"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיֹּאמְרו, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". (שמות כד. ז) מלמד שהקדימו נעשה לנשמע.
רבותינו בגמרא במסכת שבת (פח.) מספרים:
צדוקי אחד (הצדוקים הם הכופרים בתורה שבעל פה) ראה את רבא שהיה יושב ומעיין בסוגיא, ומרוב טרדת הלימוד היה יושב כאשר אצבעות ידיו היו מונחות מתחת לרגליו, ומתוך כך היה זב דם מאצבעותיו, ולא שת לבו לכך מרוב עסק התורה. אמר לו אותו צדוקי, עם פזיז אתם ולא חושבים כראוי, שהקדמתם את פיכם לאזנכם ואמרתם "נעשה ונשמע", כי בתחילה צריכים הייתם לשמוע מה יצוה ה' אתכם ורק אחר כך לקבל על עצמיכם לעשות רצונו, ולא להיפך. ועדיין אתם פזיזים ואינכם שמים לב למה שקורא איתכם.
ענה לו רבא, אנו היהודים מתהלכים בשלימות עם ה' יתברך ובתום לב, ועלינו נאמר הפסוק: "תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם", ואילו אתם מלאים עלילות ברשע, ועליכם נאמר: "וְסֶלֶף בֹּגְדִים יְשָׁדֵּם". (משלי יא. ג)
גמרא זו קשה היא מתחילתה לסופה, שלכאורה מה השייכות בכלל בין מה שראה אותו צדוקי בפזיזות בעם ישראל, לבין מה שראה אצל רבא שהיו אצבעותיו זבות דם? מה פזיזות מצא ברבא, סך הכל ראה שמעמיק רבא בתורה עד שאינו שם על לב למה שקורה איתו, ורבא ממית עצמו כפשוטו באוהלה של תורה, ומה פזיזות שייכת כאן בכלל? אולם אחר שראינו שרבא ענה לאותו רשע, שומה עלינו להתבונן בדבריו, שמוכרח כי הם דברי טעם, שאחרת לא היה רבא עונה לו וגם לא היו רבותינו מזכירים מאורע זה בגמרא.
רבותינו אמרו "חכמה באדום (בבני אדום, כלומר בני ארצות אירופה הגויים החכמים), תאמין, תורה באדום אל תאמין". תורה יש רק בעם ישראל, אבל חכמה יש גם בגויים.
אמונת חכמים
בפרקי אבות נאמר כי התורה נקנית בארבעים ושמונה תנאים, ואחד מתנאים אלו, הוא "אמונת חכמים". כל צעיר שניגש ללמוד תורה, ראשית כל הוא יודע, שאם יראה בדברי רש"י או תוספות איזה דבר שאינו מובן לו, מיד הוא יודע כי בלי ספק החיסרון נמצא אצלו ולכן הוא אינו מבין, ואז הוא מעמיק, חוקר, שואל ודורש עד שמגיע להבנה נכונה בדברי רש"י והתוספות. אבל חלילה וחס לו לבא בכל פעם שאין הוא מבין דברי רש"י ולתלות החיסרון ברש"י ולחלוק על דבריו, זאת מפני שיש לו אמונת חכמים, ממה שנמסר לו מרבותיו שקבלו מרבותיהם ורבותיהם מרבותיהם, שדברי הראשונים כמלאכים, ועלינו להעמיק ולחקור הרבה מאד כדי לעמוד על דבריהם.
(וכבר שמענו, כאשר מרן הרב זצוק"ל קילל פעם את אחד מרשעי ישראל, עלה ברדיו בקול ישראל פרופסור מכובד, וכאשר נשאל על דברי הרב, ענה שאמנם בגמרא מצאנו שחכמים קיללו, אבל לעומתם הרמב"ם כתב שאסור לקלל, וכנראה שהרב עובדיה חולק על הרמב"ם ופוסק כמו הגמרא… וכמובן שדבריו נובעים מחוסר הבנה ואמונת חכמים, כי יש כאלה שעליהם נאמר גם בגמרא שאסור לקללם ויש שמותר לקללם ואין כאן מחלוקת כלל כי הרמב"ם לעולם אינו יכול לחלוק על דברי הגמרא)
וכן בגמרא במסכת חגיגה (כב:) מספרת על רבי יהושע שלא הבין את דברי בית שמאי, ומחמת כן חלק על דבריהם ואמר "בושני מדבריכם בית שמאי". עד שנטפל אליו אותו תלמיד והסביר לו את דברי בית שמאי. מיד הלך רבי יהושע והשתטח על קברותיהם של בית שמאי, ואמר נעניתי לכם עצמות בית שמאי, ומה סתומות שלכם כך, מפורשות על אחת כמה וכמה. אמרו עליו, כל ימיו הושחרו שיניו מרוב תעניות שהיה מתענה בגלל דברים אלו שאמר כנגד בית שמאי.
אותו צדוקי כשראה את רבא מעיין בסוגיא ומרוב המאמץ להבין את דברי החכמים שקדמו לו הוא זב דם מאצבעותיו ולא חש בכך, כל זה אותו צדוקי לא יכול היה להבין, וכשהוא ראה שלא רק רבא נוהג כך, אלא גם אבותיו ורבותיו ואלה שקדמו להם, כולם נוהגים כך, הוא מיד זועק "עם פזיז אתם", שהרי אם אינכם מבינים איזה דבר, כנראה שאינו נכון! ועליכם לקרוע את הדף ולהמשיך הלאה כאוות נפשכם! והתנהגותכם זו היא כאותה ההנהגה של אבותיכם במעמד הר סיני שמיד אמרו "נעשה" גם בלי לשמוע מה אומר ה', וכל זאת מפני אמונתם בה'. וזה שאמרו "תורה בגויים אל תאמין" כי לא תתכן אצלם תכונה זו של עמקות בדברי מי שקדם להם מתוך אמונת חכמים. ועל כן עלינו נאמר: "תומת ישרים תנחם", שאנו מגיעים בסוף לדרך ישרה ואמיתי, ואילו אותו צדוקי עליו נאמר: "וסלף בוגדים ישדם", שמתוך בגידתם במי שחכם מהם, מגיעים לסילוף האמת.
עלינו מוטל להעמיק ולהאמין בדברי רבותינו, וגם כאשר לא מבינים את דברי מי שחכם מאיתנו, עלינו לבטל דעתנו מפני דעתם, והעושה כן, מובטח לו ש"תומת ישרים תנחם", והקב"ה יזכהו להגיע לאמת ולנהוג נכון. וכבר ראינו ושמענו על גדולי הדור האחרון כמה ממתים עצמם באוהלה של תורה עד שמגיעים להבנה בדברי הראשונים בעומק העיון.
מרן זצוק"ל שהיה שקוע בלימוד התורה
ידועים הסיפורים אודות מרן הרב זצוק"ל, כמה פעמים מרוב עיונו בתורה לא שת לבו למה שנעשה סביבו, עד שפעם אחת עלה על סולם להוציא ספר, ונעמד ועיין בספר על גבי הסולם שעה ארוכה ומעומק עיונו הלך לאחריו מפני ששכח היכן הוא, ומתוך כך נפל מן הסולם.
מסופר עוד שכאשר היה אצלו רופא גוי מומחה לבעיות גב ממדינת צרפת, ראה הרופא כמה גדול סבלו של הרב, ומה מאד נשתומם כאשר מיד לאחר הבדיקה שערך לרב, ראה איך שהרב אץ להמשיך בתלמודו, והתבטא ואמר, מעולם לא ראיתי אדם כזה שכל כך מוסר עצמו ללמוד עוד ועוד מתוך סבל נורא כזה. רק בדרך של מאמץ וטרחה להבין דברי הראשונים ניתן לזכות לכתרה של תורה ולדרך התורה, דרך ישרים ואמת.
הקב"ה יזכנו ללכת בדרך אמת.