חטא המרגלים ותפילת משה

חטא המרגלים ותפילת משה

בפרשת שלח לך אנחנו לומדים על אחת הטרגדיות הגדולות שקרו לעם ישראל במדבר. חטא המרגלים. החטא שעיכב את הגעת עמ"י לארץ ישראל במשך 40 שנה, ולדעת חלק מרבותינו ז"ל – בגללו משה לא נכנס לא"י, ועל חטא זה נאמר אתם בכיתם בכיה של חינם וכו'.

אחרי שקורה אסון בקנה מידה גדול, מנסים להסתכל רגע על מה שקדם לזה, ולראות – האם ניתן היה לדעת שכך יקרה? ושאלת השאלות, האם ניתן היה למנוע את האסון שהתרחש?

לכאורה נראה שמשה רבינו ידע מה הולך לקרות, שהרי הוא הוסיף ליהושוע בן נון את האות י' לשמו, ואף התפלל עליו "יה יושיעך מעצת המרגלים".

ואם כך קשה מאוד, משה יודע שאסון כזה גדול הולך להגיע על עמ"י – והוא לא מונע אותו!! מדוע?

האלשיך הקדוש פורש בפנינו את כל הנקודות וההחלטות והספקות, ומתוך זה נוכל גם לקחת כמה דברים חשובים אלינו היום… וכך מסביר רבינו משה אלשיך זיע"א בהקדמה של ארבע נקודות :

המדרש אומר שהקב"ה כעס על הבקשה של עמ"י לשלוח מרגלים – אך היה מוכרח כביכול להיענות לה. כמשל למלך שאמר לבנו – מצאתי לך כלה. אמר הבן: רצוני לראותה! אמר המלך: אם אני לא אראה לו אותה עד החתונה, הוא יכול לכפור ולומר שכנראה היא לא טובה ולכן אני מסתיר אותה! אמר המלך לבנו: אתה לא סומך עלי שאני אתן לך משהו טוב? אז לראות אותה אתה תראה, אבל אתה לא תקבל אותה אלא בנך יזכה בה.

עם ישראל באים להקב"ה ואומרים לו הבטחת לנו ארץ זבת חלב ודבש, אנחנו רוצים לראות אותה לפני שאנחנו נכנסים אליה. אם הקב"ה יאמר "אסור לכם לראותה", יהיה חלילה מישהו שיהרהר בליבו – אולי ח"ו א"י לא כמו שהובטחה לנו ולכן לא מראים לנו אותה… אמר הקב"ה הנה תראו אותה, אבל לא תהנו ממנה ולא תזכו להכנס אליה. זאת הנקודה הראשונה.

הנקודה השניה היא שבפרשת בהעלותך למדנו מנבואת אלדד ומידד – שמשה רבינו לא יכניס את העם לא"י אלא יהושוע.

הנקודה השלישית – המדרש מספר שכאשר עמ"י שמעו ממשה על הצרעת שבתוך הבתים יש מטמוניות, אמרו ישראל למשה, למה לחכות עד שנגיע לא"י, בוא ניכנס עכשיו ונראה איפה הם מחביאים את זה (כמו שעשינו במכת חושך). ואנחנו לא פוחדים מהם כי אנחנו סומכים על הקב"ה. ומשה שמח לשמוע את זה שעמ"י כ"כ בוטחים בהקב"ה.

הנקודה הרביעית – מה הסיבה שמשה רבינו לא קבור בא"י? כדי שכל מתי המדבר שמתו בחוץ לארץ ישראל יעלו דרכו אל העולם העליון.

עכשיו נצרף יחד את כל הנקודות ונבין מה הולך פה: אם משה לא ישלח את המרגלים, לא יהיה חטא מרגלים, ואם כן עוד רגע נכנסים לארץ, ולא ימותו במדבר, וממילא משה רבינו יזכה להיקבר בארץ ישראל. ואם כן, מבחינה אישית – משתלם למשה רבינו שלא יצאו בכלל מרגלים לארץ כנען!

