הבעל שם טוב

"נשמת האדם יורדת לעולם הזה וחיה שבעים, שמונים שנה, כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות".

רבי ישראל בעל שם טוב, הידוע בכינוי "הבעש"ט", היה מנהיג ציבור ונחשב לאבי תנועת החסידות, בין השנים ת"נ לת"ס (1700-1760).
הבעש"ט היה מהמנהיגים הרוחניים הבולטים במזרח אירופה. במעשיו המיוחדים ובתורתו הפיח רוח חיים בעם, והכניס נשמה לחיים היהודיים. קורותיו של הבעל שם טוב לוטות בערפל, והפרטים המעטים הידועים עליו, נגלו לנו מתלמידיו. על פי המסורת החסידית, בילדותו התייתם הבעש"ט מהוריו, והתפרנס בצעירותו כעוזר למלמד תינוקות וכשוחט. בנדודיו בין הכפרים, ניצל רבי ישראל הצעיר את ההזדמנות כדי ללמד את הילדים פסוקי תורה ולספר להם סיפורי צדיקים. לימים הסביר כי הקב"ה מתענג על תפילתם הנאמרת מלב חם ורותח יותר מאשר פלפולים תורניים מעמיקים.

עלייתו לגדולה

בשנת ת'פח, ביום הולדתו ה-26 של הבעל שם טוב, הנביא אחיה השילוני, שלימד את אליהו הנביא תורה כ-2500 שנים קודם לכן, התגלה אליו.
במשך עשור למד עמו את סודות התורה, החל מ"בראשית ברא" ועד למילה האחרונה של התורה.
בשנות ה-30 לחייו, החל להתגלות הבעל שם טוב, כאדם "בעל שם", ומומחה בריפוי על ידי שימוש בקבלה מעשית. באותן השנים עבר להתגורר בעיר מז'יבוז, שם החלו להסתופף סביבו רבנים, מקובלים ותלמידי חכמים.
חשוב להדגיש כי רבי ישראל לא היה מרפא רגיל. למרות שהתמסר בכל מאודו לריפוי הגשמי של הפציינטים שלו, הוא ביקש אף להצליח לרפא את רוחם. כשפציינט חדש הגיע אליו, הוא ספג גם מערכי הבעל שם טוב: שמחה, תמימות ודבקות פשוטה בבורא.
הדאגה לצרכים הפיזיים והרוחניים של המטופלים שהגיעו אליו, הקנתה לרבי ישראל את הכינוי המפורסם: "הבעל שם טוב".

חמשת היסודות של תורת הבעל שם טוב

לצד העיסוק בשמות קדושים וסגולות, פיתח הבעש"ט כמה רעיונות חשובים וגיבש אותם לכדי תורה שלמה:

• כל יהודי רצוי ואהוב לפני בורא עולם – הבעל שם טוב דאג להעלות את מורל העם בהעלותו את ערכם לפני הקב"ה. הוא דאג להזכיר להם שהם אהובים באותה מידה לפני המקום לא פחות מן הרבנים והצדיקים. 
• התפילה היא יסוד גדול בעבודת ה' – אחד מהעקרונות שהבעל שם טוב לימד את תלמידיו הוא, שלא רק ללימוד התורה יש ערך חשוב לפני הבורא, אלא גם לתפילה. וכאשר תפילה זו מגיעה מאדם פשוט שניחן בלב טהור וזך, היא עולה על תפילתם של רבנים ולמדנים. "רחמנא לבא בעי", הקב"ה דורש ומבקש את הלב.
• גם באכילה אפשר לעבוד את ה' – עבודת השם היא לא רק על ידי לימוד תורה ותפילה, אלא יש מקום של כבוד לעבודת השם בגשמיות. גם באכילה עם הכוונה הרצויה, ניתן לעבוד את בורא עולם.
• השמחה היא בסיס לעבודת הבורא – אל מול הצער והכאב שעם ישראל היה שרוי בו, דרש הבעל שם טוב את שמחת החיים כעקרון רוחני. הקב"ה מתחבר לשמחים והשכינה שורה במקום בו יש שמחה. על פי עקרון זה, מותר להעזר גם בדברים חיצוניים שירבו את השמחה כמו שתיית יי"ש.
• סיגופים היא לא דרך נכונה בעבודת הבורא – שאלו את הבעל שם טוב: "הלא בימים הקדמונים היו אנשי מעשה מתענים משבת לשבת, והרב אמר שכל אדם שהוא מתענה עתיד ליתן את הדין, ונקרא חוטא שמענה את נפשו. על כן, מה עיקר העבודה?"
  על כך השיב להם הבעש"ט: "אני הגעתי לעולם הזה כדי להראות דרך אחרת. והיא, שיקבל על עצמו האדם שלושה דברים אלו: אהבת ה', אהבת ישראל ואהבת התורה. ואין צורך בסיגופים" (בוצינא דנהורא די״ח, ע״ד).

הקב"ה רוצה את הלב

מסופר על הבעל שם טוב הקדוש שיום אחד גילו לו מן השמים שיש יהודי צדיק שעובד את השם יותר ממנו, ואם ירצה יוכל לפגוש אותו ולהיווכח במו עיניו.

סיפר הבעל שם טוב את הסוד שגילו לו משמים לתלמידיו, והזמינם להכיר את הצדיק.
התלמידים נדהמו, ולא האמינו למשמע אוזניהם…
אולם הבעל שם טוב ביקש מהם להצטרף אליו כדי לחזות במו עיניהם את הנהגותיו של הצדיק.
לשם כך ביקש הבעל שם טוב מתלמידיו לבוא עמו אל היער, ולהתחבא מאחורי עצים, בהסבירו להם ששם עומד הצדיק להתגלות אליהם.
נכנסו התלמידים לתוך היער הסתתרו מאחורי העצים מתוך ציפיה לפגוש איזה צדיק גדול.
בעודם מתרגשים ממה שהם עתידים לגלות, עבר לפניהם נער כפרי רועה צאן.
אולם איש מהם לא שת לבו לנער הזה…
לתדהמתם החל הנער כורע על ברכיו וקרא בקול גדול:
ריבונו של עולם! אני כל כך אוהב אותך!
אבל מה אעשה ואינני יודע מה לעשות!
להתפלל – אינני יודע!
לקרוא אינני יודע!
ללמוד תורה איני יודע!
אבל מה?
יש דבר אחד שיודע אני לעשות! אני יודע לחלל בחליל, אז זה מה שאעשה!
לקח הנער את חלילו והחל לחלל בכל כוחו לכבוד הקב"ה… מרוב מאמץ התעלף הנער ונפל על הרצפה.
עברו דקות מספר שוב התעורר הנער ושוב קרא בקול:
אני נשבע שאני אוהב אותך, ריבונו של עולם.
מה אני יכול לעשות עבורך? אתה יודע מה?
יודע אני לקפוץ ולהתגלגל!
אז זאת אעשה למענך!
ומיד החל הנער לקפוץ ולהתגלגל על הרצפה לכבוד השם, וגם הפעם עשה זאת עד שאפסו כוחותיו והתעלף…
הביטו תלמידי הבעל שם טוב בתעלוליו של הנער, ולא הבינו למה הם מבטלים לימוד תורה ומציצים מבין העצים על מעשיו של נער שוטה.
אולם הבעל שם טוב הביט על הנער כשהוא מחייך וכולו רועד, ומאיץ בתלמידיו לשתוק ולהמשיך להביט בנער.
ושוב אמר הנער: ריבונו של עולם אני אוהב אותך, ורוצה לתת לך מתנה,
ומה אעשה וכסף אין לי?
או, יש לי פרוטה שחוקה אחת!
אותה רוצה אני לתת לך, תוכל לקנות בה מה שתרצה!
מיד זרק הנער את הפרוטה כלפי מעלה…
באותו רגע יצאה יד מן השמים ותפסה את הפרוטה.

למצוא תמיד את נקודת האור בכל מצב

על פי דרך החסידות שייסד הבעל שם טוב, עשו היהודים מאמץ מיוחד למצוא בכל רגע את נקודת האור, את הניצוץ המחיה את הנשמה.
ועל הכתוב "לית אתר פנוי מיניה", הסביר הבעש"ט, שאפילו אם האדם היהודי מצוי בשפל המדרגה, בעוונות ובפשעים, יכול הוא לגלות את אור השם יתברך ולמצוא דרך לטובו ולחסדו. ועל כן, אל לו להתייאש.
קיימים שלל הסברים בספריו על סיבת נפילותיו של האדם מהמדרגות שהשיג, ומכולם נובע חידוש אחד חשוב: "ישנם ירידות רבות אצל האדם שהן כמו שנכתב על חיות הקודש 'רצוא ושוב'. הגילוי הזה, לפיו הירידה מגיעה לצורך עליה, בבחינת "שבע יפול צדיק וקם", חיוני עבור הנופלים בעצת היצר, ומסייע להם לשוב לבורא עולם כבראשונה.