אבלות בין המצרים

ימים אלו ימי בין המצרים, אבלים אנו כל בית ישראל די בכל אתר ואתר, על חורבן בית מקדשנו ותפארתנו, על אשר ניטלה עטרת ראשנו, על אשר חסרנו את כל הטוב בהיות בית אלקינו בנוי לתלפיות על מכונו, ושכינת עוזנו שוכנת בו.

אבלות על חורבן הבית

האבלות על חורבן בית מקדשנו אינה 'אבלות ישנה', על מאורע שאירע לפני אלפיים שנה. זהו אבל יום יומי, וכאב עדכני ועכשווי. על מצבנו שלנו, כאן ועכשיו. שכן אמרו בירושלמי (יומא פ"א ה"א) "כל דור שאין בית המקדש נבנה בימיו, כאילו נחרב בימיו", ועל כך אמרו במסכת ראש השנה (יז' ע"א) שהרשעים נענשים בגיהנם על שפשטו ידיהם בזבול, (בבית המקדש) כי בעוונותיהם לא נבנה. והוזהרנו שלא לעבור עבירות, כדי שלא לגרום להשהיית הגלות והשעיית הגאולה. וכל הסבל שסובלים אנו יום יום ושעה שעה הוא מתוצאות החורבן והגלות! אבל זה שאנו אבלים מחבר אותנו אל המציאות האמיתית ומונע אותנו מלשכוח את עברנו ולזכור ולדעת מי אנו, ובאין עבר אין עתיד!

עם ישראל חי בתקופות שונות, כל תקופה ומצבה, כשחיו בצל פוגרומים ורדיפות, זכרו היטב את צער הגלות וייחלו לגאולה. לעומת זה, בתקופות שלוות ורגועות יותר עלול להיווצר רושם שהכול טוב ויפה. ולא חסר דבר ולא זקוקים לכלום, והגאולה לא ממש היתה בראש מעייניהם, לא היתה כל כך נחוצה.

ימי בין המצרים מבהירים לכל בר דעת את המשקל הראוי שיש לייחס לגאולה

בעיצומם של ימי פורקן ובילוי, חופש ונופש, כאשר מטבעם של דברים האדם מרגיש שלא חסר לו כלום, הכל ב"ה בסדר וטוב, באים ימים אלו של ימי בין המצרים ומזכירים לו, דע לך יהודי, אתה עדיין בגלות!
הגלות איננה רק צרות ומצוקות, רדיפות ופוגרומים. הגלות הקשה והעיקרית היא כמאמר חז"ל – "אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". בן מלך, שגלה מעל שולחן אביו, יכול שיהיה לו כל הטוב וכל השפע שבעולם, אבל הוא תמיד יחוש וירגיש שהעיקר חסר – הוא גלה מעל 'שולחן המלך'.
ואמר רב יצחק (ברכות ג.) בנו של שמואל משמו של רב: ג' משמרות זה הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם.

מעשה רבי יוסי

א"ר יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפילתי לאחר שסיימתי תפילתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי וכו', ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות, ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים יהא שמיה הגדול מבורך הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. ע"כ.

כך גם אנו עם ישראל בני מלכים אנחנו, המצב האידיאלי לעם ישראל זה כאשר 'תחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים', כאשר נזכה ונראה כי 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח' כאשר תשרה שכינה בישראל, ונסתופף בצילא דמיהמנותא, סביב 'שולחן המלך', כל עוד לא זכינו לכך, הרי שאנו שרויים עדיין בגלות, בבחינת "בנים שגלו מעל שולחן אביהם".
זהו למעשה צער גדול בו שרויים עם ישראל, אך יש לדעת ולזכור כי צער זה אינו צער של יגון, אבל וקדרות, זהו צער מהול בהרבה מאוד תקוה ואמונה, ו"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה".

נזכה לשוב במהרה ל'שולחן המלך' בבניין בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו' ואז יושפע עלינו שפע טוב ולא יחסר מאיתנו דבר, לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים: (ישעיה יא. ט') אז תתגשם הנבואה, "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם:" (ישעיה סא. ה') וכן וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: (ויקרא כו. ג' – ו')

אז יושפע שפע רב מכל העולמות!

מאת: הרב דוד כהן – גן יבנה.