גמילות חסדים

גמילות חסדים

יהודי אמיד נכנס לבנק במנהטן ומבקש הלואה 1000 $ לחודש. רואה אותו הפקיד ומתפלא רק החליפה שלו שוה יותר מ – 1000 $

טוב שואל הפקיד יש לך בטחונות?

אומר לו היהודי בבקשה. קח את המפתחות של הרכב שלי פיררי חדשה שווה מליון דולר!

הפקיד נרגש קם מכיסאו פותח את החניה, מכניס את הרכב, ומוסר לאיש 1000 $

לאחר מכן רץ הפקיד למנהל וכשהוא נרגש מספר איזו עיסקא נפלאה הוא עשה.

בחלוף חודש ימים מגיע הפציינט מחזיר את ההלואה ומשלם ריבית על ההלואה בסך 7.5 $

הפקיד בהלם! שואל את היהודי, תגיד לי בבקשה מה הסיפור שלך? אתה לא נראה לי כמי שזקוק להלוואה הזו, מה אם כן הסיפור שלך?

אומר לו היהודי, תאמר לי בבקשה היכן הייתי מוצא בכל מנהטן חניה לחודש ימים ב – 7.5 $?

תורתנו תורת חסד היא!

יהודי שומר מצוות באמריקה, חצי שעה לפני שבת דוהר ברכבו באוטוסטרדה ע"מ להספיק להגיע הבית לפני שבת. תוך כדי נסיעה הוא קולט בזוית עינו אדם עם כיפה תקוע בצידי הכביש כשמכסה המנוע פתוח. הוא חושב ואומר אמנם עוד מעט שבת אבל איך אפשר להשאיר כך יהודי תקוע בכביש דקות ספורות לפני שבת? הוא מיד מקבל החלטה ויהי מה אני עוצר!

הוא נעצר בשוליים, חוזר רברס, מגיע לאותו אדם, וב"ה תוך כמה דקות נפתרה הבעיה.

הוא נפרד מאותו אדם באמירת שבת שלום, אך לפליאתו האיש לא משיב לו שבת שלום, נראה שהוא לא מבין. הוא פונה אליו באנגלית ואומר 'גוד שבס' וגם אז אין תגובה!

שואל אותו היהודי, תגיד אתה יהודי? אומר לו האיש, לא!

אז מה זה הכיפה על הראש שלך?

עונה לו אותו אדם ואומר: הסבתא שלי לפני שנפטרה קראה לי למיטתה, פתחה את המגירה והוציאה את הכיפה הזו שעל ראשי ואמרה לי, בכל זמן שתהיה בצרה שים כיפה זו לראשך ותיוושע.

פרשתנו פרשת משפטים גדושה במצוות, ובמצוות שבין אדם לחברו

מה אדם מעדיף לתת הלוואה או צדקה?

כל אחד שיתבונן יעדיף לתת צדקה ולא הלואה! מדוע? כי כאשר אתה נותן צדקה בזה למעשה הסתיים הדיאלוג שלך עם המקבל.

אנו עדים לכך שאנשים מגיעים מידי בוקר לבית הכנסת, כל אחד וצרתו שלו ומבקש עזרה, כל אחד מאיתנו מכניס את ידו לכיס ונותן מה שנותן, ובזה תם ונשלם העניין.

מאידך כאשר אתה נותן הלואה, אתה מפסיק לישון, כל הזמן חושב, הוא יחזיר או לא? ורוב הפעמים לצערנו אנשים נוהגים לא להחזיר, ואתה הופך להיות שפוט שלו.

באחד משבע ברכות עמד בדחן מסויים ורצה לומר לזוג שישמרו על מנהגי אבותם, והוא הביא ראיה לכך שיש לנהוג כפי שנוהגים רוב העולם.

הוא שאל שאלה: מה נוהגים העולם כשלוקחים הלוואה, להחזיר או לא? רוב העולם נוהגים לא להחזיר! זה המנהג, אז ממילא אתה רואה שהרוב משמרים את המנהגים.

בכל אופן ישנה מצוה חשובה מאוד שלא מרבים היום לעשותה והיא בבחינת מת מצוה, ושכרה גדול עד מאוד יותר ממצוות אחרות.

מצות צדקה ידועה לכל, כולם מכירים את כל הדרשות שנאמרו במצוה זו.

ובחנוני נא בזאת, עשר כדי שתתעשר, וצדקה תציל ממות ועוד ועוד..

כתב הרמב"ם: דע לך, כי מצוה זו של צדקה היא במקום השני, לפניה יש מצוה שהיא הנתינה הגדולה ביותר, והיא גמילות חסדים.

המצוה הזו היום לא כ"כ פופולרית, כמעט לא מציאותית.

כל אחד יעדיף לתת צדקה, לא הלוואה! מדוע? כי כאשר אתה נותן צדקה, בזה למעשה הסתיים הדיאלוג שלך עם המקבל, הוא קיבל והלך לדרכו, ואתה שכחת ממה שנתת והכל על מקומו בא בשלום. מאידך בהלוואה אתה כל הזמן במתח, יחזיר או לא יחזיר, ואתה צריך וזקוק לכסף הזה, אתה בונה עליו, ואתה כל הזמן במתח בגלל האיש הזה, יחזיר או לא, ובד"כ לצערנו הוא לא מחזיר.

אומרים שעל מצבה של גנב כותבים: בחיים, הוא לקח הכל בקלות!

אם כן זו מצוה מאוד חשובה אבל אין עליה קופצים.

דע לך אומר הרמב"ם הלוואה לתת זה עדיף וזו הנתינה הגדולה ביותר שבכך הלווה מרגיש טוב יותר, שנותנים בו אימון, ושהוא יכול לשקם את עצמו, וכן שאינו מתפרנס מן הצדקה אלא ממעשה ידיו.

במעשה הצדקה יש שמונה מעלות, אחת למעלה מחברתה. יש הנותן צדקה בסתר, ויש שנותן ואינו יודע מי המקבל, יש שהמקבל אינו יודע ממי קיבל, ועוד ועוד,

הרמב"ם בספר זרעים, הלכות מתנות עניים (פרק י' הלכה ז') כתב: דע לך שהמעלה הגדולה ביותר היא כשאתה מלווה לחברך ומעמידו על רגליו לפני שיפול, במקום לתת לו צדקה, אתה מלווה לו ואומר לו קח לך בהלוואה וכשיהיה לך תחזיר. או שתעשה עימו שותפות ובכך מחזק את ידו ומחזירו למסלול שלא יצטרך לבריות. אתה פשוט מציל אותו מלהתמוטט! "והחזקת בו" אומרת התורה, אתה שומע שמישהו עומד ליפול, רוץ תחזיק בו שלא יפול, אל תמתין עד שיפול!

יש פתגם יפה שאומר: "תנו להם חכות, אל תתנו להם דגים" אל תתנו להם דגים וכל הזמן הם יצטרכו לכם שתתנו להם דגים, 'תנו להם חכות' שידוגו בעצמם ובכך יתפרנסו וממילא הם כבר ידאגו לעצמם!

תן לאדם דג, הוא ישבע ליום אחד; למד אותו לדוג, הוא ישבע כל חייו.

זו אם כן המצוה הגדולה והחשובה ביותר. והיא גם מצוה קשה ביותר, כיון שלתת הלוואה ולא לדעת אם הכסף יחזור אליך, זה בכלל לא פשוט!

זה שאומר הרמב"ם: שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת יֵשׁ בַּצְּדָקָה זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה זֶה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאל. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כה-לה) 'וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ' כְּלוֹמַר הַחֲזֵק בּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִפּל וְיִצְטָרֵךְ:

אם הוא מובטל ואתה יכול להעסיק אותו, אין לך מצוה גדולה מזו, שלא ירגיש עצמו מך, אביון, מסכן, שמחפש את עצמו. כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאול. אל תמתין עד שיפול לארץ ואז תיזכר להעמיד אותו, אז זה לא חכמה, החכמה היא מניעת הנפילה.

כך סיפרו על הרמב"ם שהיה רופאו האישי של מלך מצרים

ובקנאה שקינו בו אמרו שכלל לא בטוח שהוא רופא כי מעולם לא ראו שהמלך חלה והרמב"ם הצטרך לטפל בו? אמר להם הרמב"ם: היא הנותנת, הטיפול שהמלך מקבל זה שמונע ממנו לחלות! החכמה היא למנוע את המחלה, ולא להמתין עד שתבוא ל"ע ואז לחפש לה מזור.

כך גם יש למנוע את האדם מליפול, כשאתה מזהה שהוא במשבר ובנפילה, תחזיק בו, תלווה לו, אל תתן לו בתורת צדקה, אלא תלווה לו! זה בוודאי לא קל, כי אולי הוא לא יחזיר? נכון, ובגלל שזה קשה לכן השכר של המצוה הזו גדול עד למאוד!

לפום צערא אגרא!

לכן קובע הרמב"ם שזו מצוה גדולה יותר ממצות הצדקה. ואם כן שזו מצוה חשובה וגדולה ביותר, מה אם כן השכר שלה?

בואו נראה מה אומרת הגמרא, מה השכר על גמילות חסד?

מספרת הגמרא במסכת ראש השנה יח ע"א סיפור מדהים על שני ענקים מעם ישראל, וכל אחד מאיתנו שמע פעם את שמם, הלא הם, אביי ורבא.

אביי היה כידוע יתום, (אביי – "אשר בך ירוחם יתום") רבה בר נחמני היה דודו של אביי, ואביי גדל אצלו בביתו. ויש סיפור מדהים שעומד מאחורי שניהם.

הם נולדו למשפחה עם בעיה גנטית חמורה מאוד, ל"ע בני המשפחה הזו לא האריכו ימים, ובגיל שמונה עשרה היו מסתלקים לבית עולמם. וזאת כיוון שהם באו ממשפחת בית עילי שהיה עליהם קפידה שזלזלו בכבוד המשכן ולכן לא האריכו ימים.

חשבו רבה ואביי, הקב"ה קילל את כל צאצאיו של עלי, מה אם כן עושים כדי להתגונן מהצרה הזו? 

אמר רבה, יש דרך אחת לבטל קללות, יש דרך לגרום לקב"ה לחזור בו מהחלטתו והיא, לימוד תורה, אם אדם מקבל על עצמו להיות מסור לתורה ולהידבק בה, זו סגולה בדוקה לבטל כל קללה.

וכך היה. רבה קיבל על עצמו להיות דבוק בתורה ולקיים כפשוטו את הנאמר: "והגית בו יומם ולילה".

בא אביי ואמר לדודו, אני רוצה לחדש משהו בענין, אם אתה אומר שהתורה מבטלת כל מרעין בישין וגזירות רעות, אז לדעתי יש דבר נוסף שאף הוא מבטל, והוא  "תורה וגמילות חסדים". לא רק ללמוד תורה אלא גם לגמול חסד!

מה היה בסוף? אומרת הגמרא: רבה חי 40 שנה ואילו אביי חי 60 שנה!

שניהם הצליחו לנצח את הסטטיסטיקה, אך הבדל עצום היה ביניהם, רבה הצליח להאריך אותה 22 שנה ואילו אביי בתורה ובגמילות חסדים שעשה האריך את חייו ב – 42 שנים!

ואלו הם דברי הגמרא בראש השנה יא ע"ב: מניין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע. אם הקב"ה נשבע על גזר דין, אזי הוא לא יכול להיקרע! שנאמר {שמואל א ג-יד} לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עוון בית עלי בזבח ובמנחה. אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה. אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, הם היו מבית עלי, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין.

אם כך רואים, שאם צדקה תציל ממות, כ"ש שגמילות חסדים לא רק שמצילה ממוות אלא מאריכה ימים.

למי מלווים ולמי לא מלווים?

אדם שידוע שאינו מחזיר, האם צריך לתת לו או לא? ולמה בכלל צריך לתת?

בפרשה הקודמת קראנו בתורה על הכנת עם ישראל למעמד המרומם, על שלושת ימי ההגבלה, על האש הגדולה והעשן כקיטור הכבשן, הברקים וקול השופר. על קול ה' בכח ובהדר, חוצב להבות אש ויחיל מדבר, מעמד מתן תורה. בסופה של הפרשה משה רבינו עולה לשמים לארבעים יום וארבעים לילה ממש כמלאך ה', ובשבת הבאה ב"ה נתחיל לבנות בית לה', משכן עלי אדמות, ושכנתי בתוכם, הקב"ה ירד לשכון כאן עימנו, גן עדן עלי אדמות!

ובתוך כל החגיגה הגדולה הזו, כך פתאום, בלי שום קשר לכאורה, הקב"ה מכניס בשני פרקים את כל דיני הנזיקין, זכויותיהם של העבד והשפחה, דיני נזיקין ושומרים, שלא לצער גר, יתום ואלמנה, שלא לקלל אדם ושלא להטות משפט.

על שני פרקים אלו שבתורה נכתבו שלש מסכתות בש"ס, בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא. ואנו שואלים, כשאנו בהתרוממות עילאית כזו של קבלת התורה ובניית המשכן, האם זה המקום לכתוב דברים אלו? דינים שבין אדם לחברו, שלכאורה אינם מאפיינים את היהדות דוקא. לא ציצית, לא תפילין, לא מזוזה, לא שבת וחג, מדוע?

מלבד זה, כל הדינים הללו שנכתבו כאן, אינם רלוונטיים כעת, עם ישראל במדבר, למי יש עבד או שדה, או כרם? מה היה להם בסה"כ, חמורים? אז מה התורה באה דוקא כאן כאשר עם ישראל מטפס למוספרות עילאיות קדושות ומבקשת, תהיו בני אדם, תשמרו על עצמיכם ועל רכושכם שלא יזיקו! תהיו אנשים ישרים וטובים, אל תהיו רעים ומזיקים. מה טמון בזה?

שאלה נוספת, צריך לבדוק גם כרונולוגית, מתי נאמרה פרשה זו פרשת משפטים?

מתן תורה היה בו' בסיון, ובסוף הפרשה מספרת לנו התורה כי משה רבינו עלה השמיימה בז' בסיון למשך ארבעים יום וארבעים לילה, בפרשת כי תשא הוא חזר עם הלוחות, ראה את העגל ושבר את הלוחות. אז מתי אם כן נאמרה פרשת הדינים?

הרמב"ן כותב כי פרשת משפטים ניתנה ביום מתן תורה ו' בסיון, מיד לאחר מעמד הר סיני לקח הקב"ה את משה ומסר לו את הדינים הללו.

ולפי זה נשאל, זה מה שהקב"ה צריך לומר לו למשה כעת לאחר מתן תורה? כי יגח שור? או כי תצא אש? וכו'.. מחר ב"ה אמור משה לעלות לשמים להביא את התורה ואז תלמד אותו את כל הדינים הללו, מה כ"כ דחוף עכשיו!? ואם בכל זאת הקב"ה רוצה למסור לו אלו שהם דינים שימסור לו דינים כמו צדקה, יום כיפור, מצוות שהם חיוביות לא מצוות של נזיקין, של אנשים שעושים מעשים שלא יעשון?

לשיטת רש"י הקב"ה לימד את משה את פרשת משפטים כאשר הוא עלה למרום, אבל היה חשוב לקב"ה לכתוב פרשה זו במקום שלא נאמר, כי למעשה לשיטת רש"י היתה צריכה פרשת משפטים להיכתב בפרשת כי תשא, כאשר ירד משה משמים לאחר ארבעים יום וארבעים לילה, לא כאן מקומה! ומשנכתבה פרשה זו בצמוד למתן תורה, בא הדבר ללמדך, שהקב"ה אומר לעם ישראל, אתם עם סגולה, עם מיוחד, עליכם לדעת כי אין חצי יהודי, יהודי לא יכול להיות יהודי ולחיות כמו גוי!  אתה לא יכול להיות יהודי בבית הכנסת ובחוץ להיות גוי!

אצל גוי יכול להיות פיצול אישיות, כמו שמצאנו אצל אריסטו לאחר הרצאה מאלפת שנתן על נפש האדם הלך ואכל ארנבת בעודה מפרכסת, שאלו אותו, אריסטו, זה אתה? אמר להם באוניברסיטה אני אריסטו, כעת אני ככל האדם! תן לחיות!

יהודי הוא יהודי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך! תמיד שים לנגד עיניך "שויתי ה' לנגדי תמיד"! בכל מצב, בכל זמן אתה חייב להיות יהודי כמו יהודי! הקב"ה איתך בכל רגע ובכל מצב!

מה א"כ דורש הקב"ה מיהודי? דבר אחד, שלמות! שלמות בין אדם למקום ושלמות בן אדם לחברו

לא בכדי פרשת משפטים היא הפרשה השמונה עשר בתורה, גימטריה ח"י – לרמוז שכל דיני הנזיקין והמשפטים שכתובים כאן בפרשה זה בשביל החיים שאדם חי עלי אדמות, ולכל רגע ורגע מחייו.

טוב הלב והערבות של היהודי מתחילה מכאן, מפרשה זו, כאשר יהודי בכל מקום שלא יהיה בגלובוס אם חלילה יהיה בצרה, ימצא מיד מי שיעזור לו ויתמוך בידו.

זה מה שהתורה מלמדת אותנו בפרשתנו כאן. (שמות כב פסוק כד): אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ:

שלשה ציווים בפסוק זה: א. אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי – להלוות אחד לשני! זו מצוה קשה עד למאוד וממש לא פופולרית היום, אבל על מצוה זו אומר לך הרמב"ם זו המצוה הנעלית ביותר מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה.

אתה רואה אדם זקוק לעזרה, סייע בידו, לא בתורת צדקה אלא בתורת הלוואה, כשם שהתורה מצוה אותנו לשמור שבת ולהניח תפילין, כך מצווה אותנו התורה "אם כסף תלוה את עמי"!

ונשים לב שהתורה אומרת תלווה את עמי, לא את העני, ללמדך שכל איש שזקוק בין אם עני הוא או סתם אדם שנקלע לקשיים אתה מחוייב לעזור לו.

זאת ועוד, למרות שהמילה אם היא מורה על רשות לא חובה, כאן היא חובה כפי שאומר רש"י במקום. כל "אם" שבתורה רשות, חוץ משלושה וזה אחד מהם. והכוונה היא אם כסף, אם יש לך כסף סתם שוכב באיזה שהוא מקום, ויש יהודי שזקוק להיחלץ מצרתו, אתה צריך להלוות לו! זו הכוונה "אם כסף תלוה את עמי"!

ציווי שני: לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה – אם הלווית לו ואתה יודע שהוא פשט את הרגל ואינו יכול להחזיר לך ההלואה, מבחינתך ההלואה הזו הופכת להיות לו לצדקה! אסור לך לתבוע אותו בבית דין, אסור לך להיות לו נושה! וזאת כמובן אם אין לו באמת, שיש לו רק כדי קיומו וקיום משפחתו. זה אדם פושט רגל שגם החוק מכיר בו ואין מה לעשות איתו.

אך יותר מיזה, דבר נוסף שהוא יחודי רק בתורת ישראל, והוא: לא תהיה לו כנושה, שאל תתראה איתו, אם ידוע לך שהוא ירד מנכסיו והוא פושט רגל, אסור לך להראות את עצמיך בפניו! אל תעבור לידו ולא ליד ביתו, שלא יראה אותך ויתבייש!

בד"כ הלווה מסתתר מפני המלוה, ע"פ תורת ישראל זה הפוך, התורה דואגת לכבודו של האדם ואומרת למלווה שיסתתר מפני הלווה שלא יתבייש!

היו שני יהודים מתהלכים ברחוב ולפתע אחד חמק וחצה את הכביש והלך במדרכה ממול, לאחר דקותיים חזר אל חברו והמשיכו ללכת. שאל אותו חברו, מה קרה? לאן נעלמת לי פתאום? ענה לו חברו: ראיתי ממולנו אדם מסויים שבעבר ביקשתי ממנו הלואה. נו שאל חברו, והוא לא נתן לך? לא, הוא נתן לי לכן עברתי למדרכה ממול!

אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' אומר דוד המלך בתהילים. הכוונה, מי שמשכיל לא להעלים עינו מאיש שהוא דל, ומסייע בידו, אזי אם חלילה יהיה לו לאותו אדם יום רע, הקב"ה ידאג למלט אותו מצרתו!

אומר רבינו יהודה החסיד, משכיל אל דל, הכוונה היא שהמלווה יש לו שכל וחכמה לעשות הכל שלא יתראה ללווה כדי שלא יתבייש. אזי ביום רעה ימלטהו ה'!

נקודה נוספת, פעמים שאדם יאמר אין לי כסף להלוות, מה אני יכול לעשות? הפתרון הוא פשוט: אומר ה"חפץ חיים", תתרום לקופת גמ"ח! חלק מהתרומות, מהמעשרות שלך תן לקופת גמ"ח, ב"ה המון קרנות גמחי"ם מצויים בכל מקום, תן מעט מתרומותיך לקרן גמ"ח ובזה נעשית שותף במצוה החשובה הזו של אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי. של גמילות חסדים שעליה אומר הרמב"ם שהיא מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה!

ציווי שלישי שלא מצאנו דבר כזה בעולם הוא: לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ – התורה אוסרת לקחת ריבית!

אדם מלווה כסף חל איסור מוחלט לקחת ריבית, והתורה חוזרת על ציווי זה בעוד שני מקומות, בפרשת בהר ובפרשת כי תצא.

למה ריבית אסורה?

מדוע אם אני משכיר דירה מותר לי לקחת כסף עבור זה, אני משכיר רכב מותר לי לקחת כסף על זה. מדוע אם אני משכיר כסף אסור לי לקחת עבור זה, מה ההבדל?

אומר רש"י: ריבית זה הנשק האכזרי ביותר, אדם שלוקח הלואה בריבית הוא פשוט לא מעכל מה שהוא עושה, המצב בו הוא נתון מאלץ אותו לעשות זאת בלי הבנה כלל. כשהוא לוקח את ההלוואה הוא לא מרגיש מה עושה, אבל כשיצטרך להחזיר או אז יתעורר.

זה שאומר רש"י, נשך -ריבית, שהוא כנשיכת נחש, שנחש נושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו, כך ריבית, אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה:

שאלה נוספת: למה אני צריך להלוות למישהו אחר? יש לי כסף שלי שעבדתי עליו, מונח במקום בטוח על מי מנוחות, ביום מן הימים אצטרך אותו לחתן את בני או לצורך אחר, למה לי לסכן את כספי ולתת אותו לאדם אחר מתוך ידיעה שקיים חשש גדול שהוא לא יחזיר? מה אם כן הרעיון שטמון בעצם הציווי הזה להלוות למישהו?

אומרת התורה דע לך כי אם הקב"ה זיכה אותך בממון לא בשבילך לבד זיכה אותך אלא כפי   שכותב בנו של ר' חיים מוולוז'ין בהקדמה בספר נפש החיים, לא נברא האדם, אלא להועיל לאחרים… מה זאת אומרת?! הוא צריך לקיים את כל המצוות שבתורה… אבל לאדם יש תפקיד אחד, הקב"ה ברא באדם תפקיד, לתת מעצמו לאחרים… לא לתת לעצמו!

אומר הסבא מסלבודקא יסוד נפלא

בֹא ותראה… שום בעל חיים, לא נזקק לחסדי אחרים כמו בן-אדם….
חתול, אחרי שהאמא שלו המליטה אותו… חצי שעה אחרי זה, הוא כבר מסתובב…
כשבוקע האפרוח מהביצה… לאחר עשר דקות הוא כבר מטייל…

רק יצור אחד בעולם עסוק כל הזמן עם הילדים שלו… מהרגע שהוא נולד, זה הבן אדם! אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן… ועצת ה' היא תקום! אתה תעיר… את תלכי להעיר… כל הזמן עסוקים בילדים…

החיות, מהרגע הראשון שהם נולדים… הם כבר צועדים! לעומת זאת, הילד, כל הזמן צריך עזרה… עד גיל 98 … כי אז, כבר ההורים שלו נפטרו מזקנה. בשביל מה כל התהליך הזה ???

אומר הסבא מסלבודקא – אם אתה שם לב, שככה ברא הקב"ה את הבריאה … שהאדם כל הזמן צריך טיפול… זה נועד לומר לאדם – תסתכל על בעלי החיים… אף אחד מהם לא צריך עזרה… אין להם בית חולים ליולדות … אין להם ביטוח לאומי … הם נולדים והולכים הלאה… הכל בסדר! רק האדם, הוא היצור היחיד, שכל הזמן צריכים לעזור לו! למה ???

אומר הסבא מסלבודקא – כדי לאותת לאדם, שהוא נברא רק למטרה אחת – להועיל לאחרים… לעזור לזולת.

ומעשה בקמעונאי שהתפרנס בכבוד, ובסוף כל חודש היה דואג לעשר את רווחיו בצורה מדויקת. לימים שרתה הברכה במעשה ידיו, עלה והתעלה והתעשר לממדים גדולים ביותר כך שגם מעשרותיו נהיו סכומים לא מבוטלים. וככל שגדל האיש הרגיש קושי לעשר את רווחיו שכן היו אלו סכומים גדולים ביותר, ואט אט חיפש לו כל מיני טריקים לעגל פינות בהלכה ולהמעיט במעשרותיו עד שהיה נותן מעט מאוד לצדקה.

לא ארכו הימים והתחילו להיערם קשיים בעסקיו, קמו מתחרים ועשו חיל והוא אט אט הרגיש ירידות חדות בהכנסותיו.

ניגש הוא לרב לשאול על מה ולמה?

אמר לו הרב, דע לך! הקב"ה מחפש בעולם שותפים נאמנים! אומרת התורה בדברים (טו פסוק יא'). כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ:

הקב"ה ברא אביונים בארץ והוא צריך לפרנס אותם, ולכן מחפש הקב"ה קבלני משנה נאמנים שיעשו זאת בנאמנות. כשראה הקב"ה את מעשיך בתחילה שהיית נותן צדקה כפי שצריך, אמר הקב"ה זה איש נאמן וישר ראוי שאקח אותו כקבלן מישנה, ואז הרעיפו עליך ברכה משמים והצלחת, אך ברגע שהתחלת לזייף, ומעלת בתפקידך, נטל ממך הקב"ה את התפקיד ונתנו לטוב ממך!

התורה מצווה ואומרת: אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: רבותינו ז"ל אמרו ש"אם" זה חובה הוא ואינו רשות, וכבר שאלו מדוע בחרה התורה לכתוב חובה זו בלשון רשות?

השיב על כך ה"אור החיים" הקדוש: פירושו של פסוק הוא: "אם כסף" אם רואה אדם שהבורא יתברך חננו בכסף יותר מכדי צורכו לחיותו, למזון, ללבוש ולדיור, חייב הוא לשאול את עצמו לשם מה הושפע לו שפע זה, מדוע נותב אליו הרכוש הרב.

והתשובה על כך היא: "תלוה את עמי", בחרו בךכדי להיות לגזבר של צדקה, לעזור לנזקקים, להיות הצינור המשפיע לאחרים. אתה הקבלן משנה, אתה האפוטרופוס, אתה היד הארוכה של הקב"ה להעביר הלאה. לכן, אל תמתין עד שיפנו אליך, אלא עליך לאתר אותם ולהציע את עזרתך.

זאת ועוד: "את העני – עימך", שניכם באותה דרגה, אל תהיה לו כנושה, אל תתנשא עליו, אל תסתכל עליו מלמעלה, ותחשוב שבזה שנתת לו, נתת לו מכספיך, ממש לא! כשם שפקיד הבנק אינו מתנשא על המפקיד המושך את כספו. כספם של העניים מופקד אצלך ממרום, ומשלהם אתה נותן להם! ולפיכך "לא תשימון עליו נשך", שהרי את שלו הוא נוטל.

וכך גם מצאנו בתלמוד, סיפור שמחזק את היסוד הזה של ה"אור החיים".

מסופר על עני בן טובים שבא לפני רבא וביקש, רבי פרנסני, אמר לו מה רגיל אתה לאכול? כיון שצריך לתת לעני "די מחסורו" מה שהוא רגיל בו. אמר לו העני אני רגיל בתרנגול מפוטם ובקבוק יין ישן!

הביט בו רבא ושאל, אתה יודע שאם אני נותן לך זה לא ממני, זה מקופת הציבור, אתה לא חושב שזה מוגזם? זה הגיוני?

אמר לו העני, זו אמונתך רבי? וכי מישל ציבור אני אוכל? מישל הקב"ה אני אוכל! הקב"ה מפרנס את העניים, רק הוא מעביר זאת דרך הציבור!

תוך כדי שיחתם מגיעה אחותו של רבא לבקר את אחיה שזה שלוש עשרה שנה שלא ראתה אותו, ומה הביאה מתנה לאחיה? תרנגול מפוטם ובקבוק יין ישן!

הבין מכך רבא שאתה לא נותן כלום משלך, הקב"ה בס"ה מעביר דרכיך.

אז דע לך! כי הקב"ה נותן לך מראש את העשרה האחוז שאתה אמור לתת על מנת שתעביר אותם הלאה, ואם אתה לא מעביר אתה מועל באימון ואז חלילה הדברים יכולים להשתנות, יחפשו קבלן מישנה אחר.

ואם תשאל מדוע הקב"ה לא נותן ישירות לעני?

זה כבר שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא. 

אמר לו ר"ע: הקב"ה עשה זאת בשביל העשירים שידעו להביט אל האחר ולתת, ושיצאו מהחורבן הזה של עצמם לאגור ולאגור..

יוצא שאם העשיר לא נותן הוא חוטא בכפליים,

  • הוא לא נותן לעני את המגיע לו
  • הוא משחית את עצמו

 עוד נקודה חשובה:

נשים לב שבשום שפה משבעים שפות אין את המילה צדקה! באנגלית אומרים: צ'ריטי מה זה צ'ריטי = חסד

מה זה חסד? חסד זה מרצון! לא שמגיע למקבל לקבל, אלא רצון טוב של הנותן ליתן, זה חסד.

צדקה זה מלשון צדק! זה לא חסד זה צדק! צדק חברתי, כך צודק לעשות, הכסף שאני נותן לצדקה זה כסף שקיבלתי יותר משמים כדי לעשות איתו צדק ולהעביר אותו למי שצריך.

זה היסוד והעיקרון שבצדקה, אתה לא מרחם על אף אחד, אתה לא עושה טובה לאף אחד, אתה פשוט עושה צדק! אתה פשוט מבצע את שליחותך, ואם לא תעשה כן הרי שאתה מועל בשליחותך, וקיים חשש גדול שחלילה יטלו ממך את תפקיד השליח. זו צדקה.

מספרים מעשה שהיה בטורקיה:

שופט מפורסם נפל למימי הנהר והחל טובע ונסחף בזרם. תושבי העיירה שראו זאת עת עמדו על שפת הנהר הושיטו ידיהם לאיש לסייעו והחלו קוראים לו: "תן את היד! תן את היד!"

אולם השופט למרות שסכנתו גברה לא הושיט להם ידו כדי שיצילוהו.

עבר שם חכם אחד וראה זאת. הזיז את כולם ואמר: "אני אפתור את הבעיה" ואז החל זועק לשופט: "קח את היד שלי! קח אותה!"

או אז הושיט השופט את ידו וחולץ מהמים.

אמר להם החכם: "אתם אמרתם 'תן את היד'. לתת הוא לא מוכן. אולם אני אמרתי 'קח את ידי' ולקחת הוא כן מוכן…"

רבים הם המקבלים מהקב"ה ומגיעים לעושר, אולם לתת ממה שקיבלו לא מוכנים, אבל לקבל עוד מוכנים הם בלב חפץ.

פוסטים נוספים באתר

שקופים אטומים
שקופים אטומים

וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים: (מלכים א ו, ד.) מעשה ברב שעלה לעת ערב לבקר חולה בביתו, לקיים מצות ביקור חולים. כאשר פתחו בפניו את

קרא עוד »
משה ואהרון
משה ואהרון

ז' באדר ע"פ מה שלמדו חז"ל הוא יום הסתלקותו של אבי הנביאים, האיש הענק והגדול, האיש הנבחר כלשון הרמב"ם ושהתורה קוראת לו איש האלוקים הלא

קרא עוד »
מפגש עם הבורא
מפגש עם הבורא

פרשת תצוה הינה אחת מהפרשיות העוסקות בכלי המשכן. ארון הברית, הכרובים, הכפורת, שולחן לחם הפנים, ומנורת הזהב הטהור, יריעות המשכן וקרשיו, בריחיו ואדניו. בפרשה זו

קרא עוד »
מבצע מטורף! ניקוי ספות עד הבית

החל מ- 250 ₪ בלבד

עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש
דבר תורה על פרשת השבוע
תכנים חדשים שעלו לאתר
הלכות ביקור חולים

להלכה: מצווה לבקר את החולים, ומצווה זו נאמר על כל אחד מישראל. ונאמרו ג' טעמים בכך, ולכן המבקר את החולה צריך לשאול את החולה האם

מה מברכים על חמאת בוטנים?

להלכה: חמאת בוטנים ברכתה 'שהכל נהיה בדברו'. בביאור הדברים: חמאת בוטנים, יש לברך עליו ברכת 'שהכל נהיה בדברו', כמבואר בספר הליכות ברכות (סימן ר"ב אות

מה מברכים על תן צ'אפ?

להלכה: על תן צ'אפ יש לברך 'שהכל נהיה בדברו'. בביאור הדברים: תן צ'אפ הוא מחטיפי התירס, שברכתו 'שהכל נהיה בדברו', וכתב בספר הליכות ברכות (סימן

הנחת אפר בראש החתן בחופה

להלכה: בני אשכנז וחלק מבני הספרדים נהגו להניח אפר בראש החתן במקום הנחת תפילין, כמבואר בגמרא, ואילו חלק מבני הספרדים נהגו שלא להניח אפר, אלא

Translate »