וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: (פרשת חיי שרה כד. ג' ד')
בדו השיח בין אברהם אבינו לעבדו אליעזר שומעים אנו לכאורה דברים שחוזרים על עצמם שוב ושוב.
אברהם פונה לאליעזר ואומר: ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו: כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק:
ואליעזר עבדו משיב לו ואומר: אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם:
מדוע לא הסתפק אליעזר בזה שאמר אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, והוסיף לומר "אל הארץ הזאת"?
ואברהם אבינו שוב משיב לו ואומר: הישמר לך פן תשיב את בני שמה: יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם:
על פסוק זה אומר רש"י הקדוש כך: ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. ולא אמר ואלהי הארץ, ולמעלה אמר (פסוק ג) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ:
ולפי פירוש זה של רש"י, מדוע נזקק אברהם אבינו לומר לאליעזר את כל אריכות דברים זו, ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. ולא אמר ואלהי הארץ וכו'.. שיאמר לו בצורה מפורשת ופשוטה "ולקחת אשה לבני ליצחק משם לכאן ותו לא!
ואפ"ל ע"פ המשנה באבות (פרק ב משנה יב') רבי יוסי אומר, וכל מעשיך יהיו לשם שמים: אף בשעה שאתה עוסק באכילה ושתיה ובדרך ארץ לא תתכוין לההנות גופך, אלא שתהיה בריא לעשות רצון קונך: (ר"ע מברטנורה)
וכבר אמרו על יעקב אבינו ע"ה "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה. והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. והנה ה' ניצב עליו" (בראשית כח. יב') ופירשו רבותינו ז"ל: ויחלום והנה – הוא עצמו – נדמה ונמשל כאן לסולם. סולם המוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה. והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו – ביעקב אבינו עצמו, ובכל אדם ואדם! שהרי "העושה מצוה אחת, בורא לו פרקליט אחד" — אלו המלאכים העולים, והמעלים עימם את האדם לגבהי מרומים. "והעובר עבירה אחת בורא לו, קטיגור אחד" – אלו המלאכים היורדים, ומדרדרים את האדם לשאול תחתיה, חלילה… ' האדם, כמוהו כסולם. עשוי שלבים שלבים, אין סוף מדרגות. יכול הוא להתעלות מעלה מעלה, לרום המעלות. לפסגות בל ישוערו, שהוא עצמו אינו מעלה בדעתו! עולמות של אור וזוהר יפתחו לפניו, מעיינות של השגות והבנות.
וידוע כי סולם עולה כמנין ממון מאה שלושים ושש, ללמדך כי הממון כמוהו כמו הסולם מוצב ארצה, יסודותיו ארציים ביותר וגשמיים, אך ראשו מגיע השמימה, אם ייטיב לטפס בשלבי הסולם ולעלות במעלותיו מדריגה אחר מדריגה בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים" אזי אפשר באמצעות הממון הארצי והגשמי הזה להגיע ממש לשמי מרום.
וכמו שמובא בתלמוד (בבא בתרא עד ע"א) היכא דנשקי ארעא ורקיעא. ארץ ושמים נושקים זה לזה – מקום גבוה היה שם שנושקין יחד זה לזה, ולאו היינו סוף העולם דהא מהלך חמש מאות שנים הוי וארץ ישראל אמצעיתו של עולם היא כדכתיב: (יחזקאל לח) יושבי על טבור הארץ.
הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל, "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ": (שמות יט ה') העם הנבחר, בתכונותיו, במהותו ונטיותיו!
ובמה מתבטאת סגולה זו? אין זאת אלא על ידי שמחברים שמים וארץ במעשיהם ובתורתם, שנושקין יחד זה לזה, כדברי התלמוד.
דוגמא לזה של חיבור שמים וארץ, בשבתנו בסוכה מתענגים על מאכל ומשתה כיד ה' הטובה עלינו, הרי שהנאה זו הינה הנאה של הגוף, גשמית, ארצית, ובכל זאת נחשבת היא כסעודה של מצוה, כיוון שאנו מחברים אותה למצוות הסוכה ובזה למעשה מרוממים אותה לפסגות שמיימיות גבוהות ביותר, כך בכל סעודות המצוה לסוגיהן.
על פי זה ניתן לפרש את הפסוק: "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ": אם הארציות שלכם תהיה לי, כלומר כל עניני הגשמיות שלכם תהיה לי, לשמי, לשם שמים, הרי שבכך תהיו נבדלים מכל העמים, "והייתם לי קדשים כי קדוש אני יהוה ואבדל אתכם מן העמים להיות לי": (ויקרא כ. כו')
כח זה של העלאת הגשמיות למימדים רוחניים עילאיים שייך אך ורק אצל בני אנוש החיים עלי אדמות, בארציות, בגשמיות, ולכן זכה האדם לקבלת התורה שרק על ידה ובכוחה של תורה להעלות את הגשמיות לפסגות רוחניים שמימיים. מה שאין כן המלאכים שאין אצלם גשמיות, ממילא אין ולא שייך המושג עליית החומר לדרגות רוחניות, אשר על כן לא קיבלו את התורה המהווה בסיס לפעולה זו.
רמז נוסף מצאנו כאשר הקדוש ברוך הוא פונה לאברהם אבינו ע"ה ואומר: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך": (בראשית יב. א') לך לך מארצך… "לך לך" מהארציות של בית אביך ביתו של תרח, בית של עבודה זרה, בית שכל כולו ארציות וגשמיות, בית שלא ידעו לחבר שמים וארץ אלא גרמו להפרדה טוטאלית, וכל מעשיהם היו ארציים וגשמיים לחלוטין. לכן עליך ללכת ולנטוש מקום זה. אל הארץ אשר אראך! אל ארץ שיש בה סגולה יתירה, ארץ של התרוממות, ארץ הגבוהה מכל הארצות, הוי אומר זוהי ארץ ישראל.
על פי זה ניתן להבין את הדיאולוג בין אברהם אבינו לעבדו אליעזר.
אברהם אבינו פונה לאליעזר עבדו ואומר: "ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ" לאחר פעילות מסיבית בבחינת "ואת הנפש אשר עשו בחרן" שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים, המצב בשטח השתנה וישנה אחדות באלוקות בהשראת השכינה, אלוקי השמים הוא כעת גם אלוקי הארץ! כבר יודעים הם כיצד להעלות את הארציות לדרגה שמיימית. לכן "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו: כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק:
ואליעזר עבדו משיב לו ואומר: "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, ומוסיף – אל הארץ הזאת"? אולי היא רגילה לחינוך אחר שמפרידים בין שמים וארץ, שהכל גשמי וארצי, ולא תאבה ללכת אחרי אל הארץ הזאת שייחדת פה, ארץ ושמים נושקים זה לזה. אולי היא לא תרצה ללכת בדרך זו שלך? "ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם"? לא סתם השב אשיב את בנך שמה, אלא אל הארץ אשר יצאת משם, מאותה ארציות של אביך תרח בית נחור, של עבודת אלילים?
עונה לו אברהם ומזהיר אותו: "השמר לך פן תשיב את בני שמה. ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי, שהייתי אז בחרן הוא היה רק אלוקי השמים הוא לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואמר לי לך לך מארצך, מהארציות ששוררת בבית אביך, והוא נשבע לי לזרעך אתן את הארץ הזאת, זאת הארץ שנאמר עליה שהיא גבוהה מכל הארצות כי בכוחה להעלות את הארציות ולחברה לשמים, בבחינת שיהיו נושקין יחד זה לזה, הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
