וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (פרשת מקץ מא. לג').
עמדו המפרשים על הבנת פסוק זה, לכאורה מי ביקש מיוסף לתת עצות, הרי לא נתבקש יוסף אלא לתת מענה ופתרון לחלום פרעה ותו לא?
רבינו אברהם החסיד [בן הרמב"ם] זצ"ל, השיב על כך ואמר, משום שיוסף ראה בחלום שאכן עומדות בפתח שבע שנות רעב כבדות אשר לא היו כמותן, ומתוך דאגה ותחושת אחריות על הכלל מחד, וברוב טובו וחסדו מאידך ביקש למנוע אסונות וגוויעה בעולם בכלל ובארץ מצרים בפרט, ועל כן לא יכול היה לעצור במילים לכלוא את רגשותיו, ולמנוע מלתת עצה שיכולה לפי הבנתו להציל את העם והמדינה כנאמר: "ולא תכרת הארץ ברעב".
ועוד יש לומר שאת המילה "ועתה" לא אמר יוסף, אלא פרעה, לאחר ששמע את הפתרון של יוסף אמר לו ועתה? בלשון 'שאלה' כלומר אם כך הוא פתרון החלום שעתידות להיות שבע שנות רעב מה אתה מציע לעשות? ואז ענה לו יוסף "ירא פרעה איש נכון וחכם וכו’ ויפקד פקידים על הארץ וחמש את ארץ מצרים" לכן המילה ועתה בטעם קדמא. (הג"ר עזרא עטיה זצ"ל).
והובא ב"ויאמר אברהם" את אשר כתב המגיד מדובנא לתרץ קושיא זו על פי משל: מלך אחד היה לו בן יחיד, משכיל ונבון ואהבת עולם אהבו, והנה לפתע חלה בן המלך במחלה אנושה מאד, שלח המלך אחר הרופאים והפרופסורים המומחים ברפואה למצוא מזור למחלתו, אך הרופאים לא הבינו את שורש המחלה, ולא יכלו למצוא לו רפאות תעלה, ובין כך ובין כך כבדה מחלת הבן מיום ליום וכפשע בינו ובין המות, כיון שעמד המלך על המצב הרציני של בנו, הוציא כרוז בכל המדינה: כי כל הרוצה לבוא ולהציע סמי מרפא, או איזו סגולה שהיא, לרפאות את יורש העצר, יבוא אל ארמון המלך, וימהר יחישה מעשהו, ויבא על שכרו.
והנה באחת הערים אשר במדינה, ישב שם רופא אחד חכם ונבון, אך היה עני ואביון, מפני שלא היה מפורסם לרופא מומחה, ואמנם מאז חלה בן המלך נודע הדבר גם לרופא הזה, אך לא מלאו לבו לגשת אל ארמון המלך במקום שנמצאים שם גדולי הרופאים, ויאמר בלבו: מי אני ומה אני שארהיב עוז להתייצב בפני גדולי הרופאים אנשי השם, ומה אדע ולא ידעו הם? אך כשנודע לו מהכרוז של המלך לכל הרוצה לבוא, בא גם הוא בתוך הבאים, וכשהופיע בארמון המלך, ונכנס לבקר את יורש העצר, התבונן היטב במחלתו, והבין סוד תעלומת מחלתו, והבין כי יש לאל ידו למצוא לו סמי מרפא על ידי עשבים מסוימים הגדלים באגמי מים, וארוכתו מהרה תצמח, אבל שיער בעצמו שאם יהין לדבר דבריו בפני גדולי הרופאים הנצבים על יד מיטת החולה, יענוהו עזות וילעגו לו, יפטירו בשפה יניעו ראש, ויבוזו לשכל מלותיו לאמור: איך לא תבוש ולא תכלם להציע תרופה פשוטה כזאת, לאחר שרופאים מומחים כמונו, חקרו ונסו בכל מיני סמים יקרים, ובכל זאת לא הצלחנו לרפאותו, וכל מאמצנו עלו בתוהו, ואך לריק יגענו, ואתה רופא אליל המתיימר לדעת יותר מכולנו, מציע תרופה פשוטה כל כך, ובה תרפא את מחץ מכתו של יורש העצר?
ולכן הרופא הזה כלכל דבריו במשפט, במועצות ודעת, דבר דבור על אופניו, לאמור: רבותי! הנה אנכי מששתי את כל כלי בינתי הדלים, ולפי עניות דעתי המחלה המקננת בגופו של החולה, היא מחלה פלונית אלמונית, אשר תרופתה על ידי סמים ידועים, שצריכים הרכבה במומחיות רבה, ורק על ידי רופאים מומחים שכמותכם, תוכל לבא התשועה המיוחלת לבן מלכנו האדיר, כי צריך איש חרוץ, נבון וחכם שירכיב כהלכה ובדייקנות מופתית את התרופה, לאחר שחיקת הסממנים וצירופם, בתבונה רבה, ולכן רבותי הרופאים המומחים, עצתי אמונה לברור מתוככם איש מומחה, ארי שבחבורה, אשר יעשה בהצלחה את התרופה הזאת, והיה האיש אשר בחכמתו ירקח כמוהו, ראוי הוא מאד שהמלך יהיה חפץ ביקרו וינשאהו מעל כל חכמי הרופאים.
ויהי בהשמע דברי הרופא ועצתו לפני חכמי הרופאים והמלך, מיד לבשו שמחה וגאוה, כי כל אחד דמה בגודל לבבו, שהוא המומחה אשר יבחר לבצע הכנת התרופה, וענו ואמרו: כנים דברי הרופא אשר קלע אל המטרה, הן בבחינת המחלה, והן בהצעת התרופה. מובן שהמלך הטיל על הרופא להוציא לפועל את תרופתו, והוא עשה והצליח. והמלך אהבו וירב תפארתו.
הנמשל: כבא יוסף לפני פרעה ולפני עבדיו החרטומים ויתר חכמי מצרים, העוטרים את המלך, ועומדים ממעל לו, אמר אל לבו: גם אם אצליח לפתור כהלכה את חלום פרעה, הלא ירבו עלי לעג וקלס לומר: ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו, נער הנעדר מכל חכמה, אשר בילה שנים על שנים בבית הסהר, והוא בא להורות הלכה בפני רבותיו החרטומים שגמרו מוסדות השכלה גבוהה, ולבם יהגה תבונות ומושכלות עמוקות, גם בפתרוני חלומות, ואיך יערב אל לבו לדבר כדברים האלה הפשוטים בהוראתם, לכן "לב חכם השכיל פיהו" (משלי טז. כג'), להוסיף בדבריו, "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם" וכו', כי אמנם ידעתי את טיב המחלה, אבל התרופה היא בידי איש נבון וחכם אשר יוכל לכלכל דבריו במשפט, ולהקדים רפואה למכה בטרם תבא שנת הרעב, ועל ידי כך, נתן רסן וחכה בפי חכמי פרעה החרטומים שלא יהרסו דבריו, כי כל אחד דימה בנפשו כי אותו יבחר פרעה להוציא את הדבר לפועל, ולעלות במשרה רמה כזאת, וזהו שנאמר: "וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו" (בראשית מא. לז')..
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
