חורבן בית המקדש הראשון: עזיבת התורה שהובילה להתדרדרות רוחנית

"וּכְשֶׁיָּצָא יִרְמְיָה הַנָּבִיא מֵעֲנָתוֹת לִירוּשָׁלַיִם, נָטַל עֵינָיו וְרָאָה עֲשַׁן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עוֹלֶה. אָמַר בְּלִבּוֹ: שֶׁמָּא חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, שֶׁהֲרֵי עֲשַׁן הַקְּטֹרֶת עוֹלֶה. בָּא וְעָמַד לוֹ עַל הַחוֹמָה וְרָאָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָשׂוּי דְּגוֹרִים דְּגוֹרִים שֶׁל אֲבָנִים וְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם מְפֻגֶּרֶת. הִתְחִיל צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר:"פִּתִּיתַנִי ה' וָאֶפָּת… הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל הַיּוֹם" (ירמיה כ, ז).

ביום תשעה באב, עם ישראל כולו, בארץ ובתפוצות, מציין באבל את היום בו חרב בית מקדשנו, משוש ליבנו, אותו היום בו הסתלקה השכינה וגלינו מארצנו לגלות ארוכת שנים. חז"ל מגלים לנו כי בית המקדש הראשון חרב מפני שלוש עבירות שהיו מצויות בישראל באותם הימים: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
וצריך להבין, כי זה קשה, כיצד דור כה קדוש וצדיק, שחזה בניסים הגלויים שארעו בבית המקדש, וראה במו עיניו את ההשגחה הגלויה של ריבונו של עולם, הצליח לפשוע ברמה כה חמורה?

על מה אבדה הארץ? על עוזבם את תורתי

חז"ל מבארים את התשובה בתמציתיות, בדברי הנביא ירמיהו: "מי האיש החכם ויבין את זאת אשר דיבר פי ה' אליו ויגד על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם" וגו'. (ירמיהו פרק ט' פסוק י"א, י"ב). שורש סיבת החורבן היא "עזבם תורתי". כשם שכהני העם מצווים ללמד את מלאכת השמים לעם ישראל ולחבר בינם לבין בוראם, כך גם תפקידו של עם ישראל הוא לייחד שם ה' בעולם, כלומר ללמד לכל עמי הארצות את האמונה התמימה בבורא עולם. כאשר עם ישראל עזבו את התורה, לא יכלו ללמד אחרים, וממילא נשאר העולם ללא הרוחניות הנצרכת לו כל כך, ולאחר מכן יכל להתרחש רצף האירועים ההרסני: העם נטה לעבר ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים, וכתוצאה מכך נרחב בית המקדש!
הכתוב מתאר שאף הכהנים וגדולי העם עבדו עבודה זרה בבית המקדש עצמו (ספר יחזקאל פרק ח').

בית המקדש הראשון, עמד על תילו תקופה מכובדת, כ-410 שנים עד לחורבנו בשנת ג'של"ט לבריאת העולם, על ידי נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנצר מלך בבל, שכבש את העיר הקדושה והחריבה.

בניית בית המקדש הראשון והשני

זמן קצר לפני פטירתו של דוד המלך, רכש את שטח הר הבית מאת המלך היבוסי ששלט במקום. דוד המלך עשה זאת בכדי למנוע ערעור עתידי על הבעלות על המקום. בנו, שלמה המלך, הוא זה שזכה לבנות את בית המקדש הראשון. שלמה בנה את הבית בסגנון מפואר עד מאוד, ובנייתו של הבית ארכה שבע וחצי שנים והושלמה בשנת 2935 לבריאת העולם. 410 שנים לאחר מכן, בשנת 3339 לבריאת העולם, נחרב בית המקדש הראשון בידי חילותיו של נבוכדנצר מלך בבל, ויהודי הארץ נלקחו לגלות.
ברוך השם, כ-70 שנים לאחר חורבן הבית הראשון, כאשר ממלכת פרס כבשה את בבל, אישר כורש ליהודים לשוב לארץ ישראל ולבנות מחדש את בית המקדש השני.

"בית חרוב החרבת, היכל שרוף שרפת"

באותו רגע נורא, בתשעה באב, כאשר הלהבות התקרבו לשער הזהב של בית המקדש, יצאה בת קול מבית קודשי הקודשים ואמרה: 'אוי לך טיטוס, בית חרוב החרבת, היכל שרוף שרפת…'. ידיהם הטמאות של טיטוס ואנשיו אומנם החריבו את בית המקדש הראשון, את העצים ואת האבנים, אולם רוחו של הבית כבר לא שכנה בו, שנים קודם לכן. כאשר חטאו ישראל בהדרגה סילק הקב"ה את שכינתו, בהתחלה מליבותיהם ולאחר מכן אט אט גם ממקום המקדש. לכן, לא חיילי טיטוס הם אלו שהחריבו את היכל ה', אלא אטימות הלב ועוונותיהם של עם ישראל.

ימי תענית שנקבעו לדורות בעקבות חורבן בתי המקדש

בעקבות חורבן בית המקדש הראשון והשני, תיקנו חז"ל מספר ימי תענית, המציינים אבילות על החורבן:

• יום עשרה בטבת – יום תחילת המצור של נבוכדנצר על ירושלים בתקופת בית ראשון.
• שבעה עשר בתמוז – יום ביקוע חומות ירושלים לפני חורבן בית ראשון (שנת ג'של"ח) וחורבן בית שני (שנת ג'תתכ"ח).
• יום תשעה באב – יום הצום העיקרי לזכר החורבן, המציין את היום שבו חרבו ירושלים ושני בתי המקדש.
• צום גדליה, בג' בתשרי – מציין את היום שבו נרצח גדליה בן אחיקם, הנציב היהודי שנותר בירושלים לאחר חורבן בית ראשון, ולפיכך סופה המוחלט של ריבונות יהודית בארץ עד ימי שיבת ציון.

לעתיד לבוא, בעזרת ה' יתברך, יהפכו כל ימי התענית לימים טובים, כפי שמוזכר בנבואת הנביא זכריה:”כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".

מלבד ימי התענית עצמם, קבעו חז"ל מספר הלכות כזכר נצחי לחורבן הבית. למשל: יש להשאיר מול פתח הבית שטח שאינו מסויד בגודל אמה על אמה, אדם שעורך סעודה גדולה, צריך להשאיר מנה שאינה מוגשת, חתן צריך להניח אפר בראשו, יש לשבור כוס בחתונה, אישה המתקשטת בתכשיטיה צריכה להמנע מלהתקשט בכולם, חל איסור על כל נגינה שהיא ועל שירה בבית משתה (לפי רוב הפוסקים ניתן להקל בשירה ומוזיקה לשם מצווה, דוגמת שמחת חתן וכלה ושירי קודש המעוררים את הלב) ועוד.

בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו

נבואות רבות בתנ"ך מתייחסות אל הגאולה השלמה, ולתקופה בה בית המקדש ימצא במרכז חיינו, ובו נוכל לעבוד את הבורא: להתפלל ולהקריב קורבנות. תקופת הגלות היא תקופת ריחוק מהבורא, אותה ממשילים חז"ל לאישה שבעלה הפליג מעבר לים. האישה מתגעגעת לבעלה, וממתינה בקוצר רוח ליום בו יפליג בחזרה אליה.
וכך גם אנו, ככל שנוסיף מצידנו בהתקרבות לבורא, כלומר במעשים טובים ומצוות, נקרב את היום בו ישוב אהובנו מעבר לים, ונוכחותו תתגלה לנצח בבית המקדש. ב'תנא דבי אליהו רבא' (פרק יח) מובא כך: "מקדש האחרון שעתיד הקב"ה לבנותו בעגלה ובזמן קריב לא יקרע ולא ישלוט בו שונא לעולם, והקב"ה יהא דר בו לעולם ולעולמי עולמים".