וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: (וירא כב, א-ב).
וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ: אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם: וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם: וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה: (בראשית כב, כ-כד).
ובתואל ילד את רבקה. כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה: (רש"י)
בפרשה זו אנו למדים על שני סוגים של מסירות נפש וקידוש השם, סוג אחד של מסירות נפש וקידוש השם כמקובל, שאדם מוסר את נפשו והולך למות על קידוש השם, וזהו חלקה הראשון של הפרשה פרשת "עקדת יצחק" שמסר נפשו על קידוש השם. אך יש סוג שני של מסירות נפש וקידוש ה' שאנו למדים בפרשה זו, והם חיים של מסירות נפש וחיים של קידוש השם, וזהו חלקה השני של הפרשה – פרשת לידתה וגידולה של רבקה.
משפחה של עובדי עבודה זרה, משפחה שאין לה ולא כלום עם תורה או מידות של חסד ושאר מידות טובות, ובסביבה כזו גדילה רבקה הצדקנית וכדברי ה"אור החיים הקדוש: "… האיר אורה בקדושה וזולתה כמוץ יסוער, ולזה הודיע הכתוב כל האומות שיצאו מנחור שבתוכם היתה מרגלית טובה רבקה אמנו ע"ה". זוהי דוגמה לחיים של מסירות נפש ולחיים של קידוש השם.
וכך רואים אנו בפרשת תולדות (בראשית כה, כ-כא) "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה וכו' " ופרש"י: "וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם".
זהו הטעם למה שאנו מזכירים: "ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם". ולכאורה יש לתמוה על מה שאנו מזכירים בעיקר את מעשהו של אברהם אבינו שכבש רחמיו, ולא מזכירים את מעשהו של יצחק שהיה בן ל"ז שנה כשהלך למסור את נפשו על קידוש השם.
אלא שחז"ל רצו להדגיש את חשיבות החיים על קידוש השם. שהרי ברור שלמות על קידוש השם זוהי מסירות נפש שאין למעלה הימנה, אולם אדם שחי חיים של מסירות נפש וקידוש השם כאברהם אבינו שכבש רחמיו לעשות רצונו בלבב שלם, זה נעלה לא פחות ואולי עוד יותר, ומשום כך אנו מזכירים יותר את מעשהו של אברהם אבינו. (ע"פ אלה הדברים).
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
