פרשת שלח לך - פרשת יהדות

פרשת שלח לך

פרשת שלח לך המלא - עם ניקוד וטעמים - חידושי תורה ופרפראות על הפרשה

ראשון א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם. ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל פִּי יְהוָה: כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. ד וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם: לְמַטֵּה רְאוּבֵן, שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר. ה לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן, שָׁפָט בֶּן חוֹרִי. ו לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה. ז לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר, יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף. ח לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן. ט לְמַטֵּה בִנְיָמִן, פַּלְטִי בֶּן רָפוּא. י לְמַטֵּה זְבוּלֻן, גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי. יא לְמַטֵּה יוֹסֵף, לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי, בֶּן סוּסִי. יב לְמַטֵּה דָן, עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי. יג לְמַטֵּה אָשֵׁר, סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל. יד לְמַטֵּה נַפְתָּלִי, נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי. טו לְמַטֵּה גָד, גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי. טז אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ; וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, יְהוֹשֻׁעַ. יז וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת הָהָר. יח וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ, מַה הִוא; וְאֶת הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב. יט וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא, אִם רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. שני כא וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב, לְבֹא חֲמָת. כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם. כג וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן הָרִמֹּנִים, וּמִן הַתְּאֵנִים. כד לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כה וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם. כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ. כז וַיְסַפְּרוּ לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ. כח אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן. ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם, אֶל מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל הָעָם: כִּי חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. לב וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת. לג וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.

א וַתִּשָּׂא, כָּל הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא. ב וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה, לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ מָתְנוּ. ג וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה. ד וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. ה וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ו וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, מִן הַתָּרִים, אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם. ז וַיֹּאמְרוּ, אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. שלישי ח אִם חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ט אַךְ בַּיהוָה, אַל תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל תִּירָאֻם. י וַיֹּאמְרוּ, כָּל הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל כָּל בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל. יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד אָנָה, לֹא יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. יב אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ; וְאֶעֱשֶׂה, אֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל יְהוָה: וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם, כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ. יד וְאָמְרוּ, אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְהוָה, בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה: אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה, וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה. טו וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה, כְּאִישׁ אֶחָד; וְאָמְרוּ, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ, לֵאמֹר. טז מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה, לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם; וַיִּשְׁחָטֵם, בַּמִּדְבָּר. יז וְעַתָּה, יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לֵאמֹר. יח יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֺן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. יט סְלַח נָא, לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה. כ וַיֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. כא וְאוּלָם, חַי אָנִי: וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְהוָה, אֶת כָּל הָאָרֶץ. כב כִּי כָל הָאֲנָשִׁים, הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם, וּבַמִּדְבָּר; וַיְנַסּוּ אֹתִי, זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹלִי. כג אִם יִרְאוּ, אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לַאֲבֹתָם; וְכָל מְנַאֲצַי, לֹא יִרְאוּהָ. כד וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה. כה וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק; מָחָר, פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף. רביעיי כו וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. כז עַד מָתַי, לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים, עָלָי; אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי. כח אֱמֹר אֲלֵהֶם, חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה, אִם לֹא, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי: כֵּן, אֶעֱשֶׂה לָכֶם. כט בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם, לְכָל מִסְפַּרְכֶם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה: אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם, עָלָי. ל אִם אַתֶּם, תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי, לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. לא וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, לָבַז יִהְיֶה: וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ. לב וּפִגְרֵיכֶם, אַתֶּם יִפְּלוּ, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה. לג וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְנָשְׂאוּ, אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם, בַּמִּדְבָּר. לד בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֺנֹתֵיכֶם, אַרְבָּעִים שָׁנָה; וִידַעְתֶּם, אֶת תְּנוּאָתִי. לה אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי, אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, הַנּוֹעָדִים עָלָי; בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ, וְשָׁם יָמֻתוּ. לו וְהָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ; וַיָּשֻׁבוּ, וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה, לְהוֹצִיא דִבָּה, עַל הָאָרֶץ. לז וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ, רָעָה בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה. לח וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ. לט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, מְאֹד. מ וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר: הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה כִּי חָטָאנוּ. מא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח. מב אַל תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם. מג כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב: כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וְלֹא יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם. מד וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר; וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וּמֹשֶׁה, לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד הַחָרְמָה.

א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ, אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר אֲנִי, נֹתֵן לָכֶם. ג וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיהוָה, עֹלָה אוֹ זֶבַח, לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה, אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה, מִן הַבָּקָר, אוֹ מִן הַצֹּאן. ד וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ, לַיהוָה מִנְחָה, סֹלֶת עִשָּׂרוֹן, בָּלוּל, בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן. ה וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין, תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד. ו אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה, סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, שְׁלִשִׁית הַהִין. ז וְיַיִן לַנֶּסֶךְ, שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה. חמישי ח וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר, עֹלָה אוֹ זָבַח, לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים, לַיהוָה. ט וְהִקְרִיב עַל בֶּן הַבָּקָר מִנְחָה, סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן, חֲצִי הַהִין. י וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ, חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה. יא כָּכָה יֵעָשֶׂה, לַשּׁוֹר הָאֶחָד, אוֹ, לָאַיִל הָאֶחָד; אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים, אוֹ בָעִזִּים. יב כַּמִּסְפָּר, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד, כְּמִסְפָּרָם. יג כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה, אֶת אֵלֶּה, לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה. יד וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ, כֵּן יַעֲשֶׂה. טו הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָה. טז תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד, יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר, הַגָּר אִתְּכֶם. שישי יז וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: בְּבֹאֲכֶם, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם, שָׁמָּה. יט וְהָיָה, בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה, לַיהוָה. כ רֵאשִׁית, עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה, תָּרִימוּ תְרוּמָה: כִּתְרוּמַת גֹּרֶן, כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. כא מֵרֵאשִׁית, עֲרִסֹתֵיכֶם, תִּתְּנוּ לַיהוָה, תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם. כב וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה: אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה. כג אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֲלֵיכֶם, בְּיַד מֹשֶׁה: מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם. כד וְהָיָה, אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה, וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה, וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט; וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּת. כה וְכִפֶּר הַכֹּהֵן, עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם: כִּי שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַיהוָה וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה, עַל שִׁגְגָתָם. כו וְנִסְלַח, לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכָם: כִּי לְכָל הָעָם, בִּשְׁגָגָה. שביעי כז וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת, תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ, לְחַטָּאת. כח וְכִפֶּר הַכֹּהֵן, עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְהוָה: לְכַפֵּר עָלָיו, וְנִסְלַח לוֹ. כט הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה. ל וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה, מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְהוָה, הוּא מְגַדֵּף; וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִקֶּרֶב עַמָּהּ. לא כִּי דְבַר יְהוָה בָּזָה, וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר; הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, עֲוֺנָה בָהּ. לב וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. לג וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה, וְאֶל אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל הָעֵדָה. לד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר: כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. לה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. לו וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה, אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת מֹשֶׁה. מפטיר לז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. לט וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֺת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם. מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֺתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, לֵאלֹהֵיכֶם. מא אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

הפטרת פרשת שלח בספר יהושוע פרק ב’:

א וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְאֶת יְרִיחוֹ; וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה, וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה. ב וַיֵּאָמַר, לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ. ג וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ, אֶל רָחָב לֵאמֹר: הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ, בָּאוּ. ד וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַתִּצְפְּנוֹ; וַתֹּאמֶר כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יָדַעְתִּי, מֵאַיִן הֵמָּה. ה וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר, בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לֹא יָדַעְתִּי, אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים; רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם, כִּי תַשִּׂיגוּם. ו וְהִיא, הֶעֱלָתַם הַגָּגָה; וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג. ז וְהָאֲנָשִׁים, רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן, עַל, הַמַּעְבְּרוֹת; וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי, כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם. ח וְהֵמָּה, טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן; וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם, עַל הַגָּג. ט וַתֹּאמֶר, אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי, כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ; וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. י כִּי שָׁמַעְנוּ, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם, מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם, אוֹתָם. יא וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם: כִּי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. יב וְעַתָּה, הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּיהוָה, כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם, חָסֶד; וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי, חֶסֶד, וּנְתַתֶּם לִי, אוֹת אֱמֶת. יג וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי, וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי, וְאֵת, כָּל אֲשֶׁר לָהֶם; וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ, מִמָּוֶת. יד וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים, נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת, אִם לֹא תַגִּידוּ, אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה; וְהָיָה, בְּתֵת יְהוָה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ, חֶסֶד וֶאֱמֶת. טו וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל, בְּעַד הַחַלּוֹן: כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת. טז וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ, פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים; וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים, וְאַחַר, תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם. יז וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הָאֲנָשִׁים: נְקִיִּם אֲנַחְנוּ, מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ. יח הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים, בָּאָרֶץ; אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי, בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ, וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ, תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה. יט וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה, דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם; וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ, בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ, אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ. כ וְאִם תַּגִּידִי, אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיִינוּ נְקִיִּם, מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ. כא וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא, וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ; וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי, בַּחַלּוֹן. כב וַיֵּלְכוּ, וַיָּבֹאוּ הָהָרָה, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים, עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים; וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ, וְלֹא מָצָאוּ. כג וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר, וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ, אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן; וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת, אוֹתָם. כד וַיֹּאמְרוּ, אֶל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי נָתַן יְהוָה בְּיָדֵנוּ, אֶת כָּל הָאָרֶץ; וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ.

במדבר פרק-יג: {ב} שלח לך אנשים. למה נסמכה  (א) פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר (במ”ר טז, ו)שלח לך. לדעתך (סוטה לד:) (ב) אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו (דברים א, כב), כמה שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו’ (שם), ומשה נמלך בשכינה, אמר, אני אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו’ (שמות ג, יז), חייהם שאני נותן להם מקום לטעות  (ג) בדברי המרגלים, למען לא יירשוה (במ”ר טז, ז-ח){ג} על פי ה’. ברשותו,  (ד) שלא עכב על ידו: כולם אנשים. כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות,  (ה) ואותה שעה כשרים היו: {טז} ויקרא משה להושע וגו’. התפלל עליו, יה יושיעך  (ו) מעצת מרגלים (במ”ר טז, ט. יח, כא){יז} עלו זה בנגב. הוא היה הפסולת של ארץ ישראל,  (ז) שכן דרך התגרים מראין את הפסולת תחלה ואחר כך מראין את השבח: {יח} את הארץ מה היא. יש ארץ  (ח) מגדלת גבורים, ויש ארץ מגדלת חלשים,  (ט) יש מגדלת אוכלוסין, ויש ממעטת  (י) אוכלוסין (במ”ר טז, יח)החזק הוא הרפה. סימן מסר להם,  (כ) אם בפרזים יושבין חזקים הם, שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין, חלשים הם (במ”ר שם){יט} הבמחנים. תרגומו הבפצחין, כרכין פצוחין ופתוחין מאין חומה: הטובה היא. במעינות ותהומות טובים ובריאים: {כ} היש בה עץ. אם יש בהם אדם כשר,  (ל) שיגין עליהם בזכותו: בכורי ענבים. ימים שהענבים  (מ) מתבשלין בבכור: {כא} ממדבר צין עד רחב לבא חמת. הלכו בגבוליה באורך וברוחב כמין גא”ם, הלכו רוח גבול דרומית ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב, כמו שצוה משה עלו זה בנגב, דרך גבול דרומית מזרחית עד הים, שהים הוא גבול מערבי, ומשם חזרו והלכו כל גבול מערבי על שפת הים, עד לבא חמת שהוא אצל הר ההר במקצוע מערבית צפונית, כמו שמפורש בגבולות הארץ בפרשת אלה מסעי: {כב} ויבא עד חברון. כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם (סוטה לד:) (נ) וכן הוא אומר ולו אתן את הארץ אשר דרך בה (דברים א, לו), וכתיב ויתנו לכלב את חברון (שופטים א, כ)שבע שנים נבנתה. אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן, קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול, אלא שהיתה מבונה  (ס) בכל טוב על אחד משבעה בצוען, ובא להודיעך  (ע) שבחה של ארץ ישראל, שאין לך  (פ) טרשין בארץ ישראל יותר מחברון, לפיכך הקצוה לקברות מתים, ואין לך מעולה בכל הארצות כמצרים, שנאמר כגן ה’ כארץ מצרים (בראשית יג, י), וצוען היא המעולה שבארץ מצרים, ששם מושב המלכים, שנאמר כי היו בצוען שריו (ישעיה ל, ה), והיתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים (סוטה לד:){כג} זמורה. שוכת גפן, ואשכול של ענבים  (צ) תלוי בה: וישאהו במוט בשנים. ממשמע שנאמר וישאוהו במוט איני יודע שהוא בשנים,  (ק) מה תלמוד לומר בשנים, בשני מוטות, הא כיצד, שמנוה נטלו אשכול,  (ר) אחד נטל תאנה, ואחד רמון. יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו, כשם שפריה משונה כך עמה משונה (סוטה לד). ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי אחד מהם, צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל, הרימו להם איש אבן אחת מן הירדן על שכמו והקימוה בגלגל (יהושע ד, ה), ושקלום רבותינו משקל כל אחת מ’ סאה, וגמירי, טונא דמידלי אינש על כתפיה, אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים: {כה} וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב, והם הלכו ארכה ורחבה, אלא שגלוי לפני הקב”ה שיגזור עליהם יום לשנה, קצר לפניהם את הדרך: {כו} וילכו ויבאו. מהו וילכו, להקיש  (ש) הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה (סוטה לה)וישיבו אתם דבר. את משה  (ת) ואת אהרן: {כז} זבת חלב ודבש היא. כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת  (א) בתחלתו, אין מתקיים בסופו (במ”ר טז, יז){כח} בצורות. לשון חוזק, ותרגומו כרכין, לשון בירניות עגולות, ובלשון ארמי כריך עגול: {כט} עמלק יושב וגו’. לפי שנכוו בעמלק כבר, הזכירוהו מרגלים  (ב) כדי ליראם: על יד הירדן, יד כמשמעו אצל הירדן ולא תוכלו לעבור: {ל} ויהס כלב. השתיק  (ג) את כלם: אל משה. לשמוע מה שידבר במשה, צווח ואמר, וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם,  (ד) השומע היה סבור שבא לספר בגנותו, ומתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים שתקו כלם לשמוע גנותו, אמר, והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו (במ”ר שם יט)עלה נעלה. אפילו בשמים,  (ה) והוא אומר עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו: ויהס. לשון שתיקה, וכן הס כל בשר (זכריה ב, יז), הס כי לא להזכיר (עמוס ו, י), כן דרך בני אדם הרוצה לשתק אגודת אנשים אומר שי”ט (ס”א הס){לא} חזק הוא ממנו. כביכול,  (ו) כלפי מעלה אמרו (במ”ר שם יא){לב} אוכלת יושביה. בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים. והקב”ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו: אנשי מדות. גדולים וגבוהים וצריך לתת להם מדה, כגון גלית גבהו שש אמות וזרת (שמואל-א יז, ד). וכן איש מדון (שמואל-ב כא, כ) איש מדה (דברי הימים-א יא, כג){לג} הנפילים. ענקים. מבני שמחזאי ועזאל (יומא סז:), שנפלו מן השמים  (ז) בימי דור אנוש: וכן היינו בעיניהם. שמענו אומרים זה לזה, נמלים (רא”ם ובס”א חגבים) יש בכרמים כאנשים (סוטה לה)ענק. שמעניקים  (ח) חמה בקומתן:



במדבר פרק-יד

{א} כל העדה. סנהדראות: {ב} לו מתנו. הלואי  (ט) ומתנו: {ד} נתנה ראש. כתרגומו נמני רישא, נשים עלינו מלך, ורבותינו פירשו לשון עבודת אלילים: {ט} אל תמרדו. ושוב, ואתם  (י) אל תיראו: כי לחמנו הם. נאכלם  (כ) כלחם: סר צלם. מגינם וחזקם,  (ל) כשרים שבהם מתו. איוב שהיה מגין עליהם (סוטה לה.). דבר אחר, צלו של המקום סר מעליהם: {י} לרגום אותם. את יהושע  (מ) וכלב: וכבוד ה’. הענן  (נ) ירד שם (במ”ר טז, כא){יא} עד אנה. עד  (ס) היכן: ינאצני. ירגיזוני: בכל האותות. בשביל כל הנסים שעשיתי להם, היה להם להאמין שהיכולת בידי לקיים הבטחתי: {יב} ואורשנו. כתרגומו לשון תרוכין,  (ע) ואם תאמר מה אעשה  (פ) לשבועת אבות: ואעשה אותך לגוי גדול. שאתה מזרעם (במ”ר שם כב){יג} ושמעו מצרים. ושמעו את  (צ) אשר תהרגם: כי העלית. כי, משמש בלשון אשר, והם ראו אשר העלית בכחך הגדול אותם מקרבם, וכשישמעו שאתה הורגם, לא יאמרו שחטאו לך, אלא יאמרו שכנגדם יכולת להלחם, אבל כנגד יושבי הארץ לא יכולת להלחם. וזו היא: {יד} ואמרו אל יושב הארץ הזאת, כמו על יושב הארץ הזאת, ומה יאמרו עליהם מה שאמור בסוף הענין, מבלתי יכולת ה’, בשביל ששמעו כי אתה ה’ שוכן בקרבם ועין בעין אתה נראה ה’ להם, והכל בדרך חבה, ולא הכירו בך שנתקה אהבתך מהם עד הנה: {טו} והמתה את העם הזה כאיש אחד. פתאום, ומתוך כך יאמרו הגוים אשר שמעו את שמעך וגו’: {טז} מבלתי יכולת וגו’. לפי שיושבי הארץ חזקים וגבורים, ואינו דומה פרעה לשלשים ואחד מלכים (ברכות לב.), וזאת יאמרו על יושב הארץ הזאת: מבלתי. מתוך שלא היה יכולת בידו להביאם, שחטם: יכולת. שם דבר  (ק) הוא: {יז} יגדל נא כח ה’. לעשות  (ר) דבורך: כאשר דברת לאמר. ומהו הדבור: {יח} ה’ ארך אפים. לצדיקים ולרשעים, כשעלה משה למרום, מצאו משה להקב”ה שהיה יושב וכותב ה’ ארך אפים, אמר לו לצדיקים, אמר לו הקב”ה אף לרשעים, אמר לו רשעים יאבדו, אמר לו הקב”ה חייך שאתה צריך לדבר, כשחטאו ישראל בעגל ובמרגלים, התפלל משה לפניו בארך אפים, אמר לו הקב”ה והלא אמרת לי לצדיקים, אמר לו והלא אמרת לי אף לרשעים: ונקה.  (ש) לשבים: לא ינקה. לשאינן שבים: {כ} כדברך. בשביל מה שאמרת,  (ת) פן יאמרו מבלתי יכולת ה’: {כא} ואולם. כמו אבל זאת אעשה להם: חי אני. לשון שבועה, כשם שאני חי וכבודי ימלא את כל הארץ,  (א) כך אקיים להם, כי כל האנשים הרואים וגו’ אם יראו את הארץ, הרי זה מקרא מסורס, חי אני כי כל האנשים אם יראו את הארץ, וכבודי ימלא את כל הארץ, שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לאמר מבלתי יכולת ה’ להביאם, שלא אמיתם פתאום כאיש אחד, אלא באיחור מ’ שנה מעט מעט: {כב} וינסו. כמשמעו: זה עשר פעמים. שנים בים ושנים במן ושנים  (ב) בשליו וכו’, כדאיתא במסכת ערכין (טו.){כג} אם יראו. לא  (ג) יראו: לא יראוה. לא יראו את הארץ: {כד} רוח אחרת. שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב,  (ד) למרגלים אמר אני עמכם בעצה ולבו היה לומר האמת, ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם, כמו שנאמר ויהס כלב, שהיו סבורים שיאמר כמותם, זהו שנאמר בספר יהושע (יד, ז) ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי,  (ה) ולא כאשר עם פי (במ”ר טז, יט)וימלא אחרי. וימלא את לבו  (ו) אחרי, וזה מקרא קצר: אשר בא שמה. חברון  (ז) תנתן לו: יורשנה. כתרגומו יתרכינה, יורישו את הענקים ואת העם אשר בה, ואין לתרגמו יירתונה אלא במקום יירשנה: {כה} והעמלקי וגו’. אם תלכו שם יהרגו אתכם, מאחר  (ח) שאיני עמכם, מחר פנו לאחוריכם וסעו לכם וגו’: {כז} לעדה הרעה וגו’. אלו המרגלים  (ט) מכאן לעדה  (י) שהיא עשרה: אשר המה מלינים. את ישראל  (כ) עלי: את תלונות בני ישראל אשר המה מלינים. המרגלים מלינים אותם עלי, שמעתי: {כח} חי אני. לשון שבועה: אם לא כן אעשה.  (ל) כביכול איני חי: כאשר דברתם. שבקשתם ממני, או במדבר הזה לו מתנו: {כט} וכל פקדיכם לכל מספרכם. כל הנמנה לכל מספר שאתם נמנין בו, כגון לצאת ולבא לצבא, ולתת שקלים, כל המנויים לכל אותן מספרות ימותו, ואלו הן מבן כ’ שנה וגו’, להוציא שבטו של לוי שאין פקודיהם מבן עשרים: {לב} ופגריכם אתם. כתרגומו (דילכון), לפי שדבר על הבנים להכניסם לארץ  (מ) ובקש לומר ואתם תמותו, נופל לשון זה כאן לומר אתם: {לג} ארבעים שנה. לא מת אחד מהם פחות מבן ששים,  (נ) לכך נגזר ארבעים כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים, ושנה ראשונה היתה בכלל  (ס) ואף על פי שקדמה לשלוח המרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזרה זו במחשבה, אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם, וזהו שנאמר וביום פקדי, במרגלים ופקדתי עליהם חטאתם (שמות לב, לד), ואף כאן נאמר תשאו את עונותיכם ולא עונתכם, שתי עונות של עגל ושל תלונה, וחשב להם במנין חייהם מקצת שנה ככולה,  (ע) וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים: ונשאו את זנותיכם. כתרגומו ויקבלון ית חוביכון: {לד} את תנואתי. שהניאותם את לבבכם  (פ) מאחרי. תנואה, לשון הסרה, כמו כי הניא אביה אותה (במדבר ל, ו){לו} וישבו וילינו עליו. וכששבו מתור הארץ הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה, אותם אנשים וימותו. כל הוצאת דבה לשון חינוך דברים, שמלקיחין לשונם לאדם לדבר בו, כמו דובב שפתי ישנים (שיר השירים ז, י), וישנה לטובה וישנה לרעה, לכך נאמר כאן מוציאי דבת הארץ רעה, שיש דבה שהיא טובה: דבה. פרליר”ש בלע”ז: {לז} במגפה לפני ה’. באותה מיתה ההגונה להם, מדה כנגד מדה, הם חטאו בלשון ונשתרבב לשונם עד טבורם, ותולעים יוצאין מלשונם ובאין לתוך טבורם, לכך נאמר במגפה ולא במגפה, וזהו לפני ה’, באותה הראויה להם על פי מדותיו של הקב”ה שהוא מודד מדה כנגד מדה: {לח} ויהושע וכלב חיו. מה תלמוד לומר  (צ ) חיו מן האנשים ההם, אלא מלמד שנטלו חלקם של מרגלים בארץ (בבא בתרא קיח:) וקמו תחתיהם לחיים: {מ} אל ראש ההר. הוא הדרך העולה לארץ ישראל: הננו ועלינו אל המקום. לארץ ישראל: אשר אמר ה’. לתתה לנו שם נעלה: כי חטאנו. על אשר אמרנו הלא טוב לנו שוב מצרימה: {מא} והיא לא תצלח. זו שאתם עושין  (ק) לא תצלח: {מג} כי על כן שבתם. כלומר כי זאת תבא לכם  (ר) על אשר שבתם וגו’: {מד} ויעפלו. לשון חוזק. וכן הנה עפלה (חבקוק ב, ד). אינגרי”ש בלע”ז לשון עזות וכן עופל בת ציון (מיכה ד, ח), עופל ובחן (ישעיה לב, יד). ומדרש תנחומא מפרשו לשון אופל, הלכו חשכים שלא ברשות: {מה} ויכתום. כמו ואכות אותו טחון (דברים ט, כא), מכה אחר מכה: עד החרמה. שם המקום נקרא  (ש) על שם המאורע:



במדבר פרק-טו

{ב} כי תבאו. בשר להם שיכנסו לארץ: {ג} ועשיתם אשה. אין זה צווי, אלא כשתבאו שם ותעלה על לבבכם  (ת) לעשות אשה לה’: ריח ניחח. שיהיה נחת רוח  (א) לפני: לפלא נדר או בנדבה וגו’. או שתעשו האשה בשביל חובת מועדיכם,  (ב) שחייבתי אתכם לעשות במועד: {ד} והקריב המקריב. תקריבו נסכים ומנחה לכל בהמה,  (ג) המנחה כליל והשמן נבלל בתוכה,  (ד) והיין לספלים,  (ה) כמו ששנינו במסכת סוכה (מח.){ה} לכבש האחד. על כל האמור למעלה הוא מוסב, על המנחה ועל השמן ועל היין: {ו} או לאיל. ואם  (ו) איל הוא. ורבותינו דרשו (חולין כג. מנחות צא:), או, לרבות  (ז) את הפלגס לנסכי איל: {י} אשה ריח. אינו מוסב אלא על המנחה והשמן, אבל היין אינו אשה, שאינו ניתן על האש: {יא} או לשה. בין שהוא בכבשים בין שהוא בעזים. כבש ושה, קרוים בתוך שנתם. איל, בן שלשה עשר חדש ויום אחד: {יב} כמספר אשר תעשו. כמספר הבהמות אשר תקריבו לקרבן,  (ח) ככה תעשו נסכים לכל אחד מהם: כמספרם. של בהמות מספרם של נסכים: {טו} ככם כגר. כמותכם כן גר, וכן דרך לשון עברית, כגן ה’ כארץ מצרים. כן ארץ מצרים, כמוני כמוך כעמי כעמך (מלכים-א כב, ד){יח} בבאכם אל הארץ. משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכולן נאמר כי תבא כי תבאו, לפיכך כולן למדות זו מזו, וכיון שפרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה, אף כלן כן, אבל זו נאמר בה בבאכם, משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה: {כ} ראשית ערסתכם. כשתלושו כדי עריסותיכם שאתם רגילין ללוש במדבר, וכמה היא, וימודו בעומר (שמות טז, יח) עומר לגלגלת (שם טז) (ושיעורו מ”ג ביצים וחומש ביצה) תרימו מראשיתה, כלומר קודם שתאכלו ממנה ראשית, תלקח חלה אחת תרומה לשם ה’: חלה. טורטי”ל בלע”ז: כתרומת גרן. שלא נאמר בה שיעור,  (ט) ולא כתרומת מעשר שנאמר בה שיעור,  (י) אבל חכמים נתנו שיעור, לבעל הבית, אחד מעשרים וארבעה, ולנחתום, אחד מארבעים ושמונה: {כא} מראשית ערסתיכם. למה נאמר, לפי שנאמר ראשית עריסותיכם, שומע אני ראשונה שבעיסות,  (כ) תלמוד לומר מראשית, מקצתה ולא כולה (ספרי קי)תתנו לה’ תרומה. לפי שלא שמענו שיעור לחלה, נאמר תתנו, שיהא בה כדי נתינה (שם){כב} וכי תשגו ולא תעשו. עבודת אלילים היתה בכלל כל המצות שהצבור מביאין עליה פר, והרי הכתוב מוציאה כאן מכללן, לידון בפר לעולה  (ל) ושעיר לחטאת (ספרי קיא)וכי תשגו וגו’. בעבודת אלילים הכתוב מדבר, או אינו אלא באחת מכל המצות, תלמוד לומר את כל המצות האלה, מצוה אחת שהיא ככל המצות,  (מ) מה העובר על כל המצות, פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים,  (נ) אף מצוה זו פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים, ואיזו, זו עבודת אלילים (הוריות ח.)אשר דבר ה’ אל משה. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה  (ס) שמענום (שם), אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (תהלים סב, יב){כג} את כל אשר צוה וגו’. מגיד שכל המודה בעבודת אלילים, ככופר בכל התורה כולה ובכל מה שנתנבאו הנביאים, שנאמר למן היום אשר צוה ה’ והלאה (ספרי קיא){כד} אם מעיני העדה נעשתה לשגגה. אם מעיני העדה נעשתה עבירה זו על ידי שוגג, כגון ששגגו והורו על אחת מן העבודות  (ע) שהיא מותרת לעבוד עבודת אלילים בכך: לחטת. חסר א’, שאינו כשאר חטאות, שכל חטאות שבתורה הבאות עם עולה החטאת קודמת לעולה, שנאמר ואת השני יעשה עולה (ויקרא ה, י), וזו עולה קודמת לחטאת (הוריות יג. זבחים צ:){כה} הביאו את קרבנם אשה לה’. זה האמור בפרשה הוא פר העולה,  (פ) שנאמר אשה לה’ (ספרי קיא)וחטאתם. זה השעיר: {כז} תחטא בשגגה.  (צ) בעבודת אלילים: עז בת שנתה. שאר עבירות יחיד מביא כשבה או שעירה,  (ק) ובזו קבע לה שעירה: {ל} ביד רמה. במזיד: מגדף. מחרף, כמו והיתה חרפה וגדופה (יחזקאל ה, טו), אשר גדפו נערי מלך אשור (ישעי לז, ו). ועוד  (ר) דרשו רבותינו, מכאן למברך את השם שהוא בכרת (כריתות ז:){לא} דבר ה’. אזהרת עבודת אלילים מפי הגבורה,  (ש) והשאר מפי משה: עונה בה. בזמן שעונה בה,  (ת) שלא עשה תשובה (סנהדרין צ:){לב} ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו. בגנותן של ישראל דבר הכתוב,  (א) שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשנייה בא זה וחללה: {לג} המוצאים אותו מקושש. שהתרו בו ולא הניח מלקושש  (ב) אף משמצאוהו והתרו בו (ספרי קיג){לד} כי לא פרש מה יעשה לו. לא היו יודעים באיזו מיתה ימות, אבל יודעים היו שהמחלל  (ג) שבת במיתה (ספרי קיד. סנהדרין עח:){לה} רגום. פשנ”ט בלע”ז וכן הלוך אלנ”ט וכן זכור  (ד) ושמור: {לו} ויוציאו אותו. מכאן שבית הסקילה חוץ ורחוק מבית דין (סנהדרין מב:){לח} ועשו להם ציצית. על שם הפתילים התלוים בה, כמו ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח, ג). דבר אחר, ציצית על שם וראיתם  (ה) אותו כמו מציץ מן החרכים (שיר השירים ב, ט)תכלת. צבע ירוק של  (ו) חלזון (מנחות מב:){לט} וזכרתם את כל מצות ה’. שמנין גימטריא של ציצית  (ז) שש מאות, ושמונה חוטין וחמשה  (ח) קשרים הרי תרי”ג: ולא תתורו אחרי לבבכם. כמו מתור הארץ. הלב והעינים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העבירות, העין רואה, והלב חומד, והגוף עושה את העבירות: {מא} אני ה’. נאמן לשלם שכר: אלהיכם. נאמן  (ט) להפרע: אשר הוצאתי אתכם. על מנת כן פדיתי אתכם, שתקבלו  (י) עליכם גזרותי: אני ה’ אלהיכם. עוד למה נאמר, כדי שלא יאמרו ישראל, מפני מה אמר המקום, לא שנעשה ונטול שכר, אנו לא עושים ולא נוטלים שכר, על כרחכם אני מלככם, וכן הוא אומר, אם לא ביד חזקה וגו’ אמלוך עליכם (יחזקאל כ, לג). דבר אחר, למה נאמר יציאת  (כ) מצרים, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור, לשאינה של בכור, אני הוא עתיד להבחין ולהפרע מן התולה קלא אילן  (ל) בבגדו ואומר תכלת היא (בבא מציעא סא:), ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי, למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודת אלילים, לומר שהמחלל את השבת כאלו עובד עבודת אלילים, שאף היא שקולה  (מ) ככל המצות, וכן הוא אומר בעזרא, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם (נחמיה ט, יג-יד), ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו, לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר ועשיתם את כל מצותי: על כנפי בגדיהם. כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט, ד). על ארבע כנפות, ולא בעלת שלש ולא בעלת  (נ) חמש, כנגד ד’ לשונות של גאולה שנאמר במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי (שמות ו, ו) ולקחתי (שם ז)פתיל תכלת. על שם שכול בכורות, תרגום של שכול תכלא, ומכתם היתה בלילה, וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב, ושמונה חוטים שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו  (ס) שירה על הים: 

מפרשים על פרשת שלח לך

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות

שנים מקרא ואחד תרגום – שלח לך

במדבר פרק-יג: {א} וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  מ  וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  ת  וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {ב} שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן

דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות

דעת זקנים על פרשת שלח לך

במדבר פרק-יג: {ב}איש אחד וגו’. אך משבט לוי לא הושלח מרגל לפי שלא היה להם חלק בארץ:{יא}למטה יוסף למטה מנשה. כאן שקליה יוסף למטרפסיה לפי שהוציא דבה

כלי יקר על התורה | פרשת יהדות

כלי יקר על פרשת שלח לך

במדבר פרק-יג: {ב}שלח לך אנשים. לפי שאמרו ישראל (דברים א.כב) נשלחה לפנינו אנשים ויחפרו לנו את הארץ. לנו היינו להנאתינו ולטובתינו, ואמר הקב”ה למשה שלח לך, ולא להם

תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות

תרגום יונתן על פרשת שלח לך

במדבר פרק-יג: {א} וידבר וּמלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {ב} שְׁלַח לָךְ גוּבְרִין חַרִיפִין וִיאַלְלוּן יַת אַרְעָא דִכְנַעַן דַאֲנָא יָהֵיב לִבְנֵי יִשְרָאֵל גַבְרָא חָד גַבְרָא חָד לְשִׁבְטָא דְאַבְהָתוֹי

בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

בעל הטורים על פרשת שלח לך

במדבר פרק-יג:{ב}שלח לך. סמך מרגלים למרים בשביל לשון הרע שספרו. שלח לך אנשים. סופי תיבות חכם שיהיו חכמים וצדיקים. שלח לך רמז למנין של”ח שנים

אבן עזרא על התורה | פרשת יהדות

אבן עזרא על פרשת שלח לך

במדבר פרק-יג: {ב}שלח לך. כתוב שהשם אמר לישראל עלה רש והם אמרו נשלחה אנשים אז אמר השם שלח לך אנשים: וטעם אנשים. שהם ידועים גבורים וכן

שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת שלח לך

במדבר פרק-יג: {ב}א הכי מקשה רש”י למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים לבד דהיה לו לסמוך גם כן לפרשת קרח והיה לו להקדים מחלוקת קרח ואחר

רמב"ן על התורה | פרשת יהדות

רמב”ן על פרשת שלח לך

במדבר פרק-יג: {ב}שלח לך אנשים. לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמו שנאמר (דברים א כב) ותקרבון אלי

אור החיים על הפרשה | פרשת יהדות

אור החיים על פרשת שלח לך

במדבר פרק-יג: {א}וידבר וגו’ לאמר. צריך לדעת למה אמר לאמר כיון שהדיבור אינו אלא אל משה, ואולי שבא להרשותו לומר שהדברים נאמרו לו מפי השכינה, שזולת זה

חידושי תורה על פרשת שלח לך

לראות נכון | פרשת יהדות

לראות נכון

דבר תורה על פרשת שלח בנושא שליחת המרגלים לארץ ישראל, ועל החשיבות של לראות נכון את הדברים. הדברים מומחשים בטוב טעם, ע”י הרב דוד הכהן.

בראש אחד | פרשת יהדות

בראש אחד

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה: (שלח לך יג, ג),על פי ה’. ברשותו, שלא עכב על ידו:

העיינים והלב | פרשת יהדות

העיינים והלב

“ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו”‘ (במדבר טו, לט)“ולא תתורו אחרי לבבכם – כמו מתור הארץ. הלב ועינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את

תדע להעריך | פרשת יהדות

תדע להעריך

דבר תורה נפלא על פרשת שלח לך, בנושא תדע להעריך – את המתנה שקיבלו עם ישראל את א”י, ועם סיפור נפלא לשבת הממחיש את הדברים.

אל תיהיה צדיק הרבה | פרשת יהדות

אל תיהיה צדיק הרבה

דבר תורה נפלא לשבת פרשת שלח לך בנושא אל תיהיה צדיק הרבה, ועל דרכי העבודה של היצר הרע מול האדם. מאת הרב דוד הכהן, בספרו אור דוד על התורה.

מי ביד מי | פרשת יהדות

מי ביד מי

חידוש תורה לפרשת שלח לך בנושא “מי ביד מי”, ועל חשש משה רבינו על יהושוע בן נון ומדוע הוא שונה משאר המרגלים. מאת הרב דוד הכהן – בספרו אור דוד.

תוכן עניינים
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
מאמרים חדשים שעלו לאתר
הלכות שבת הגדול | פרשת יהדות
הלכות שבת הגדול

הלכות שבת הגדול שבת הגדול היא שבת שלפני פסח שקוראים אותו שבת הגדול בפני הנס שנעשה בו. התוספות בשבת דף פז‘ מביא בשם ספר שמות

הלכות עונג שבת | פרשת יהדות
הלכות עונג שבת

הלכות עונג שבת הדין שנקרא עונג שבת הוא דין לכבד את השבת בכל דבר שעל ידי זה השבת תהיה מפוארת ומכובדת, כגון לענג את השבת

פרשת ויצא | פרשת יהדות
פרשת ויצא

פרשת ויצא פרשת ויצא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כח’ ראשון י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. יא

פרשת תולדות | פרשת יהדות
פרשת תולדות

פרשת תולדות פרשת תולדות – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כה’ ראשון יט וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד

פרשת חיי שרה | פרשת יהדות
פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה פרשת חיי שרה- עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כג’ ראשון א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות