{יא} וידבר וּמַלֵּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {יב} אֲרוּם תְּקַבֵּל יַת חוּשְׁבַּן בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמִנְיָינֵיהוֹן וְיִתְּנוּן גְּבַר פּוּרְקַן נַפְשֵׁיהּ קֳדָם יְיָ כַּד תִּמְנֵי יַתְהוֹן וְלָא יְהֵי בְּהוֹן נִזְקָא

{יג}מחצית השקל. לכפר על חצי היום שחטאו כמו שאז”ל במסכת שבת פרק ר’ עקיבא בושש בא שש והשקל כ’ גרה הרי חציו עשר לכפר על עשרת

{יא}וידבר ה’ וגו’ כי תשא את ראש בני ישראל. בכל מקום הזכיר נשיאת ראש אצל המספר, לפי שע”י המספר ישראל מנושאים ביתר שאת על כל האומות

{יב}החל לפרש כסף הכפורים שהוא חיוב על כל אחד ולא היה נדבה. והזכיר זה בעבור הכתוב למעלה כי אחת בשנה יעשה כפורים. וכסף הכפורים גם כן

{יב}כי תשא. סמך קרנותיו לכי תשא רמז למה שאמרו רמה קרנם של ישראל בכי תשא. וסמך יוה”כ לכופר נפשו לומר שביוה”כ צריך ליתן כופר נפשו

{יב}א מלשון לא תשא שמע שוא ולא לשון הרמה מלשון ישא פרעה את ראשך ומפני שצפה הקב”ה שעתיד לגזור גזירה עליהם במדבר הזה יתמו כתב בהן

{יב}  צוה הקב”ה את משה כאשר תשא ראש בני ישראל במנין יתנו כפר נפש מחצית השקל, ואמר לו (בפסוק טז) ולקחת את כסף הכפורים הנזכר, ונתת