להלכה: אסור להתקלח בשבת במים חמים בשבת בכל גופו, אבל ביד או ברגל מותר, אבל אם הוחמו בשבת אסור לרחוץ כלל.
אבל לרחוץ כל גופו במים קרים מותר, ובתנאי שלא יסחט בשבת על ידי הניגוב במגבת.
האם מותר להתקלח בשבת? בביאור הדברים:
השולחן ערוך (בסימן שכ"ו הלכה א') כותב "אסור לרחוץ כל גופו, אפילו אבר ואבר לבד, אפילו במים שהוחמו מערב שבת, בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע, אפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף אסור, אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו".
מבואר שאסור להתקלח בשבת בכל גופו במים חמים, ואפילו שהם היו חמים כבר מערב שבת, משום שיש גזירה שאם נתיר לו להשתמש במים חמים בשבת, יבוא על ידי זה לחמם בשבת.
אבל ביד, או ברגל, או בפניו, מותר. ובהם לא גזרו חכמים.
המשנה ברורה מביא את שיטת המגן אברהם בשם הפוסקים (בסימן קטן ז'), במים שהתחממו בשבת עצמה, אסור לכול הדעות, ואפילו ידו לבד אסור לרחוץ בהם.
וכך פוסק האור לציון (בפרק ל"ה הלכה א') מותר לרחוץ אבר אחד או אברים אחדים, כל זמן שאינו רוחץ את רוב גופו, במים שהתחממו מלפני שבת, אבל במים שהתחממו בשבת, כגון על ידי דוד שמש, אין לרחוץ כלל בשבת.
רחיצה בצונן, כתב האורחות שבת שאף מן הדין לא אסרו חז"ל רחיצה בצונן בשבת, מכל מקום כתבו הפוסקים שנהגו שלא לרחוץ בצונן שמא יבוא לידי סחיטת השיער ושמא יוליך את המים שעל גביו ברשות הרבים או בכרמלית, ומחמת מנהג זה אין לרחוץ עצמו גם במקלחת אף במים צוננים.
מהו שיעור חום שכבר אי אפשר להתרחץ בו בשבת?
האורחות שבת כתב יש מהאחרונים שכתבו שכל שמרגישים במים חמימות הרי זה אסור, ויש שכתבו שכל שהוא פחות ממידת החום שדרך בני אדם לרחוץ בהם ביום חול, יש להתיר.
האור לציון כותב, שהוא חום הרוק כחום הגוף והוא שלושים ושבע, ואם כן עד שלושים ושבע מעלות מותר להתקלח.
לעניין מים שלא נעשתה בשבת שום פעולה לחממם, והתחממו מאליהם, כגון שהניחם מערב שבת על האש, דעת הגאון ר' שלמה זלמן אוירעבך שדינם כמים שהוחמו מערב שבת.
וכן כתב באור לציון (חלק ב' פרק ל"ה הלכה א') מים שהוחמו בערב שבת, ונשארו על האש בשבת כדי לשמור על חומם, מותר להתקלח בהם.
מאידך שיטת אגרות משה (חלק ד' סימן ע"ה אות א') שאף שנתחממו בלא כל מעשה בשבת, דינם כהוחמו בשבת.
לעניין מים שהוחמו בדוד שמש {באופן שאין נכנסים לתוכו מים חדשים} דעת הגאון ר' שלמה זלמן אוירעבך שאסור לרחוץ בהם את כל גופו, בין אם הוחמו מערב שבת, ובין אם הוחמו בשבת שלא על ידי מעשה {כגון שבכניסת שבת היו צוננים ובמשך השבת הוחמו על ידי השמש}, אבל לרחוץ רק חלק מגופו מותר, שכיון שלא נעשה בהם מעשה בשבת דינם כהוחמו מערב שבת.
מאידך שיטת האור לציון (חלק ב' פרק ל"ה) שאם המים הוחמו בשבת על ידי דוד שמש, אפילו הם פושרים אסור לרחוץ בהם, אפילו פניו ידיו ורגליו.
מה הדין רחיצה קטן?
האורחות שבת (בפרק כ"א הלכה ח') כותב גזירת רחיצה בחמין נאמרת גם בקטנים ובתינוקות, ולכן כאשר צריכים לרחוץ תינוק יש להקפיד שלא לרחוץ את רוב גופו, או שמי הרחיצה יהיו בדרגת חום המותרת ברחיצה בשבת.
אם הרחיצה נחוצה לבריאות התינוק, כגון שעלולים להיות לו גיורים בעור מחמת הזיעה, יש להקל לרחצו בחמין, ובלבד שלא יהיה חשש איסור מלאכה ברחיצה זו.
ואם שבת יום טוב סמוכים זה לזה, עדיף לרחוץ את התינוק ביום טוב.
טבילה בשבת
השולחן ערוך (בסימן שכ"ו הלכה ח') כותב "אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת".
מבואר שמותר לטבול בשבת, ואפילו אם היה יכול לטבול קודם שבת.
וכן כתב הילקוט יוסף (בסימן שכ"ו הלכה י') מותר לטבול במקווה בשבת במים צוננים, אך יזהר שלא יבוא לידי סחיטת השיער, או המגבת, אבל במים פושרים אין להקל לטבול בשבת, ועדיף שלא יטבול בכלל בשבת מאשר יכניס עצמו בחשש איסור שבות בגלל מנהג טוב שאינו חיוב מעיקר ההלכה, ועל כל פנים אין למחות בחזקה ביד המקלים לטבול במים פושרים בשבת.
נשים שחל ליל טבילתן בליל שבת, והמים של המקווה חמים, עדיף יותר שתטבול בזמן בין השמשות, דהיינו בתוך י"ג דקות וחצי (בשעות זמניות) מהשקיעה הנראית לנו, שכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות.
ואם אי אפשר לה לטבול בבין השמשות, יכולה לטבול גם לאחר מכן במים חמים, ולא תדחה את טבילתה למוצאי שבת משום כך.
אישה שהטבילה שלה שלא בזמנה, דעת המשנה ברורה שלא תטבול בשבת, ואילו הילקוט יוסף כותב שהיום נהגו להקל בזה ויכולה לטבול גם אם הטבילה לא בזמנה.
