אחת מ- ל"ט אבות מלאכות שחייבים עליהם בשבת היא מלאכת צד.
השולחן ערוך (בסימן שט"ז סעיף א') כותב: "הצד ציפור דרור למגדל שהוא ניצוד בו, ושאר ציפורים וצבי לבית או לביבר שהם ניצודים בו חייב. ואם אינו ניצוד בו פטור אבל אסור".
המשנה ברורה (בסימן קטן א)' כותב: שהצד ציפור דרור לתוך המגדל, נגמרה הצידה. דהיינו שפתח את השער המגדל ועשה תחבולות אז שנכנס הציפור לתוכו וסגר עליו, ואפילו לא תופסו עדיין בידו חייב, כי בסוגר המגדל נגמרה הצידה.
אבל הצד ציפור דרור לבית ואפילו בית קטן וחלונות סתומים אינו ניצוד עד שיתפסו בידיים, משום שטבעו של הציפור דרור שאינו מקבל מרות ודר בבית כבשדה שנשמט מזווית לזווית ואינם יכולים לתפסו, ולכן אינו נקרא צידה מדאורייתא, אבל שאר ציפורים וצבי מתחייב כבר על עצם כניסתם לבית וחייב משום מלאכת צד.
אבל במקום שהבית גדול ואי אפשר לצוד אותו בריצה אחת, אלא צריך להינפש קודם שיגענו, לא נקרא צידה מדאורייתא.
צידה ציפור דרור בבית
המשנה ברורה (בסימן קטן ה') כותב: הצד ציפור דרור שנכנס לבית דרך הבית או דרך הפתח או החלון ,אף על גם שאינו ניצוד שם, מכל מקום אסור לסגור הפתח החלון.
מבואר שגם צד ציפור דרור במקום שאינו ניצוד שם, וגם אינו תופס אותו בידו, נכון שלא מתחייב עליו חטאת מכל מקום איסור יש.
ובזמן הקור שיש צינה או צער אחר, כתב החיי אדם (כלל ל' סימן ב') והביאו המשנה ברורה שם, שמותר לנעול אם אין כוונתו להציל רק מן הקור, ואינו רוצה כלל בצידת הציפור, כיון שאין בו צידה מהתורה אף על גם דהוי פסיק רישא מדרבנן, במקום צער מותר.
מבואר שבמקום שהוא סוגר לצורכו כגון מחמת הקור, הדין שמותר כיון שאין בדעתו משום מלאכת צידה.
ואם הבית גדול מאוד, עד שאין אדם מרגיש שהבעל חיי נמצא בשליטתו, דעת החוט השני בפרק ט"ו שאין בסגירת הדלת או החלון אפילו איסור דרבנן, והוסיף שאף האדם המכניס אותו לבית כזה אינו עובר באיסור, ולפיכך זבוב שנכנס לחדר מותר לסגור בשבת הדלת, ועיין אורחות שבת פרק י"ד הערה י"ב.
ויש מצב ביניים שמקום הסגור הוא גדול באופן שאי אפשר לתפוס את בעל חיי בריצה אחת אלא צריך להינפש בינתיים או שצריך להשתמש במצודה, יש בצידה זו איסור מדרבנן משום שעדיין לא נגמרה הצידה, והוא הדין למקום קטן שיש בו סדקים קטנים.
הצד צבי ישן או סומא חייב
השולחן ערוך (בסעיף ב') הצד צבי ישן או סומא חייב, חיגר או חולה או זקן פטור.
מבאר המשנה ברורה (סימן קטן ז') את החילוק בניהם, כי בצידה של צבי או שאר בעלי חיים שהם ישנים חייב משום שבזמן שמניח ידו עליהם דרכם להישמט.
אבל בזקן או חיגר שאין יכולים להישמט, ואפילו אם החיגר יכול להלך קצת, על כל פנים הרי יכול להגיעו בשחייה אחת, ועל כן נחשבים כניצודים.
וכן קטן דינו כזקן שפטור.
מכל מקום שפטור אבל אסור ויש בו משום איסור דרבנן של צידה.
ובלאו הכי אסור ליקח אותה משום מוקצה, כמבואר במרן סימן ש"ח סימן ל"ט.
להוציא כינים מבגדיו ולזרוק אותם, כתב השולחן ערוך בסעיף ח' שמותר, וביאר התהילה לדוד שאין בכך צידה, משום שקל לתפוס אותם ואין מחוסר צידה, לפיכך יש להתיר לעשות כן כיוון שאין במינן ניצוד, והטעם מבואר בתלמוד בשבת ק"ז: שאין חייבין משום נטילת נשמה אלא בדבר הפרה ורבה וצידה שווה להריגה, לפיכך דבר שמותר להורגו מותר גם לצודו.
לגאון רבי שלמה זלמן אויערבך וכן הובא בשש"כ פרק כ"ז הערה קנ"ד, וכן לגבי בעלי חיים שהילוכו איטי, כגון נמלה או צב, ומחמת כן נתפס בקלות, הדין שמותר לתפסו אך לא יתפסנו בידו משום איסור מוקצה, אלא אם כן הם גרף של רעי.
צידה בבני אדם
הילקוט יוסף מביא במלאכת צידה איסור צידה אינו שייך באדם, ולכן הדבר פשוט שמותר להורים לסגור את הבית במנעול אף שהילדים נשארים לבדם בבית בעת שההורים יוצאים מהבית, ובצירוף כי לעולם אין תופסים אדם לצורך הנאה מגופו או בשרו, לאפוקי אדם שוטה הבורח מבני אדם ומתבודד ביערות ועיין בזה בשש"כ שם.
