ז' באדר ע"פ מה שלמדו חז"ל הוא יום הסתלקותו של אבי הנביאים, האיש הענק והגדול, האיש הנבחר כלשון הרמב"ם ושהתורה קוראת לו איש האלוקים הלא הוא משה רבנו ומשום מה התורה לא מרחיבה על אבלו של משה רבנו. התורה כותבת רק שבני ישראל בכו על פטירתו שלשים יום ולאחר שלשים יום תמו ימי בכי אבל משה
ואילו בפטירת אהרון הכהן הרחיבה התורה וכותבת ויבכו את אהרון כל בית ישראל לא רק הגברים אלא גם הנשים התאבלו על אהרון וממה שכתוב כל בית ישראל מלמד שאפילו אצל הגברים היה אבל גדול יותר על אהרון מאשר אצל משה
מדוע אצל אהרון לא הפסיקו להתאבל ולבכות והרגישו בחסרונו יותר ממשה?
זאת משום שאהרון הנחיל מתנה גדולה לעם ישראל והיא השלום אהרון היה אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, וכשמת אהרון התרבו הסכסוכים והמריבות, התרבו הגירושין, וכולם בכו ושאלו, היכן אהרון הכהן שהיה מרבה שלום ואהבה????
מכאן יש ללמוד שהתורה בכוונה מרמזת לזה ומפרגנת לאהרון כדי ללמד שדרכו של אהרון היא הדרך הנכונה שפעמים בשביל לעשות שלום בין בני זוג או בין אדם לחברו יש לשנות מהאמת, פעמים שצריך להחמיא ולשנות מהאמת. משה רבנו שהיה איש של אמת בבחינת 'יקוב הדין את ההר' לא היה מוכן לשנות את האמת כי הוא זה, ולו בשביל השלום
וכשהגיע יום פטירתו של משה הוא עלה להר נבו ורגע לפני שהוא עוזב את העולם יש לו רגע של הארה רוחנית, רגע של מחשבה ועשיית חשבון נפש לראות לא רק מה עשיתי והספקתי בחיים אלא גם מה לא הספקתי ולא עשיתי, ואז הוא אומר לעצמו נכון, כל חיי עסקתי כיצד להטביע את חותם האמת בעולם, אבל דבר אחד לא עשיתי, לא זכיתי להביא אור של שלום בין איש לאשתו, בין אדם לחברו, לא זכיתי לקחת אנשים מהרחוב ולהפיח בהם רוח של תקוה ואמונה שהם שווים משהו ולהחזיר להם את האמון בעצמם.
בפרשתנו פרשת תצוה שמו של משה רבינו לא נזכר כלל, מדוע?
לאחר חטא העגל כעס הקב"ה ובקש לכלות את עם ישראל. עמד משה רבנו בתפילה ואמר: רבונו של עולם אם אתה לא סולח להם על חטא העגל – איני רוצה ששמי יזכר בתורה: "מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב. לב'). אמרו חז"ל (מכות יא.) קללת חכם אפילו על תנאי, באה. לפיכך לא הוזכר שמו בפרשה זו.
מלמדת אותנו התורה זהירות! "ברית כרותה לשפתיים".
כתוב בזוהר הקדוש: שלשה הם שתיכף נענשים בקללה, מי שמדליק הנר בליל מוצאי שבת קודם הזמן, הרשעים בגיהינום מקללים אותו. ומי שמפזר פרורי לחם בדרך או במקום מטונף, מלאך הממונה על העניות מקלל אותו ואומר: מי שעושה כך יבא, לידי עניות. ומלאך הטוב עונה אמן בעל כרחו. והשלישי, מי שמקלל את עצמו.
הרב "שפתי כהן" זצ"ל, מגורי האר"י הקדוש כתב, שמכאן נלמד מוסר גדול, שלא יקלל האדם את עצמו אפילו בתנאי – שאם לא יהיה כך וכך, יקרה לו כך וכך – שהרי אפילו משה רבינו, שמסר נפשו למען עם ישראל, ולמענם אמר "מחני נא מספרך" אם לא ימחל חטאם – והחטא נמחל – ובכל זאת נמחה שמו!
כולנו מכירים את הסיפור של בית העלמין סגולה….
על מצבתו של הנפטר הראשון נחקק התאריך י"ט בתשרי תרמ"ט, כמו כן נחקק בה המשפט "ברית כרותה לשפתיים". הסיפור מאחורי הכיתוב המוזר: בערב יום הכיפורים תרמ"ט הקצו את חלקת הקרקע לבית הקברות בטקס מסורתי שכלל הקפת השטח תוך אמירת מזמורי תהילים. כשסיימו הפטיר מישהו: מעניין מי יהיה הנקבר הראשון. אחד הנוכחים השיב בהיתול: אני מוכן להיות הראשון. כעבור עשרה ימים נפטר האיש, ונקבר בבית הקברות. בעקבות זאת החליטו רבני העיר לחקוק על מצבתו את הביטוי "ברית כרותה לשפתיים"
מילים מתקיימות, מילים עושות רושם, אין לנו רסן בפינו, אנחנו מקללים ומנאצים וצריכים לדעת שלמילים משקל כבד מאוד
הגמרא מספרת על רבי טרפון שהיה רבו של רבי עקיבא, היה חכם גדול, עשיר גדול, צדיק, קדוש וטהור, מהתנאים הגדולים ביותר, כשהיה ויכוח בינו ובין חכמים היה נוהג לומר יקופחו בניו רח"ל ומתו כל בניו בחייו, מדוע? כיון שפתח פה לשטן
אם כן משה רבנו לא הוזכר בפרשה זו כי יש ערך וחשיבות למילים
מספרים על יהודי בלונדון בשם ג'קוב – יעקב שסגר עסקה גדולה באחת ממלונות העיר וקיבל על החשבון סכום של מאה אלף יורו, סכום לא מבוטל לכל הדעות, הוא חשש לצאת לרחוב עם סכום כזה אך מיד אמר לעצמו, הרכב שלי נמצא ממש קרוב כך שאין מה לחשוש.
הוא ירד לרכבו עם התיק ביד וכשהוא מגיע לרכב לפני שהוא פותח אותו, משום מקום צצו לו שלשה כושים שמנעו ממנו להיכנס לרכב.
עולמו חשך עליו, הוא התחיל לדמיין את אשתו את הילדים שלו הכל עובר לו מול העיניים במהירות כמו סרט, הוא רואה איך העסק שלו שהוא בנה במשך חייו מתרסק לו מול העיניים, ואז אחד מהשלשה שכנראה היה המנהיג אומר לו, תניח את התיק ותסתלק!
לוותר על סכום כזה ככה, זה מאוד קשה.
ואז מיסטר ג'קוב עושה מעשה מדהים. הוא פונה לראש הכנופייה ואומר לו, אתה נראה לי בן אדם טוב, אתה נראה לי בחור אינטליגנט עם תכונות של מנהיגות, אתה נראה בחור עם נשמה טובה, למה אתה עושה לי את זה, למה אתה רוצה לקחת לי את התיק?
הבחור חושב רגע ואומר: בשביל וודקה וסמים
שואל אותו מיסטר ג'קוב, כמה עולה וודקה?
אומר לו הבחור: חמש לירות
מיסטר ג'קוב לא מתבלבל מוציא את הארנק שולף עשר לירות ונותן לו, הנה לך, לך תקנה לך וודקה
הבחור לוחש משהו לחברים שלו והם נעלמים
מיסטר ג'קוב עומד המום, לא מאמין, לא יודע אם זו מציאות או חלום. הוא עולה לרכב וטס הבית
יום למחרת הולך מיסטר ג'קוב לתפילת מנחה בשכונת גולדס גרין כפי שהוא עושה כל יום, הוא מחנה את רכבו ועושה את דרכו לבית הכנסת, בפתח בית הכנסת הוא לא מאמין למראה עיניו, ממתין לו הבחור השחור מאתמול.
מיסטר ג'קוב מנסה לברוח והבחור רץ אחריו ואומר אל תברח חכה רגע.
מכניס האיש השחור את ידו לכיס שולף חמש לירות סטרלינג ומושיט אותם למיסטר ג'קוב ואומר, קח בבקשה זה העודף מהוודקה מאתמול
מיסטר ג'קוב בשוק! מה קורה כאן?
אומר לו הבחור: אתמול אמרת לי שאני נראה בחור אינטליגנט עם תכונות מנהיגותיות, עם נשמה טובה. אני בחור בן עשרים ותשע ומעולם לא אמרו לי שאני בן אדם טוב, מעולם לא אמרו לי שאני בן אדם עם תכונות של מנהיגות, מיום שנולדתי רק שמעתי שאני פרא אדם, ילד לא מוצלח, מושחת בלי כבוד ובלי גבולות, אדם שיעשה הכל, ירביץ, ירצח והכל בשביל למלא את תאוותיו, אתה היית הראשון בחיי ששפכת טל חיים על נשמתי המיוסרת. ואז אמרתי לחברי שמאדם כזה לא צריך לקחת את הכסף.
זה כחה של מילה טובה
שלום בית זה לא רק שלא מתגרשים, שלום בית זה שבני הזוג מעריכים אחד את השני, מפרגנים ומעצימים אחד את השני. יש ענין אצל כל אדם, גם אצל ילדים וגם ובפרט אצל בני זוג להיות מוערכים, להרגיש שהם שווים משהו, מה שנקרא פירגון
מה בעצם אנשים מבקשים, מה מניע אותנו לקום בכל בוקר ולהילחם
יש כל מיני רעיונות יש מי שאומר שאנשים רוצים כסף, אנשים רוצים איכות חיים, אנשים רוצים השפעה, אנשים רוצים הנאות, זה לא נכון.
היהדות סוברת שמה שאנשים רוצים ומחפשים זה הערכה, כל מה שאנו נלחמים בשבילו זה להרגיש שאנחנו שווים משהו, נחשבים, במילה אחרת ופשוטה זה כבוד! לא במובן השלילי אלא במובן החיובי
אומר הרמב"ם אדם מוכן לוותר על הנאה אם הוא יודע שזה יפגע לו בכבוד, במעמד, בקריירה.
כל מה שאנו שומעים על אנשים שמעדו, למה הם עשו זאת? הם עשו זאת מתוך מחשבה ששום אחד לא ידע על מעלליהם, אם היו יודעים שאנשים ידעו זאת הם לא היו עושים את מה שעשו כי יותר ממה שאדם רוצה להינות אדם רוצה להיות מוערך ולהיות עם הכבוד האישי שלו
זה היה הפטנט של אהרון הכהן, כששמע שבני זוג עומדים להתגרש היה הולך לאשה ומספר לה פגשתי אתמול את בעלך יושב בודד ובוכה כולו שבור ועצוב, שאלתי אותו מה קרה? והוא סיפר לי שיש מריבה ביניכם והוא כל כך בצער על כך, הוא סיפר לי כמה את מיוחדת, אשה מסורה ואחראית, וכמה הוא שמח שהוא מצא אותך, אשה כמותך הוא יודע שהוא לעולם לא ימצא, כעת הכל הולך להיגמר
אומרת האשה, מה באמת? כך הוא אמר? כך הוא מחמיא לי, אם כך היכן אמצא בעל כזה?
למחרת הולך אהרון אצל הבעל ומספר לו, אתמול פגשתי את אשתך והיא לא מפסיקה לבכות. שאלתי אותה מדוע את בוכה? היא גוללה בפני שנקלעתם למשבר והיא בצער רב על כך, היא אומרת כמה היא שמחה שנפל בחלקה הזכות להכיר בעל כמוך אחראי ומסור, בעל מדות טובות, בודאי שאפשר להתגרש אבל איפוא אמצא בחור אכפתי ואחראי כמוך
עוד אומר המדרש, כאשר היה אהרון הכהן רואה בחור שירד מהפסים, שכולם בזים לו, מתרחקים ממנו, יושב בדד ברחוב, היה נגש אליו אהרון ופשוט לוחץ את ידו בחמימות. לא היה מטיף לו מוסר, לא היה מזמין אותו לבית הכנסת להתפלל, רק היה לוחץ את ידו בחמימות לעיני כל.
מה היה אותו נער מרגיש? אהרון הכהן מעריך אותי, מחשיב אותי, אני שווה משהו. כאשר היה יצרו גובר עליו לעשות מעשה אסור מיד היה חושב איך אני אעשה זאת לאהרון הכהן? אהרון כל כך אוהב ומעריך אותי, מה אומר לו, למה עשיתי עבירה זו?
כך היה אהרון מקרב את הבריות אוהב שלום ורודף שלום ולכן בכו בכי רב על הסתלקותו של אהרון, על הליכתו של האדם שהיה יודע לקרב ולהחמיא
מה צריך בשביל לחנך ולבנות ילד? אמר מי שאמר בשביל לבנות ילד צריך מלט מילה טובה!
תאמר לו, אתה מסוגל, יש לך כוחות להגיע רחוק, לעודד ולהפיח בילד רוח של תקוה, זה מה שצריך ילד כדי להצליח, צריך להחמיא והרבה
למה קשה לנו להחמיא? זוג יכול לחיות יחד עשרות בשנים ולגדל יחד ילדים ומעולם לא אמרו אחד לשני מילה חמה, מילה טובה. למה הגבר לא יכול לומר לרעייתו כמה אני גאה שמצאתי אותך?
זה מזכיר את הזוג שהאשה אמרה לבעלה אחרי המון שנים, מאז החתונה לא אמרת לי שאתה אוהב אותי. ענה לה הבעל, נכון, אמרתי לך בחתונה וזה עדיין תקף, אם יחול שינוי אודיע לך
ההערכה ההדדית והפירגון כל כך חשובים כי זה גורם לשמחה בבית, זה נותן רצון ושמחה לכל הצדדים לחיות בבית כזה שמפרגנים בו, כייף לחזור לבית כזה
ולמה קשה לפרגן? כי כל אדם באשר הוא יש לו את התסביכים שלו, הוא לא מרוצה מעצמו איך יהיה מרוצה מאחרים?
דבר נוסף וחשוב, בשביל לומר מחמאה צריך הרבה פעמים לשקר! אתה צריך לומר דברים שאתה יודע שלא תמיד הם נכונים. אשתך טרחה והכינה אוכל והוא לא כל כך טעים לך, אתה צריך לפרגן לה על זה למרות שבתוך תוכך אתה יודע שזה לא זה
לפעמים לא בא לך לראות אף אחד, אתה עייף, מצוברח, ולמרות זאת אתה צריך לשחק אותה בשביל הפירגון.
אז מה עלינו לעשות להיות אדם אמיתי ולומר את האמת כפי שהיא או עדיף לשנות מהאמת בשביל הפירגון והשלום?
אהרון הכהן ידע את הסוד הזה והשתמש בו, משה רבנו לא השתמש בסוד הזה, מדוע? כי בכדי לומר מחמאה פעמים שצריך לשנות מהאמת ומשה מייצג את האמת בעולם, משה אמת ותורתו אמת משה רבנו מעולם לא שינה מהאמת גם לא בשביל השלום. אהרון הכהן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה
