שלושת הרגלים

שלושת הרגלים

דמיינו את הסיטואציה הבאה, שכולנו מייחלים להתגשמותה, במהרה בימינו:
בית המקדש עומד על תילו ברוב פאר והדר והעם היהודי שמח ונרגש, ועולה בהמוניו עם קורבנות ותבואה לירושלים, כפי שציוותה התורה.
מאורע מרגש זה התרחש בשלושת הרגלים בזמן בית ראשון ובית שני, בחג סוכות, בחג הפסח ובחג השבועות. בשלושת החגים מצוה מן התורה לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים, ולהראות בעזרה.
העליה מוזכרת כמצוה בתורה, בספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט"ז:

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם.

מלבד מצוות העליה לבית המקדש, התורה מצווה על מצוות נוספות המיוחדות לרגלים: הקרבת עולת ראייה, שלמי חגיגה ושלמי שמחה, שכן החגים ניתנו כדי לחגוג אותם ולשמוח בהם.

עבודת הכהנים בבית המקדש
עבודת הכהנים בבית המקדש

שלושת הרגלים במחזור השנה

שלושת הרגלים, הלא הם חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות, מיוחדים בכך שהם קשורים במחזור השנה הטבעי (עונות השנה) והחקלאי. בחגים אלו חווה עם ישראל ירידת גשמים וצמיחת יבולי הארץ. חגים אלו יכולים להתקיים רק כאן, בארץ ישראל, שכן ארץ ישראל ידועה כ"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".
יש הסוברים כי הבורא כיוון מראש כך שיציאת מצרים תתרחש בדיוק באביב, מתן תורה בזמן ביכורי קציר החיטים וחג הסוכות בזמן האסיף.
כך יוצא שכל החגים קשורים במחזור החקלאי:

בחג הפסח – חג הולדתו של עם ישראל, מתחילה התבואה להבשיל על הקרקע וניתן להתחיל בקציר השעורים.

בחג השבועות- העומר הוא היסוד החקלאי שבחג האביב. את העומר הראשון של קציר החיטים ואת הפירות שביכרו, היו מביאים בחג השבועות לבית המקדש.

בחג הסוכות – הקרוי גם חג האסיף, נוהגים לאסוף את התבואה אל הבית והגורן מפני הגשמים, ומתפללים לגשם. בחודש תשרי, בו חל חג הסוכות מתחילים לצפות לגשמי החורף ולבקש שנה גשומה ומבורכת.
מצוה נוספת שחלה בסוכות היא ארבעת המינים שמברכים עליהם במהלך החג (אתרוג, לולב, הדס וערבה) שגם הם מגידולי הארץ.

חג הביכורים

הבאת הביכורים לבית המקדש

בספר דברים מתואר טקס הבאת הביכורים לבית המקדש כמעמד מרגש ומיוחד. ככל שאנו יודעים היום, השמחה שחשו היהודים בעת העתיקה עם הבאת הביכורים הייתה גדולה. המשנה מתארת גם את המסע לירושלים ואת ההגעה אליה כתהלוכה מרשימה, שלוותה בנגינה, שירה ועיטורים. כאשר התקרבו אל תוך העיר ירושלים, המשנה מספרת כיצד יצאה לעבר כל תהלוכה כזו משלחת מתוך העיר, ובראשה אדם ממעמד גבוה, בהתאם לחשיבות המשלחת, כדי לקבל את פניהם.

  • הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים תְּאֵנִים וַעֲנָבִים,
  • וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים.
  • וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם,
  • וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ.
  • הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם.
  • הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם,
  • שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם.
  • הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם;
  • לְפִי כְּבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים.
  • וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם
  • עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם:
  • אַחֵינוּ אַנְשֵׁי מָקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם. (ביכורים פרק ג', משנה ג')

מעולם לא אמר אדם, צר לי המקום

היינו יכולים לחשוב, שבמאורע כל כך הומה וגדוש, בו כל עם ישראל מתכנסים יחד בבית המקדש, תהיה צפיפות גדולה, ובכל זאת אומרת המשנה: מעולם לא אמר אדם 'צר לי המקום שאלין בירושלים" (משנה מסכת אבות פרק ה').
המספרים של העולים לרגל הגיעו למאות ואף מיליוני עולים לרגל, ועדיין לא יצא, אף לא פעם אחת, שאדם התלונן על כך שלא מצא מקום לינה בירושלים. נס אמיתי!

איך חוגגים את שלושת הרגלים בימינו אנו?

בזמן הזה, שבו לצערנו, עדיין אי אפשר לקיים את שמחת החג על ידי הקרבת קורבנות ואכילת בשר קדשים, עיקר השמחה היא בשתיית יין, וכל אחד מבני ביתו לפי מה שמשמח אותו.
כפי שנאמר בשולחן ערוך, הלכות יום טוב: "צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל. במה משמחן? ביין.
כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים כפי ממונו".
יהי רצון שנזכה להבטחה של “והיית אך שמח”, ונזכה לעלות לבית המקדש ולקיים את המצוות בשלמותן, כמו בזמן שבית המקדש היה עומד בתפארתו.

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר
Translate »