חטא המרגלים והשלכותיו לדורות

חטא המרגלים, אשכול ענבים

חטא המרגלים התרחש זמן קצר לאחר תחילת מסע עם ישראל במדבר, ומובא בספר במדבר בפרשת שלח.
כחלק מההכנות לקראת הכניסה לארץ ישראל, הארץ המובטחת, בקש העם ממשה רבינו מנהיגם, לשלוח מרגלים על מנת לתור את הארץ, ובכך לדווח על המצב השורר בה.
בעקבות כך, ממנה משה רבינו נציג מכל שבט לטובת המשימה. הקב"ה התיר לצאת למשימה בפירוש, ככתוב:  "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל". משה רבינו פעל כמצוות ה', ובסך הכל נבחרו לטובת המשימה כ-12 מרגלים.

ארץ ישראל של פעם

האם המרגלים היו אנשים יראי שמיים?

חז"ל מדגישים כי כל המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, היו מנהיגים ידועים ההולכים בדרך ה', בהם יהושוע בן נון, ממשיך דרכו של משה רבינו, וכלב בן יפונה. התורה עצמה מעידה עליהם וכותבת: "ראשי בני ישראל המה", למשימה זו נשלחו דווקא הנכבדים כיוון שהיא היתה משימה חשובה ביותר.
על פי פשט הפסוקים, לפני היציאה, ביקש מהם משה רבינו לבדוק בארץ ישראל מספר דברים חשובים, בזו הלשון:
"עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב, ומה הארץ אשר הוא יושב בה – הטובה היא אם רעה, ומה הערים אשר הוא יושב בהנה –הבמחנים או במבצרים, ומה הארץ – השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין"?

ארץ זבת חלב ודבש, תמרים
ארץ זבת חלב ודבש

מסע המרגלים ותוצאותיו

המרגלים יוצאים לתור את הארץ, ומסיימים את מסעם בצפון הארץ. מסעם ארך כארבעה ימים בסך הכל, וכאשר הם שבו מהארץ, הם נשאו עמם אשכול ענבים גדול. עם ישראל, שהיה במדבר במהלך מסעם של המרגלים בארץ ישראל, חיכה לשובם בקוצר רוח.

לכן, בין היתר, זמן מאוד קצר אחרי שחזרו המרגלים, החלו לספר לבני ישראל את התרשמותם ממשימת הריגול. כל המרגלים, כך עולה מהכתוב, הסכימו על יופיה של הארץ: "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא" (במדבר יג' פסוק כז').

עם זאת, הדעות של המרגלים היו חלוקות באשר ליכולת העם לכבוש את ארץ ישראל מיד האויבים.
שניים מהמרגלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, אמרו לעם בקול בוטח שהם יוכלו ללא ספק לכבוש את הארץ, כי הקב"ה הבטיח זאת. לצידם, המרגלים הנותרים החדירו פחד גדול בלב העם, וטענו כי העם לא יצליח לכבוש את הארץ, כי יושביה חזקים וענקים. בנוסף, הם הוציאו דיבת הארץ רעה, וטענו כי ארץ ישראל היא "ארץ אוכלת יושביה". כלומר, ארץ שיש סיכון גדול לחיים בה.

לאחר שעשרת המרגלים שטענו שעם ישראל לא יוכל לכבוש את הארץ, סיימו את דבריהם, יהושע וכלב שבו ואמרו לבני ישראל שלדעתם ללא כל ספק יהיה אפשרי לכבוש את הארץ: "ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". למרות דבריהם החוזרים ונשנים, ולמרות שהקב"ה הבטיח לעם ישראל שהוא יתן להם את ארץ ישראל, ולמרות שהקב“ה עשה עד כה ניסים גדולים ועצומים לעם ישראל, רבים מבני ישראל החלו לבכות, להתלונן, ולבטא חוסר אמונה גדול בה‘.

טענות חריפות הושמעו כנגד משה רבינו

דבריהם החריפים של עשרת המרגלים, גרמו למהומה גדולה בקרב העם. משה רבינו הואשם בכך שהוא מוביל את העם להרפתקאה מסוכנת מדי, וכלב בן יפונה ויהושע בן נון עמדו מהצד נדהמים, כאשר הם אינן מצליחים להבין כיצד העם שכח לפתע את הניסים שחולל להם ה' ביציאת מצריים, בקריעת ים סוף, בהורדת המן מן השמיים ועוד ועוד.
בעקבות הדברים החריפים של העם, משה ואהרון נפלו על פניהם, וכלב ויהושע קרעו את בגדיהם וקרעו לעומת העם: ”טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: אַךְ בַּ-ה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַ-ה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם” (במדבר, י"ד, ז'-ט').
העם לעומת זאת, לא שהה לדבריהם, ואף התכוון לרגום אותם באבנים.
דבריהם ושכנועיהם של יהושע וכלב נפלו על אוזניים ערלות, ולעומת זאת דברי המרגלים חלחלו אל לב העם, והוא מאס בארץ המובטחת.

עם ישראל במדבר

חטאם של המרגלים ברובד העמוק יותר

ברובד העמוק יותר, מספרים לנו חז"ל כי חטאם של המרגלים היה שפירשו לא נכון את השליחות לשמה נשלחו. המרגלים סברו בטעות שהם נשלחו לבדוק, האם ניתן לכבוש את הארץ, ולבחון אם משימה שכזו היא אפשרית או לא. למעשה, שליחותם לא היתה צריכה לעסוק בשאלה "האם ניתן", אלא "איך ניתן", כאשר מראש היה צריך להיות ברור עבורם כמנהיגים מאמינים שניתן לכבוש את הארץ.
הקב"ה ביקש לתת לעם ישראל חלק ושותפות בכיבוש הארץ, ולכן הסכים לשלוח מרגלים שתפקידם היה להביא ידיעות על הדרכים הנוחות ביותר לכיבוש הארץ.
חטאם המרכזי של המרגלים איפוא, היה סדק באמונה שארץ ישראל תכבש על ידי עם ישראל, וכן שתהיה לכך סיעתא דישמיא מאת הקב"ה.

העונש על חטא המרגלים

עם ישראל היה מצוי בדרגה רוחנית גבוהה מאוד בדור המדבר, לאחר שזכה להתגלות ה' במעמד הר סיני, וראה בחוש ניסים אדירים. על כן, היתה עוולה חמורה להטיל ספק בטובו והבטחתו של הקב"ה לאחר כל הטוב שגמל עמם. אם המרגלים היו מספרים רק את מה שראו, לא היו נענשים, אך הם הוסיפו לדבר בדיבת הארץ.
למרות חטאם החמור, שהיה בו משום כפיות טובה, ריחם הקב"ה על עם ישראל, והעלה את בניהם של החוטאים לארץ כנען. עם זאת, עם החוטאים בחטא המרגלים, נהג הקב"ה מידה כנגד מידה: הם לא בטחו בהבטחת ה' להעלותם לארץ, ועל כן נענשו בכך שלא זכו להכנס לארץ המובטחת.
לעומתם, יהושע בן נון וכלב בן יפונה שבטחו בהבטחת ה', זכו לעלות לארץ ישראל.

המסר העולה מחטא המרגלים לדורות הוא לקבל את ציווי האלוקים כפי שציווה, ולא כפי שאנו בשכל הבשר שלנו מנסים להבינו, מול האין סוף האלוקי. כשבן אנוש מנסה לפרש את ציווי הקל בהתאם לרמתו, הוא עלול לטעות.

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר