וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים: (פרשת בלק כב. כח')
זה שלש רגלים. רמז לו אתה מבקש לעקור אמה החוגגת שלש רגלים בשנה: (רש"י)
ויש להבין מה המיוחד בשלש רגלים שבהם מונים את שבחם של ישראל יותר מתרי"ג מצוות התורה?
ואפשר לומר כי רמז יש כאן בפסוק אצל בלעם שנאמר: "וישת אל המדבר פניו". בלעם יודע שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שיקלל את עם ישראל בהיותו העם הנבחר שזה עתה הוציא ממצרים, אך למרות זאת ניסה רשע זה למצוא איזו שהיא אחיזה בעם ישראל איזה שהוא סדק קטן שדרכו יוכל לחדור ולקטרג ולעורר עליהם מידת הדין ודרך זה יוכל לקללם.
ואכן מצא פירצה כזו והיא: "וישת אל המדבר פניו"(כד. א') פירש האונקלוס: וְשַׁוִי לָקָבֵיל עֶגְלָא דַעֲבָדוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא אַפּוֹהִי: שם פניו לעבר העגל שעשו ישראל במדבר. רצה לנצל את המומנטום הזה של חטא העגל ומשם לקטרג עליהם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא חטא זה כבר נתכפר להם. ובמה נתכפר? ב"אלה הם מועדי" שבעגל אמרו "אלה אלוהיך ישראל" וכנגד אלה זה של העגל נאמר בשלש רגלים "אלה הם מועדי". ולכן פירש רש"י כי רמז לו, אתה מבקש לעקור אמה החוגגת שלש רגלים בשנה? הרי ה"אלה" של שלש הרגלים כבר כיפר על כוונותיך האפלות לקלל את עם ישראל שאמרו אלה אלוהיך ישראל! ("בנין אריאל")
ולכאורה מה הקשר בין העגל לשלש הרגלים מלבד המילה אלה שנאמרה בהם? זה יכול להוות אולי רמז יפה אך באמת מדוע חטא העגל מתכפר בזכות שלשת הרגלים?
יתכן לומר כי יש קשר עמוק יותר בנוסף למילה "אלה" שנאמרה בעגל וברגלים.
הנה מצינו כי בשלשת הרגלים יש ציווי של עליה לרגל ובכל פעם אומרת התורה את אותו ציווי בביטוי שונה.
בפרשת משפטים אומרת התורה: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה'".
בפרשת כי תשא נאמר: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלוקי ישראל".
ובפרשת ראה נאמר: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך".
ויש להבין: מדוע שינתה התורה בלשונה באותה מצוה שהיא כנגד שלש הרגלים, ובכל פעם שמו של ה' מתואר בתואר שונה?
ויש לומר כי כאשר נגלה הקדוש ברוך הוא לעמו, נגלה בחודש בריאת העולם – בסוכות, ושם אנו מגלים את הקדוש ברוך הוא כ"אדון". אדון העולם ומנהיגו, ובסוכות מקריבים אנו שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, וכבר חזה הנביא זכריה את היום המעותד בו יעלו כל אומות העולם לירושלים לחוג את חג הסוכות, כמין חג בינלאומי שבו יפרוס הקדוש ברוך הוא סוכת שלום על ישראל ועל כל הבאים לחוג את חג ה'. ולכן הביטוי שראינו בפרשת משפטים: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה'" מתייחס לחג הסוכות, שהקדוש ברוך הוא אדון לכל העולם.
מאידך, פסח זהו חג אישי של עם ישראל היציאה מעבדות לחרות היא אישית ובלעדית לעם ישראל. "שלח את עמי ויעבדוני"! פה הוסיפה התורה בפסוק "את פני האדון ה' אלוקי ישראל" השגחה פרטית לעם ישראל בלבד, זהו האלוקים שלנו, של עם ישראל!
ואילו בחג השבועות יום מתן תורה שם נתגלה לנו הקדוש ברוך הוא במעמד ההיסטורי והחד פעמי בהר סיני ושומעים אנו את קולו של האלוקים "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך"… אלקיך נאמר, בלשון יחיד, אל כל אחד ואחד מעם ישראל באופן אישי. אין הקדוש ברוך הוא פונה אלינו כאדון העולם, גם לא בלשון קולקטיבי – כללי "ה' אלוקי ישראל". אלא באופן פרטני ואישי אל האיש היחיד, הפרטי אני ה' אלוקיך! התגלות אישית ומלאה.
לפי זה ניתן להבין ולקשר בין הדברים. אם יש דבר שיכול לכפר על חטא העגל שאמרו בו "אלה אלוהיך ישראל" זו מצות שלשת הרגלים ששם מוצאים אנו את שלשת ההתגלויות של בורא עולם שאנו מכירים.
א. ההתגלות האלוקית אדון עולם וזה מתאים לאברהם אבינו שנגלה עליו ה' ואמר לו אני בעל הבירה אני אדון העולם "ויקרא בשם ה' אל עולם"
ב. "אדון ה' אלוקי ישראל" זה יעקב בפניאל שכבר לא יעקב אלא ישראל.
ג. "אנכי ה' אלוקיך", בעגל אמרו "אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" בא מעמד הר סיני לתקן ולכפר ואמר "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" ועם ישראל משיב כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
אם רצונך לקלל את עם ישראל ממה שאמרו בעגל "אלה אלוקיך ישראל" הרי שזה כבר נתכפר להם ב"אלה הם מועדי". (ע"פ ר' מאיר שפירא מלובלין)
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
