מצוות פרה אדומה

מצוות פרה אדומה

מצוות פרה אדומה נמנית כמצווה מתרי"ג מצוות, וכדברי הראשונים "ציוונו לעשות פרה אדומה, כדי שיהיה אפרה מזומן למה שיצטרך אליו לטהרת טומאת מת" (ספר המצוות לרמב"ם, עשה קי"ג). המצוה היא תנאי לקיום חיי הטהרה בישראל ולהיטהרות מטומאת המת, והיא מוטלת על בית הדין הגדול ועל הכוהנים.
בעבר, התקיימה המצוה אחת ליובל שנים, ובימינו ראוי שגם דורנו יכין את עצמו לקיום המצווה לפרטיה.

פרה אדומה
פרה אדומה

קריטריונים חשובים לכשרות פרה אדומה

דיני מצוות פרה אדומה, מופיעים לראשונה בפרשת חוקת (במדבר י"ט) וכך נאמר שם:
"דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה, אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול." 

מדובר בפרה שצבע שערה חום אדמדם, ומשתמשים בה לטיהור אנשים שנטמאו בטומאת מת. לאחר תהליך המתואר בפרשת חוקת, הכולל את שחיטת הפרה, שריפתה, עירוב אפרה עם מים והזאה מהמים הללו על האדם הטמא, הוא יכול להטהר.
אפר הפרה האדומה הוא הכרחי, שכן בלעדיו לא ניתן להטהר מטומאת מת, ולאפשר לאדם להכנס לבית המקדש. אולם גם בימים בהם בית המקדש היה קיים, מציאת פרה אדומה כשרה היה דבר נדיר ביותר, שכן היה צורך בכמה תנאים עיקריים:

  1. אדומה לגמרי – על הפרה להיות אדומה לגמרי (אפילו שתי שערות שאינן אדומות פוסלות את הפרה כולה), 
  2. שלא עלה עליה עול- בנוסף לתנאי הראשון, היא חייבת להיות פרה "שלא עלה עליה עול", כלומר שלא נעשתה בה עבודה כלשהי, שאדם רכב עליה או חרש בה
  3. אין בה מום – הפרה האדומה שנבחרה חייבת להיות תמימה ללא מום הפוסל בקורבנות. 
  4. גיל הפרה – בנוגע לזמן שריפתה, אמרו חכמים שלכתחילה הפרה אינה כשרה אלא מתחילה השנה השלישית. מגיל וזה הפרה כשרה ללא הגבלה, אך לא רצוי להמתין מעבר לגיל ארבע, שמא תשחיר ותפסל (רמב"ם, הלכות פרה אדומה, א' א').

היכן השיגו פרה אדומה כשרה?

בימים עברו, השגת הפרה האדומה הכשרה היתה מלאכה מאתגרת במיוחד. מספרת לנו הגמרא (במסכת קידושין, ל"א, ע"א) על גוי בשם דמא בן נתינה, אליו הגיעו חכמים כדי לרכוש את אבן הישפה עבור החושן של הכהן הגדול.
האבן היתה מונחת בתוך קופסא, ממש מתחת לראשו של אביו של דמא בן נתינה. ממילא, הוצאת האבן מתחת לראשו, היתה עלולה להעיר את האב. גם כשחכמים העלו את המחיר עבור האבן, סירב דמא בן נתינה להעיר את אביו מתוך דאגה לכיבוד אב. בשל התנהגותו המיוחדת ומידותיו האציליות זכה כי בעדרו נולדה פרה אדומה נדירה.

פיטום הקטורת, כהן בבית המקדש

אופן הכנת אפר פרה אדומה בימי קדם

לאחר שמצאו פרה אדומה שעומדת בכל ההגדרות הנדרשות מבחינה הלכתית, היו מוליכים אותה למקום ייחודי בהר הזיתים, ממנו ניתן היה לראות את פני ההיכל בבית המקדש. מקום זה נבנה בצורה ייחודית, כך שמתחתיו יהיה חלל ריק כדי שהכהנים העוסקים בהכנת אפר הפרה לא יטמאו מטומאת מתים.
הכהן הגדול, שהיה מופקד על שחיטת הפרה, היה טהור ולבוש בבגדי כהונה. על אותו הכהן היה לעזוב את ביתו שבעה ימים לפני יום השחיטה, ולהתכונן למעמד מבחינה רוחנית וגשמית.
לאחר שחיטת הפרה, היה על הכהן לקחת מדמה, ולהתיז ממנו 7 פעמים לכיוון פתח היכל המקדש. לאחר ההתזה שבוצעה על ידי הכהן, הניחו את הפרה על חבילת עצים, הציתו אותם, והוסיפו להם עץ ארז, אזוב ותולעת שני. לאחר שהאש אותה הדליקו בכדי לשרוף את הפרה כבתה, אספו את מה שנותר, והיו טוחנים לאפר.
לאחר קבלת אפר דק, היו מחלקים אותו לשלושה חלקים: חלק מהאפר היה נשמר בכלי מיוחד לטובת הבאות, חלק נוסף היה נאסף לטובת צרכיהם של הכהנים והחלק השלישי היה מיועד עבור עם ישראל.

טהרת פרה אדומה
טהרת פרה אדומה

טהרה מיוחדת לעוסקים במצוות פרה אדומה

משום קדושתה הרבה של המצווה, הכהנים שעסקו במצוות פרה אדומה היו צריכים להטהר במיוחד לשם כך, עוד מינקותם. מספרת הגמרא כי הכהנים הוכשרו במיוחד למצווה: הם גדלו בחצר בירושלים שהיתה חצובה בסלע, וכך היתה מובטחת מפני טומאה. הילדים הובלו למעיין על גבי שוורים כדי להבטיח שלא יטמאו בדרכם. החומרה השניה היתה שבאותם שבעת ימים היזו על הכהן מאפר הפרה האדומה מחשש שלפני כניסתו למקדש נטמא ממת כלשהו.
וכך מובא במשנה פרה ג', ב': כך היא לשון המשנה: "חצרות היו בירושלים בנויות על הסלע ותחתיהן חלול, מפני קבר התהום. ומביאין נשים מעוברות ויולדות, ומגדלות שם בניהם לפרה אדומה. ומביאין שוורים ועל גביהן דלתות, ותינוקות יושבין עליהן וכוסות של אבן בידן, ומלאו וישבו במקומן".
חז"ל אף מספרים על כהן בשם יוחנן בן גודגדה, שהקפיד מאוד בטהרתו כל ימיו בהקפדה המספיקה לאכילת קרבנות, ואף על פי כן נחשב כטמא לעניין פרה אדומה.

מצוות פרה אדומה: מצווה לא הגיונית בעליל

בפרשה בה ניתן הציווי על הפרה האדומה, פותחת התורה במילים "זאת חוקת התורה". חוקת התורה, משמען מצוות שלא ניתנות להבנה בשכל האנושי. מצוות הפרה האדומה נכללת בקטגוריה זו, של מצוות שאיננו מבינים מדוע הבורא דורש מאיתנו לקיים.
וכך מגדיר רש"י את מצוות פרה אדומה: "מצווה זו, מה טעם יש בה? לפיכך כתוב בה חוקה. גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה!".
אחד הדברים ה'משונים' במצוות פרה אדומה היא שכל מי שעוסק בהכנת אפר הפרה הופך לטמא בעצמו, למרות שהטמא עליו מזים את מי הפרה הופך להיות טהור. מכאן יוצא כי הפרה מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים.
מדוע בורא עולם נתן לעם ישראל מצוה כזו? האם לא עדיף לקבל מצוה יותר הגיונית?
התשובה לכך טמונה ביסוד מערכת היחסים בינינו לבין בורא עולם. עלינו לקיים את המצוות מתוך קשר על-רציונלי, גם כאשר איננו רואים סיבות הגיוניות, פשוט כי כך ציווה אותנו הבורא.
ויתרה מכך, גם במצוות אותן אנו תופסים כהגיוניות, אל לנו לקיימן אך ורק בגלל שאנו מבינים את סיבתן, אלא עלינו לשאוף לקיים גם אותן מהסיבה הפשוטה שכך ציוונו בוראנו.

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר