תפילת אל מלא רחמים

תפילת אל מלא רחמים - פרשת יהדות

אחת התפילות המרטיטות את הלב ומעוררות כל נפש יהודית לתשובה שלמה, היא תפילת אל מלא רחמים, נוסח של תפילה לעילוי נשמה הנהוג בקרב יוצאי קהילות אשכנז.
התפילה נאמרת ליד קברו של הנפטר בסיום הקבורה, וכן בזמן האזכרה – ביום השלושים לפטירתו וכן ביום השנה לפטירתו. נהוג לומר אותה גם בבית הכנסת בהזכרת נשמות בשלושה רגלים (פסח, שבועות וסוכות), ביום הכיפורים, וכן בימי זכרון לאומיים דוגמת יום הזכרון לשואה ולגבורה ויום הזכרון לחללי מערכות ישראל.

נוסח תפילת אל מלא רחמים

נוסח לגבר:
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמָּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת (שם הנפטר בן פלונית), שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ בַּעֲבוּר שאנו נודבים צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ. בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתוֹ. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ. יהֵוָהֵ הוּא נַחֲלָתוֹ וְיָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן:

נוסח לאישה:
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמָּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת (שם הנפטרת בת פלונית) שֶׁהָלֶכָה לְעוֹלָמָהּ, בַּעֲבוּר שאנו נודבים צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתָהּ, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָה. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֶהָ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָהּ יהֵוָהֵ הוּא נַחֲלָתָהּ, וְתָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָהּ וְנֹאמַר אָמֵן:

ברכת מחיה המתים, בית קברות יהודי עתיק

מהות התפילה

מהות תפילת אל מלא רחמים היא להזכיר את הנפטר ולבקש על מנוחתו השלמה. התפילה מבוססת על אמונה בדבר השארות הנפש לאחר המוות, כאשר המתפלל מבקש שנשמת המנוח תמצא מנוחה ותנצל מייסורי חיבוט הקבר, ותגיע בשלום למנוחתה תחת כיסא הכבוד. כדברי רבי אליעזר במסכת שבת: "נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר 'וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים' (שמואל א' כה, כט)". את התפילה אומר שליח הציבור בניגון מיוחד, המעוררת את הלב. נהוג לעמוד בזמן אמירתה

תפילת אל מלא רחמים בעליה לקבר לאחר השבעה

לאחר פטירתו של אדם, מצווה לשבת ולהתאבל שבעה ימים, ב"שבעה". השבעה תוקנה כדי שנוכל להתפנות מעיסוקי היום יום, לזכור את הנפטר ולהעניק את הכבוד האחרון הראוי שמגיע ליקירנו שהלך לעולמו. ביום השבעה האחרון, מקובל לשבת זמן קצר בלבד, ולאחר מכן לקום מהשבעה ולעלות לקבר הנפטר.
בבית העלמין, נהוג לערוך תפילה בה נאמרים מזמורי תהילים, תפילת אשכבה ואוסף פסוקים המתחילים באותיות שמו הפרטי של הנפטר והמילה "נשמה".
לאחר מכן, אומרים קדיש יתום, ומסיימים את הטקס בתפילת אל מלא רחמים.

יהודי בוכה בתפילה

הנשמה מוגנת לעולם על ידי הקב"ה

בסיום תפילת אל מלא רחמים, הפרט פונה לקב"ה בתחנונים על הנפטר, ואומר כי קרובי משפחתו נדבו צדקה בעד הזכרת נשמתו, ועל כן: "לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים". ונשאלת השאלה, מדוע נשמת הנפטר זקוקה שיסתירו אותה 'לעולמים'?
הכוונה היא, שכפי שהנשר שומר על אפרוחיו מתחת לכנפיו, כפי שנאמר בפרשת האזינו "כנשר יעיר קינו ועל גוזליו ירחף", כך יגן הקב"ה על נשמות ישראל בניו מכל מבקשי רעתם. גם כאשר נשמתם תעלה לגנזי מרומם אל עולם גבוה יותר, גם שם תזכה להגנה שלמה מאת ה' יתברך.

שתפו את המאמר: