פרשת חיי שרה | פרשת יהדות

פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה- עם ניקוד וטעמים - חידושי תורה ופרפראות על הפרשה

ראשון א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה. ב וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ. ג וַיָּקָם, אַבְרָהָם, מֵעַל, פְּנֵי מֵתוֹ; וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת, לֵאמֹר. ד גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. ה וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ. ו שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ, אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ. ז וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ, לִבְנֵי חֵת. ח וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר: אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר. ט וְיִתֶּן לִי, אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר. י וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת; וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר. יא לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ. יב וַיִּשְׁתַּחוּ, אַבְרָהָם, לִפְנֵי, עַם הָאָרֶץ. יג וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ, לֵאמֹר, אַךְ אִם אַתָּה לוּ, שְׁמָעֵנִי: נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי, שָׁמָּה. יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ. טו אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא; וְאֶת מֵתְךָ, קְבֹר. טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר. שני יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב. יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ. יט וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן: בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר: מֵאֵת בְּנֵי חֵת.

א וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, בַּכֹּל. ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ: שִׂים נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. ד כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק. ה וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הָעֶבֶד, אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת; הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם. ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה. ז יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם. ח וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ, מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת; רַק אֶת בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה. ט וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ, תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו; וַיִּשָּׁבַע לוֹ, עַל הַדָּבָר הַזֶּה. שלישי י וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר. יא וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. יב וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. טו וַיְהִי הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם; וְכַדָּהּ, עַל שִׁכְמָהּ. טז וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ; וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. יח וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. יט וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת. כ וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל גְּמַלָּיו. כא וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ, אִם לֹא. כב וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם. כג וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ, הַגִּידִי נָא לִי; הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ, לָלִין. כד וַתֹּאמֶר אֵלָיו, בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. כה וַתֹּאמֶר אֵלָיו, גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם, לָלוּן. כו וַיִּקֹּד הָאִישׁ, וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה. רביעי כז וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ, מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי, בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה, בֵּית, אֲחֵי אֲדֹנִי. כח וַתָּרָץ, הַנַּעֲרָ, וַתַּגֵּד, לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים, הָאֵלֶּה. כט וּלְרִבְקָה אָח, וּשְׁמוֹ לָבָן; וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה, אֶל הָעָיִן. ל וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם, וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר, כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ; וַיָּבֹא, אֶל הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים, עַל הָעָיִן. לא וַיֹּאמֶר, בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה; לָמָּה תַעֲמֹד, בַּחוּץ, וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת, וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים. לב וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא, לַגְּמַלִּים, וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו, וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ. לג וַיּוּשַׂם לְפָנָיו, לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל, עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי; וַיֹּאמֶר, דַּבֵּר. לד וַיֹּאמַר: עֶבֶד אַבְרָהָם, אָנֹכִי. לה וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי, מְאֹד וַיִּגְדָּל; וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר, וְכֶסֶף וְזָהָב, וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. לו וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן, לַאדֹנִי, אַחֲרֵי, זִקְנָתָהּ; וַיִּתֶּן לוֹ, אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ. לז וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי, לֵאמֹר: לֹא תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ. לח אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ, וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי. לט וָאֹמַר, אֶל אֲדֹנִי: אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה, אַחֲרָי. מ וַיֹּאמֶר, אֵלָי: יְהוָה אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי. מא אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי, כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי; וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ, וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי. מב וָאָבֹא הַיּוֹם, אֶל הָעָיִן; וָאֹמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי, אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ. מג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל עֵין הַמָּיִם; וְהָיָה הָעַלְמָה, הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב, וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ, הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. מד וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה, וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר הֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן אֲדֹנִי. מה אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתִּשְׁאָב; וָאֹמַר אֵלֶיהָ, הַשְׁקִינִי נָא. מו וַתְּמַהֵר, וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ, וַתֹּאמֶר שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה; וָאֵשְׁתְּ, וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה. מז וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ, וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ, וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר, אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה; וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ, וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ. מח וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה, לַיהוָה; וָאֲבָרֵךְ, אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ. מט וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת, אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי; וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי, וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל. נ וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ טוֹב. נא הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ; וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. נב וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה, לַיהוָה. חמישי נג וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּבְגָדִים, וַיִּתֵּן, לְרִבְקָה; וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ, וּלְאִמָּהּ. נד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיָּלִינוּ; וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי. נה וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר; אַחַר, תֵּלֵךְ. נו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי, וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי; שַׁלְּחוּנִי, וְאֵלְכָה לַאדֹנִי. נז וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת פִּיהָ. נח וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ. נט וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם, וְאֶת מֵנִקְתָּהּ, וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם, וְאֶת אֲנָשָׁיו. ס וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו. סא וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה, אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה, וַיֵּלַךְ. סב וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. סג וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. סד וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל. סה וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד, מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס. סו וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד, לְיִצְחָק, אֵת כָּל הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר עָשָׂה. סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ.

שישי א וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. ב וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן, וְאֶת מְדָן, וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק, וְאֶת שׁוּחַ. ג וְיָקְשָׁן יָלַד, אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן; וּבְנֵי דְדָן, הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים. ד וּבְנֵי מִדְיָן, עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ, וַאֲבִידָע, וְאֶלְדָּעָה; כָּל אֵלֶּה, בְּנֵי קְטוּרָה. ה וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, לְיִצְחָק. ו וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ חַי, קֵדְמָה, אֶל אֶרֶץ קֶדֶם. ז וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי: מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים. ח וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל עַמָּיו. ט וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה: אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר, הַחִתִּי, אֲשֶׁר, עַל פְּנֵי מַמְרֵא. י הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם, מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם, וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ. יא וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי. שביעי יב וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, בֶּן אַבְרָהָם: אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית, שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם. יג וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁמֹתָם, לְתוֹלְדֹתָם: בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת, וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם. יד וּמִשְׁמָע וְדוּמָה, וּמַשָּׂא. טו חֲדַד וְתֵימָא, יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה. מפטיר טז אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם, בְּחַצְרֵיהֶם, וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם, לְאֻמֹּתָם. יז וְאֵלֶּה, שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְשֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּגְוַע וַיָּמָת, וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.

הפטרת פרשת חיי שרה בספר מלכים א’ פרק א’:

א וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיְכַסֻּהוּ, בַּבְּגָדִים, וְלֹא יִחַם, לוֹ. ב וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו, יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה, וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת; וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ, וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. ג וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וַיִּמְצְאוּ, אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, וַיָּבִאוּ אֹתָהּ, לַמֶּלֶךְ. ד וְהַנַּעֲרָה, יָפָה עַד מְאֹד; וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ. ה וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר, אֲנִי אֶמְלֹךְ; וַיַּעַשׂ לוֹ, רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, רָצִים לְפָנָיו. ו וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר, מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ; וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד, וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. ז וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן; וַיַּעְזְרוּ, אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה. ח וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא, וְשִׁמְעִי וְרֵעִי, וְהַגִּבּוֹרִים, אֲשֶׁר לְדָוִד לֹא הָיוּ, עִם אֲדֹנִיָּהוּ. ט וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ, צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא, עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת, אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל; וַיִּקְרָא, אֶת כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה, עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. י וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת הַגִּבּוֹרִים, וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא. יא וַיֹּאמֶר נָתָן, אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ, כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית; וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד, לֹא יָדָע. יב וְעַתָּה, לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה: וּמַלְּטִי, אֶת נַפְשֵׁךְ, וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ, שְׁלֹמֹה. יג לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר, כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי; וּמַדּוּעַ, מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ. יד הִנֵּה, עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ; וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ, וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ. טו וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה, וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד; וַאֲבִישַׁג, הַשּׁוּנַמִּית, מְשָׁרַת, אֶת הַמֶּלֶךְ. טז וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע, וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מַה לָּךְ. יז וַתֹּאמֶר לוֹ, אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ, כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ, יִמְלֹךְ אַחֲרָי; וְהוּא, יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי. יח וְעַתָּה, הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ; וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא יָדָעְתָּ. יט וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן, לָרֹב, וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא; וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ, לֹא קָרָא. כ וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ: לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַחֲרָיו. כא וְהָיָה, כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו; וְהָיִיתִי, אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים. כב וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת, עִם הַמֶּלֶךְ; וְנָתָן הַנָּבִיא, בָּא. כג וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא; וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָה. כד וַיֹּאמֶר, נָתָן, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי; וְהוּא, יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי. כה כִּי יָרַד הַיּוֹם, וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב, וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ. כו וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא. כז אִם, מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, נִהְיָה, הַדָּבָר הַזֶּה; וְלֹא הוֹדַעְתָּ, אֶת עַבְדְּךָ, מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַחֲרָיו. כח וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר, קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע; וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כט וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמַר: חַי יְהוָה, אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה. ל כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי: כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה, הַיּוֹם הַזֶּה. לא וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ, וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ; וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד, לְעֹלָם.

{א} ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו,  (א) בת ק’ כבת כ’ לחטא,  (ב) מה בת כ’ לא חטאה שהרי אינה בת עונשין,  (ג) אף בת ק’ בלא חטא, ובת כ’ כבת ז’ ליופי: שני חיי שרה. כלן שוין לטובה: {ב} בקרית ארבע. על שם  (ד) ארבע ענקים שהיו שם, אחימן ששי ותלמי ואביהן. דבר אחר, על שם ארבע זוגות שנקברו  (ה) שם איש ואשתו, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה (ב”ר נח, ד.)ויבא אברהם.  (ו) מבאר שבע: לספוד לשרה ולבכתה. נסמכה מיתת שרה  (ז) לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה,  (ח) שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה  (ט) נשמתה ממנה ומתה: {ד} גר ותושב אנכי עמכם. גר מארץ אחרת, ונתישבתי עמכם. ומדרש אגדה, אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שאמר לי הקב”ה לזרעך אתן את  (י) הארץ הזאת: אחוזת קבר. אחוזת קרקע לבית  (כ) הקברות: {ו} לא יכלה. לא ימנע,  (ל) כמו לא תכלא רחמיך (תהלים מ, יב.), וכמו ויכלא הגשם (בראשית ח, ב.){ח} נפשכם. רצונכם: ופגעו לי. לשון בקשה, כמו אל תפגעי בי (רות א, טז.){ט} המכפלה. בית ועליה על גביו. דבר אחר, שכפולה  (מ) בזוגות (עירובין נג.)בכסף מלא. אשלם כל שוויה, וכן דוד אמר לארונה בכסף מלא (דברי הימים-א כא, כד.){י} ועפרון ישב. כתיב חסר, אותו היום מנוהו שוטר עליהם,  (נ) מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו, עלה לגדולה: לכל באי שער עירו. שכולן בטלו ממלאכתן,  (ס) ובאו לגמול חסד לשרה: {יא} לא אדני. לא תקנה אותה בדמים: נתתי לך. הרי הוא כמו שנתתיה לך: {יג} אך אם אתה לו שמעני. אתה אומר לי לשמוע לך וליקח בחנם, אני אי אפשי בכך  (ע) אך אם אתה לו שמעני, הלואי ותשמעני: נתתי. דוני”ש בלע”ז (געבען), מוכן הוא אצלי, והלואי נתתי  (פ) לך כבר: {טו} ביני ובינך. בין שני אוהבים כמונו, מה היא חשובה לכלום, אלא הנח את המכר,  (צ) ואת מתך קבור: {טז} וישקל אברהם לעפרן. חסר וי”ו, לפי  (ק) שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה, שנטל ממנו שקלים גדולים שהן קנטרין שנאמר עובר לסוחר, שמתקבלים בשקל בכל מקום, ויש מקום ששקליהן גדולים שהן קנטרין, (בבא מציעא פז. בכורות נ.), צנטיאר”ש (צענטנער) בלע”ז: {יז} ויקם שדה עפרון. תקומה היתה לו,  (ר) שיצא מיד הדיוט ליד מלך. ופשוטו של מקרא, ויקם השדה והמערה אשר בו וכל העץ  (ש) לאברהם למקנה וגו’: {יח} בכל באי שער עירו. בקרב כולם ובמעמד כולם  (ת) הקנהו לו:

חיי שרה פרק-כד

{א} ברך את אברהם בכל. בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן, היה  (א) צריך להשיאו אשה: {ב} זקן ביתו. לפי שהוא דבוק נקוד זקן: תחת ירכי. לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה, או תפילין (שבועות לח:), והמילה היתה מצוה ראשונה לו, ובאה לו על ידי צער, והיתה חביבה עליו, ונטלה. (ור”ל מה שלא אמר תחת ירכך, והיה לו להשביע העבד במילתו, לפי ששל אברהם היתה ראשונה לו קודם מילת העבד וק”ל){ז} ה’ אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. ולא אמר ואלהי הארץ, ולמעלה אמר  (ב) ואשביעך וגו’, אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי, היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ: מבית אבי. מחרן: ומארץ מולדתי. מאור  (ג) כשדים: ואשר דבר לי. לצורכי, כמו אשר דבר עלי. וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור, מפורשים בלשון על, ותרגום שלהם (רצונו שדרך התרגום להשתמש למ”ד במקום בעבור וק”ל), עלי, עלוהי, עליהון, שאין נופל אצל דיבור לשון לי, ולו, ולהם, אלא אלי, אליו, אליהם. ותרגום שלהם עמי, עמיה, עמהון, אבל אצל אמירה נופל לשון לי, ולו, ולהם: ואשר נשבע לי. בין הבתרים: {ח} ונקית משבועתי וגו’. וקח לו אשה מבנות  (ד) ענר אשכול וממרא: רק את בני וגו’. רק מיעוט הוא, בני אינו חוזר, אבל יעקב בן בני סופו לחזור: {י} מגמלי אדוניו. ניכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין (ב”ר נט, י.) (ה) מפני הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים: וכל טוב אדוניו בידו. שטר מתנה כתב ליצחק  (ו) על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם (שם יא.)ארם נהרים. בין שתי נהרות יושבת: {יא} ויברך הגמלים. הרביצם: {יד} אותה הוכחת. ראויה היא לו, שתהא גומלת חסדים, וכדאי ליכנס בביתו של אברהם, ולשון הוכחת, ביררת, אפרוביש”ט בלע”ז (דוא האזט בעשיעדען)ובה אדע. לשון  (ז) תחנה, הודע לי בה: כי עשית חסד. אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו, אדע כי עשית חסד: {טז} בתולה. ממקום בתולים (ב”ר ס, ה.)ואיש לא ידעה. שלא כדרכה, לפי שבנות הכנענים היו משמרות מקום בתוליהן, ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקייה מכל: {יז} וירץ העבד לקראתה. לפי שראה שעלו  (ח) המים לקראתה (ב”ר שם)הגמיאיני נא. לשון גמיעה, הומיי”ר בלע”ז (שלוקקען שלירפען){יח} ותרד כדה. מעל שכמה: {יט} עד אם כלו. הרי אם משמש בלשון אשר: אם כלו. תרגם אונקלוס די ספקון, שזו היא גמר שתייתן  (ט) כששתו די ספוקן: {כ} ותער. לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה, המערה מכלי אל כלי, ובמקרא יש לו דומה אל תער נפשי (תהלים קמא, ח.), אשר הערה למות נפשו (ישעיה נג, יב.)השקת. אבן חלולה ששותים בה הגמלים: {כא} משתאה. לשון שאיה, כמו שאו ערים, תשאה שממה (ישעיה ו, יא.)משתאה. משתומם ומתבהל, על שראה דברו קרוב להצליח, אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו. ואל תתמה בתי”ו של משתאה, שאין לך תיבה שתחלת יסודה שי”ן ומדברת בלשון מתפעל, שאין תי”ו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד, כגון משתאה מגזרת שאה, משתולל (שם נט, טו.) מגזרת שולל, וישתומם (שם טז.) מגזרת שממה, וישתמר חוקות עמרי (מיכה ו, טז.) מגזרת וישמר, אף כאן משתאה מגזרת תשאה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, כמו על יומו נשמו אחרונים (איוב יח, כ.), שומו שמים (ירמיה ב, יב.), אשתומם כשעה חדא (דניאל ד, טז.), כך תפרש לשון שאייה באדם בהול ובעל מחשבות. ואונקלוס תרגם לשון שהייה, וגברא שהי, שוהא ועומד במקום אחד, לראות ההצליח ה’ דרכו, ואין לתרגם שתי שהרי אינו לשון שתיה,  (י) שאין אל”ף נופלת בלשון שתיה: משתאה לה. משתומם עליה, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ, יג.), וכמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (שם כו, ז.){כב} בקע. רמז לשקלי ישראל,  (כ) בקע לגלגלת: ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצומדות: עשרה זהב משקלם. רמז לעשרת הדברות שבהן: {כג} ויאמר בת מי את. לאחר שנתן לה שאלה,  (ל) לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב”ה דרכו: ללין. לינה  (מ) אחת, לין שם דבר,  (נ) והיא אמרה ללון כמה לינות: {כד} בת בתואל. השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: {כה} מספוא. כל מאכל הגמלים קרוי מספוא, כגון תבן ושעורים: {כז} בדרך. דרך המזומן, דרך הישר, באותו דרך שהייתי צריך. וכן כל בי”ת ולמ”ד וה”א המשמשים בראש התיבה ונקודים בפת”ח, מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר, או שהוא מבורר וניכר באיזו הוא מדבר: {כח} לבית אמה. דרך הנשים היתה, להיות להן בית לישב בו למלאכתן, ואין הבת  (ס) מגדת אלא לאמה: {כט} וירץ. למה רץ ועל מה רץ,  (ע) ויהי כראות את הנזם, אמר, עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון: {ל} על הגמלים. לשמרן,  (פ) כמו והוא עומד עליהם (בראשית יח, ח.), לשמשם: {לא} פניתי הבית. מעבודת  (צ) אלילים: {לב} ויפתח. התיר זמם שלהם (ב”ר ס, ח.), שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים: {לג} עד אם דברתי. הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי,  (ק) כמו עד כי יבא שילה (בראשית מט, י.), זהו שאמרו חז”ל כי משמש בד’ לשונות, והאחד אי, והוא אם: {לו} ויתן לו את כל אשר לו. שטר מתנה הראה להם: {לז} לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. אם לא תלך תחלה אל בית אבי ולא תאבה  (ר) ללכת אחריך: {לט} אלי לא תלך האשה. אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר,  (ש) והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם, בני ברוך ואתה ארור,  (ת) ואין ארור מדבק בברוך: {מב} ואבא היום. היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. אמר רבי אחא, יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה: {מד} גם אתה. גם לרבות אנשים שעמו: הוכיח. בירר והודיע, וכן כל הוכחה שבמקרא, ברור דבר: {מה} טרם אכלה. טרם שאני מכלה, וכן כל לשון הווה, פעמים שהוא מדבר בלשון עבר, כמו טרם כליתי, ופעמים שמדבר בלשון עתיד, כמו כי אמר איוב, הרי לשון עבר, ככה יעשה איוב (איוב א, ה.) הרי לשון עתיד, ופירוש שניהם לשון הווה, כי אומר היה איוב אולי חטאו בני וגו’ והיה עושה כך: {מז} ואשאל ואשם. שנה הסדר, שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו, היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא: {מט} על ימין. מבנות ישמעאל: על שמאל. מבנות לוט, שהיה יושב לשמאלו של אברהם (ב”ר ס, ט.){נ} ויען לבן ובתואל. רשע היה, וקפץ להשיב לפני אביו: לא נוכל דבר אליך. למאן בדבר הזה, לא על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר הגון, לפי שניכר שמה’ יצא הדבר לפי דבריך שזימנה לך: {נב} וישתחו ארצה. מכאן שמודים  (א) על בשורה טובה (ב”ר ס, ו.){נג} ומגדנות. לשון מגדים, שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל: {נד} וילינו. כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד: {נה} ויאמר אחיה ואמה. ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב  (ב) ובא מלאך והמיתו: ימים. שנה (כתובות נז:) כמו ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה, כט.) שכך נותנין לבתולה זמן י”ב חדש, לפרנס את עצמה בתכשיטים: או עשור. י’ חדשים. ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט, ואם לא תרצה, תן לנו מרובה מזה: {נז} ונשאלה את פיה. מכאן שאין משיאין  (ג) את האשה אלא מדעתה (ב”ר ס, יב.){נח} ותאמר אלך. מעצמי  (ד) ואף אם אינכם רוצים: {ס} את היי לאלפי רבבה. את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה, הרבה ארבה את זרעך וגו’, יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך  (ה) ולא מאשה אחרת: {סב} מבוא באר לחי רואי. שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה (ב”ר ס, יד.)יושב בארץ הנגב. קרוב לאותו באר, שנאמר ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ושם היה הבאר, שנאמר הנה בין קדש  (ו) ובין ברד: {סג} לשוח. לשון תפלה (ב”ר שם) (ז) כמו ישפך שיחו (תהלים קב, א.){סד} ותרא את יצחק. ראתה אותו הדור  (ח) ותוהא (ס”א ותמהה) מפניו (ב”ר ס, טו.)ותפל. השמיטה עצמה לארץ,  (ט) כתרגומו ואתרכינת, הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע, כמו הטי נא כדך, ארכיני. ויט שמים (שמואל-ב כב, י.), וארכין, לשון מוטה לארץ, ודומה לו כי יפול לא יוטל (תהלים לז, כד.) (י) כלומר אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע: {סה} ותתכס. לשון ותתפעל, כמו ותקבר,  (כ) ותשבר: {סו} ויספר העבד. גלה לו נסים שנעשו לו, שקפצה לו הארץ (ב”ר ס, טו.), ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו: {סז} האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת  (ל) שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל,  (מ) ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב”ר ס, טז.)אחרי אמו. דרך ארץ, כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה,  (נ) ומשמתה, הוא מתנחם באשתו:

חיי שרה פרק-כה

{א} קטורה. זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה  (ס) כקטרת, ושקשרה פתחה, שלא נזדווגה  (ע) לאדם מיום שפרשה מאברהם (ב”ר סא, ד.){ג} אשורים ולטושים. שם ראשי  (פ) אומות. (שם ה.) ותרגום של אונקלוס אין לי לישבו על לשון המקרא, שפירש למשירין, לשון מחנה, ואל תאמר שאינו כן מפני האל”ף שאינה יסודית, הרי לנו תיבות שאין בראשם אל”ף, ונתוספה אל”ף בראשם, כמו חומת אנך, שהוא מן נכה רגלים, וכמו אסוך שמן, שהוא מן ורחצת וסכת: ולטושם. הם בעלי אהלים, המתפזרים אנה ואנה, ונוסעים איש באהלי אפדנו, וכן הוא אומר והנה נטושים על פני כל הארץ, (שמואל א ל, טז.) שכן למ”ד ונו”ן מתחלפות זו בזו: {ה} ויתן אברהם וגו’. אמר ר’ נחמיה, ברכת דייתיקי נתן לו,  (צ) שאמר לו הקב”ה לאברהם והיה ברכה, הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרם ליצחק: {ו} הפילגשים. חסר כתיב,  (ק) שלא היתה אלא פלגש אחת (ב”ר סא, ד.), היא הגר, היא קטורה. נשים בכתובה, פלגשים  (ר) בלא כתובה, כדאמרינן בסנהדרין (כא.) בנשים ופלגשים דדוד: נתן אברהם מתנות. פירשו רבותינו (שם צא.), שם  (ש) טומאה מסר  (ת) להם. דבר אחר, מה שניתן לו על אודות שרה, ושאר מתנות שנתנו לו, הכל נתן להם, שלא רצה ליהנות מהם: {ז} מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים. בן ק’ כבן ע’, ובן ע’ כבן ה’ בלא חטא: {ט} יצחק וישמעאל. מכאן שעשה ישמעאל תשובה, והוליך את יצחק לפניו,  (א) והיא שיבה טובה שנאמר באברהם (ב”ר לח, יב.){יא} ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו’. נחמו  (ב) תנחומי אבלים (סוטה יד.). דבר אחר, אף על פי שמסר הקדוש ברוך הוא את הברכות לאברהם, נתיירא לברך את יצחק,  (ג) מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, אמר, יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו, ובא הקב”ה וברכו: {יג} בשמותם לתולדותם. סדר  (ד) לידתן זה אחר זה: {טז} בחצריהם. כרכים שאין להם חומה. ותרגומו בפצחיהון, שהם מפוצחים, לשון פתיחה, כמו פצחו ורננו (תהלים צח, ד.){יז} ואלה שני חיי ישמעאל וגו’. אמר רבי חייא בר אבא, למה נמנו שנותיו של ישמעאל,  (ה) כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב, משנותיו של ישמעאל למדנו, ששמש יעקב בבית עבר י”ד שנה כשפירש מאביו, קודם שבא אצל לבן, שהרי כשפירש יעקב מאביו מת ישמעאל, שנאמר וילך עשו אל ישמעאל וגו’, כמו שמפורש בסוף מגלה נקראת (מגילה יז.)(ורש”י הביאו סוף פ’ תולדות)ויגוע. לא נאמרה  (ו) גויעה אלא בצדיקים: {יח} נפל. שכן, כמו ומדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק (שופטים ז, יב.). כאן הוא אומר לשון נפילה, ולהלן אומר על פני כל אחיו ישכון (בראשית טז, יב.), עד שלא מת אברהם ישכון, משמת אברהם נפל:

קרדיט: סדר רש”י על פרשת חיי שרה שייך לתורת אמת.

מפרשים על פרשת חיי שרה

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות

שניים מקרא ואחד תרגום – חיי שרה

{א} וַיִּֽהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָֽה:  מ  וַיִּֽהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָֽה:  ת  וַהֲווֹ חַיֵּי שָׂרָה

דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות

דעת זקנים על פרשת חיי שרה

{א}ויהיו חיי. כי תשעים שנה היתה בלא בנים ומי שאין לו בנים חשוב כמת. וחשוב מתשעים שנה עד סוף ימיה שהיו קכ”ז יעלו ל”ז כמנין ויהי”ו: חיי

כלי יקר על התורה | פרשת יהדות

כלי יקר על פרשת חיי שרה

{א}ויהיו חיי שרה מאה שנה וגו’. באברהם נאמר אלה שני חיי אברהם אשר חי, הוסיף לומר אשר חי כי היה איש חי רב פעלים בידיעת ה’

תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות

תרגום יונתן על פרשת חיי שרה

{א} ויהיו חיי שׁרה וַהֲווֹ חַיֵי שָרָה מְאָה וְעֶשְרִין וּשְׁבַע שְׁנִין שְׁנֵי חַיָיהָא דְשָרָה: {ב} וּמִיתַת שָרָה בְּקִרְיַית אַרְבַּע הוּא חֶבְרוֹן בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וְאָתָא אַבְרָהָם מִן טַוָור פּוּלְחָנָא

בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

בעל הטורים על פרשת חיי שרה

{א}חיי שרה. כתיב לעיל מיניה ובתואל ילד את רבקה עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה: שרה מאה שנה. ר”ת שמש וזרח השמש

אבן עזרא על התורה | פרשת יהדות

אבן עזרא על פרשת חיי שרה

{א}חיי. לשון רבים ולא יתפרדו. ומנהג הלשון להקדים המספר הרב על המעט. והפך הדבר כמו שני יעקב:{ב}ארבע. שם אדם גדול בענקים. ולהיותו אברהם הוא על

שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת חיי שרה

{א}א פירוש ולא כלל האחדים עם העשיריות לחוד והמאות לחוד כדלעיל בפרשת בראשית ופרשת נח, ואין לומר דקשה לרש”י למה נאמר גבי מאה, שנה, וגבי שבע,

רמב"ן על התורה | פרשת יהדות

רמב”ן על פרשת חיי שרה

{א}מאה שנה ועשרים שנה. לשון רש”י לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו בת מאה כבת עשרים לחטא ובת עשרים

אור החיים על הפרשה | פרשת יהדות

אור החיים על פרשת חיי שרה

{א}ויהיו חיי שרה. צריך לדעת למה אמר ויהיו ולא אמר כסדר האמור בכל הצדיקים ויחי אדם (ה’ ג’) ויחי שם (י”א י”א) או יאמר אלה שני כסדר האמור באברהם:אכן יתבאר על דרך

חידושי תורה על פרשת חיי שרה

לא תאבה האשה ללכת אחרי | פרשת יהדות

לא תאבה האשה ללכת אחרי

“וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם”. (פרשת חיי שרה כד,

ציווי אליעזר עבד אברהם | פרשת יהדות

ציווי אליעזר עבד אברהם

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה

לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני | פרשת יהדות

לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה

חברון, שכם, והר הבית | פרשת יהדות

חברון, שכם, והר הבית

וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר: (פרשת חיי שרה כג. טז’)מעשה

חינוך אמיתי | פרשת יהדות

חינוך אמיתי

“…וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ”: (חיי שרה כג ב’)במדרש תנחומא (סימן כג’) כתב על הפסוק: “ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני

תוכן עניינים
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
מאמרים חדשים שעלו לאתר
פרשת וישלח | פרשת יהדות
פרשת וישלח

פרשת וישלח פרשת וישלח – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק לב’ ראשון ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל עֵשָׂו אָחִיו,

הלכות שבת הגדול | פרשת יהדות
הלכות שבת הגדול

הלכות שבת הגדול שבת הגדול היא שבת שלפני פסח שקוראים אותו שבת הגדול בפני הנס שנעשה בו. התוספות בשבת דף פז‘ מביא בשם ספר שמות

הלכות עונג שבת | פרשת יהדות
הלכות עונג שבת

הלכות עונג שבת הדין שנקרא עונג שבת הוא דין לכבד את השבת בכל דבר שעל ידי זה השבת תהיה מפוארת ומכובדת, כגון לענג את השבת

פרשת ויצא | פרשת יהדות
פרשת ויצא

פרשת ויצא פרשת ויצא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כח’ ראשון י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. יא

פרשת תולדות | פרשת יהדות
פרשת תולדות

פרשת תולדות פרשת תולדות – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כה’ ראשון יט וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות