מובא בתענית ב. "ולעבדו בכל לבבכם" איזוהי עבודה שבלב? הוי אומר: זו תפילה. וכתיב בתריה (דברים יא-יד) ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש, אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן. מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים. מפתח של גשמים דכתיב (דברים כח-יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו, מפתח של חיה מנין דכתיב (ויצא ל-כב) ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה, מפתח של תחיית המתים מנין דכתיב (יחזקאל לז-יג) וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם.
ובגמרא ברכות לב: אמרו חז"ל שארבעה דברים צריכים חיזוק, ואלו הן תורה, תפילה, מעשים טובים ודרך ארץ. עוד אמרו שאם התפלל אדם ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'".
נמצא שבכדי לזכות בג' דברים אלו, גשמים, ילדים ותחיית המתים, זקוקים לתפילה לבורא עולם שבכוחה להבקיע רקיעים.
המהרש"א הקדוש שואל על גמרא זו:
בכדי להביא ראיה שמפתח של חיה – ילדים נמצא בידיו של הקב"ה מביא ר' יוחנן ראיה מהפסוק שנאמר אצל רחל אמנו דכתיב (בראשית ל כב) ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה.
הלא לפני כן יש פסוק שמעיד אף הוא שמפתח חיה – ילדים בידו של הקב"ה שנאמר: וירא יהוה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה?
אלא יש לזכור שכל מקום בתורה שמוזכר אלוקים זה מידת הדין, וכשמוזכר ה' הויה זה מידת רחמים.
אצל לאה לא הוזכר אלוקים אלא ה' במידת רחמים, וירא יהוה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה. מדוע זכתה לבנים? לא נאמר שבגלל שהתפללה. אלא בגלל היותה שנואה. שלא בעבורה עבד יעקב אבינו שבע שנים, והקב"ה ברחמיו זיכה אותה לבנים על פי מידת הרחמים. וכשלאה מנמקת את משמעות השמות שהיא מעניקה לבניה, היא אומרת מפורש: ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי: ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון: {לה} ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את יהוה על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת:
אם כן לפי זה אין ראיה לדברי ר' יוחנן שלזכות לאותם מפתחות שבידי הקב"ה גשמים, ילדים ותחיית המתים אפשר רק בכחה של תפילה.
ואילו אצל רחל נאמר שם ה' במידת הדין. ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה.
לא נפקדה רחל סתם כך על פי מידת הרחמים, אלא בדין, ואך ורק על ידי תפילתה, שנאמר: ויזכור אלוקים את רחל וישמע מה שמע? את תפילתה! ואז ויפתח את רחמה. זו כחה של תפילה, שבזכות תפילה זו נמסר לה מפתח של חיה – ילדים.
רבותינו הקדושים הרחיבו רבות במעלת התפילה והדגישו "אל תעש תפילתך קבע", כלומר אל תתפלל מתוך הרגל בחזקת "מצוות אנשים מלומדה" תפילה כזו הרי היא משוללת בקשות ותחנונים ובוודאי שאינה באה מעומק הלב.
וכתב רבנו בחיי, בפרשת עקב, "אין לך דבר שמסוגל לשנות את הטבע כמו התפילה. "בכוחה של התפילה לקחת עניין שבניגוד לחוקי הטבע, בניגוד לכל הגיון ומציאות, ולהופכו להגיוני ומציאותי.
הגמרא (יבמות סב) אומרת: "ויעתר יצחק לה' לנכח אישתו כי עקרה היא" (בראשית כה, כא) מהו "ויעתר"? מלשון "עתר", העתר זה קלשון, שתפקידו להפך בתבואה. כך כוחה של התפילה להפך את מזלו של האדם. ותפילתו של יצחק הינה תפילת צדיק שבכוחה להפך ולפעול בשמים.
מכאן נבין חשיבותה של תפילה מתוך רגש ותחנונים, שלא תהא תפילת קבע מן השפה ולחוץ. חשיבותה של התפילה תלויה במיוחד ברגש ובעומק הכוונה של המבקש ולא רק במילים היוצאות מפי המתפלל.
הגמרא (ברכות י) מספרת ישעיה הנביא קיבל צו מהקב"ה: לך אל חזקיהו המלך ותודיע לו "כי מת אתה ולא תחיה!"
אמרו חכמינו זכרונם לברכה: מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. ועוד אמר לו הנביא: "צו לביתך!", כתוב צוואה לבני ביתך.
שאל חזקיהו המלך את הנביא מדוע? אמר לו הנביא "הקב"ה ציווה בתורתו על מצוות פרו ורבו, ואתה לא נשאת אישה עד כה".
אמר לו המלך: ראיתי שיוולד לי בן לא ראוי, בן רשע – מנשה – והעדפתי שלא לשאת אישה ובכך להימנע מלהביא בן שירשיע ויכעיס את הקב"ה.
אמר לו הנביא: בהדי כבשנא דרחמנא מה לך? כלומר מה לך להיכנס לחשבונות שמים? את המוטל עליך עשה והשאר הנח בידי הקב"ה.
אמר לו המלך: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים!
"ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" (ישעיהו לח, ב) פירשו חז"ל "אל הקיר" התפלל מקירות לבו, פרש תחינה לפני הבורא ולמרות נבואתו הקשה של הנביא, ביטל הקב"ה את הגזירה וחזקיהו האריך ימים.
נמצינו למדים, שגם בעיתות משבר, צער וכאב, תפילה היוצאת מלב האדם בכוחה לבקוע רקיעים ולשנות הטבע.
לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם (דברים יא-יג) איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
