ברמב"ם בפרק י"א הלכה א' כתב השוחט חייב, ולא שוחט בלבד אלא כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני חיה ובהמה ועוף ושרץ בין בשחיטה בין בנחירה או בהכאה חייב.
החונק את החי עד שימות הרי זה תולדת שוחט, לפיכך אם העלה דג מספל של מים והניחו עד שמת חייב משום חונק.
תולדה של מלאכת שוחט
תולדה של מלאכת שוחט היא הנוטל נשמה כמבואר ברמב"ם בפרק י"א בשבת הלכה א',
חובל שיטת רוב הפוסקים שהיא תולדה של מלאכת שוחט, משום כי הדם הוא הנפש וכשנוטל מקצתו נוטל מקצת נשמה.
אמנם שיטת הרמב"ם שחובל חייב משום מפרק דהיינו תולדה של מלאכת דש, משום שדמים שמפרק תחת העור כמפרק תבואה מקשיה דמי, שאע"פ שלא יצאו לחוץ, מכל מקום נעקרו ממקום חיבורם.
הוצאת דם
הוצאת דם, ר"ת בתוספת בכתובות דף ה' ע"ב שחייב משום נטילת נשמה, כי הדם הוא הנפש וכשנוטל מקצתו נוטל מקצת נשמה.
החוט השני פרק ל"ב כותב מכה המוציאה דם, אסור ללחוץ על המכה כדי לעצור את הדם אם בשעת מעשה מוציא דם, ואם הוא באופן שאינו פסיק רישא שיצא יותר דם כגון שלוחץ מעט מותר.
וכן אסור לעשות בשבת בדיקות דם לחולה שאין בו סכנה כדי לבחון את הדם, דהוי מלאכה הצריכה לגופה.
האור לציון בפרק ל"ו הלכה כ' כותב מותר לתת במקום הצורך זריקות או עירוי בווריד לחולה בשבת.
והטעם שזריקות שמכניסים לשריר או זריקה תת עורית פשוט שמותר, שהרי אין יוצא דם, ואין בזה שום איסור.
ונראה שאף זריקות שמכניסים לווריד יש צורך להוציא מעט דם כדי לוודא שהזריקה נכנסה לווריד, (כגון שאין הווריד כל כך בולט, או שאין המזריק כל כך מומחה להכניס את הזריקה ללא הוצאת דם) נראה שמותר, משום שהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי אין צריך להשתמש בדם, ועוד שהרי הוא מקלקל, ומקלקל אינו אסור אלא מדרבנן, ולכן מקלקל במלאכה שאינה צריכה לגופה יש להתיר לחולה.
הארחות שבת בחלק ב' פרק כ' כותב באות קפה. אסור למצוץ בשבת דם מפצע משום איסור חובל, ולכן אסור למצוץ דם שבין השיניים.
במשנה ברורה סימן שכ"ח סימן קטן קמ"ז כותב. והיינו דווקא כאשר על ידי המציצה נעקר דם שהוא עדיין מחובר בגוף, אבל דם שכבר נעקר מהגוף אין איסור חובל במציצתו.
הארחות שבת כותב וכן אין לחתך בפצעים או בחטטים או בחניכים רגישות, אם קרוב לוודאי שיצא דם בעת החיכוך, וכך מבואר במשנה ברורה בסימן שכ"ח סימן קטן צ'.
ויש לעיין באדם שיודע שבעת שאוכל תפוח או בשעת שאוכל פרוסת חלה יוצא דם מבין השיניים, האם מותר לו לאכול?
לכאורה יש להתיר זאת לדעת הדגול מרבבה המובא במשנה ברורה בסימן ש"מ סימן קטן י"ז, שפסיק רישא שלא ניחא ליה במקלקל וכלאחר יד מותר, הוא הדין כאן הוי מקלקל כלאחר יד ויהיה מותר, וכך שמענו מהגאון ר' ניסים קרליץ זצוק"ל להקל.
הוצאת קוץ בשבת
מותר להוציא קוץ בשבת על ידי מחט, רק שיזהר שלא להוציא דם, כמבואר במגן אברהם (סימן שכ"ח סימן קטן ל"ב).
פיזור רעל לפני בעלי חיים המזיקים ומלכודת עכברים
מותר לפזר רעל בשבת לפני בעלי חיים המזיקים, כן פסק השבות יעקב (חלק ב' סימן מ"ה), ונימוקו שמותר הגרמא במקום צער, וכל שאינו מתכוון לצוד העכבר לשימוש אישי אלא כדי שלא יזיק, ובכי היא גוונא אין איסור בדבר.
הוצאת תולעים בשבת
תולעים הנמצאים בפי הטבעת ומצערות את האדם מותר להוציאן ולהשליכן, ואף על פי שלאחר שמוצאים אותם הם מתים, והטעם שאין הוא הורגם בידיים, אלא הם מתים מאליהם ונחשב גרמא במקום צער, ועוד שבהוצאתם אין הוא מתכוון אלא להינצל מצער עקיצתם, וכך מובא בהליכות עולם חלק ד' עמוד י"א.
קראו גם:
