וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: (פרשת וישלח לב. כט).
יעקב אבינו, "הבחיר שבאבות" כדברי חז"ל, האדם המושלם, "יעקב איש תם – גבר שלים" (בראשית כה, כז) ששהה עשרים שנה בבית לבן הארמי, בסביבה של כחש ותרפים, ושלימותו לא נפגמה בכהוא – זה. "עם לבן גרתי – ותרי"ג מצוות שמרתי". (בראשית לב,ד) בנה את ביתו עם האמהות הקדושות ויסד את שבטי יה, והוא חוזר אל הארץ המובטחת בציווי הקדוש ברוך הוא: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך, ואהיה עימך". (בראשית לא, ג).
הוא מגיע למעבר יבוק, מעביר את בני משפחתו ורכושו, ונזכר ששכח פכים קטנים. (רש"י, בראשית לב, כה) שב על עקבותיו וחצה את הנחל, ולפתע, באפילה, התנפלה עליו דמות איתנים. מלאך נורא, שרו של עשיו. (רש"י, שם) התחילה התגוששות לחיים ולמות. אדם כנגד מלאך, מלאך חבלה.
בסיומה של התגוששות זו נאמר: וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף… ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני: ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב: ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל: (בראשית לב. כו- כט)
הדברים חוזרים ונשנים בהמשך הפרשה וירא אלוקים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אותו: ויאמר לו אלוקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל: (בראשית לה ט.י) מעניין שכאן לא נאמר הנימוק שנאמר לעיל, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל.
והנה הגמרא בברכות (יג. ע"א) אומרת לא שייעקר השם יעקב אלא ישראל זה יהיה שמו העיקרי ויעקב יהיה הטפל.
ויש להבין מה העניין בשמות אלו?
כך מצינו אצל אברהם אבינו אמנם שינוי קל, שבתחילה היה אברם והקב"ה שינה את שמו לאברהם, ומאידך יצחק אבינו נותר בשמו המקורי במשך מאה ושמונים שנות חייו.
משותף נוסף לאברהם ויעקב שפונים אליהם בשם כפול!
אצל אברהם בפרשת וירא (כב.יא) נאמר אברהם אברהם אל תשלח ידך…
אצל יעקב לפני רדתו למצרים לראות את יוסף, קיננו בלבו חששות אם לירד מצרימה, עד שפנה אליו הקב"ה, וכך נאמר בפרשת ויגש (מו.ב) ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני: ויאמר…. אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם:
ועוד הרי נאמר מפורש בתורה, לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל! כי אם זאת אומרת רק! אם כן איך הגמרא אומרת בברכות שהשם ישראל זה העיקר ואילו יעקב זה טפל?
ויתכן לומר כי כל מה שעם ישראל נבחר להיות העם הנבחר, זה בגלל שתי סיבות.
א. בגלל היותנו ראויים מצד עצמנו.
ב. בגלל היחסיות, כלומר ביחס לעמים אחרים אנו היינו הראויים יותר.
השם ישראל: מורה בגלל היותנו ראויים מצד עצמנו.
השם יעקב: מורה בגלל היחסיות, כלומר כשאתה נמצא בחברה דוגמת עשיו אז ממילא אתה טוב יותר ממנו ולכן אתה הנבחר.
וכך אנו אומרים (בתהילים קלה) "כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו".
יעקב זה בחירה! לבחור אפשר כאשר יש יותר מאחד, או כשיש אחד טוב יותר מהשני ממילא בוחרים בטוב – יעקב, ישראל לסגולתו.
לפי זה יובן את שהמלאך אומר, לא יאמר עוד שמך יעקב כי אם ישראל.
כלומר, הוכחת שאתה זכאי וראוי מכחך, מעצמך, מאישיותך, לא רק שאתה מבחינת יחסיות טוב יותר מעשיו, אלא מכח עצמך, והנך ראוי לבחירה ע"י הקב"ה.
זה טוב כלפי יעקב! ומה עם בניו אחריו בדורות הבאים, אלו שחטאו במשך כל הדורות מאז יעקב אבינו ועד היום?
פה אין אנו יכולים לסמוך על ישראל לסגולתו! איזו סגולה יכולה להיות לעם חוטא, לכן אנו צריכים פה חיזוק של השם הנוסף יעקב, את היחסיות בינינו לבין העמים, כדברי הגמרא בברכות (יג. ע"א) לא שייעקר השם יעקב אלא ישראל זה יהיה שמו העיקרי ויעקב יהיה הטפל.
האר"י הקדוש זצ"ל כתב, שישראל הוא שם כללי, השם בו הוכתר העם כולו, ונכללו בו כל האבות וכל האמהות!
י – יצחק, יעקב
ש – שרה
ר – רחל, רבקה
א – אברהם
ל – לאה
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
