וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר: (פרשת חיי שרה כג. טז')
מעשה בגוי, ושמו עפרון. איכר היה , עובד אדמה, ולו חלקת שדה ממנה הוציא לחמו. חברון, אדמת טרשים היא. שפר חלקו, ושדהו הניבה שפעת תבואה. רק בקצה השדה התגבב לו סלע בתוכו נפערה מערה אפילה. נזהר עפרון שלא להגיע לשם עם המחרשה, כדי שלא ישבר הלהב ולא תושבת העבודה. צר היה לו על נתח זה של סלע צחיח, שנגס בשדהו הפוריה, התנחם בכך שהסלע אינו ממוקם במרכז השדה, אלא בירכתיה בלבד.
יום אחד, יום אותו לא ישכח, האיר לו המזל פניו. אברהם, אותו אדם נכבד ונשוא פנים, המודיע ומפרסם ברבים שיש בורא לעולם וחייבים להודות לו ולעבדו, ורבים הצטרפו לתנועתו, אברהם מבקש לקנות את הסלע הצחיח כדי לקבור את שרה אשתו במערה, עפרון מציע בתחילה את השדה לאברהם בחינם: "השדה נתתי לך והמערה אשר בה לך נתתיה… קבור מתך" (כג, יא). אברהם צריך לקבל את חלקת הקבר לשרה בחינם כפי שהציע לו עפרון בתחילה, ופתאום עפרון משנה דעתו ואומר לאברהם: "לו אדוני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא ואת מתך קבור" (כג, טו).
פתאום נעלמה ההבטחה בחינם כפי שהוצע בתחילה. ארבע מאות שקל כסף הוא סכום אדיר, סכום עתק, אך אברהם מקבל את הדין באהבה. הוא לא מתרעם, לא כועס אלא משלם ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר טבין ותקילין. עפרון היה לעשיר מופלג, יכול לבלות ימיו ברווחה, ולא עוד אלא שמינוהו לראש הקהל – מה יכול עוד אדם לרצות!…
בזוהר הקדוש מבואר, שיש למערת המכפלה שייכות לגן עדן, אדם הראשון עמד על כך בבואו לקבור את חוה, וקברה שם. בהגיע שעתו קברו שם בנו שת, ולאחר מכן נשתכח הדבר מן הבריות עד שבא אברהם.
וכיצד גילה אברהם את המקום וסגולתו? עמדו על כך בזוהר הקדוש בפרשתנו: רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי אמר, בשעה שבאו המלאכים לאברהם וביקש לקיים בהם מצות הכנסת אורחים, לקח בן בקר רך וטוב. ברח הפר, ואברהם אבינו רץ אחריו לתפסו, ככתוב "ואל הבקר רץ אברהם", דהר הפר ואברהם אחריו, נכנס הפר למערה ונכנס אחריו. נכנס הפר למערה בתוך מערה, ולפתע מצא אברהם אבינו עצמו בהיכל מאיר מזיו השכינה, ואבות העולם אדם וחוה טמונים בו, וריח גן עדן שורה בו, וחמד את המקום למנוחתו. (מעיין השבוע)
והנה בפרשתנו חיי שרה בתחילתה עוסקת היא ברכישת מערה זו שנקראת מערת המכפלה מלשון כפולות. בה היו קבורים זוגות זוגות, אדם וחוה, ולימים מעותדים להטמן שם קדמוני וגדולי עולם אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.
אמרו חז"ל שלושה מקומות נרכשו בארץ ישראל בכסף מלא!
הראשון זה בפרשתנו, אברהם אבינו רכש את מערת המכפלה
מעפרון, בכסף מלא ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. והכל בשקיפות מלאה ובחשיפה מוחלטת "לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו: (כג, יח). להורות לדורות הבאים שמקום זה נרכש בקנין גמור בכסף מלא!
המקום השני: נאמר אצל יעקב אבינו ע"ה: "ויבוא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר" (לג, יח) . שלם: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. "ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה" (לג, יט). "ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלוהי ישראל" (לג, כ).
לאחר עשרים שנות גלות כפויה חוזר יעקב לשכם, ושם נוטה הוא את אהלו, ולמרות שהארץ מובטחת לו כנאמר "לך ולזרעך אתננה.." בכל זאת רוכש יעקב במאה קשיטה את המקום ובכך ימנע לזות שפתיים לבעלות על המקום.
המקום השלישי: דוד המלך ברצותו לבנות בית לה' נאמר לו ע"י נתן הנביא כי לא הוא יבנה את הבית אלא שלמה בנו. עם זאת דוד המלך הוא אשר בנה את התשתית לבניית בית המקדש ודאג לרכוש את הקרקע מֶאֲרַוְנָה היבוסי.
וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה: וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם: וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב (בעינו) בְּעֵינָיו רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים: הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים: וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְהוָה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל: (שמואל ב, כד) .
הנה ארונה המלך מביע את רצונו לתרום את מקום הגורן, אך דוד המלך מתעקש לשלם. כי קנה אקנה, לא רוצה מתת חינם.
ומה המיוחד בגורן זה של ארונה? לימדונו חז"ל ששם הוא הר המוריה שם עקד אברהם את יצחק בנו ושם הובטחו כל ההבטחות לאברהם אבינו ולבניו אחריו, עקב עמידתו בנסיון הגדול בעקידתו את יצחק בנו.
עד היכן בדורנו שולט העיוות ההיסטורי, עדות אוטנתית קיימת בספר הספרים הלא הוא התנ"ך שאבות העולם, גדולי האומה, רכשו במיטב כספם מקומות אלו, חברון, שכם, והר הבית בירושלים ודוקא שלשה מקומות אלו בפרט הפכו לאדמת מריבה.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