אבל, אם משה יאמר לעמ"י שהוא לא מסכים שישלחו מרגלים, אולי ח"ו יהיה לאיזה יהודי ספק באמונה של הבטחת הקב"ה. אולי יהיה יהודי אחד שייחלש באמונה! משה הוא מנהיג של כל העם והוא לא מוכן שכזה דבר יקרה! ולכן אומר משה: אני יודע שיש סיכוי מסויים שעניין המרגלים ישתבש, וממילא ימותו חלק מהעם במדבר, ואני אצטרך להיקבר בחו"ל, אבל אני מוכן למסור את נפשי ולא להיקבר בא"י העיקר שח"ו ח"ו לא יהיה לאף יהודי מחשבת כפירה אפילו לא לרגע אחד!

השיקול בידיים שלך!

אומר הקב"ה למשה – "שלח לך", השיקול בידיים שלך. ואם אתה חושש שהם יסטו מהדרך הטהורה, ההמלצה שלי – תשלח "אנשים" דהיינו צדיקים. ועוד, אל תשלח אותם ש"יחפרו" או "ירגלו" את הארץ אלא רק "ויתורו" את ארץ כנען, כלומר שיטיילו שם בלבד. 

משה רבינו שומע את זה מהקב"ה והוא מבין מדברי השם שאולי יש פה סיכון נוסף – שאולי ח"ו אחד המרגלים ייכשל בדבר שקר או הוצאת דיבה על ארץ ישראל. אומר משה: מי מכל השבטים יכול להיכשל חלילה בשקר או הוצאת דיבה? יש שלשה שבטים "בסיכון". יהודה, מנשה, ואפרים. יהודה אמר ליעקב אבינו "הכר נא הכתונת בנך היא אם לא" – למרות שהוא ידע שמעשה זה יגרום ליעקב לחשוב כאילו יוסף מת, שזהו דבר שקר. ומנשה ואפרים בסכנה להוציא דיבת הארץ רעה משום שעל יוסף נאמר "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם".

על שאר הנשיאים משה לא דאג בכלל, כי הוא ראה שהם רוצים ללכת לשם שמיים ומתוך בטחון בה', ואכן באותה השעה כשרים היו. אבל כעת משה רבינו כביכול נכנס לקונפליקט. כי על כל הנשיאים כאמור אין צורך להתפלל עליהם. אם אתפלל על כלב (למטה יהודה), יאמרו שאני דואג לגיסי (כלב היה נשוי למרים אחות משה). אם אתפלל על גדי בן סוסי (לשבט מנשה), כלב יאמר: על גיסך אתה לא מתפלל ועל אחרים כן? אם אני אבחר שלא להתפלל בכלל על שבט יוסף – לא מנשה (גדי) ולא אפרים (יהושוע) – יאמרו שנוח לי שיהושוע בן נון יחטא, כי הייתה נבואה של אלדד ומידד שהוא מכניס את עמ"י לארץ ואני מתקנא בו, ואם יחטא יישאר במדבר.

לכן מה עושה משה? מתפלל דווקא על יהושוע ואומר לו "יה יושיעך מעצת מרגלים". את השם "יה" אנחנו פוגשים במלחמת עמלק, וחלק מהחטא של המרגלים היה בהזכירם את עמלק היושב בארץ הנגב, אומר משה רבינו ליהושוע – בזכות שנלחמת בעמלק – תזכה להינצל מעצת מרגלים אם וכאשר תבוא.

את כל זאת רואה כלב בן יפונה ומבין דבר מתוך דבר – הוא מבין שמשה מברך את יהושוע בגלל שיש סיכון שיחטא, ולכן הוא אומר – החטא של שבט יהודה זה האמירה של יהודה ליעקב "הכר נא", אם כן מיד כשהם נכנסים לארץ כנען הולך כלב אל קברי האבות בחברון, ובעצם מבקש מחילה מיעקב אבינו, כך שעוון יהודה יימחל, וממילא שבט יהודה לא יהיה בסכנת חטא המרגלים.

הלימוד שלנו מכל זה הוא עצום: משה רבינו מוכן לוותר על כניסה לארץ ישראל – העיקר שלא יהיה יהודי אחד בסכנת כפירה. ומשה רבינו מוכן לוותר ולא להתפלל על גיסו – כדי שח"ו לא יהיה פתחון פה על הצדיק.

שבת שלום ומבורך!

לתגובות: alsheich.toratmoshe@gmail.com 

לשמיעת השיעור בקול הלשון – מספר שיעור 38494559

השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אביגיל ואסתר בת רחל ז"ל

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר