ל"ט אבות מלאכה

1. זורע – איסור לזרוע בשבת, ליטוע עצים או כל פעולה אחרת הגורמת לגידול עצים וצמחים. 
2. חורש –  איסור על חרישה הן ביד והן בכלי לצורך השבחת האדמה.
3. קוצר – איסור על לקצור דבר המחובר לאדמה בשבת.
4. מעמר – הכוונה לאיסור על קיבוץ פירות וירקות ממקום גידולם.
5. דש – מלשון 'דישה'. והכוונה לפירוק הפרי או הירק מקליפתו.
6. זורה – איסור על פיזור הפסולת באמצעות הרוח (כך נהגו בעבר לסנן פסולת מהפירות והירקות).
7. בורר – איסור לברור (לסנן) פסולת מתוך האוכל. 
8. טוחן – איסור לטחון בשבת כגון, לחתוך ירק לחתיכות דקות דקות.
9. מרקד – איסור לברור פסולת מתוך אוכל באמצעות כלי (מסננת למשל). 
10. לש – כמו לישת בצק. והכוונה איסור לחבר בין שני חומרים למקשה אחת (קמח ומים למשל).
11. אופה – איסור לאפות ולבשל אוכל בשבת.
12. גוזז – איסור לגזוז צמר בשבת. או כל ניתוק אחר של דבר המחובר לחי.
13. מלבן – מלשון הלבנה. והכוונה לניקוי או ליבון צמר או פשתן.
14. מנפץ – ניפוץ החומר לכדי חומר גלם.
15. צובע – איסור על צביעת בגדים בשבת.
16. טווה – איסור על טווית צמר בשבת.
17. מיסך – איסור על מסיכת חוטים (כהכנה לתפירה). 
18. עשיית שני בתי נירים – איסור על הכנת הטבעות בהם משחילים את החוטים קודם האריגה.
19. אורג – איסור על אריגת (תפירת) שני חוטים זה בזה.
20. פוצע – איסור על הוצאת חוט מבגד כדי לתקנו.
21. קושר – איסור על קישרת שני חוטים זה בזה.
22. מתיר – התרת (שחרור) שני חוטים שהיו קשורים זה בזה.
23. תופר – איסור על תפירת הבגד בשבת.
24. קורע – איסור על קריעת הבגד בשבת לצורך תפירה.
25. צד – איסור לצוד בעלי חיים בשבת.
26. שוחט – איסור על שחיטת בעלי חיים בשבת.
27. מפשיט – איסור על הפשטת העור של הבעל חיים בשבת.
28. מעבד – איסור על עיבוד עור החיה או הבהמה בשבת.
29. ממחק – איסור על יישור עור החיה או הבהמה בשבת לצורך הכנה.
30. משרטט – איסור לשרטט על החיה לצורך חיתוך.
31. מחתך – איסור לחתוך את העור החיה בשבת.
32. כותב – איסור כתיבה בשבת.
33. מוחק – איסור על מחיקת אותיות בשבת.
34. בונה – איסור על בנייה בשבת.
35. סותר – איסור על פירוק בנייה בשבת.
36. מכבה – איסור על כיבוי אש בשבת.
37. מבעיר – איסור על הדלקת אש בשבת.
38. מכה בפטיש – איסור על סיום מלאכה ביום שבת. 
39. הוצאה מרשות לרשות -איסור להוציא חפץ לרשות הרבים בשבת.

שיעור החיוב על ל"ט אבות מלאכה ביום שבת משתנה בהתאם לסוג המלאכה:

• חורש, מלבן, סותר, בונה, מכבה, מבעיר, מכה בפטיש = חייב בשיעור כל שהוא.
• קוצר, מעמר, דש, זורה, בורר, טוחן, מרקד, לש, אופה = חייב החל משיעור גרוגרת (נפח של תאנה בינונית).
• מעבד, ממחק, משרטט, מחתך = חייב ממתי שניתן לעשות ממנו קמיע.
• פוצע, מתיר = חייב משיעור שני חוטים.
• כותב, מוחק = חייב משתי אותיות.
• גוזז, מיסך, אורג = חייב מרוחב שתי אצבעות.
• מנפץ, טווה  = חייב ממתי שאפשר לטוות חוט באורך ארבעה טפחים.
• זורע = חייב מזרע אחד.
• צובע = חייב כאשר צובע חלק חשוב.
• העושה שני בתי נירין = חייב משני בתי נירין.
• תופר = חייב משתי תפירות.
• קורע = חייב מקריעה תפירה המתקיימת.
• צד = חייב מ-חיה אחת.
• שוחט = חייב כאשר הרג את החיה.
• מפשיט = חייב מעור שניתן לעשות ממנו קמיע.
• הוצאה מרשות לרשות = חייב מגרוגרת לאדם, וכמלוא פי לבהמה.