פרשת נשא | פרשת יהדות

פרשת נשא

פרשת נשא המלא - עם ניקוד וטעמים - חידושי תורה ופרפראות על הפרשה

ראשון כא וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כב נָשֹׂא, אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם: לְבֵית אֲבֹתָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם. כג מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם: כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא, לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. כד זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד, וּלְמַשָּׂא. כה וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ, וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה; וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד. כו וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם, וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם; וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם, וְעָבָדוּ. כז עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה, כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי, לְכָל מַשָּׂאָם, וּלְכֹל עֲבֹדָתָם; וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת, אֵת כָּל מַשָּׂאָם. כח זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד; וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. כט בְּנֵי, מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם, תִּפְקֹד אֹתָם. ל מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקְדֵם: כָּל הַבָּא, לַצָּבָא, לַעֲבֹד, אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. לא וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם, לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד: קַרְשֵׁי, הַמִּשְׁכָּן, וּבְרִיחָיו, וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו. לב וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם, וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם, לְכָל כְּלֵיהֶם, וּלְכֹל עֲבֹדָתָם; וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ, אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם. לג זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי, לְכָל עֲבֹדָתָם, בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּיַד, אִיתָמָר, בֶּן אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן. לד וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה, אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם, וּלְבֵית אֲבֹתָם. לה מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא, לַצָּבָא, לַעֲבֹדָה, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. לו וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם, לְמִשְׁפְּחֹתָם אַלְפַּיִם, שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. לז אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי, כָּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל פִּי יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה. שני לח וּפְקוּדֵי, בְּנֵי גֵרְשׁוֹן, לְמִשְׁפְּחוֹתָם, וּלְבֵית אֲבֹתָם. לט מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא, לַצָּבָא, לַעֲבֹדָה, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. מ וַיִּהְיוּ, פְּקֻדֵיהֶם, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם אַלְפַּיִם, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים. מא אֵלֶּה פְקוּדֵי, מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן, כָּל הָעֹבֵד, בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל פִּי יְהוָה. מב וּפְקוּדֵי, מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם. מג מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא, לַצָּבָא, לַעֲבֹדָה, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. מד וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם, לְמִשְׁפְּחֹתָם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וּמָאתָיִם. מה אֵלֶּה פְקוּדֵי, מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי, אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל פִּי יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה. מו כָּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלְוִיִּם: לְמִשְׁפְּחֹתָם, וּלְבֵית אֲבֹתָם. מז מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה: כָּל הַבָּא, לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד. מח וַיִּהְיוּ, פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים. מט עַל פִּי יְהוָה פָּקַד אוֹתָם, בְּיַד מֹשֶׁה אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ, וְעַל מַשָּׂאוֹ; וּפְקֻדָיו, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.

שלישי א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו, אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה, כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב; וְכֹל, טָמֵא לָנָפֶשׁ. ג מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ, אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם; וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם. ד וַיַּעֲשׂוּ כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם, אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ה וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ו דַּבֵּר, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם, לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה; וְאָשְׁמָה, הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. ז וְהִתְוַדּוּ, אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו; וְנָתַן, לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. ח וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל, לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָה, לַכֹּהֵן: מִלְּבַד, אֵיל הַכִּפֻּרִים, אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ, עָלָיו. ט וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה. י וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו, לוֹ יִהְיוּ; אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן, לוֹ יִהְיֶה. רביעי יא וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. יג וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה. יד וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה; אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. טו וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶל הַכֹּהֵן, וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ, עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים; לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן, וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא, מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֺן. טז וְהִקְרִיב אֹתָהּ, הַכֹּהֵן; וְהֶעֱמִדָהּ, לִפְנֵי יְהוָה. יז וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים, בִּכְלִי חָרֶשׂ; וּמִן הֶעָפָר, אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, יִקַּח הַכֹּהֵן, וְנָתַן אֶל הַמָּיִם. יח וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא; וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ, מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים. יט וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה, תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי, מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה. כ וְאַתְּ, כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת; וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ, מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ. כא וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה, בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה, יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהוָה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת, וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. כב וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה, בְּמֵעַיִךְ, לַצְבּוֹת בֶּטֶן, וְלַנְפִּל יָרֵךְ; וְאָמְרָה הָאִשָּׁה, אָמֵן אָמֵן. כג וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה, הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר; וּמָחָה, אֶל מֵי הַמָּרִים. כד וְהִשְׁקָה, אֶת הָאִשָּׁה, אֶת מֵי הַמָּרִים, הַמְאָרְרִים; וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים, לְמָרִים. כה וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה, אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת; וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְהוָה, וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ. כו וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה; וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה, אֶת הַמָּיִם. כז וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם, וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ; וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה, בְּקֶרֶב עַמָּהּ. כח וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה, וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה, וְנִזְרְעָה זָרַע. כט זֹאת תּוֹרַת, הַקְּנָאֹת, אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, וְנִטְמָאָה. ל אוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ; וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן, אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת. לא וְנִקָּה הָאִישׁ, מֵעָוֺן; וְהָאִשָּׁה הַהִוא, תִּשָּׂא אֶת עֲוֺנָהּ.

א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר, לַיהוָה. ג מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. ד כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ: מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. ה כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ: עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיהוָה, קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ. ו כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ, לַיהוָה, עַל נֶפֶשׁ מֵת, לֹא יָבֹא. ז לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא טַּמָּא לָהֶם, בְּמֹתָם: כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו, עַל רֹאשׁוֹ. ח כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ, קָדֹשׁ הוּא, לַיהוָה. ט וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם, וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ. י וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ שְׁנֵי, בְּנֵי יוֹנָה: אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד. יא וְעָשָׂה הַכֹּהֵן, אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה, וְכִפֶּר עָלָיו, מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ; וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא. יב וְהִזִּיר לַיהוָה אֶת יְמֵי נִזְרוֹ, וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם; וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ, כִּי טָמֵא נִזְרוֹ. יג וְזֹאת תּוֹרַת, הַנָּזִיר: בְּיוֹם, מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ, יָבִיא אֹתוֹ, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. יד וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַיהוָה כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד, לְעֹלָה, וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה, לְחַטָּאת; וְאַיִל אֶחָד תָּמִים, לִשְׁלָמִים. טו וְסַל מַצּוֹת, סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; וּמִנְחָתָם, וְנִסְכֵּיהֶם. טז וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן, לִפְנֵי יְהוָה; וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ, וְאֶת עֹלָתוֹ. יז וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים, לַיהוָה, עַל, סַל הַמַּצּוֹת; וְעָשָׂה, הַכֹּהֵן, אֶת מִנְחָתוֹ, וְאֶת נִסְכּוֹ. יח וְגִלַּח הַנָּזִיר, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ; וְלָקַח, אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ, וְנָתַן עַל הָאֵשׁ, אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. יט וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה, מִן הָאַיִל, וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל, וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד; וְנָתַן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר, אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ. כ וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה, לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן, עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה; וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר, יָיִן. כא זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר, אֲשֶׁר יִדֹּר, קָרְבָּנוֹ לַיהוָה עַל נִזְרוֹ, מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ; כְּפִי נִדְרוֹ, אֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶׂה, עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ. כב וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כג דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם. כד יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ. כה יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. כו יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. כז וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי, עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם.

חמישי א וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת כָּל כֵּלָיו; וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. ב וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם: הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים. ג וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְהוָה, שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים, וְשׁוֹר לְאֶחָד; וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם, לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ה קַח, מֵאִתָּם, וְהָיוּ, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם, אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ. ו וַיִּקַּח מֹשֶׁה, אֶת הָעֲגָלֹת וְאֶת הַבָּקָר; וַיִּתֵּן אוֹתָם, אֶל הַלְוִיִּם. ז אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת, וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן, לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן: כְּפִי, עֲבֹדָתָם. ח וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת, וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן, לִבְנֵי מְרָרִי: כְּפִי, עֲבֹדָתָם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. ט וְלִבְנֵי קְהָת, לֹא נָתָן: כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם, בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ. י וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים, אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, בְּיוֹם, הִמָּשַׁח אֹתוֹ; וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. יא וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה: נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם, לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. יב וַיְהִי, הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ: נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב, לְמַטֵּה יְהוּדָה. יג וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. יד כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. טו פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. טז שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. יז וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן, בֶּן עַמִּינָדָב. יח בַּיּוֹם, הַשֵּׁנִי, הִקְרִיב, נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא, יִשָּׂשכָר. יט הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כ כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. כא פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. כב שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. כג וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל, בֶּן צוּעָר. כד בַּיּוֹם, הַשְּׁלִישִׁי, נָשִׂיא, לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב, בֶּן חֵלֹן. כה קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כו כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. כז פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. כח שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. כט וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן אֱלִיאָב, בֶּן חֵלֹן. ל בַּיּוֹם, הָרְבִיעִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר, בֶּן שְׁדֵיאוּר. לא קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. לב כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. לג פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. לד שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. לה וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן אֱלִיצוּר, בֶּן שְׁדֵיאוּר. לו בַּיּוֹם, הַחֲמִישִׁי, נָשִׂיא, לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל, בֶּן צוּרִישַׁדָּי. לז קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. לח כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. לט פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. מ שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. מא וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן שְׁלֻמִיאֵל, בֶּן צוּרִישַׁדָּי. שישי מב בַּיּוֹם, הַשִּׁשִּׁי, נָשִׂיא, לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף, בֶּן דְּעוּאֵל. מג קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. מד כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. מה פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. מו שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. מז וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן אֶלְיָסָף, בֶּן דְּעוּאֵל. מח בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע, בֶּן עַמִּיהוּד. מט קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. נ כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. נא פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. נב שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. נג וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן אֱלִישָׁמָע, בֶּן עַמִּיהוּד. נד בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל, בֶּן פְּדָהצוּר. נה קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. נו כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. נז פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. נח שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. נט וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן גַּמְלִיאֵל, בֶּן פְּדָהצוּר. ס בַּיּוֹם, הַתְּשִׁיעִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן, בֶּן גִּדְעֹנִי. סא קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. סב כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. סג פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. סד שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. סה וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן אֲבִידָן, בֶּן גִּדְעֹנִי. סו בַּיּוֹם, הָעֲשִׂירִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר, בֶּן עַמִּישַׁדָּי. סז קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. סח כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. סט פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. ע שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. עא וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן אֲחִיעֶזֶר, בֶּן עַמִּישַׁדָּי. שביעי עב בְּיוֹם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יוֹם, נָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל, בֶּן עָכְרָן. עג קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. עד כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. עה פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. עו שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. עז וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן פַּגְעִיאֵל, בֶּן עָכְרָן. עח בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם, נָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע, בֶּן עֵינָן. עט קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. פ כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. פא פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. פב שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. פג וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן אֲחִירַע, בֶּן עֵינָן. פד זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, מֵאֵת, נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל: קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר, כַּפּוֹת זָהָב, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. פה שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה, הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף, וְשִׁבְעִים, הַמִּזְרָק הָאֶחָד; כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים, אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. פו כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת, עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת, עֶשְׂרִים וּמֵאָה. מפטיר פז כָּל הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים, אֵילִם שְׁנֵים עָשָׂר כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר וּמִנְחָתָם; וּשְׂעִירֵי עִזִּים שְׁנֵים עָשָׂר, לְחַטָּאת. פח וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פָּרִים, אֵילִם שִׁשִּׁים עַתֻּדִים שִׁשִּׁים, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁשִּׁים: זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ. פט וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר, אֵלָיו.

ספר שופטים פרק יג’ פסוקים ב’-כה’.

ב וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ; וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, וְלֹא יָלָדָה. ג וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל הָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית, וְיָלַדְתְּ בֵּן. ד וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל תֹּאכְלִי, כָּל טָמֵא. ה כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. ו וַתָּבֹא הָאִשָּׁה, וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר, אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד; וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא, וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי. ז וַיֹּאמֶר לִי, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן; וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ. ח וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל יְהוָה, וַיֹּאמַר: בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ, וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד. ט וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים, בְּקוֹל מָנוֹחַ; וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ, אֵין עִמָּהּ. י וַתְּמַהֵר, הָאִשָּׁה, וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ, אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי. יא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ, אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ; וַיָּבֹא, אֶל הָאִישׁ, וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה, וַיֹּאמֶר אָנִי. יב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ, עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ: מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר, וּמַעֲשֵׂהוּ. יג וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל מָנוֹחַ: מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה, תִּשָּׁמֵר. יד מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל, וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, וְכָל טֻמְאָה, אַל תֹּאכַל: כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ, תִּשְׁמֹר. טו וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ, אֶל מַלְאַךְ יְהוָה: נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ, וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים. טז וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל מָנוֹחַ, אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ, וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה, לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה: כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ, כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. יז וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהוָה, מִי שְׁמֶךָ: כִּי יָבֹא דְבָרְךָ, וְכִבַּדְנוּךָ. יח וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהוָה, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי. יט וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים, וְאֶת הַמִּנְחָה, וַיַּעַל עַל הַצּוּר, לַיהוָה; וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים. כ וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהוָה, בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ; וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. כא וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה, לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ; אָז יָדַע מָנוֹחַ, כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. כב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ, מוֹת נָמוּת: כִּי אֱלֹהִים, רָאִינוּ. כג וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, לוּ חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה, וְלֹא הֶרְאָנוּ, אֶת כָּל אֵלֶּה; וְכָעֵת, לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת. כד וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן; וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה. כה וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה, לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל.

כב} נשא את ראש בני גרשון גם הם. כמו שצויתיך על בני קהת,  (א) לראות כמה יש  (ב) שהגיעו לכלל עבודה: {כה} את יריעות המשכן. עשר  (ג) התחתונות: ואת אהל מועד. יריעות עזים  (ד) העשויות לאהל עליו: מכסהו. עורות אילים  (ה) מאדמים: מסך פתח. וילון  (ו) המזרחי: {כו} אשר על המשכן. כלומר הקלעים והמסך של חצר, הסוככים ומגינים על המשכן  (ז) ועל מזבח  (ח) הנחשת סביב: ואת כל אשר יעשה להם. כתרגומו וית כל דיתמסר להון,  (ט) לבני גרשון: {כז} על פי אהרן ובניו. ואיזה מהבנים ממונה  (י) עליהם, ביד איתמר בן אהרן הכהן: {לב} ויתדתם ומיתריהם. של עמודים, שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו, ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה שלא תגביהם הרוח, ויתדות ומיתרים היו לעמודים  (כ) סביב, לתלות בהם הקלעים  (ל ) בשפתם העליונה בכלונסות וקונדסין,  (מ) כמו ששנויה במלאכת המשכן: {מז} עבדת עבדה. הוא השיר במצלתים וכנורות, שהיא עבודה  (נ) לעבודה אחרת: ועבדת משא.  (ס) כמשמעו: {מט} ופקדיו אשר צוה ה’ את משה. ואותן הפקודים היו במצוה מבן שלשים שנה  (ע) ועד בן חמשים:



במדבר פרק-ה

{ב} צו את בני ישראל וגו’. פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן, ושמנה פרשיות נאמרו בו ביום,  (פ) כדאיתא במסכת גיטין בפ’ הנזקין (גיטין ס.:)וישלחו מן המחנה. שלש מחנות היו שם  (צ) בשעת חנייתן, תוך הקלעים היא מחנה שכינה, חניית הלוים סביב כמו שמפורש בפרשת במדבר סיני היא מחנה לויה, ומשם ועד סוף מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות היא מחנה ישראל. הצרוע נשתלח  (ק) חוץ לכולן. הזב מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתים, וטמא לנפש מותר אף בשל לויה ואינו משולח אלא משל שכינה.  (ר) וכל זה דרשו רבותינו מן המקראות במסכת פסחים: (סז.:), טמא לנפש. דמסאב לטמי נפשא דאנשא, אומר אני שהוא לשון עצמות  (ש) אדם בלשון ארמי, והרבה יש בב”ר אדריאנוס שחיק טמיא, שחיק עצמות: {ו} למעל מעל בה’. הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר, היא האמורה בפרשת ויקרא ומעלה מעל בה’ וכחש בעמיתו וגו’ (ויקרא ה, כא), ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה, האחד שכתוב והתודו, לומר שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר, והשני על גזל הגר שהוא ניתן לכהנים: {ז} את אשמו בראשו. הוא הקרן  (ת) שנשבע עליו (בבא קמא קי.)לאשר אשם לו. למי  (א) שנתחייב לו (כתובות יט.){ח} ואם אין לאיש גאל. שמת התובע שהשביעו, ואין לו יורשים: להשיב האשם אליו. כשנמלך זה להתודות על עונו.  (ב) ואמרו רבותינו וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים, או בן או בת או אח או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב, אלא זה הגר  (ג) שמת ואין לו יורשים: האשם המושב. זה הקרן  (ד) והחומש: לה’ לכהן. קנאו השם,  (ה) ונתנו לכהן שבאותו  (ו) משמר: מלבד איל הכפורים. האמור בויקרא  (ז) שהוא צריך להביא: {ט} וכל תרומה וגו’. אמר רבי ישמעאל, וכי תרומה מקריבין לכהן, והלא הוא המחזר אחריה לבית הגרנות, ומה תלמוד לומר אשר יקריבו לכהן, אלו הבכורים שנאמר בהם תביא בית ה’ אלהיך, (שמות כג, יט) ואיני יודע מה יעשה בהם, תלמוד לומר לכהן לו יהיה, בא הכתוב ולמד על הבכורים שיהיו נתנין לכהן: {י} ואיש את קדשיו לו יהיו. לפי שנאמרו מתנות כהונה ולויה, יכול יבואו ויטלום בזרוע, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, מגיד שטובת הנאתן לבעלים.  (ח) ועוד מדרשים הרבה דרשו בו בספרי. ומדרש אגדה, ואיש את קדשיו לו יהיו, מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן, לו יהיו המעשרות, סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה  (ט) לעשות: איש אשר יתן לכהן. מתנות הראויות לו: לו יהיה. ממון הרבה: {יב} איש איש כי תשטה אשתו. מה כתוב למעלה מן הענין, ואיש את קדשיו לו יהיו,  (י) אם אתה מעכב מתנות הכהן, חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה: איש איש. ללמדך שמועלת בשנים, באיש מלחמה שלמעלה, ואישה מלמטה: כי תשטה אשתו. שנו רבותינו, אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות,  (כ) דכתיב כי תשטה, וכתוב בו נואף אשה חסר לב. (משלי ו, לב) ופשוטו של מקרא, כי תשטה, תט מדרכי צניעות  (ל) ותחשד בעיניו, כמו שטה מעליו ועבור, (שם ד, טו) אל ישט אל דרכיה לבך (שם ז, כה)ומעלה בו מעל. ומהו המעל: {יג} ושכב איש  (מ) אותה: איש. פרט לקטן ומי שאינו איש (סוטה כו:)אתה שכבת זרע. שכיבתה פוסלת אותה, ואין שכיבת אחותה פוסלת אותה (יבמות צה.) (נ) כמעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו: ונעלם מעיני אישה. פרט לסומא, (סוטה כז.) הא אם היה רואה  (ס) ומעמעם (ס”א ומעלים) אין המים בודקין אותה: ונסתרה. שיעור שתראה  (ע) לטומאת ביאה: ועד אין בה. הא אם יש בה אפילו עד אחד  (פ) שאמר נטמאת, לא היתה שותה: ועד אין בה. בטומאה אבל יש עדים לסתירה: נתפשה. נאנסה,  (צ) כמו ותפשה ושכב עמה (דברים כב, כח){יד} ועבר עליו.  (ק) קודם לסתירה: רוח קנאה וקנא. פירשו רבותינו לשון התראה, שמתרה בה אל תסתרי עם איש פלוני: והיא נטמאה או עבר עליו וגו’. כלומר הוא התרה בה ועברה על התראתו, ואין ידוע  (ר) אם נטמאה אם לאו: {טו} קמח. שלא  (ש) יהא מסלת: שעורים. ולא חטים, היא עשתה מעשה בהמה, וקרבנה מאכל בהמה (סוטה יד.)לא יצק עליו שמן. שלא יהא קרבנה מהודר, שהשמן קרוי אור  (ת) והיא עשתה בחשך: ולא יתן עליו לבונה. שהאמהות נקראות לבונה, שנאמר אל גבעת הלבונה, (שיר השירים ד, ו) והיא פירשה מדרכיהן: כי מנחת קנאות הוא. הקמח הזה, קמח לשון זכר: מנחת קנאות. מעוררת עליה שתי קנאות, קנאת המקום וקנאת הבעל: {יז} מים קדשים. שקדשו בכיור, לפי שנעשה הכיור מנחשת מראות הצובאות, וזו פירשה מדרכיהן, שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח, וזו קלקלה לאחר, תבדק בו: בכלי חרש. היא השקתה את הנואף יין משובח בכוסות משובחים, לפיכך תשתה מים המרים במקידה בזויה של חרס (סוטה ט.){יח} והעמיד הכהן וגו’. והלא כבר נאמר והעמידה לפי ה’, אלא מסיעין  (ת) היו אותה ממקום למקום, כדי ליגעה ותטרף דעתה ותודה: ופרע. סותר את קליעת שערה,  (א) כדי לבזותה, (סוטה ח.) מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש  (ב) גנאי להן (כתובות עב. ספרי יא)לפני ה’. בשער נקנור,  (ג) הוא שער העזרה המזרחי דרך כל הנכנסים (ספרי ט)ונתן על כפיה. ליגעה,  (ד) אולי תטרף דעתה ותודה, ולא ימחה שם המיוחד  (ה) על המים: המרים. על שם סופן  (ו) שהם מרים לה: המאררים. המחסרים אותה מן העולם, לשון סלון ממאיר. (יחזקאל כח, כד) ולא יתכן לפרש מים ארורים שהרי קדושים הן, ולא ארורים כתב הכתוב אלא מאררים את אחרים. ואף אונקלוס לא תרגם ליטיא אלא מלטטיא, שמראות קללה בגופה של זו: {יט} והשביע וגו’. ומה היא השבועה,  (ז) אם לא שכב הנקי, הא אם שכב חנקי (ס”א לא תנקי), שמכלל לאו אתה שומע הן, אלא שמצוה לפתוח בדיני נפשות תחלה לזכות: {כ} ואת כי שטית. כי משמש  (ח) בלשון אם: {כא} בשבעת האלה. שבועה של קללה: יתן ה’ אותך לאלה וגו’. שיהיו הכל מקללין ביך, יבואך כדרך שבא לפלונית: ולשבעה. שיהיו הכל נשבעין ביך, לא יארע לי  (ט) כדרך שאירע לפלונית וכן הוא אומר והנחתם שמכם לשבועה לבחירי (ישעיה סה, טו), שהצדיקים נשבעים בפורענותן של רשעים, וכן לענין הברכה ונברכו וגו’ (בראשית יב, ג) בך יברך ישראל לאמר (שם מח, כ)את ירכך. בקללה הקדים ירך לבטן, לפי שבה התחילה בעבירה תחלה: צבה. כתרגומו נפוחה: {כב} לצבות בטן. כמו להצבות בטן, זהו שמוש פתח שהלמד נקודה בו, וכן לנחותם הדרך (שמות יג, כא), לראותכם בדרך אשר תלכו בה (דברים א, לג), וכן לנפיל ירך להנפיל ירך, שהמים מצבים את הבטן ומפילים את הירך: לצבות בטן ולנפל ירך. בטנו וירכו של בועל, או אינו אלא של נבעלת, כשהוא אומר את ירכך נופלת ואת בטנך צבה, הרי של נבעלת אמור: אמן אמן. קבלת שבועה,  (י) אמן על האלה אמן על השבועה, אמן אם מאיש זה אמן אם מאיש אחר, אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה: {כד} והשקה את האשה. אין זה סדר המעשה שהרי בתחלה הקריב מנחתה,  (כ) אלא הכתוב מבשרך שכשישקנה יבואו בה למרים. לפי שנאמר בטן וירך מניין  (ל) לשאר כל הגוף תלמוד לומר ובאו בה, בכולה, אם כן מה תלמוד לומר בטן וירך, לפי שהן התחילו בעבירה תחלה לפיכך התחיל מהם הפורענות: למרים. להיות לה רעים  (מ) ומרים: {כה} והניף. מוליך ומביא מעלה ומוריד,  (נ) ואף היא מניפה עמו, שידה למעלה  (ס) מידו של כהן: והקריב אותה. זו היא הגשתה בקרן דרומית מערבית של מזבח  (ע) קודם קמיצה, כשאר מנחות: {כו} אזכרתה. הוא הקומץ, שעל ידי הקטרתו, המנחה באה לזכרון לגבוה: {כז} והשקה את המים. לרבות שאם אמרה איני שותה  (פ) לאחר שנמחקה המגלה,  (צ) מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה, אלא אם כן אמרה טמאה אני (סוטה כ.)וצבתה בטנה וגו’. אף על פי שבקללה הזכיר ירך תחלה,  (ק) המים אינן בודקין אלא כדרך כניסתן בה: והיתה האשה לאלה. כמו שפירשתי, שיהיו  (ר) הכל אלין בה: בקרב עמה. הפרש יש בין אדם המתנוול במקום שניכר,  (ש) לאדם המתנוול במקום שאינו ניכר: {כח} ואם לא נטמאה האשה. בסתירה  (ת) זו: וטהרה הוא. ממקום אחר: ונקתה. ממים המאררים, ולא עוד  (א) אלא ונזרעה זרע, אם היתה יולדת בצער תלד בריוח, אם היתה יולדת שחורים יולדת לבנים (סוטה כו.){ל} או איש. כמו או נודע (שמות כא, לו), כלומר אם איש קנאי הוא לכך והעמיד את האשה: {לא} ונקה האיש מעון. אם בדקוה המים אל ידאג לומר, חבתי במיתתה, נקי הוא מן העונש (ספרי כא). דבר אחר, משישקנה תהא אצלו בהיתר ונקה מעון, שהסוטה  (ב) אסורה לבעלה:



במדבר פרק-ו

{ב} כי יפלא. יפריש. למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה,  (ג) לומר לך שכל הרואה סוטה  (ד) בקלקולה יזיר עצמו מן היין (סוטה ב.), שהוא מביא לידי ניאוף: נדר נזיר. אין נזירה בכל מקום אלא פרישה, אף כאן שפירש מן היין: להזיר לה’. להבדיל עצמו מן היין לשם שמים: {ג} מיין ושכר. כתרגומו מחמר חדת ועתיק, שהיין  (ה) משכר כשהוא ישן: וכל משרת. לשון צביעה במים או בכל משקה,  (ו) ובלשון משנה יש הרבה, אין שורין דיו וסממנים, נזיר ששרה פתו ביין: {ד} חרצנים. הם הגרעינין: זג. הם הקליפות שמבחוץ, שהחרצנים בתוכן כענבל  (ז) בזוג (נזיר לד:){ה} קדש יהיה. השער שלו,  (ח) לגדל הפרע של  (ט) שער ראשו (ספרי כה)פרע. נקוד  (י) פתח קטן (סגול) לפי שהוא דבוק לשער ראשו, פרע של שער ופירוש של פרע גידול של שער, וכן את ראשו לא יפרע (ויקרא כא, י), ואין קרוי פרע פחות  (כ) מל’ יום: {ח} כל ימי נזרו קדש הוא. זו קדושת הגוף  (ל) מלהטמא למתים: {ט} פתע. זה אונס: פתאם. זה שוגג, ויש אומרים פתע פתאום דבר אחד הוא, מקרה  (מ) של פתאום: וכי ימות מת עליו. באהל  (נ) שהוא בו: ביום טהרתו. ביום הזייתו,  (ס) או אינו אלא בשמיני שהוא טהור לגמרי, תלמוד לומר ביום השביעי, אי ביום השביעי יכול אפילו לא הזה, תלמוד לומר ביום טהרתו: {י} וביום השמיני יביא שתי תורים. להוציא את השביעי, או אינו אלא להוציא את התשיעי, קבע זמן,  (ע) לקרבין וקבע זמן למקריבין, מה קרבין הכשיר שמיני ומשמיני והלאה, אף מקריבין שמיני ומשמיני והלאה: {יא} מאשר חטא על הנפש. שלא נזהר מטומאת המת, רבי אלעזר הקפר אומר, שציער  (פ) עצמו מן היין: וקדש את ראשו. לחזור ולהתחיל מנין נזירותו: {יב} והזיר לה’ את ימי נזרו. יחזור וימנה נזירותו כבתחלה: והימים הראשונים יפלו. לא יעלו מן המנין: {יג} יביא אותו. יביא את עצמו, וזה אחד משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש כן. כיוצא בו והשיאו אותם עון אשמה, (ויקרא כב, טז) את עצמם. כיוצא בו ויקבור אותו בגי (דברים לד, ו), הוא קבר את עצמו: {טו} ומנחתם ונסכיהם. של עולה ושלמים,  (צ) לפי שהיו בכלל ויצאו לידון בדבר חדש שיטעינו לחם, החזירן לכללן שיטעינו נסכים, כדין עולה ושלמים: חלות בלולות, ורקיקי מצות. עשר  (ק) מכל מין (מנחות עח.){יז} זבח שלמים לה’ על סל המצות. ישחט את השלמים  (ר) על מנת לקדש את הלחם: את מנחתו ואת נסכו. של  (ש) איל: {יח} וגלח הנזיר פתח אהל מועד. יכול יגלח בעזרה, הרי זה דרך בזיון,  (ת) אלא וגלח הנזיר לאחר שחיטת השלמים,  (א) שכתוב בהן ושחטו פתח אהל מועד (ויקרא ג, ב. ספרי לה)אשר תחת זבח השלמים. תחת הדוד שהוא מבשלן בו,  (ב) לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה,  (ג) שצריך ליטול הכהן הזרוע אחר שנתבשל ולהניף לפני ה’: {יט} הזרע בשלה. לאחר  (ד) שנתבשלה: {כ} קדש הוא לכהן. החלה והרקיק והזרוע,  (ה) תרומה הן  (ו) לכהן: על חזה התנופה. מלבד חזה ושוק הראוים לו מכל שלמים,  (ז) מוסף על שלמי נזיר הזרוע הזה. לפי שהיו שלמי נזיר בכלל,  (ח) ויצאו לידון בדבר החדש להפרשת זרוע, הוצרך להחזירן לכללן לידון אף בחזה ושוק: {כא} מלבד אשר תשיג ידו. שאם אמר הריני נזיר על מנת לגלח על ק’ עולות ועל ק’  (ט) שלמים: כפי נדרו אשר ידור כן יעשה. מוסף על תורת נזרו. על תורת הנזיר מוסף ולא יחסר.  (י) שאם אמר הריני נזיר חמש נזירות על מנת לגלח על ג’ בהמות הללו, אין אני קורא בו כאשר ידור כן יעשה: {כג} אמור להם. כמו זכור  (כ) שמור בלע”ז דישנ”ט: אמור להם. שיהיו כולם  (ל) שומעים (ספרי לט)אמור. מלא, לא תברכם בחפזון ובבהלות, אלא בכוונה ובלב שלם (במ”ר יא, ד){כד} יברכך. שיתברכו נכסיך: וישמרך. שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך, שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם, וכיון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו מה הנאה יש לו במתנה זו, אבל הקב”ה הוא הנותן הוא השומר. והרבה מדרשים דרשו בו בספרי: {כה} יאר ה’ פניו אליך. יראה לך פנים שוחקות, פנים צהובות. ויחנך. יתן לך חן (ספרי מא){כו} ישא ה’ פניו אליך. יכבוש כעסו: {כז} ושמו את שמי. יברכום בשם המפורש (ספרי מג)ואני אברכם. לישראל, ואסכים  (מ) עם הכהנים. דבר אחר, ואני אברכם,  (נ) לכהנים:


במדבר פרק-ז

{א} ויהי ביום כלות משה. כלות כתיב (ר”ל בפת”ח ולא כלות בשו”א ודו”ק), יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה (במ”ר יב, ח)כלות משה. בצלאל ואהליאב וכל חכם לב עשו את המשכן, ותלאו הכתוב במשה, לפי שמסר נפשו  (ס) עליו לראות תבנית כל דבר ודבר כמו שהראהו בהר להורות לעושי המלאכה, ולא טעה בתבנית אחת. וכן מצינו בדוד, לפי שמסר נפשו על בנין בית המקדש, שנאמר זכור ה’ לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה’ וגו’ (תהלים קלב, א-ב), לפיכך נקרא על שמו, שנאמר ראה ביתך דוד (מלכים-א יב, טז)ביום כלות משה להקים. ולא נאמר ביום הקים, מלמד שכל שבעת ימי המלואים היה משה מעמידו ומפרקו, ובאותו היום העמידו ולא פרקו, לכך נאמר ביום כלות משה להקים, אותו היום כלו הקמותיו, וראש חודש ניסן היה, בשני נשרפה הפרה,  (ע) בשלישי הזו הזיה ראשונה, ובשביעי  (פ) גלחו (גיטין ס:){ב} הם נשיאי המטות. שהיו שוטרים עליהם במצרים  (צ) והיו מוכים עליהם, שנאמר ויכו שוטרי בני ישראל וגו’ (שמות ה, יד. ספרי מה)הם העומדים על הפקודים. שעמדו עם משה ואהרן כשמנו את ישראל, שנאמר ואתכם יהיו וגו’ (במדבר א, ד){ג} שש עגלת צב. אין צב אלא מחופים, וכן בצבים ובפרדים (ישעיה סו, כ), עגלות מכוסים קרוים צבים: ויקריבו אותם לפני המשכן. שלא קבל משה מידם עד שנאמר לו  (ק) מפי המקום. אמר רבי נתן, מה ראו הנשיאים להתנדב כאן בתחלה ובמלאכת המשכן לא התנדבו תחלה, אלא כך אמרו הנשיאים, יתנדבו צבור מה שיתנדבו ומה שמחסרין אנו משלימין, כיון שראו שהשלימו צבור את הכל, שנאמר והמלאכה היתה דים (שמות לו, ז), אמרו מעתה מה לנו לעשות, הביאו את אבני השוהם והמלואים לאפוד ולחשן, לכך התנדבו כאן תחלה: {ח} כפי עבדתם. שהיה משא בני גרשון קל משל מררי, שהיו נושאים הקרשים והעמודים והאדנים: {ט} כי עבדת הקדש עליהם. משא דבר הקדושה, הארון והשלחן וגו’, לפיכך בכתף ישאו: {י} ויקריבו הנשיאים את חנכת המזבח. לאחר שהתנדבו העגלות והבקר לשאת המשכן, נשאם לבם להתנדב קרבנות המזבח לחנכו: ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח. כי לא קבל משה מידם עד שנאמר לו  (ר) מפי הגבורה: {יא} יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח. ועדיין לא היה יודע משה היאך יקריבו, אם כסדר תולדותם אם כסדר המסעות, עד שנאמר לו מפי הקב”ה יקריבו  (ש) למסעות איש יומו: {יב} ביום הראשון. אותו היום נטל עשר עטרות, ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים וכו’ כדאיתא בסדר עולם: למטה יהודה. יחסו הכתוב על שבטו, ולא שגבה משבטו והקריב,  (ת) או אינו אומר למטה יהודה אלא שגבה משבטו והביא, תלמוד לומר זה קרבן נחשון, משלו הביא: {יג} שניהם מלאים סלת. למנחת  (א) נדבה: {יד} עשרה זהב. כתרגומו, משקל עשר שקלי הקדש  (ב) היה בה: מלאה קטרת. לא מצינו קטרת ליחיד  (ג) ולא על מזבח החיצון אלא זו בלבד, והוראת שעה היתה: {טו} פר אחד. מיוחד  (ד) שבעדרו: {טז} שעיר עזים אחד לחטאת. לכפר על קבר  (ה) התהום (עיין ברא”ם) וטומאת ספק: {יח} הקריב נתנאל בן צוער. {יט} הקרב את קרבנו. מה תלמוד לומר הקריב בשבטו של יששכר מה שלא נאמר בכל השבטים, לפי שבא ראובן וערער ואמר, אחר שקדמני יהודה אחי אקריב אני אחריו, אמר לו משה מפי הגבורה נאמר לי שיקריבו כסדר מסען לדגליהם, לכך אמר הקרב את קרבנו והוא חסר יו”ד, שהוא משמע הקרב לשון צווי, שמפי הגבורה נצטוה הקרב. ומהו הקריב הקריב שני פעמים, שבשביל שני דברים זכה להקריב שני לשבטים, אחת שהיו יודעים בתורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דברי הימים-א יב, לג), ואחת שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו, וביסודו של רבי משה הדרשן מצאתי, אמר רבי פנחס בן יאיר, נתנאל בן צוער השיאן עצה זו: קערת כסף. מנין  (ו) אותיותיו בגימ’ תתק”ל, כנגד שנותיו של אדם הראשון: שלשים ומאה משקלה. על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ושלשים שנה היה, שנאמר ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו וגו’ (בראשית ה, ג)מזרק אחד כסף. בגימ’ תק”כ על שם נח שהעמיד תולדות בן ת”ק שנה, ועל שם עשרים שנה שנגזרה גזרת המבול קודם תולדותיו, כמו שפירשתי אצל והיו ימיו מאה ועשרים שנה, (שם ו, ג) לפיכך נאמר מזרק אחד כסף ולא נאמר מזרק כסף אחד כמו שנאמר בקערה, לומר שאף אותיות של אחד מצטרפות למנין: שבעים שקל. כנגד שבעים אומות שיצאו מבניו: {כ} כף אחת. כנגד התורה שנתנה מידו של הקב”ה: עשרה זהב. כנגד עשרת הדברות: מלאה קטרת. גימטריא של קטרת תרי”ג מצות, ובלבד שתחליף קו”ף בדל”ת על ידי א”ת ב”ש ג”ר ד”ק: {כא} פר אחד. כנגד אברהם שנאמר בו ויקח בן בקר (שם יח, ז)איל אחד. כנגד יצחק ויקח את האיל וגו’ (שם כב, יג)כבש אחד. כנגד יעקב והכשבים הפריד יעקב (שם ל, מ){כב} שעיר עזים. לכפר על מכירת יוסף שנאמר בו וישחטו שעיר עזים (שם לז, לא){כג} ולזבח השלמים בקר שנים. כנגד משה ואהרן שנתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים: אילם עתדים כבשים. ג’ מינים כנגד כהנים ולוים וישראלים, וכנגד תורה נביאים וכתובים, שלש חמשיות כנגד חמשה חומשין, וחמש הדברות הכתובין על לוח אחד וחמש הכתובין על השני. עד כאן מיסודו של רבי משה הדרשן: {כד} ביום השלישי נשיא וגו’. ביום השלישי היה נשיא  (ז) המקריב לבני זבולון וכן כולם, אבל בנתנאל שנאמר בו הקריב נתנאל, נופל אחריו הלשון לומר נשיא יששכר, לפי שכבר הזכיר שמו והקרבתו, ובשאר שלא נאמר בהן הקריב, נופל עליהן לשון זה נשיא לבני פלוני, אותו היום היה הנשיא המקריב לשבט פלוני: {פד} ביום המשח אותו. בו ביום שנמשח הקריב, ומה אני מקיים אחרי המשח, שנמשח תחלה ואחר כך הקריב. או אחרי המשח לאחר זמן, ולא בא ללמד ביום המשח אלא לומר שנמשח ביום, כשהוא אומר ביום משחו אותם (ויקרא ז, לו) (ח) למדנו שנמשח ביום, ומה תלמוד לומר ביום המשח אותו, ביום שנמשח הקריב: קערת כסף שתים עשרה. הם הם שהתנדבו  (ט) ולא אירע בהם פסול (ספרי נג){פה} שלשים ומאה הקערה האחת וגו’. מה תלמוד לומר, לפי שנאמר שלשים ומאה משקלה ולא פירש באיזו שקל,  (י) לכך חזר ושנאה כאן, וכלל בכולן כל כסף הכלים בשקל הקדש: כל כסף הכלים וגו’. ללמדך שהיו כלי המקדש מכוונים במשקלן, שוקלן אחד אחד ושוקלן כולן כאחד,  (כ) לא ריבה ולא מיעט (ספרי נד){פו} כפות זהב שתים עשרה. למה נאמר, לפי שנאמר כף אחת עשרה זהב, היא של זהב  (ל) ומשקלה עשרה שקלים של כסף, או אינו אלא כף אחת של כסף ומשקלה עשרה שקלי זהב, ושקלי זהב אין משקלם שוה לשל כסף, תלמוד לומר כפות זהב, של זהב היו (ספרי נה){פט} ובבא משה. שני כתובים המכחישים זה את זה בא שלישי והכריע ביניהם, כתוב אחד אומר וידבר ה’ אליו מאהל מועד, (ויקרא א, א) והוא חוץ לפרכת, וכתוב אחד אומר ודברתי אתך מעל הכפרת (שמות כח, כב), בא זה והכריע ביניהם, משה בא אל אהל מועד ושם שומע את הקול הבא מעל הכפרת מבין שני הכרובים, הקול יוצא מן השמים לבין שני הכרובים ומשם יצא לאהל מועד: וישמע את הקול. יכול קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני, וכשמגיע לפתח היה נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל (במ”ר יד, כא)מדבר. כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן, מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו: וידבר אליו. למעט את אהרן מן הדברות (ספרי נח):

מפרשים על פרשת נשא

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות

שנים מקרא ואחד תרגום – נשא

כא} וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  מ  וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  ת  וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {כב} נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵֽרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:  מ  נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ

דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות

דעת זקנים על פרשת נשא

{כב}נשא את ראש בני גרשון גם הם. לפי שבמנין דלעיל שמבן חדש ומעלה נמנו בני גרשון תחלה לפי שהיה גדול מבני לוי שנאמר ובני לוי גרשון

כלי יקר על התורה | פרשת יהדות

כלי יקר על פרשת נשא

{כב}נשא את ראש בני גרשון. היה לו למנות תחילה את בני גרשון הבכור, ומה שרצו לתקן זה במדרש הרבתי (ו.א) לומר שלפי שנמסר משא הארון אל קהת ע”כ

תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות

תרגום יונתן על פרשת נשא

{כא} וידבר וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {כב} קַבֵּל יַת חוּשְׁבַּן בְּנֵי גֵרְשׁוֹן אוּף הִינוּן לְבֵית אַבְהַתְהוֹן לִגְנִיסַתְהוֹן: {כג} מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵילָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין תִּמְנֵי יַתְהוֹן כָּל

בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

בעל הטורים על פרשת נשא

במדבר פרק-ה: {ג}מזכר עד נקבה תשלחו. כשם שנתגרשו אדם וחוה ונחש מג”ע. וסמך פרשת סוטה לפי שהנחש בא על חוה ונפלו ירכיו דכתיב על גחונך

אבן עזרא על התורה | פרשת יהדות

אבן עזרא על פרשת נשא

{כב}נשא. שם הפעל כמו זכור את יום השבת וטעם נשא. שא: גם הם. בעבור שנשא את ראש הקהתים:{כד}לעבוד. להקים המשכן ולעשות הלחם ולשחוט ולשמור: ולמשא. שם הפועל וכמוהו

שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת נשא

כב}א הא דנקט רש”י כמו שצויתיך על בני קהת ולא כמו שנשאת לבני קהת משום דעדיין לא נשא את ראש של בני קהת אלא הקדוש ברוך

רמב"ן על התורה | פרשת יהדות

רמב”ן על פרשת נשא

{כו}ואת כל אשר יעשה להם. כתרגומו ית כל דיתמסר להון לבני גרשון לשון רש”י ואם כן יהיה “יעשה” כמו ואיש במעון ומעשהו בכרמל (שמואל א כה

אור החיים על הפרשה | פרשת יהדות

אור החיים על פרשת נשא

{כא}(כא~כב)וידבר ה’ וגו’ נשא. הוצרך לומר וידבר פעם ב’ ולא הספיק במה שאמר וידבר ה’ במספר בני קהת הקודם שבפרשת במדבר, לצד שבא לומר ענין אחר לבד

חידושי תורה על פרשת נשא

כה תברכו את בני ישראל | פרשת יהדות

כה תברכו את בני ישראל

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: (במדבר ו. כג’)אמור להם. כמו זכור, שמור (רש”י פרשת נשא) שאל פעם

יברכך ה' וישמרך | פרשת יהדות

יברכך ה’ וישמרך

דבר תורה נפלא ועצום על פרשת נשא על הפסוק “יברכך ה’ וישמרך” מאת: הרב דוד הכהן גן יבנה, בספרו אור דוד על הפרשה.

עונשה של סוטה | פרשת יהדות

עונשה של סוטה

“וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ”: (פרשת נשא

הנזיר והכהן - פרשת יהדות

הנזיר והכהן

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה: מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה… כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוָה עַל נֶפֶשׁ

נשיאת פנים - פרשת יהדות

נשיאת פנים

דבר תורה נפלא ומרתק על פרשת נשא, בנושא נשיאת פנים “ישא ה’ פניו אליך”. מאת: הרב דוד הכהן גן יבנה, בספרו אור דוד על פרשת השבוע.

ברכה ושמירה משולבים | פרשת יהדות

ברכה ושמירה משולבים

יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: (במדבר ו. כד’)“יברכך ה’ וישמרך” – יברכך ה’ בממון וישמרך מן המזיקים. (במדבר, מדרש רבה ה’).קשר הפסוקים יברכך ה’ וישמרך יאר ה’

בן או ילד - פרשת יהדות

בן או ילד

וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה: (פרשת נשא ז. יב’)בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר: (ז. יח’)בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי

תוכן עניינים
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
מאמרים חדשים שעלו לאתר
פרשת מסעי | פרשת יהדות
פרשת מסעי

פרשת מסעי פרשת מסעי המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק לג’ ראשון א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ

פרשת מטות | פרשת יהדות
פרשת מטות

פרשת מטות פרשת מטות המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק ל’ ראשון ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי

פרשת פנחס - פרשת יהדות
פרשת פנחס

פרשת פנחס פרשת פנחס המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כה’ ראשון י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא

פרשת בלק | פרשת יהדות
פרשת בלק

פרשת בלק פרשת בלק המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כב’ ראשון ב וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן צִפּוֹר, אֵת כָּל

פרשת חוקת | פרשת יהדות
פרשת חוקת

פרשת חוקת פרשת חוקת המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק יט’ ראשון א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות