בין המצרים: ימים של אבל וחשבון נפש

חורבן בית המקדש

הימים שבין שבעה עשר בתמוז ותשעה באב, מכונים בשם "שלושת השבועות" או "ימי בין המצרים". במהלך תקופה זו כל יהודי מתעורר להתאבל על חורבן בית-המקדש, על הגלות שבאה בעקבות החורבן, ומשתדל לתקן את מעשיו כדי לזכות לבנין בית-המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו. ימים אלו מנקזים לתוכם אלפי שנות סבל של העם היהודי במרוצת הגלות. מדי שנה בשנה, בבוא ימי בין המצרים, עוטה רוח שונה את הרחוב היהודי: תזמורות אינן מנגנות, חתונות לא מתקיימות, יהודים אינם מסתפרים ועוטים עליהם ארשת של רצינות. רוח שונה מלווה את הימים הללו, והרגשת חלל רוחני עמוק.

בין המצרים: ימי צער וסכנה לישראל

בשל המאורעות הקשות שהתרחשו לעם ישראל בתקופת בין המצרים, ימים אלו מאופיינים בתחושת צער וכבדות. עליהם נאמר הפסוק באיכה: "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". הביטוי מתאר את חורבן הבית הראשון ואת מצב ממלכת יהודה בעקבות החורבן: "גלתה יהודה… לא מצאה מנוח, כל רודפיה השיגוה בין הַמְצָרִים" (איכה א, ג). בימים אלו, המתחילים מי"ז בתמוז, התרחשו פורענויות שונות לעם ישראל, ועל כן יש לנקוט במשנה זהירות, שכן הם מועדים יותר לפורענות. כדי לציין את אופיים של הימים הללו, תקנו חכמים לקרוא בשלוש השבתות שבין המצרים הפטרות העוסקות בפורענויות, ובשבע השבתות שאחר תשעה באב הפטרות של נחמה (שו"ע תכח, ח, עפ"י פסיקתא).

כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים
כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים

הצום הראשון והצום האחרון

הצום הראשון הפותח את ימי בין המצרים, הוא צום שבעה עשר בתמוז, והצום האחרון שחותם ימים אלו, הוא צום תשעה באב, שנקבע על חורבן בית המקדש. שני בתי המקדש חרבו ביום תשעה באב, הן בית המקדש הראשון שעמד על תלו 410 שנים, והן השני שעמד והתקיים במשך 420 שנה.

חמישה אסונות גדולים התרחשו בהיסטוריה היהודית בימי י"ז בתמוז:

  1. משה רבינו שבר את לוחות הברית הראשונים בהר סיני, כתגובה לחטא העגל.
  2. נפסקה הקרבת 'קרבן התמיד' בבית המקדש הראשון, כאשר לא נמצאו עוד בהמות לקרבן.
  3. חומות ירושלים נפרצו, מה שקדם לחורבן בית המקדש השני.
  4. לפני המרד הגדול, שרף המצביא הרומאי אפוסטמוס, ספר תורה – פעולה שמהווה תקדים לכל השריפות הנוראיות של ספרי קודש יהודיים במשך הדורות.
  5. צלם (פסל של עבודה זרה) הוצב בהיכלו של בית המקדש – ביטוי מחוצף של חילול השם וקודשיו.

משנכנס אב, מעמיקים את תחושת האבל והאובדן, בשל התרחשויות טרגיות נוספות שאירעו לעם ישראל: חורבן בתי המקדש, חטא המרגלים והגזירה על אבותינו שלא יכנסו לארץ, חורבן העיר ביתר, וכן חרישת העיר ירושלים.

בין המצרים וחורבן בית המקדש
בין המצרים וחורבן בית המקדש

איסורים שונים בתקופת בין המצרים

נהוג לחלק את תקופת בין המצרים לארבעה, כאשר חומרת האבלות עולה בהדרגה:

  • מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב
  • מראש חודש אב עד שבוע שחל בו תשעה באב
  • משבוע שחל בו תשעה באב עד תשעה באב עצמו
  • יום תשעה באב – שיא האבל הוא בזמן בו חלה שריפת בית מקדשנו.

אלו מנהגי האבלות שנוהגים בשלושת השבועות, מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב:

  • איסור להתחתן – במרבית העדות נוהגים שלא להינשא בתקופת בין המצרים, בייחוד בשבוע שבו חל ט' באב עצמו. יחד עם זאת, ניתן להתארס ללא סעודת שמחה.
  • ברכת שהחיינו – אין לברך ברכת שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש. על כן, נהוג להימנע בתקופה זו מאכילת פרי חדש ומלבישת בגד חדש, שכן יש לברך עליהם את ברכת שהחיינו.
  • מוזיקה – יש להימנע בתקופת בין המצרים הן משמיעת מוזיקה והן מנגינת מוזיקה. יחד עם זאת, מותר ללמד נגינה לצורך פרנסה עד לשבוע שבו חל ט' באב ומותר לשיר ללא כלי נגינה ברקע.
  • תספורת – האיסור על תספורת וגילוח משתנה בין עדה לעדה. יש הנוהגים להימנע בכל שלושת השבועות הללו מתספורת ויש הנוהגים להימנע מכך רק בשבוע שבו חל צום ט' באב. יחד עם זאת מותר להסתרק ולגזוז ציפורניים בכל ימי בין המצרים.
  • ריקודים – אין לרקוד ולצאת במחולות בכל תקופת בין המצרים.
  • תיקון חצות בין המצרים – יש לקרוא את תיקון רחל מתוך תיקון חצות בצהרי כל יום חול בתקופת בין המצרים.
  • יש למעט בבניין ובנטיעות של שמחה בימי בין המצרים, כגון שיפוצים לשם היופי ובנית בית חדש לִבְנוֹ של אדם העומד להתחתן, וכגון גינות נוי. אבל שיפוצים הנעשים כדי לתקן נזק וכדי שלא יהיה נזק גדול יותר – מותרים. ונטיעה של עצי פרי מותרת, ובייחוד בארץ ישראל שזו מצווה גדולה.
  • יש למעט גם במשא ומתן של שמחה, כגון ארגונים של חתונה שלאחר תשעה באב.
  • זהירות אף מדברים שיש בהם סכנה קלה – אין להסתובב בחוץ לבד, משעה רביעית ביום עד שעה תשיעית ביום. ויש להיזהר מאד בטיולים שלא לטייל בזמנים ומקומות חמים מידי, ולקחת הרבה מים. ובתשעת הימים ראוי שלא לטייל כלל. מותר ללכת לים ולבריכה בייחוד מי שצריך זאת לשם שמירה על בריאות, אך יש להיזהר יותר מהרגיל. ובתשעת הימים ילך לשחות, רק מי שחייב זאת לשמירה על בריאותו.

בימי בין המצרים חלים דיני אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני, וככל שמתקרבים לתשעה באב – ביטויי האבל הולכים ומחמירים: בתשעת הימים חל איסור על אכילת בשר ושתיית יין, איסור להתרחץ, להסתפר ולכבס בגדים.

משמעותם העמוקה של ימי בין המצרים

ימי בין המצרים, נועדו לעורר את האדם היהודי לצפות לגאולה השלמה ולבניין בית המקדש. לחוש במעט את החסרון של הבית שבו שרתה השכינה והארת הפנים של הקב"ה, ולהתעורר ולצפות לישועת עם ישראל. לרוב, מתוך הרגשת החסרון אנו זוכים להוקיר ולהעריך את מה שקיים. וכפי שאמרו חכמים ״כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". שנזכה בע"ה שכל ימי האבל על חורבנה של ירושלים, יהפכו לימים של שמחה, כפי שהתנבא הנביא זכריה: "צום הרביעי (י"ז בתמוז) וצום החמישי (ט' באב) וצום השביעי (צום גדליה) וצום העשירי (עשרה בטבת) יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים…" (זכריה ח, יט).

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר