יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר לעם היהודי נחשב כיום של חג, כיוון שביום זה מכפר הקב"ה על חטאי עם ישראל. ביום הכיפורים נשלמו ארבעים יום שעשה משה רבינו בהר סיני, ובו ביום נתרצה הקב"ה לכפר לעם ישראל על מעשה העגל. כדי להבין את משמעותו העמוקה והמורכבות של יום זה, עלינו לצאת למסע בזמן ולסקור את התפתחותו ההיסטורית.
בספר 'סדר עולם' נכתב: ירד (משה) בעשירי בתשרי, הוא יום הכיפורים מהר סיני, לפיכך הוא יום סליחה וכפרה עשו אותו זכרון לדורות. יום הכיפורים חל בי' בתשרי, והוא מסוגל לכפרת כל העוונות. מובא בגמרא כי "עיצומו של יום מכפר", ביום זה מושפע שפע של רחמים על עם ישראל, והקב"ה מוחל באהבה לבניו על חטאיהם. יש הממשילים את יום כיפור למקווה מים המטהר את כל מי ששוהה בתוכו, ובדומה לכך יום הכיפורים מטהר את עם ישראל, כל עוד התחרטו על מעשיהם וקיבלו על עצמם שלא לחטוא עוד.

יום הכיפורים בתקופת המקדש: שיא הקדושה והטהרה
בתקופת המקדש, יום הכיפורים היה יום מיוחד ומרומם של טהרה וסליחת עוונות. המעמד העצום, הרגע הגדול של פעם בשנה שבו האדם הקדוש ביותר בעם היהודי (הכהן הגדול) נכנס אל המקום הקדוש ביותר ליום היהודי (קודש הקודשים) היה רגע מכונן ועצום. כאשר הכהן הגדול היה נכנס אל קודש הקודשים, הוא היה אומר תפילה קצרה וזו הייתה תפילתו:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתְּהֵא שָׁנָה זו הַבָּאָה עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקום שֶׁהֵם. אִם שְׁחוּנָה תְּהֵא גְשׁוּמָה. וְאַל תִּכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת עובְרֵי דְרָכִים לְעִנְיַן הַגֶּשֶׁם בִּלְבַד. בְּעֵת שֶׁהָעולָם צָרִיךְ לו. וְשֶׁלּא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּפַרְנָסָה זֶה לָזֶה וְלא לְעַם אַחֵר. שָׁנָה שֶׁלּא תַּפִּיל אִשָּׁה אֶת פְּרִי בִטְנָהּ. וְשֶׁיִּתְּנוּ עֲצֵי הַשָּדֶה אֶת תְּנוּבָתָם. וְלא יַעְדֵּי עֲבֵד שֻׁלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה:
מעבר לכך, הכהן הגדול היה מחליף את בגדיו מספר פעמים במהלך עבודת הקורבנות, כאשר בכל פעם הוא מקדש ידיו ורגליו מן הכיור, פושט את בגדיו, טובל, לובש את סט הבגדים השני ומקדש שוב את ידיו ורגליו.
בניגוד ליום רגיל בו הכהן הגדול לובש חושן, אפוד, מעיל, ציץ, מכנסים, כתונת, אבנט ומצנפת ביום הכיפורים הכהן לובש רק בגדי לבן – מכנסיים, כותנת, אבנט ומצנפת העשויים כולם מבד.

עבודת הכהן הגדול:
- הכניסה לקודש הקודשים: ביום זה, וביום זה בלבד, היה הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, המקום הקדוש ביותר במקדש.
- קורבנות מיוחדים: הכהן הגדול הקריב קורבנות מיוחדים ביום הכיפורים, ביניהם שתי עזים. אחת מהן הייתה מוקרבת לעולה על המזבח, והשנייה, שעיר לעזאזל, הייתה נשלחת אל המדבר.
- ווידוי: הכהן הגדול היה מתוודה על חטאיו ועל חטאי העם.
הכהן הגדול יוצא אל העזרה, נוטל את דם הפר, חוזר אל הקודש ומזריק ממנו שמונה פעמים בין הבדים – פעם אחת למעלה ושבע למטה. לאחר מכן הוא יוצא שנית, שוחט את שעיר ה' ומזריק גם מדמו בין הבדים באותה הדרך. אחר כך הוא מזריק מדם שניהם על הפרוכת, שבע פעמים לכל דם. לאחר מכן, הוא מערבב את הדמים ומזריק ארבע פעמים על קרנות מזבח הזהב, וממשיך להזריק עוד שבע פעמים על המזבח. את השארית שופך ליסוד מזבח העולה.
משם הוא פונה אל השעיר המיועד לשליחה, מניח עליו את ידיו ומתוודה על כל עוונות ישראל. לאחר מכן הוא מוסר את השעיר לכהן אחר, שנוטל אותו אל המדבר. השליח הולך למרחק של תשעים ריס, כשבכל מיל מצפה לו סוכה עם מזון ומים. יושבי הסוכות מלווים אותו מסוכה לסוכה, עד שהאחרון עומד מרחוק בעוד השליח דוחף את השעיר מצוק ומפיל אותו. השליח חוזר לסוכה וממתין שם עד סוף החג.
בינתיים, הכהן הגדול חוזר אל הפר והשעיר, חותך אותם ומקריב את חלביהם על המזבח. לאחר מכן, הוא נכנס לעזרה וקורא בתורה את פרשיות הקשורות ליום הכיפורים: פרשת אחרי מות ופרשת אמור. אחר הקריאה, הוא מברך ברכות רבות, ביניהן על התורה, על עבודת המקדש ועל ישראל.
לאחר מכן, הכהן טובל ומחליף את בגדי הזהב. הוא מקריב את מוספי יום הכיפורים, טובל שוב ומחליף לבגדים לבנים. לאחר מכן הוא נכנס לקודש הקודשים להוציא את הכליים, טובל שוב וחוזר לבגדי הזהב. לבסוף, הוא מבצע את עבודות בין הערביים."

יום הכיפורים לאחר חורבן הבית
עם חורבן בית המקדש השני, אבדו הטקסים המיוחדים שנקשרו למקדש, אך משמעות יום הכיפורים כיום של תשובה וכפרה נותרה בעינה. יהודי הגולה המשיכו לצום ולהתפלל ביום קדוש זה, והתמקדו בתשובה אישית ובחשבון נפש לקראת השנה החדשה.
יום הכיפורים בתקופת הגאונים והרמב"ם
בתקופת הגאונים והרמב"ם, התגבשה ההלכה של יום הכיפורים, ונקבעו הסדרים והמנהגים הקשורים בו. הרמב"ם, למשל, הדגיש את החשיבות של התשובה הכנה והשלמה, ואת העובדה שיום הכיפורים אינו מבטל את הצורך בתשובה במהלך כל השנה.
יום הכיפורים בימי הביניים וכיום
בימי הביניים, יום הכיפורים היה מוקד לחיים הרוחניים של הקהילות היהודיות. התפילות והמנהגים הקשורים ביום זה התפתחו והעשירו, והיום הפך להיות סמל לאחדות העם היהודי ולזהות היהודית. גם בעידן של היום, יום הכיפורים ממשיך להיות היום החשוב ביותר בקרב העם היהודי
השינויים שחווה יום הכיפורים
- מעבר מהטקסים למחשבה הפנימית: עם חורבן הבית, הדגש עבר מטקסים חיצוניים לתשובה פנימית וחשבון נפש.
- התפתחות ההלכה: הגאונים והרמב"ם פיתחו את ההלכה הקשורה ביום הכיפורים, ויצרו סדרים ומנהגים ברורים.
- השפעת התרבויות: יום הכיפורים הושפע מהתרבויות השונות שבהן חיו יהודים, והתעצב בהתאם.
חמש תפילות ביום הקדוש
חמש תפילות מתפללים ביום הכיפורים: ערבית, שחרית ומנחה– הקבועות לאדם היהודי מדי יום ביומו, תפילת מוסף – שנקבעה לכל שבת, חג ומועד, כנגד קורבנות המוסף שהוקרבו בבית המקדש, ותפילה חמישית, המיוחדת ליום כיפור, שאין מתפללים אותה אלא ביום הכיפורים בלבד, והיא תפילת הנעילה. בשעת תפילת הנעילה ננעלו שערי ההיכל בבית המקדש, ומקובלנו שאף שערי שמיים עומדים להנעל, וזו ההזדמנות האחרונה לעורר רחמי שמיים בעת נעילת שערים.
הואיל ותפילת הנעילה נאמרת בשעת חיתום הדין, מתחזקים בה כדי לאמור אותה בכוונה גדולה יותר בכדי להחליש את מידת הדין ולהגביר את מידת הרחמים.