חלאק'ה

חלאק'ה

על פי המנהג היהודי העתיק הנפוץ בקרב קהילות ישראל לאורך הדורות האחרונים, נהוג לא לספר את שערות הילד עד להגיעו לגיל שלוש.
אז, נהוג לחגוג יחד, ברוב עם ובשמחה גדולה, בטקס תספורת חגיגי שנקרא בפי העם "חלאק'ה". מסורת זו החלה בחוגי המקובלים בצפת במאה ה-16, ומשם התפשטה לקהילות ארצות ערב ולקהילות החסידים באירופה. הטקס המכונה חלאק'ה, מסמל את המעבר מתקופת הינקות לתקופת הילדות. רבים חוגגים את התספורת בקבר צדיק, דוגמת קברו של הרשב"י במירון בל"ג בעומר, קבר שמואל הנביא, מערת הסנהדרין, קבר רבי עקיבא, מערת כלבא שבוע או שמעון הצדיק. לעומתם, יש שנוהגים לחגוג בכותל המערבי, בבית כנסת, באולם שמחות או בביתם הפרטי. שורש המילה חלאק'ה נעוץ בלשון הפסוק שאמר יעקב אבינו על עצמו "ואנוכי איש חלק". כך גם משאלת ליבו של כל הורה יהודי, שבנו יזכה להדמות לבכיר האבות, ולמידותיו הנעלות.

רבי שמעון בר יוחאי

מדוע נוהגים להמתין עם התספורת עד לגיל שלוש?

למספר 3 יש משמעות סימבולית ביהדות. הציווי בתורה קובע כי כאשר נוטעים עץ פרי חדש בארץ ישראל, אין לאכול מפרותיו בשלושת השנים הראשונות משום עורלה.
וכך לשון הפסוק בספר ויקרא, י"ט, כ"ד:"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו: שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא יאכל; ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה'".
הרובד הפנימי של הפסוק בספר ויקרא, עוסק לא רק בנטיעת העץ, אלא גם בתהליך העובר בחייו כל ילד יהודי: בשלושת השנים הראשונות הוא עודנו תינוק (עורלה), אולם בשנה הרביעית לחייו בוחרים הוריו להקדישו ללימוד התורה (פרי קודש הילולים). מקבילים את הילד הצעיר לעץ פרי, וכפי שלא נהנים מפרי העץ עד לאחר שלוש שנים, כך לא מקובל לספר את שערות הילד עד להגיעו לגיל 3.

מכל מקום, חשוב להדגיש שאין איסור הלכתי לגזור שיער לילד לפני גיל 3. ומכל מקום, המנהג שרווח ברוב תפוצות ישראל להמנע מגזירת השיער אם הדבר נעשה לשם יופי בלבד.

טקס נוסף במעבר מינקות לילדות 

יחד עם טקס החלאק'ה המציין את מעבר היהודי מינקות לתקופת הילדות, נהגו בקהילות ישראל בטקס נוסף, המציין את תחילת לימוד התורה – טקס 'אותיות דבש'. במהלך הטקס, אביו של הילד נהג להוליך אותו לתלמוד התורה בחיל וברעדה, ובהיכנסו לכיתת הלימוד, נהג התלמיד הצעיר ללקק את אותיות הא"ב שנמרחו בדבש. המטרה בטקס היא שיטעם הילד ויתקיים בו "דבש וחלב תחת לשונך", שיגדל לתפארת הוריו. לאורך כל הדורות, טקס אותיות הדבש קישר בקשר חזק ואדוק בין הילד לתורה, ויש המקפידים בקנאות על הטקס גם בימינו אנו.

חלאק'ה בל"ג בעומר

קיום מנהג החלאק'ה בפועל

כתב ר' חיים ויטאל זצ"ל, תלמידו של האר"י הקדוש ומגדולי מקובלי צפת, שהארי ז"ל הוליך את בנו למירון עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו, ועשו שם יום משתה ושמחה. מכאן שיש עניין לנסוע דווקא לקבר רבי שמעון בר יוחאי ולחגוג שם את שמחת החלאק'ה.

אחד הטעמים לכך הוא בזוהר הקדוש, שם מובא שאפילו תינוקות בדורו של רשב"י זכו לחכמה עליונה, לכן מקום זה מסוגל ביותר לחוכמתו של הנער.

כתוב בתורה, "ולא תקיפו פאת ראשכם" (ויקרא יט, כז). על פי הפסוק, המנהג הוא להשאיר לילד המסופר פיאות בשערו. כלומר, אין לגזוז את קצוות השיער הסמוכות לאזניים, ומקפידים בדבר כדי לחנך את הילד למצוות.

וכך נכתב השערי תשובה, על השו"ע או"ח סי' תקלא סק"ז: "המנהג בארץ ישראל לעשות שמחה בתגלחת הראשונה של קטן, שמחנכין אותו במצוה להיות לו פאות הראש".

סגולות והנהגות טובות לשמחת החלאק'ה

  • מומלץ לערוך את הטקס ברוב עם ובשמחה גדולה, כלומר להזמין את המשפחה הקרובה והמורחבת לחגוג יחד עם הילד את המעבר מינקות לילדות.
  • נוהגים להלביש את הילד בבגדי שבת, וכן בציצית חדשה.
  • מנהג יפה להניח כיפה על ראש הילד. המקור מופיע בגמרא בקדושין (לא, א) רב הונא בנו של ר' יהושע, לא היה הולך ארבע אמות בגילוי ראש והסביר את מנהגו לפי ששכינה למעלה מראשי.
  • מקובל לקחת את הילד לרבנים צדיקים שיברכו אותו, וכן שיגזזו מעט משערות ראשו.
  • בקהילות רבות, נוהג אב לשים את ידו על ראש הילד ולברכו בברכת כהנים.
  • יש נוהגים לתת לילד מטבעות שיתן בקופת הצדקה, וכן האב והאם יפרישו 52 ₪ לצדקה, כמניין "בן", עבור הצלחתו שיגדל לתורה, מצוות ומעשים טובים.
  • כך תיאר הגר"י קפאח, בתיאור מרגש ומעורר לב, את מסורת החלאק'ה בעדות תימן, בספרו הליכות תימן: בעת התגלחת מכניסים הורי הילד לאולם 'תורה', כלי גדול, קלוע מגומא ונצרים מלא צימוקים וסוכריות ומחלקים לכל אחד ואחד מן הילדים הנמצאים שם מלוא חופניים. גם הגדולים לוקחים מעט למתק את הפה. השמחה הולכת וגדלה בבית החתן, בייחוד כשיש כמה ילדים שמתגלחים בפעם הראשונה, שהרבה בתי אבות מביאים מיני מתיקה ופרפראות. לבסוף נשמטים המסובים שהיו באולם אחד אחד, בעוד שבני המשפחה ועוזריהם שוקדים על ההכנות לחגיגות של הערב ושל מחרתו.

מנהג שמירת תלתלי החלאקה

מנהג נפוץ בקרב קהילות ישראל הוא לשמור את השערות שנגזזו בשמחת החלאק'ה. המנהג נעוץ במקור בספר יחזקאל, פרק ה' פסוק ג': "וְלָקַחְתָּ מִשָּׁם מְעַט בְּמִסְפָּר; וְצַרְתָּ אוֹתָם בִּכְנָפֶיךָ."

השם מצווה את יחזקאל לקחת מאזניים לשקול ולחלק את השערות לשלושה חלקים, שליש ילך לשריפה: "…בָּאוּר תַּבְעִיר בְּתוֹךְ הָעִיר…" שליש נוסף "תכה בחרב סביבותיה", והשליש האחרון יש לפזר עם הרוח: וְהַשְּׁלִשִׁית תִּזְרֶה לָרוּחַ.
לבסוף, מורה הקב"ה ליחזקאל לשמור מעט משערות הראש לעצמו: "וְלָקַחְתָּ מִשָּׁם, מְעַט בְּמִסְפָּר; וְצַרְתָּ אוֹתָם, בִּכְנָפֶיךָ." יש לנצור את השיער במקום מוגן, ממש כפי שהציפורים שומרות על גוזליהן.

באירוע החלאק'ה עצמו נהוג לברך את ההורים המאושרים "יהי רצון שתזכו לגדל את ילדכם לתורה, לחופה ולמעשים טובים", כיוון שכל קיומו של הטקס מסמל את כניסתו של הילד לגיל חינוך, תורה ומצוות.

שתפו את המאמר: