מספרים על אשה אחת אם לארבעה ילדים שהיתה מפרנסת את הבית ולא עלינו נפטרה לבית עולמה. בעלה התקשה להחזיק את הבית, ועול הפרנסה היה כבד מנשוא גיסה של הנפטרת בעל אחותה ראה את המצב והחליט להירתם לעזור למשפחה. הוא נסע לחו"ל לגייס כספים לטובת המשפחה. הוא הגיע לגביר מסויים, מצלצל בפעמון, הגביר יוצא מהחלון ושואל מה אתה רוצה? אומר לו הבחור עזרה למשפחה, ליתומים. הגביר שהיה קמצן גדול צועק עליו עוף מכאן פרזיט, תחזור להיכן שבאת, לך תעבוד, אני לא נותן כסף לשום אחד.
הבחור שלנו לא נבהל ולא נרתע, אומר לגביר כדאי לך לפתוח לי את הדלת כי אני הגיס של אלוקים!
הגביר שמע ופחד. מיד פתח לו את הדלת הכניס אותו בכבוד, האכיל השקה אותו ונתן לו נדבה מכובדת. לפני שהוא נפרד ממנו שאל אותו הגביר, רק בבקשה תסביר לי איך אתה גיס של אלוקים?
אמר לו הבחור: היו שתי אחיות אחת אני לקחתי ואחת אלוקים לקח.
הימים הללו הם ימים של השמחה. בשנה מעוברת יש שני אדרים, שישים יום של שמחה, יש דין של בטל בשישים לכן יה"ר שכל הקשיים והבעיות יתבטלו בשישים
בשמחה אותיות מחשבה
אומר האר"י הקדוש חודש זה הוא חודש תיקון המחשבה, ואמרו משנכנס אדר מרבים בשמחה, בשמחה אותיות מחשבה, עיקר קדושת האדם היא ביסוד קדושת המחשבה.
בפרשת תרומה הציווי: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הקב"ה מצווה את בני ישראל לבנות משכן כדי שישכון בתוכם.
בכדי לבנות את המשכן הם הוצרכו לעצי שיטים לדפנות המשכן, שהרי את המשכן בנו ופרקו במשך ארבע מאות שנה כמה וכמה פעמים במשך מסעותיהם, המשכן הזה היה איתם במדבר וליווה אותם גם לשילה, לנוב ולגבעון, עד שלמה המלך שבנה את בית המקדש הראשון. גובה הדפנות היה 10 אמות, חמש מטר ורוחב כל קרש 75 ס"מ והיו צריכים 48 קרשים כאלה. חז"ל שואלים, מניין היו להם עצי שיטים במדבר, בציה ובשממה? עונים חז"ל במדרש רבה (צד. ד): אברהם אבינו ידע ברוח קדשו כי בניו עתידים להיגאל וללכת למדבר, ולהצטוות שם לבנות משכן לה', מקום להשראת השכינה. ולא יהיו להם שם עצי שיטים, חמרי גלם לבניית המשכן. מה עשה, עמד ונטע נטיעות, שתל עצי שיטים. הנטיעות גבהו, התעבו, שילחו שורשים. במשך מאתיים שנה גדלו העצים לאילנות שגיאים עבותי צמרת. כשירד יעקב למצרים קצצם, והביאם עימו.
זה שכתוב בפסוק: וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹֽמְדִֽים: אומר רש"י: ועשית את הקרשים. היה לו לומר ועשית קרשים, כמו שנאמר בכל דבר ודבר, מהו הקרשים? מאותן העומדין ומיוחדין לכך. יעקב אבינו נטע ארזים במצרים, וכשמת, צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, ואמר להם שעתיד הקב"ה לצוות אותן לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזומנים בידכם. לא מספיק מה שלקחו איתם בצאתם ממצרים את ילדיהם ורכושם עוד היו צריכים לסחוב את הקורות הללו לבניית המשכן, אם כן תרומת עם ישראל למשכן ללא ספק היתה כרוכה במאמץ אדיר ובלוגיסטיקה לא פשוטה.
למה ה' למה בנה את המקדש לעצמו
נשאלת השאלה הגדולה, הרי המשכן נבנה בשביל הקב"ה אז למה שלא יבנה אותו הוא לעצמו, שיוריד אותו מוכן משמים, למה הקב"ה דורש מאיתנו מאמץ כזה גדול בשביל לבנות לו בית? ודורש שבכל דבר ודבר נהיה שותפים?
השותפות ביננו לבין הקב"ה היא לא רק בבניית המשכן אלא בכל דבר ודבר. אחזקת בית המקדש נעשתה מכספי הציבור, בכל שנה קודם הפסח היו עם ישראל נדרשים לתת מחצית השקל ומזה היו מממנים את קרבנות הציבור ואת האחזקה השוטפת של בית המקדש
לא זו בלבד אלא הזכרנו את בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימנו ואמרנו שעתיד הוא לרדת משמים שכך כתוב מקדש ה' כוננו ידיך למה נאמר ידיך בלשון רבים בשתי ידים? אומר רש"י: חביב בית המקדש, שהעולם נברא ביד אחת, שנאמר אף ידי יסדה ארץ (ישעיה מח, יג.), ומקדש בשתי ידים, ואימתי יבנה בשתי ידים, בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבא שכל המלוכה שלו:
ולמה באמת בית המקדש השלישי ירד משמים בנס, הרי הקב"ה דוגל שהעולם יתנהל על פי חוקי הטבע שהטביע בעולמו?
אומר הזוהר הקדוש, זה בגלל הפקת לקחים מהעבר. את שתי בתי המקדש בנינו אנו ובסופם חרבו אומר הפסוק בתהילים: אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, בית המקדש השלישי ירד משמים איך אנו אומרים, ברוך אתה ה' בונה ירושלים, בית כזה שהקב"ה יבנה, בית שירד משמים שום אחד לא יוכל לפגוע בו וממילא גאולה זו תהיה גאולה נצחית, עולמית ללא גלות נוספת
לשיטת הרמב"ם המשיח הוא שיבנה את הבית השלישי וכך כותב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק יא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחְזִיר מַלכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם.
אומר הרמב"ם הראיה לכך שהמשיח הוא שיבנה את בית המקדש מיזה שניתנה לנו התורה שבעל פה כמו שניתנה לנו התורה שבכתב. ובתלמוד יש כמה מסכתות שעוסקות בבניין בית המקדש דוגמת מסכת תמיד ומסכת מדות וכמו כן נבואת הנביא יחזקאל איך נבנה את בית המקדש. אומר הרמב"ם אם הקב"ה אמור לבנות את בית המקדש לשם מה ניתנו לנו מסכתות ונבואות אלו, כנראה שאנחנו צריכים לבנות את בית המקדש .
איך מיישבים בין שיטת הזוהר לשיטת הרמב"ם?
התשובה היא: יהיה שילוב, בית המקדש ירד משמים ללא דלתות ואנו נציב את דלתות בית המקדש כפי שמביא המדרש
למדים אנו אם כן שבכל מקרה ובכל מצב אין מושג לקבל דבר מושלם משמים, בכל מצב חייב האדם לשים יד, להשתתף בעשיה
והשאלה היא למה?
התשובה היא פשוטה, כאשר אדם משקיע מעצמו על דבר מסויים הוא מייקר אותו, הוא מחשיב אותו, איך אומרים מה שבא בקלות הולך בקלות, מה שבא בחינם שוה חינם
מה גורם לאדם לאהוב את אשתו? האם מפני שהיא טובה או יפה? ממש לא. זה לא נכון, האהבה נבנית במאמץ, רק אם תתאמץ בשבילה, רק אם תשקיע בה אז תאהב אותה.
מה גורם לנו לאהוב את הילדים? אהבה לא מתפתחת סתם כך ללא מאמץ. אבא שמעורב בחיי הילדים, אבא שמדבר עם הילדים, אבא שמשקיע בילדים רק כך מתפתחת לה אהבה כיון שאדם אוהב את מה שהוא משקיע בו. אמרו חז"ל אדם רוצה בקו שלו יותר מתשעה קבין של חברו אדם גידל פרי בגינתו הוא חביב עליו יותר מארגז שלם של אדם אחר, כיוון שעל הפרי שלו הוא עמל, הוא ייגע
יש שאלה למה עורכים ברית לתינוק בן שמונה ימים? למה לקחת תינוק שלא מבין כלום ולמול אותו? לא עדיף לנהוג כמו הישמעאלים בן שלש עשרה, שאז הילד גדול ומבין?
אומר הרמב"ם במורה נבוכים תירוץ פשוט ומתוק. הורים לא יכניסו ילד בן שלש עשרה לברית! מדוע? כי זה יהיה להם מאוד מאוד קשה לעשות זאת, בשביל לעשות מעשה כזה יצטרכו מסירות נפש עצומה. מדוע? כי ילד בן שלש עשרה אתה מאוד מאוד אוהב אותו ולא תוכל לעשות לו דבר כזה. אם רק צריכים לא עלינו לעשות ניתוח קטן עם הרדמה לילד אנחנו לא ישנים שבוע לפני מרוב דאגה, אז איך תלך למול ילד בן שלש עשרה?
אומר הרמב"ם ילד בן שמונה ימים הוריו עדיין לא קשורים אליו כמו שקשורים לילד בן שלש עשרה, למה? אומר הרמב"ם כי עדיין לא השקעת בו מספיק. החיבור שלנו נעשה דרך ההשקעה שלנו כמה שתשקיע יותר תתחבר יותר
ראיה נוספת. מי אוהב יותר את מי, ההורים את הילדים או הילדים את ההורים?
ברור שההורים אוהבים יותר את הילדים. מה הראיה לכך? זוג הורים יכולים לגדל עשרה ילדים ועשרה ילדים לא יכולים לגדל זוג הורים!
למה זה כך הרי הילדים קבלו הכל מההורים אז הם צריכים לאהוב יותר את ההורים?
התשובה היא: אדם לא אוהב מי שהוא קיבל ממנו, אדם אוהב את מי שהוא השקיע בו. כשאני רואה את הבן שלי אני רואה בו את המסירות שלי אליו, את כל התפילות שהתפללתי עליו, את כל ההשקעה שלי בו, ממילא אני אוהב את העמל והיגיעה שיגעתי עליו ואני מייקר, מעריך ואוהב את מה שהשקעתי בו
כעת נבין את ענין המשכן, אם הקב"ה יתן לנו את המשכן בשלמותו מלמעלה זו תהיה מתנה נטו שלא השקענו בה כלום ולכן המשכן לא יעניין אותנו, לא נתחבר אליו ולא נתפלל בו, הקב"ה רוצה שנשקיע בבית המקדש בשבילנו כדי שנדע להעריך ולאהוב אותו ונבין כמה בית המקדש זה מרכז חיינו
ולמעשה למה צריכים בכלל את בית המקדש? וכי הקב"ה צריך בית בשבילו?
כתוב בתורה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אין מי שלא שואל מה זה בתוכם, בתוכו היה צריך להיות כתוב. אלא אומר לנו הקב"ה אני רוצה מקדש כי דרך המקדש אתם מתחברים אלי.
משל למלך שהיה לו בת יחידה
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בַּת יְחִידָה, בָּא אֶחָד מִן הַמְּלָכִים וּנְטָלָהּ בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לוֹ לְאַרְצוֹ וְלִטֹּל לְאִשְׁתּוֹ , אָמַר לוֹ: בִּתִּי שֶׁנָּתַתִּי לְךָ יְחִידִית הִיא, לִפְרשׁ מִמֶּנָּה אֵינִי יָכוֹל, לוֹמַר לְךָ אַל תִּטְלָהּ אֵינִי יָכוֹל לְפִי שֶׁהִיא אִשְׁתֶּךָ, אֶלָּא, זוֹ טוֹבָה עֲשֵׂה לִי, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ קִיטוֹן אֶחָד עֲשֵׂה לִי, שֶׁאָדוּר אֶצְלְכֶם, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחַ אֶת בִּתִּי. תעשה לי טובה, מבקש החותן מהחתן, בכל מקום שאתה הולך תעשה לי צימר, תעשה לי איזה חדר … מה שנקרא 'יחידת דיור קטנה' …
איפה שאתה הולך תכתוב – 'כאן גר החותן שלך' .
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לִפְרשׁ הֵימֶנָּה אֵינִי יָכוֹל, לוֹמַר לָכֶם אַל תִּטְלוּהָ אֵינִי יָכוֹל, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בַּיִת אֶחָד עֲשׂוּ לִי שֶׁאָדוּר בְּתוֹכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ .
תבנו לי משכן שיהיה בית משותף לכם ולי ודרכו נתחבר, זה בית המקדש, המקום בו יהודי שרצה לדבר עם הקב"ה ידע איפוא לעשות זאת.
יהודי ניצל ממשהו רוצה להודות לקב"ה, הוא מביא קרבן תודה ובא לבית המקדש, מקריב את הקרבן ואומר תודה לבורא עולם.
יהודי חטא, רוצה כפרה לחטא מביא קרבן חטאת ובא לבית המקדש
אדם קם בבוקר עם מצב רוח מרומם ובא לו לדבר עם בורא עולם ולומר לו תודה על כל הטוב שנתן לו מביא קרבן שלמים לבית המקדש ומתחבר לבורא עולם
בית המקדש הוא המקום האינטימי בו אדם מתחבר לקונו, אומר הקב"ה בית כזה אתם צריכים להיות שותפים בהקמתו כדי שתייקרו אותו, שיהיה חשוב ויקר בעיניכם. כי דבר שמקבלים בחינם הוא גם שוה חינם
וזה גם יסוד לחיינו.
אם אתה רוצה לתת מתנה לילד שלך תדרוש ממנו שיעשה פעולה כל שהיא שיצדיק את המתנה כי רק כך הוא יעריך את מה שאתה נותן לו.
קראתי על אחד האנשים העשירים ביותר כאן בארץ לא אזכיר את שמו, שהיה דורש מילדיו לשטוף את המדרגות של הבית ורק לאחר מכן היה נותן להם כסף, וזאת כדי להרגיל אותם שלא מקבלים כלום בחינם ורק כך הם העריכו את מה שקיבלו
לכן מבקש הקב"ה שנתאמץ על בית המקדש כדי שנעריך ונייקר אותו ונרגיש שאנחנו חלק ממנו הוא הדין לגבי מה שאמרו חז"ל בברכות (ה, ע"א): שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורים, תורה וארץ ישראל והעולם הבא. כאשר אדם מתייסר על דבר מה הוא מוקיר ומעריך אותו
ב"ה נזכה במהרה בימינו לבית המקדש השלישי בהודו ותפארתו או שירד משמים כפי שכתוב בזוהר או שהמשיח יבנה אותו כשיטת הרמב"ם. אך מה המשכן שהיה עשוי מעצים ושפרקו והרכיבו אותו במשך כל מסעותיהם של עם ישראל לעומת בית המקדש השלישי?
ישנו מדרש מענין שאומר: שלעתיד לבא כשיבנה בית המקדש השלישי יבצבץ המשכן מתחת האדמה ויתייצב בהר הבית ליד בית המקדש, מעניין!
מה העניין?
את המשכן אנו בנינו מכספנו, מתרומותינו לכן הוא כל כך יקר בעיננו יותר מבית המקדש השלישי שירד משמים עם כל הודו והדרו. אנו מרגישים שייכות וחיבור לדבר שהשקענו בו
כך גם נאמר: כל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם. מדוע? כיון שמועדי ישראל ניתנו על ידי הקב"ה וכשיבנה בית המקדש לא יהיה צורך בהם וממילא ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך, אבל פורים אינו מן התורה ומי שיצר את פורים זה למעשה עם ישראל נכון שזה היה בס"ד אבל כתוצאה מהמסירות נפש של עם ישראל נוצר החג הזה לכן הוא לא יתבטל לעולם
המורם מהדברים בכדי לאהוב דבר מסויים צריך להתאמץ בשבילו מי שלא מתאמץ שלא יתפלא מדוע הוא לא מתחבר לדבר