אך יש שכתבו שהוא איסור מהתורה אורחות שבת פרק י"ד הערה כ"א.
הצד נחשים ועקרבים
השולחן ערוך (בסעיף ז') מביא הצד נחשים ועקרבים בשבת או שאר רמשים המזיקים, אם לרפואה חייב, ואם בשביל שלא ישכנו מותר.
מבאר המשנה ברורה שחייב משום שמקרי שבמינו ניצוד.
וביאר החוט השני ואף שרוב בני אדם אין רגילותם לצוד נחשים וא"כ נחשב הדבר שאין במינו ניצוד, מכול מקום רובם שכן צדים, צדים בשביל השימוש בהם ולא רק לסלק את היזק שלהם.
המשנה ברורה (סימן קטן כ"ז) מביא ואף במקום שאין רגלים נחשים להמית, ואין רצין אחריו, אלא עומדים במקומם, שבזה אסור לילך להורגם, אפילו הכי לצוד אותם מותר.
וכן כתב בילקוט יוסף אסור לצוד נחש בשבת, אלא אם כן עושה כן בשביל שלא ישכנו, ואפילו אם אין הנחש ממית בנשיכתו, וגם אינו רץ אחריו אלא עומד במקומו, אפילו הכי מותר לצוד אותו בשבת.
ובכלל זה כל מיני חיות טורפות כמו כלב שוטה ועקרב ארסי, ויתושים הנושאים מחלות ונגיפות מסוכנות, וכך מובא במשנה ברורה סימן קטן מ"ד.
מלאכת צד: במינו ניצוד חייב
השולחן ערוך (בהלכה ג') מביא כל שבמינו ניצוד חייב עליו, אין במינו ניצוד פטור אבל אסור, הלכך זבובים שאף על פי שאין במינן ניצוד אסור לצוד אותם.
החילוק בין במינו ניצוד לבין אין במינו ניצוד, במינו ניצוד הפשט שאדם צד אותו בשביל המטרה שהיא לצורך כגון שצריך את עורו וכד', אבל שאין במינו ניצוד זה לצוד אותם רק כדי למנוע את היזק שלהם או למנוע הפרע שלהם, כגון זבובים.
השולחן ערוך (בסעיף ט') מביא פרעוש אסור לצוד אותו, אלא אם כן הוא על בשרו ועוקצו שאז מותר לצוד אותו, מכול מקום להורגו אסור.
מבואר שבדבר שהוא מפריע לו כעקיצה מותר לצוד אותו, והסיבה לזה מובא במשנה ברורה משום צער של עקיצה לא גזרו רבנן (פרעוש איסור צידה שלו רק מדרבנן משום שבאין במינו ניצוד) על איסור צידה.
להורגו אסור, אבל כינה מותר להורגה.
מבאר המשנה ברורה סימן קטן ל"ח שכינה מותר להורגה משום שאינה באה מזכר ונקבה אלא היא נוצרה על ידי זיעה, אם כן זה נחשב דבר שאינו בריה ובזה אין איסור נטילת נשמה.
הילקוט יוסף מביא ואע"פ שחכמי המחקר אומרים שגם הכנים פרים ורבים מזכר ונקבה, אנו אין לנו אלא דברי חז"ל שאמרו שמותר להרוג כינים בשבת מטעם שאינם פרים ורבים, כפסק אביו בחזון עובדיה שבת חלק ה' סעיף ט"ז אין לשנות הדינים המיוסדים על פי התלמוד, כי רוח ה' דיבר.
האורחות שבת בחלק א' פרק י"ד מביא שכנראה שהכינים של היום כפי שחקרו גדולי המחקר כן פרים ורבים וזה לא אותם שהוזכרו בגמרא שאינם פרים ורבים, ולכן יש איסור להורגם, וכך פסק הגרי"ש אלישיב שיש למנוע להרוג כינים בשבת.
החוט השני מביא שרצים המונחים על גוף האדם, ומחמת שרגליהם דקים וחדים והם דוקרים את גוף האדם, דינם כפרעוש שמותר ליטול אותם בשבת ולזרוק אותם.
ריסוס על בעלי חיים
החוט השני מביא אסור לרסס על חרקים חומר קוטל חרקים, וכן אסור לרסס על יתושים חומר שמשפיע עליהם שיתעלפו, מחמת איסור צידה, שהרי איסור צידה הפירוש למנוע מבעלי חיים את חרותם אם כן גם בריסוס מונע מהם את חרותם, מכול מקום אם אינו מרסס כנגדם ממש מותר.
וכן כתב בילקוט יוסף: מותר להשתמש בשאר סמים כנגד זבובים ויתושים, ובלבד שלא ירסס כנגדם ממש, אלא יזלף באוויר, וכן צריך שיהיה חלון אחד פתוח כדי שהזבובים יכלו לברוח החוצה, ואז הוי בגדר פסיק רישא ולא ימות, ומכיוון שאינו מתכוון בהריגתם הוי ליה דבר שאינו מתכוון ומותר. ומבואר באריכות בשו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כ'.
מצודת עכברים
החוט השני מביא מותר להניח מצודת עכברים מערב שבת, אבל בשבת עצמה אסור להעמידה לצוד עכברים משום מלאכת צד.
אך הרב נהר שלום (סוף סימן קטן ג') העלה להתיר להניח בשבת מלכודת עכברים שמטרתו שלא יזיק ומלאכה שאין צריכה לגופה, וכן פסק בחזון עובדיה שבת חלק ה' סימן י"א.
