכן חג הסוכות היה מועד חקלאי בימי קדם, במהלכו סיימו לאסוף מהשדה את כל התוצרת החקלאית, והשדה היה מוכן ומזומן לקראת עונת הגשמים.
ככל הנראה, התוצרת העיקרית שאספו לקראת חג הסוכות לא היתה תבואה, שכן היא נאספה כבר בתחילתו של הקיץ, אלא פירות קיץ שונים כמו ענבים ותאנים.
שני סוגי שמחות בחג האסיף
רובנו מכירים את שתי המצוות העיקריות של חג הסוכות: ישיבה בסוכה, כפי שנאמר: "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא כ"ג, מ"ב), וכן את מצוות נטילת ארבעת המינים, כפי שכתוב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל (ויקרא כ"ג, מ).
אולם, יש גם מצווה שלישית, שהיא חשובה לא פחות – המצווה להיות בשמחה, כפי שנאמר "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". חג הסוכות נקרא גם בשם "זמן שמחתנו" (הרמב"ם, משנה תורה).
הרב משה סופר (תורת משה, ח"ב דף עה ע"ב) כתב כי 'בחג הסוכות יש שני מיני שמחות – בחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, 'הַזֶּה' שנזכר לעיל, שהיה ראש השנה ויו"כ ונמחלו עוונותיהם, ישמח ה' במעשיו ששבו אליו בתשובה ונתקבלו. ופעם נוספת בחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, ז' ימים שמחת ישראל על אסיפת תבואתם כי ברכם ה".
לדבריו, הציווי הראשון מתייחס לחג הסוכות כהמשך לראש-השנה ויום הכיפורים, ולכן נאמרה בו המילה 'הזה', ואילו הציווי השני מתייחס לחג בפני עצמו, 'בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה". מכאן, שישנן ב' מיני שמחות – שמחה על מחילת העוונות ושמחה באיסוף התבואה.
ואם התבואה היתה מעטה? עדיין צריך להודות ולהיות בשמחה?
אכן כן, זה ציווי התורה המפורש.
ללא קשר לכמות התבואה, לא משנה כמה תבואה היתה השנה: מעט או הרבה, אף אם חוו ישראל באותה השנה שנת בצורת קשה, התורה אומרת לנו שצריך לומר תודה על מה שקיבלנו, ולשמוח בכך. לא במקרה השמחה היא דווקא על משהו גשמי- התבואה. חז"ל אומרים שכלפי דברים גשמיים השמחה תמיד צריכה להיות על מה שיש לנו, אולם מבחינה רוחנית – אל לנו להסתפק ולהיות שבעי רצון מהמקום אליו הגענו, אלא תמיד לשאוף להתקדם עוד ועוד.
על האדם לזכור – לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה
הרשב"ם מוסיף לדבריו של הרב משה סופר, בפירושו למילים 'חג האסיף', כי דווקא בעת איסוף התבואה, כאשר היו בתיהם של ישראל מלאים כל טוב, חובה עליהם לזכור כי בסוכות הקב"ה הושיב אותם במדבר 40 שנה בלא יישוב ובלא נחלה. ומתוך כך, יוכלו ישראל לתת הודאה למי שנתן להם נחלה ומילא את בתיהם בכל טוב. כך כל אדם מישראל יזכור שלא "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". לכן, יוצאים ישראל מבתים מלאים כל טוב, ויושבים בסוכות. ומפני הטעם הזה נקבע חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי יתגאה לב ישראל.